אוניאו דו וג'טאל
אוניאו דו וג'טאל או UDV (בפורטוגזית: União do Vegetal או בשמה המלא Centro Espírita Beneficiente União do Vegetal) היא דת סינקרטית, כרונולוגית השלישית, הגדולה והמאורגנת ביותר מבין שלוש דתות האיוואסקה הברזילאיות הכוללות גם את סנטו דיימי וברקיניה (Barquinha). זוהי דת בעלת יסודות נוצריים ואמונה בגלגול נשמות ובהתפתחות רוחנית, שילוב של קתוליות עממית ברזילאית, מסורות אפרו-ברזילאיות, שמאניזם אמזוני ועוד מסורות תרבותיות אחרות. הדת נוסדה ב-22 ביולי 1961 על ידי חוסה גבריאל דה קוסטה, המכונה מסטרה גבריאל (אנ').[1][2][3][4][5][6][7]
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1961  |
| ארגונים ופעילות | |
| מרכז |
ברזיליה |
|
www | |
  | |
מטרת הארגון, כפי שהיא מוצהרת באתר הרשמי שלו, היא לתרום להתפתחות הרוחנית של האדם ולשיפור היכולות האינטלקטואליות והמעלות המוסריות, ללא הבדל גזע, מין, אמונה, מעמד חברתי או לאום.[1]
המאפיין המזוהה עם אוניאו דו וג'טאל הוא השימוש באיוואסקה כסקרמנט האמונה העיקרי בטקסים הדתיים. המשקה מכונה הואסקה או וג'טאל על ידי חברי הכנסייה, והם מאמינים שהמרתח יעניק למשתמש את הריכוז הנפשי הדרוש כדי להתקרב לאלוהים,[6] ונחשב כמעיין הידע האולטימטיבי.[8]
ה-UDV הוא ארגון היררכי הכולל דרגות שונות של מחויבות לארגון וגם לגבי העבודה האישית בתהליך ההתפתחות הרוחנית, תהליך שיוצר מעמדות של חברים.[4] הדרג הנמוך ביותר הוא של חברים פשוטים, אחריהם יש חברים במה שנקרא הגוף המדריך, אחריהם היועצים, ובראש המאסטרים. הארגון מחולק לקהילות המכונות 'גרעינים' (Núcleos). בראש כל גרעין עומד מאסטר מייצג. בראש ההיררכיה, בעיר הבירה ברזיליה, נמצא המאסטר המיצג הכללי. הכינוי 'נציג' מתייחס לראש הארגון העליון, המייסד - מסטרה גבריאל.[8]
דוקטרינת גלגול הנשמות
עריכההדוקטרינה של אוניאו דו וג'טאל מבוססת על האמונה בקיומה של הנשמה. ובהיותה ממוקדת באבולוציה רוחנית, היא מלמדת על גלגול נשמות, ועל כך שלנשמה יש משימה להתפתח דרך גלגולים עוקבים על מנת להגיע אל האלוהים, ואילו הדתות, קיימות כדי להראות את דרך הצדק.[9] להואסקה תפקיד מרכזי בהתפתחות הרוחנית הזו.
איוואסקה
עריכה
ערך מורחב – איוואסקה
האיוואסקה הוא מרתח אנתאוגני, פסיכואקטיבי, המכיל גפן של איוואסקה (מרירי בפי המאמינים) - בניסטריופסיס קאפי (אנ') בשילוב עם עלי צ'קרונה - פסיכוטריה וירידיס (אנ'). השילוב בין הצמחים הוא סינרגטי ומאפשר מצב הזייתי מתמשך. המשקה נמצא בשימוש מימי קדם בקרב עשרות תרבויות ילידיות והן תרבויות של מסטיסים (בני תערובת) ברחבי האמזונס העליון בטקסים שמאניים, לצורכי פולחן, אבחון וריפוי.
היסטוריה
עריכההאוניאו דו וג'טאל החל את פעילותו ביערות הגשם של האמזונס על גבולה של ברזיל עם בוליביה. המייסד, חוסה גבריאל דה קוסטה, עבד בתעשיית הגומי (כנקז גומי – rubber tapper) אך גם כבנאי, נהג ועוזר של אחות.[4] בשנת 1959 שתה הואסקה בפעם הראשונה במחנה גומי, שנמצא על הגבול בין ברזיל לבוליביה. בעקבות התנסות זו הוא החל להפיץ את המשקה, בקרב בני משפחתו ונקזי גומי אחרים שעבדו באזור, פיתח את הטקסים והדוקטרינה של ה-UDV וייסד את ה"גרעין" הראשון. ב-22 ביולי 1961, ערך מסטרה גבריאל מפגש והכריז על הקמת האוניאו דו וג'טאל במטרה "להביא שלום לעולם".[1][3]
בינואר 1965, מסטרה גבריאל עבר לפורטו וליו, בירת מדינת רונדוניה, עם משפחתו. שם, עם אשתו ריימונדה פריירה דה קוסטה וילדיהם, הוא המשיך בעבודתו בהנהגת UDV, כאגודה בשם "Beneficent Association União do Vegetal" (החל מ-1967), הקים את מועצת המסטרים ואת הגוף המייעץ, שמהווים את ההנהגה או "הדירקטוריון" של UDV,[10] ובשנת 1970, רשם את הארגון כמרכז רוחני בשם ל-Beneficent Spiritist Center União do Vegetal, CEBUDV.[1] בשנת 1967, מסטרה פלורנסיו סיקווירה דה קרוואלו, אחד המסטרים הראשונים שהוכשרו ב-UDV, הוסמך להפיץ את המרתח במנאוס, בירתה של מדינת אמזונאס בברזיל.[10]
לאחר מותו של מסטרה גבריאל בשנת 1971, המשיכו המייסדים את עבודתו והקימו קהילות UDV חדשות בערים בברזיל ובמדינות אחרות אך הארגון עבר גם סדרה של פיצולים ונוצרו קבוצות חדשות. ב-1982 הועבר המטה הכללי של התנועה לברזיליה. במהלך שנות ה-80 ה-UDV התרחב בהתמדה ברחבי ברזיל ובשנות ה-90 התפשט אל מחוץ למדינה.[1][2][3][10] התבססות ה-UDV בברזיל התרחשה בסוף שנות ה-60 וה-70, תקופה בה היה משטר צבאי, הדיכוי הפוליטי היה בשיאו, וצמיחתן של כתות דתיות הייתה נתונה למעקב של השלטונות. בשנת 1967 ניסה מפקד המשטרה ברונדוניה לסגור את המרכז בפורטו וליו ולאסור את השימוש באיוואסקה אך לא הצליח.[11]
החוסן של ה-UDV נבע גם מסוג המאמינים שהוא משך בערים הגדולות בשנים שלאחר מכן. הם היו מכל מעמד חברתי ורמה אינטלקטואלית וקיבלו על עצמם תפקיד חשוב בניהול התדמית ובביסוס פרופיל אחראי ל-UDV. חלקם היו עובדים פדרליים שחזרו מתקופת שירות באמזוניה, וכללו מספר קצינים צעירים בחיל האוויר שפעלו כדי להגן על הארגון מפני המשטרה הפדרלית הברזילאית, המודיעין הצבאי ושירות המידע הלאומי. רבים מהחסידים החדשים היו גם אנשי מקצוע צעירים ממעמד הביניים שהיה להם ניסיון קודם עם סמים אחרים, בעיקר מריחואנה והלוצינוגנים לא חוקיים (LSD, מסקלין, פסילוציבין). ה-UDV מסתייג בתוקף מכל החומרים הללו, ואפילו מה"רעות" החוקיות של עישון טבק ושתיית אלכוהול. עמדה חד-משמעית זו נגד "סמים" עמדה לזכות הכנסייה, מנעה הטרדה של השלטונות, ומנעה עימות כפי שנצפה מדי פעם בכנסיית סנטו דיימי, שם נהוג היה להשתמש במריחואנה במסגרת הטקס.[11]
נכון ל-2022 יש לאוניאו דו וג'טאל 216 גרעינים, הממוקמים בכל מדינה ברזילאית ובמספר מדינות מחוץ לברזיל: ארצות הברית, קנדה, ספרד, פורטוגל, שווייץ, הולנד, אוסטרליה, איטליה ופרו.[6][1]
מסטרה גבריאל
עריכהחוסה גבריאל דה קוסטה נולד ב-10 בפברואר 1922 בעיירה קורסאו דה מריה בבאהיה, הוריו היו חקלאים פשוטים. הוא היה השמיני מבין 14 ילדים, קתולי באמונתו ועבד בחווה. בגיל 20 הוא נסע לסלבדור, בירת באהיה. שם הוא הכיר דתות אחרות, השתתף בטקסי קנדומבלה ושיחק קפוארה.[12]
באמצע מלחמת העולם השנייה (1943), במטרה להגביר את הפקת הלטקס מעצי הגומי באמזונס, ממשלת ברזיל, גייסה צעירים מצפון מזרח ברזיל ושלחה אותם לאמזונס לנקז גומי. בשנת 1944, חוסה גבריאל מגיע לפורטו וליו. שם עבד במקומות שונים וגם באקרי, רונדוניה ובבוליביה, שם הוא נפגש עם מרתח ההואסקה, באפריל 1959.[12] לפני הקמת ה-UVD, מסטרה גבריאל ניהל אורח חיים פשוט, של קבוקלו (caboclo - אדם פשוט של מורשת מעורבת). הוא הציג את עצמו כסולטן היער (Sultão das Matas) בטקסי המקומבה(אנ'). במהלך אותה תקופה הוא רכש חברים שהפכו לתלמידיו הראשונים, המסטרים והיועצים של ה-UDV. רובם היו אנשים פשוטים, עובדים בעלי הכנסה נמוכה במקצועות רבים ושונים כמוהו, שהבינו את המסר הרוחני של ה-UDV.[13]
המעמד החוקי
עריכהמכיוון שהסקרמנט – הואסקה - מכיל את התרכובת הפסיכואקטיבית DMT, שנמצאת ברשימת הסמים בפיקוח, וככזה הניהול והצריכה שלה היה אסור בחוק בברזיל, כמו ברוב המדינות בעולם, כנסיית UDV מצאה את עצמה במרכז מאבקים וסכסוכים משפטיים בברזיל ובהמשך גם במדינות האחרות, ככל שהכנסייה התרחבה. אך בשל השימוש באיוואסקה כסקרמנט, בדרך כלל, בתי המשפט במדינות השונות אישרו את השימוש באיוואסקה בחסות הערך של "חופש הפולחן", בתנאים מגבילים לצורכי פולחן בלבד.[4]
למרות שהחוק התיר בסופו של דבר את השימוש בהואסקה לצורכי פולחן, בשנת 2006 ה-UDV הגדיר שורה של כללים פנימיים לגבי השימוש בסם. הכללים מגבילים את השימוש לטקסים דתיים בלבד, במקומות מורשים, על ידי אנשים מיומנים. חל איסור להשתמש בסמים אסורים אחרים, אסור למסחר את המשקה, אסור להשתמש בו בשעות פנאי או להטיף לשימוש בו, וכן אסור להשתמש באיוואסקה לתרגול פסיכולוגי או טיפולי. ב-UDV מאמינים שלצמח יש תכונות תרפויטיות, אך לא בשימוש טיפולי מבודד, מחוץ להקשר דתי. לטענתם, דרוש שימוש אחראי וצריך להבין את השפעתו מנקודת המבט הרוחנית.[4]
בכדי לבסס את מעמדו החברתי של הארגון פותחו גם מספר מחלקות המארגנות ומקדמות פעילות ההתנדבותית של חבריו בתחומים של רפואה, משפט, רווחה, מדע, פילנתרופיה ואקולוגיה.[4]
מדיניות
עריכהה-UDV, בניגוד לנצרות הקתולית או דתות אחרות, אינה דת מסיונרית ומבינה שאיוואסקה לא מתאימה לכולם. על כן, אינה מקלה על הקבלה אל בין שורותיה ואלה שהצטרפו חופשיים לעזוב בכל עת. ההנהגה מאזנת את רעיונות הקבלה וההתרחבות שלה תוך שמירה על דיסקרטיות ואף חשאיות. נטייה זו לדיסקרטיות היא תגובה להיסטוריה של הקבוצה שהועמדה לדין בשל אמונותיה והלחצים החיצוניים. הסודיות, אינה מרכיב חיוני באמונה, אלא אמצעי להגנה על הארגון מפני השלטונות שמתקשים לקבל את האיוואסקה כמרתח לגיטימי. נראה, שדווקא, זהירות זו של ה-UDV הפכה להיות תכונה המושכת מאמינים חדשים.[6]
עיקרי האמונה
עריכהמסטרה גבריאל הכיר בישוע כמושיע האנושות, "איש האמת, בן האלוהים". ה-UDV מעביר את תורתו בעל פה ומביא, בעצם, את אותה תורה שישוע לימד.[9]
כדי להנחות את המסע הרוחני, תורת ה-UDV מורכבת מתורות, chamadas (מילולית "קריאות", פזמונים), סיפורים והסברים. אלה קשורים לטבע האלוהי, ישוע ואחרים המוכרים על ידי מסטרה גבריאל כשליחי אלוהים שהגיעו לעולם בשליחות. כמה דוגמאות כוללות דמויות מהברית החדשה כמו ישוע, מרים, יוסף, איוב, נח, אנה הקדושה, יוחנן המטביל, קוסמאס ודמיאנוס הקדושים. אך בין היתר, הדוקטרינה מזכירה גם את הישויות Iansã (אנ') וימאנז'ה (ישויות מהדתות האפרו-ברזילאיות).[9]
חסידי ה-UDV משווים את מסטרה גבריאל לישוע המשיח. להבנתם של רבים מחסידי UDV, המסטרה בחר בתלמידים מקרב ה"קבוקלוס" - ה'עניים', 'פשוטים' ו'מנודים', כפי שישו בחר בדיגים צנועים להיות השליחים שלו.[7]
הטקסים
עריכהמבחינה פורמלית, ה-UDV היא גם כנסייה, אבל במובנים רבים המפגשים שלה הם כמו שיעורים בבית ספר אזוטרי. המפגשים מתקיימים באולמות סגורים ומוארים כאשר המשתתפים יושבים על כורסאות, כל אחד בפני עצמו. מנחה את הפגישה הוא מאסטר מנחה (mestre dirigente). בניגוד לנוהג בכנסיית סנטו דיימי, מי שמנחה את הפגישה אינו בהכרח האדם בעל הדרגה הגבוהה ביותר שנוכח בפגישה. אותו אדם, המאסטר המייצג (mestre representante), יושב מאחורי המאסטר המנחה, מפקח עליו ומציע עצות וסיוע בכל עת שצריך.[8]
מפגשי UDV רגילים - הנקראים trabalhos de escala, עבודות הסולם - מתקיימים פעמיים בחודש. כל המפגשים הרגילים מתקיימים בלילה ונמשכים ארבע שעות. המפגשים נפתחים עם הגשת המרתח לכל הנוכחים. במהלך השנה מתקיימים גם מספר אירועים חגיגיים המתקיימים בתאריכים קבועים.[8]
מרכזי במפגשי UDV הם דבריו של המאסטר המנחה. המשתתפים מוזמנים גם לשאול שאלות או להעיר הערות. אלה עשויים להתייחס למצגת שניתנה על ידי המאסטר המנחה או לכל נושא אחר. בין הנושאים שנדונים הם ההיסטוריה של ה-UDV וייעודו, טבע היקום, אהבה, בריאות, אמונה וכדומה. מספר פעמים במהלך הפגישה המנהיג ואולי משתתפים אחרים נוהגים לשיר chamadas - מזמורים מיוחדים של ה-UDV. לפעמים מושמעת מוזיקה רגילה, בדרך כלל מוזיקה ברזילאית פופולרית.[8]
בנוסף למפגשים אלו, הפתוחים לכל חברי הקהילה, מתקיימים גם מפגשים שייזומנו על ידי מנהיג הקבוצה, המוגבלים לכמה חברים בלבד, לפי דרגתם בארגון. במיוחד יש לציין מפגשי הדרכה; אלה מתקיימים בשעות היום. יש גם טקס מיוחד להכנת המרתח, ה- preparo, שבמהלכו מוגשת הואסקה.[8]
בניגוד לנהוג בסנטו דיימי, רבים מההיבטים היותר חגיגיים של הדת הנוצרית והמסורות האפריקאיות והילידיות - שירת מזמורים, ריקודים והקשקוש ברעשני המאראקס - נעדרים ב-UDV, עובדה שהופכת את ההתכנסויות לאירועים קודרים במקצת, בהשוואה לנהוג בתרבויות ברזילאיות אחרות מסוג דומה.[11]
העקרונות
עריכה13 עקרונות מנחים את האמונה באוניאו דו וג'טאל.[14]
1. האוניאו דו וג'טאל היא דת נוצרית ביסודה, המאמינה בגלגול נשמות, המאשרת את קיומה של הנשמה ופועלת למען התפתחותו של האדם במובן של שכלול המעלות המוסריות, האינטלקטואליות והרוחניות, המהווים ביטויי אהבה ואחווה אנושית.
2. משקה ההואסקה, הסקרמנט של ה-UDV, בו משתמשים בטקס הדתי בכדי לאפשר ריכוז נפשי, הוא עירוב של שני צמחים מיערות הגשם של האמזונס, המרירי והצ'קרונה, שהוכחו כבלתי מזיקים לבריאות.
3. אור, שלום ואהבה, הם הסמל של ה-UDV לשלום ואחווה אנושית. "התלמיד חייב לאהוב את האחר, כפי שהוא אוהב את עצמו, כדי להיות זכאי לקבל את סמל האיחוד."
4. מסטר גבריאל משמש כבר-הסמכא העיקרי להתייחסות עבור חברי האיחוד. שכן, הוא תמיד הפגין מחויבות לאמת, ודבק בעקביות בין מה שלימד לדרך בה נהג. מתוך אהבה לאנושות, הוא הקים את ה-UDV במחשבה להביא שלום לעולם.
5. ה-UDV מורכב ממעמדות של מסטרים, יועצים ותלמידים. ההפיכה לתלמיד היא באמצעות תרגול התורות ולא בהכרח לפי דפוס חינוך פורמלי. חברי הדירקטוריון נדרשים להתנהלות מוסרית, מקצועית ומשפחתית למופת.
6. עבודה, משפחה ודת הם שלשת עמודי התווך שמקיימים את האבולוציה האנושית. הרמוניה ביניהם, יוצרת איזון ותנאים נוחים לצמיחה רוחנית.
7. בהתאם לדוגמה שנתן המדריך הרוחני, המנהלים של הארגון פועלים בהתנדבות, ללא שכר עבור השירותים שהם מספקים, כעיקרון בסיסי.
8. ה-UDV מכיר במקור האלוהי של המשפחה, עבודת הבורא על פני כדור הארץ, החלה על ידי הזוג הקדמון, אדם וחוה. הגבר והאישה משלימים זה את זה. הם הבסיס המשפחתי והאחראי העיקרי על חינוך הילדים.
9. המרכז והחברים הקשורים בו, שומרים על השימוש האחראי במשקה ההואסקה לצורכי פולחן בלבד. הם לא סוחרים בו, וגם לא מפיקים ממנו רווחים כספיים.
10. האוניאו דו וג'טאל מתרגל ומלמד את אהבת האל מעל הכל, אותה הוא מרחיב לכל בני האדם, לכבדם הן בנוכחותם והן בהיעדרם, כי הם נבראו בצלמו של אלוהים. ל-UDV אין דעות קדומות או אפליה, והוא סבור שכל אדם יכול להתגבר על קשיים שניצבים בדרכו.
11. אנחנו קוצרים מה שאנחנו זורעים, כך הוא הצדק האלוהי. ב-UDV הצדק בא לידי ביטוי בחוקים הכתובים של תקנון המרכז, לפי חומרת העברה וללא תלות בדרגה ההיררכית, כולם כפופים להם.
12. צדקה נהוגה ונלמדת מאז הקמתו של ה-UDV, בהיותה ביטוי של אהבת אחים והכרה בכל בני האדם כאחים ואחיות - ילדיו של אותו אב. מעבר לסיוע הרוחני, האוניאו דו וג'טאל מפתח פעולות צדקה בתחומי החינוך, הבריאות, התרבות והשירות באזורים שבהם הוא קיים.
13. ה-UDV מכיר בטבע כמתנת הבורא לשרת את האנושות. לכן, הוא פועל לשימור יערות ומשאבי טבע אחרים ומטפח את הצמחים הקדושים המשמשים להכנת משקה ההואסקה.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 About Us, Centro Espírita Beneficiente União do Vegetal
- ^ 1 2 Labate, B. C., et al., Brazilian Ayahuasca Religions in Perspective, Ayahuasca, Ritual and Religion in Brazil, Labate, B. C., & MacRae, E. (ed.), London: Equinox, 2010
- ^ 1 2 3 Labate, B. C., et al.,, Hoasca Ethnomedicine: Traditional Use of “Nove Vegetais” (“Nine Herbs”) by the União do Vegetal, The Internationalization of Ayahuasca, Labate, B. C. & Jungaberle, H. (ed), Zurich & Berlin.: LIT Verlag, 2011
- ^ 1 2 3 4 5 6 Soares, E. L. C. & de Moura, C. P., Development and Organizational Goals of the União do Vegetal as a Brazilian and International Religious Group, The Internationalization of Ayahuasca, Zurich & Berlin: LIT Verlag, 2011
- ^ Bronfman, J., The Legal Case of the União do Vegetal vs. the Government of the United States, The Internationalization of Ayahuasca, Zurich & Berlin: LIT Verlag, 2011
- ^ 1 2 3 4 Jake H Ference, Balancing Discretion and Expansion in the União do Vegetal, VOL. 22 (2020): UF JOURNAL OF UNDERGRADUATE RESEARCH 22, 2020
- ^ 1 2 Sandra Lucia Goulart, Religious Matrices of the União do Vegetal, Fieldwork in Religion, 2006 doi: 10.1558/fiel.v2i3.286
- ^ 1 2 3 4 5 6 BENNY SHANON, General Background, THE ANTIPODES OF THE MIND, Oxford and New York: Oxford University Press, 2002, עמ' 24
- ^ 1 2 3 Reincarnationist Doctrine, Centro Espírita Beneficente União do Vegetal
- ^ 1 2 3 The Origin, Centro Espírita Beneficente União do Vegetal
- ^ 1 2 3
- Henman RH., Ayahuasca use in a religious context: The case of the Uniao do Vegetal in Brazil, Erowid.org., 2009
- ^ 1 2 From the Northeastern Backcountry to the Amazon Forest, Centro Espírita Beneficente União do Vegetal
- ^ A Spiritual Mission, Centro Espírita Beneficente União do Vegetal
- ^ Principles, Centro Espírita Beneficente União do Vegetal