אשרת קוטלר

מנחה ועיתונאית ישראלית
(הופנה מהדף אושרת קוטלר)

אשרת קוטלר (נולדה ב-25 ביולי 1965) היא עיתונאית, סופרת, אשת טלוויזיה ומגישת חדשות ישראלית.

אשרת קוטלר
לידה 25 ביולי 1965 (בת 59)
יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אשרת לוי
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1992
עיסוק עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה, סופרת
סוג כתב הגשת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13 ומהדורת "המגזין"
קישורים חיצוניים
פייסבוק OshratKotlerOfficial
טוויטר KotlerOshrat
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולדה כאשרת לוי ביפו. היא גדלה בבת ים וברמת השרון. בתם הבכורה של חיים, שרברב ומורה נהיגה, ושרה – אשת ביטוח. אחות לשלושה, מתוכם אחד מנישואיה הקודמים של אימה. מוצא משפחתה מיהדות בולגריה ונצר למגורשי ספרד[1]. קוטלר סיימה את תיכון "רוטברג" ברמת השרון. שירתה בצה"ל כקצינת ת"ש ונפגעים בחיל השריון. לאחר שחרורה מצה"ל למדה לתואר ראשון במדע המדינה. במהלך לימודיה, עבדה כדיילת בחברת התעופה טאוור אייר. בהמשך, למדה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.

שימשה כמגישה ועורכת של החדשות המקומיות של הטלוויזיה בכבלים "גוונים".

ב-1993, כשהוקמה חברת החדשות של ערוץ 2, החלה לשמש כעובדת ארכיון, במאית כתבות ועורכת, וכן מגישת מבזק חדשות וכתבת תרבות בתוכניות האקטואליה, כעורכת-משנה ומגישה של "מוסף השבת" וכמגישה מחליפה בתוכניתו של רפי רשף בערוץ 2, "חמש עם רפי רשף". בנוסף הייתה מגישה מחליפה במהדורת החדשות המרכזית של חדשות 2 עם יעקב אילון. היא הגישה חדשות גם בתקופת רצח יצחק רבין[2].

בשנת 1996 החלה להגיש ולערוך את "פגוש את העיתונות", וזו הייתה הפעם הראשונה[דרוש מקור] שבה ניהלה אישה תוכנית ראיונות אישית ופוליטית בטלוויזיה הישראלית. ריאיון שזכור במיוחד באותן שנים היה עם מנהיג החמאס אחמד יאסין, בשנת 1997 שאותו ניהלה כשהיא עטויה צ'אדור אסלאמי מסורתי.

ב-1998 הנחתה את "אולפן שישי" של חברת החדשות, לצד עמנואל רוזן, ובשנת 1999 גם ערכה את התוכנית.

בשנת 2001 החלה להגיש את "שש עם".

קוטלר עוסקת גם בטלוויזיה תיעודית: בשנת 2005 הגישה שתי סדרות תיעודיות, האחת אודות קבלה, והשנייה אודות חינוך, במסגרת "קשת". ב-2006 הוציאה את ספר הביכורים שלה, "סיפור שמתחיל בדמעות", שבו עסקה בשפינוזה, זן בודהיזם ופסיכואנליזה, כקשר לסיפור חייה. ב-2007 הגישה תוכנית מיוחדת אודות הטרדות מיניות בערוץ 10. עוד הגישה בשנת 2007 את התוכנית "סוף העולם?", על מצבה האקולוגי של המדינה ומצב זיהום האוויר בעולם. בסיומה של אותה שנה יצרה עבור ערוץ יס דוקו את הסדרה התיעודית "על סם" המבקרת בחריפות את מדיניות ההסברה והאכיפה בנושא הסמים בישראל.

בדצמבר 2007 החלה להגיש את מהדורת "חדשות השבת", ששמה שונה ב-2010 ל"המגזין", בערוץ 10. במהלך 2008 יצרה עבור ערוץ 10 סדרות נוספות של תוכניות תעודה ותחקיר: "אדוני המלחמה", על תעשיות כלי נשק בישראל, "מושחתים בצמרת", על השחיתות השלטונית בישראל, "זהירות ריאליטי", אשר יצאה נגד תרבות תוכניות המציאות, "ילד אסור ילד מותר" על התופעה בה הורים מאבדים את סמכותם כלפי ילדיהם ו"עשירים חיים יותר", על הפערים המתרחבים בשירותי הבריאות בישראל. ב-2014 הגישה לסירוגין את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10.

בשנת 2009 פרסמה את הספר "איז'ה מיה" (בלאדינו: "בִּתי"). בספרה, חוזרת קוטלר אל השורשים הבולגריים והספרדיים של משפחתה דוברת הלאדינו, על רקע השנים הרות הגורל של ארץ ישראל ומדינת ישראל הצעירה.

ב-18 ביוני 2016 שודרה כתבה ב"המגזין" שעסקה באיש הסברה מההתנחלות יצהר. מיד לאחר שידור הכתבה אמרה קוטלר כי איש ההסברה שהוצג "יודע לשיר, יודע לערוך, יודע לביים ואין ספק שמדובר במתנחל שפוי. יש גם כאלה מתברר, אפילו ביצהר". דבריה עוררו סערה רבה[3].

בנובמבר 2017, בעקבות תנועת Me Too, חשפה קוטלר במהלך שידור במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ עשר כי 23 שנה קודם לכן, קיבלה הצעה מינית מגונה ממנכ"ל קשת באותה עת, אלכס גלעדי שהזמין אותה אחרי ראיון עבודה לבילוי משותף וארוחת ערב. לאחר שסירבה, שאל אותה אם אינה יודעת ״איך מתקדמות נשים בהוליווד״[4][5]. בעקבות הדברים פרץ גל של וידויים על הטרדות ותקיפות מיניות של נשות ציבור בישראל. בעקבות כך פרש גלעדי מתפקידו כנשיא קשת, ובינואר 2018 הגיש נגדה תביעת דיבה[6], אך מחק אותה כעבור כשנה בעקבות הליך גישור[7]. קוטלר הסבירה בתוכניתה "המגזין", כי מטרתה בווידוי הייתה לעודד נשים צעירות לומר "לא" ולא משנה מהו מחיר הסירוב[8].

ב-16 בפברואר 2019 שודרה בתוכנית "המגזין" שבהנחייתה כתבה על חשד להתעללות של חיילים מגדוד "נצח יהודה" בחטיבת כפיר בפלסטינים שנעצרו בחשד שסייעו למחבלים שהרגו את חבריהם. לאחר שידור הכתבה, התבטאה קוטלר ”שולחים את הילדים לצבא, לשטחים ומקבלים אותם 'חיות אדם'. זו התוצאה של הכיבוש[9][10]. אמירתה עוררה תגובות חריפות וכ-2,000 תלונות הוגשו בעניין לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו[11]. לביקורת על קוטלר הצטרפו גם אישים במערכת הפוליטית, ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו[12]. מנגד היו גם שתמכו בה, ובהם יושבת ראש מרצ, תמר זנדברג[11]. שבוע לאחר מכן התנצלה והוסיפה שהביקורת הופנתה רק כלפי חיילים שפגעו בחפים מפשע[11]. במרץ 2019 הודיעו "החדשות 13" וקוטלר כי לבקשתה של האחרונה[13], היא תיקח חופשה ללא תשלום לשנה לפחות, והוסיפו כי אין קשר בין כך לבין התבטאותה[14]. מהדורת "המגזין" האחרונה בהנחייתה שודרה ב-22 ביוני 2019[15].

לאחר פרישתה מחדשות 13 נתנה קוטלר בהתנדבות שירותי ייעוץ תקשורת ודוברות לגופי המחאה נגד בנימין נתניהו.

במהלך מגפת הקורונה בישראל היא יצאה נגד חיסון גורף של האוכלוסייה וכתבה: "אם איננו שייכים לאוכלוסיית הסיכון, כדאי להיזהר מאוד מהחיסון הבעייתי הזה"[16]. היא גם האשימה את משרד הבריאות בשקרים[17]. קוטלר בולטת בפעילות המחאה נגד מדיניות הקורונה בישראל, ומפרסמת מאמרים בנושא זה בשבועון "בראשית".

קוטלר עובדת מאז דצמבר 2022 כמאמנת אישית ומנחת סדנאות להעצמה נפשית.[18]

חייה האישיים

עריכה

קוטלר הייתה נשואה לירון קוטלר, ולאחר גירושיה ממנו ניהלה מערכת יחסים עם יזם ההיי-טק עופר בנגל. יש לה שתי בנות, דנה וניצן, אחת מכל מערכת יחסים[דרושה הבהרה].

קוטלר מתגוררת בהוד השרון.

ספריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אושרת קוטלר נגד אמנון לוי: "גם אני ספרדיה", באתר ‏מאקו‏, 25 באוגוסט 2013
  2. ^ ערוץ 2: לקט הדיווחים אודות רצח רבין, 04-07.11.1995 החל מהדקה ה-14
  3. ^ "מסתבר שיש גם מתנחלים שפויים", באתר ערוץ 7, 18 ביוני 2016
  4. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר חשפה בשידור: "קיבלתי הצעה מגונה מאלכס גלעדי", באתר ynet, 2 בנובמבר 2017;
    אושרת קוטלר: אלכס גלעדי הציע לי לצאת אתו אחרי ראיון והבהיר שככה מתקדמים, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2017
  5. ^ אנדרה טבקוף, ‏"למדתי על בשרי למה נשים מפחדות לומר בגלוי מה עבר עליהן", באתר גלובס, 17 בפברואר 2018
  6. ^ רן בוקר, אלכס גלעדי תובע שני מיליון שקלים מאושרת קוטלר ומנרי ליבנה. קוטלר: "ביקש מלחמה? יקבל מלחמה", באתר ynet, 10 בינואר 2018
  7. ^ איתי שטרן, אלכס גלעדי מחק את תביעת הדיבה נגד אושרת קוטלר ונרי ליבנה, באתר הארץ, 2 בינואר 2019
  8. ^   אושרת קוטלר: "אל תהססו לומר 'לא', לא משנה מה המחיר", באתר nana10‏, 4 בנובמבר 2017
  9. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר בשידור: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים, ומקבלים אותם חיות אדם", באתר ynet, 16 בפברואר 2019
  10. ^ שגיא בן נון‏, אושרת קוטלר מעוררת סערה בשידור: "החיילים הופכים חיות אדם בגלל הכיבוש", באתר וואלה, 16 בפברואר 2019
  11. ^ 1 2 3 רן בוקר, אושרת קוטלר פרצה בבכי: "מפחדת שיפגעו בי, אך אעשה את עבודתי", באתר ynet, 23 בפברואר 2019
  12. ^ שמעון איפרגן, ‏תלונה הוגשה למשטרה עקב איומים על חייה של אושרת קוטלר, באתר ‏מאקו‏, 17 בפברואר 2019
  13. ^ אחרי התבטאותה השנויה במחלוקת: אושרת קוטלר עוזבת את חדשות 13, באתר ‏מאקו‏, 28 במרץ 2019
  14. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר עוזבת את חדשות 13, באתר ynet, 28 במרץ 2019
  15. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר נפרדת מ"המגזין": "אני עוד אחזור", באתר ynet, 20 ביוני 2019
  16. ^ יובל מן, פייסבוק הסירה פוסט של אושרת קוטלר על החיסונים, באתר ynet, 5 בספטמבר 2021
  17. ^ אושרת קוטלר תוקפת בחריפות: "משרד הבריאות משקרים, קשקוש", באתר אייס, 22 בנובמבר 2021
  18. ^ נוגעת בטראומה: הקריירה החדשה של אושרת קוטלר | שווים, באתר שווים, ‏17 בינואר 2024
  19. ^ אושרת קוטלר, סיפור שמתחיל בדמעות, באתר ynet, 30 במאי 2006 - קטע מתוך הספר
  20. ^ אושרת קוטלר בנגל, מאמא מיה, באתר ynet, 13 בספטמבר 2009 - קטע מתוך הספר "איז'ה מיה"
  21. ^ אשרת קוטלר בנגל, היום יתגשם חלום: פרק מתוך "איז'ה מיה" של אשרת קוטלר בנגל, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2009
  22. ^ אריק גלסנר, על "איז'ה מיה", של אושרת קוטלר-בנגל, הוצאת "כנרת-זמורה-ביתן", ביקורות ספרות - מעריב, 15 בנובמבר 2009