איזבו מבוואריה

איזבו מבוואריה
Isabeau de Bavière
Elisabeth von Bayern
	איזבו מבוואריה
לידה	1370; דוכסות בוואריה-לנדסהוט
פטירה	24 בספטמבר 1435 (בגיל 65 בערך); פריז, ממלכת צרפת
מדינה	גרמניה, צרפת
מקום קבורה	בזיליקת סן-דני
בן זוג	שארל השישי, מלך צרפת
שושלת בית ויטלסבאך
תואר	מלכת צרפת
אב	שטפן השלישי, דוכס בוואריה
אם	תדאה ויסקונטי
צאצאים	ראו בהמשך

איזבו מבוואריה או אליזבת מבוואריה (בצרפתית: Isabeau de Bavière, בגרמנית: Elisabeth von Bayern;‏ 1370 – 24 בספטמבר 1435) הייתה מלכת צרפת בין השנים 1385–1422, רעייתו של שארל השישי, מלך צרפת ואמו של שארל השביעי, מלך צרפת. תקופתה על הכס התחלקה לשניים: עד ששקע המלך בטירוף, באוגוסט 1392, הייתה איזבו מלכה אהובה, רעייה נאמנה ומלכה שאינה יוצאת דופן; לאחר ששקע המלך בהתקפי טירוף, הפכה איזבו לדמות המלכותית הראשונה במעלה אך ניהלה במקביל חיי הוללות, ניאוף ובגידה ששיקעו את צרפת באנרכיה והביאו לאובדן עצמאותה.

ביוגרפיה

איזבו, או בשמה הגרמני, אליזבת, נולדה בשנת 1370, והייתה בת לבית ויטלסבאך ששלט בדוכסות בוואריה. אביה היה שטפן השלישי, דוכס בוואריה ואמה הייתה תדאה ויסקונטי. סבה מצד אביה היה שטפן השני, דוכס בוואריה, בנו של לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. סבתה מצד אביה הייתה איזבלה מסיציליה, דוכסית בוואריה. סבה מצד אמה היה שליט מילאנו, ברנבאו ויסקונטי וסבתה הייתה ביאטריצ'ה דלה סקאלה.

בשנת 1385, בהיותה בת 15, נישאה לשארל השישי, מלך צרפת, שהיה צעיר נאה בן 17. כיוון שהיה זה בעת הקרע המערבי ובית ויטלסבאך היה נאמן לאפיפיור אורבנוס השישי שישב ברומא ובית ולואה לאנטי-אפיפיור קלמנס השביעי שישב באביניון, נתנו שני האפיפיורים את הסכמתם לחתונה. איזבו למדה במשך ארבעה שבועות את מנהגי החצר הצרפתית וב-17 ביולי נערכה חתונתה עם המלך, חגיגות החתונה המפוארת נמשכו חמישה ימים. ההיסטוריון ז'אן פרואסאר מתאר את נישואיהם, שהיו נישואי תועלת, כנישואין בהם פרחה האהבה בין בני הזוג. עם הגיעה לצרפת לא ידעה איזבו כמעט צרפתית, ועד סוף ימיה דיברה את השפה במבטא גרמני כבד.

ב-1387 הגיעה לחצר המלוכה ולנטינה ויסקונטי, בתו של ג'אן גלאצו ויסקונטי. ב-17 באוגוסט 1389 נישאה לבן דודה לואי הראשון, דוכס אורליאן, אחיו של שארל השישי ולימים אמו של שארל הראשון, דוכס אורליאן וסבתו של לואי השנים עשר, מלך צרפת. היריבות בינה ובין איזבו הייתה במספר מישורים. ראשית, היא נטלה ממנה את מרכז הבמה כנסיכה הזוהרת והאקזוטית, שנית, אביה, שהיה אחי-סבה של איזבו, כלא ורצח אותו על מנת לעלות לכס שליט מילאנו. על אף שייתכן שאיזבו כלל לא הכירה את סבה, היא לא יכלה לסבול את נוכחות בת רוצחו יחד עמה בחצר. "איזבו הייתה מוכנה לחבור אל השטן בכבודו ובעצמו כדי לפגוע בג'אן גלאצו", כותבת ברברה טוכמן^[1]. ולנטינה נאלצה לעזוב את פריז תחת מעטה רכילות על כישוף והרעלת רוחו של המלך ובשל כך איים ג'אן גלאצו ויסקונטי במלחמה על צרפת^[2].

הסלידה של המלך מאשתו בעת טירופו הייתה גלויה, היא, מצידה העניקה לו נערה ממעמד נמוך בשם אודט דה-שמדיוור (Odette de Champdivers) כפילגש. הנערה, שדמתה באופן חיצוני למלכה נקראה בחצר "המלכה הקטנה" ("la Petite Reine"). איזבו פתחה בחיי הוללות, נשפים ותלבושות מוגזמות. היא העבירה על שמה ועל שם בני משפחתה רכוש וממון מקופת הממלכה וגיבשה סביבה חברת נשים וגברים קלי דעת שערכו משתאות ומיצגי זימה שונים.

מפאת מחלתו של המלך שארל השישי, חזר דודו פיליפ השני, דוכס בורגונדיה לשמש כעוצר (שליט) בשמו. אולם, לואי הראשון, דוכס אורליאן, שהיה אחיו הצעיר של המלך, טען לזכותו לשמש כעוצר, דבר שגרם לתחרות ביניהם על השלטון, והביא למעשי איבה בין בית אורליאן לבין בית בורגונדיה. אחרי מותו של פיליפ השני דוכס בורגונדיה ב-1404, ירש אותו ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, בנו בכורו, ששימש כעוצר במקומו. ב-1407 נרצח העוצר לואי הראשון, דוכס אורליאן בידי שכירי חרב של העוצר ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, מה שהביא להמשך מעשי האלימות בין שני הצדדים. היות שידו של בית אורליאן הייתה על העליונה, הפך ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה לבן בריתם של האנגלים, שהיו אויביה של צרפת במלחמת מאה השנים. איזבו, שתמכה בדוכס אורליאן עד מותו ואף הייתה פילגשו עברה עם מותו למחנה היריב, דוכס בורגונדיה, ולמיטתו. פירוש החבירה לדוכס בורגונדיה, יריבו של האפיפיור ברומא, היה הפרת ההסכם שנחתם עם אנגליה.

הנרי החמישי מלך אנגליה ניצל את העובדה שהצרפתים היו עסוקים במלחמת אחים, ופלש עם צבאו לצרפת באוגוסט 1415. הוא כבש את העיר ארפלר שבנורמנדיה והתקדם לעבר העיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים, אך התקדמותו נחסמה על ידי הצבא הצרפתי. כאן התחולל קרב אז'נקור שבו נחלו הצרפתים מפלה מוחצת. בקרב זה נהרגו או נלקחו בשבי רבים מאנשי האצולה הצרפתים. המלך שארל השישי והמלכה איזבו נכחו בעת שיחות הכניסה מול האנגלים ואולצו לחתום על הסכם טרואה (1420), שבו הוכר הנרי החמישי מלך אנגליה כיורש העצר החוקי של ממלכת צרפת. כחלק של הסכם זה, הנרי החמישי מלך אנגליה נשא לאישה את קתרין, בתם המשותפת של שארל ואיזבו. ב-21 באוקטובר 1422 נפטר שארל השישי מלך צרפת ונקבר בבזיליקת סן-דני שליד פריז. הדופין (יורש העצר) שארל ירש את הכתר בשם שארל השביעי.

איזבו המשיכה לחיות בצרפת ונפטרה כעבור חמש-עשרה שנה. בשנותיה האחרונות נושלה מכל נכסיה.

מראה חיצוני

ההיסטוריונית ברברה טוכמן מביאה את חידת המראה החיצוני של איזבו כדוגמה מדוע יש לקחת בזהירות את דברי הכרוניקאים של ימי הביניים. היא כותבת: "[איזבו] מתוארת על ידי היסטוריון אחד כבלונדינית תמירה ועל ידי אחר כ"אשה קטנה, כהה ומלאת חיוניות"^[3].

לקראת סוף חייה הייתה שמנה בצורה גרוטסקית עד שהיה ספק אם היא יכולה למשול על הממלכה. מ-1425 לא התניידה בעצמה והובילו אותה בכיסא גלגלים^[4].

דמותה בתרבות

אמרה ידועה גורסה כי "צרפת איבדה את עצמאותה בגלל אשה (איזבו) וזכתה בה מחדש בזכות נערה (ז'אן ד'ארק).

ביוגרפיה דמיונית על אודות איזבו מבוואריה נכתבה על ידי המרקיז דה סאד ברומן משנת 1813 בשם "ההיסטוריה הסודית של איזבל מבוואריה, מלכת צרפת" ("Histoire secrete d'Isabelle de Baviere, reine de France").