איכות מזון

איכות המזון מתארת את כלל התכונות שהופכות מזון למתקבל על ידי הצרכנים, ובכלל זה מדדים סובייקטיביים כמו מראה המזון (גודל, צורה, צבע, ברק ואחידות), מרקם וטעם; ומדדי איכות מדויקים יותר - כימיים, פיזיים ומיקרוביולוגיים.

איכות המזון חשובה הן בשל הסכנה שבהרעלת מזון, והן בשל דרישות אותן יצרן המזון אמור לקיים על מנת למלא את דרישות הצרכן: אם בשל צו דתי (אוכל כשר) או מצפוני (אוכל טבעוני, ביצי חופש); ואם מסיבות רפואיות (אלרגיה למזון, מזון ללא סוכר, תכולת ויטמינים ומינרלים, סיבים תזונתיים וכו').

איכות המזון מבוססת על ציפיות, תפיסות וקבלה של הצרכנים.^[1] צרכנים רבים מסתמכים גם על תקני ייצור ועיבוד במיוחד כדאי לדעת אילו מרכיבים קיימים עקב דרישות תזונתיות כגון: כשרות, צמחוני, טבעוני וכו'. בנוסף במצבים רפואיים, כגון: סוכרת, אלרגיות וכו'.

בישראל האחריות הממשלתית לתחום איכות המזון היא במשרד הבריאות.^[2]

רפורמת סימון המזון בישראל

מטרתה של רפורמת סימון המזון היא הנגשה בולטת על ערכים תזונתיים במוצרי מזון הנמכרים בישראל.

סוגי הסימון:^[3]

דוגמה לסימון מזון על גבי מוצר

עיגול אדום: סימון חובה אשר ייעשה כאשר המזון מכיל כמות גבוהה של נתרן, סוכרים או חומצות שומן. על יצרנים להוסיף את הסימן למוצרים שמכילים כמויות גדולות מהערכים שנקבעו למרכיבים אלה.
סימן ירוק: סימון וולונטרי, היצרנים רשאים להוסיף סימון זה כאשר המוצר עומד בתנאים שנקבעו בוועדה המדעית הנובעים מהמלצות התזונה של משרד הבריאות.

תקן איכות המזון

לפי מכון התקנים הישראלי, היצרנים בישראל שרוצים להבטיח שיפור ובטיחות במזון שהם מייצרים נדרשים לפעול לפי תקן ISO 22000 שמטרתו להבטיח את בטיחות ואיכות מוצרי המזון.^[4]