איסור עשיית פסל
איסור עשיית פסל ביהדות כולל שתי מצוות לא תעשה מהתורה: איסור עשייה או קניה של פסל עבור עצמו, ואיסור עשיית פסל בידיו, אפילו עבור אחרים. האיסור הראשון הוא הדיבר השני בעשרת הדיברות. מטרת איסורים אלו להרחיק את האדם מעבודת אלילים.
| מקרא | שמות, כ', ג'; ויקרא, י"ט, ד'; שמות, כ', י"ט |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ג', הלכות ט'-י"א |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קמ"א |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ב', לאו ג' ספר החינוך, מצווה כ"ז, מצווה רי"ד |
  | |
מלבד איסורים אלו, מצווה התורה גם שלא להשתחוות לפסלים ולא להרשות את קיומם בארץ ישראל.
עם זאת, במשנה קיימת הבחנה בין עשיית פסלים ובין החזקתם, כאשר יש המאשרים להחחזיק בפסלים שאינם קשורים לעבודה זרה, ואפילו תמונות של גרמי השמים לצרכים לימודיים, כל עוד לא מדובר בפסל תל ממדי שלם של דמות אדם.[1]
מקור המצוות
עריכההמצווה הראשונה נלמדת מהפסוק בספר שמות: ”לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ג'). איסור זה מופיע מיד לאחר האיסור הראשון במקרא על עבודה זרה בכללותה. חכמים הבינו איסור זה כאיסור עשייה של פסל עבור עצמו, ואפילו כשהעשייה נעשית על ידי אדם אחר.[2] לאחר איסור עשיית פסל, מופיע איסור השתחוויה לעבודה זרה ואיסור השתתפות במנהגי עבודה זרה.
המצווה השנייה נלמדת מהפסוק בספר ויקרא: ”אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ד'). חכמים הסבירו שאיסור זה כולל עשיית פסל בידיו, ואפילו עבור אחרים.[3]
דיני המצווה
עריכההעבירה נעשית עוד במהלך בניית הפסל, אף-על-פי שהוא עדיין אינו פסל של עבודה זרה. מכיוון שכך, הראשונים סוברים שעל כל פעולה של בניית הפסל אדם צריך לקבל עונש מלקות בנפרד.
לפי הרמב"ם הטור והשולחן ערוך, אסור לאדם לבנות פסל, הן לעצמו והן לאחרים[4].
מחלוקת נוספת היא, האם יש ללמוד מפסוק זה רק איסור עשיית פסל או גם איסור קניית פסל.
האיסור על עשיית תמונה
עריכהלצד האיסור על עשיית פסל, הדיבר השני אוסר גם "וְכָל תְּמוּנָה". חז"ל הבחינו בין צורה תלת־ממדית, היינו פסל, ובין צורה דו־ממדית, היינו ציור. לפי חלק מהפרשנים, תמונה אסורה היא תבליט, ואילו ציור דו-ממדי מותר, ויש בין הראשונים שקבעו שרק ציורים שנועדו לעבודה זרה אסורים.[5] ואכן, בכ-120 בתי כנסת מהמאות הראשונות לספירה, כגון זה שבבית אלפא, זה שבנערן, זה שבציפורי ואחרים, התגלו פסיפסים המכילים ציורים של בעלי חיים, בני אדם, גלגל המזלות ודמויות של אלים יווניים כגון דיוניסוס והליוס, לצד סמלים יהודיים כגון שופר, לולב ומנורת שבעת הקנים, ולעיתים לצד שמותיהם של שלושת האבות.[6] על פי התלמוד הירושלמי, חכמים התפשרו עם התופעה של ציורים ופסיפסים, ולא התנגדו אלא לציורים של השמש, הירח ו"צורת הדרקון".[7]
פסלים בבית המקדש הראשון
עריכהעל פי המקרא, הוצבו בתקופות שונות מספר פסלים בבית המקדש הראשון. בתיאור המקראי של מקדש שלמה נכתב כי בקודש הקודשים של המקדש הוצבו שני כרובים, פסלי זהב גדולים של מלאכים או של יצורים מכונפים, שתמונתם הייתה מפותחת על דלתות ההיכל ועל קירות המקדש.[8] לפי המתואר בספר שמות, פסלי כרובים ניצבו גם על מכסה הזהב של ארון הקודש, ותמונתם הייתה רקומה על הפרוכת.[9]
בספר מלכים ב' מסופר כי המלך חזקיהו, במסגרת הרפורמה הדתית שלו, הרס את פסל נחש הנחושת שהכין משה רבנו במדבר, ואשר בני ישראל המשיכו לסגוד לו במשך דורות רבים. בנו של חזקיהו, המלך מנשה, הכניס את פסל האשרה לבית המקדש ובנה בחצרותיו מזבחות של עבודה זרה. בהמשך מסופר כי נכדו של מנשה, המלך יאשיהו, הוציא את הפסל וניתץ את המזבחות במסגרת הרפורמה הדתית שלו.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ פרשת כי תשא - אומנות ועשיית פסלים - מתן - מכון תורני לנשים, באתר www.matan.org.il
- ^ ספר המצוות לאו ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ספר המצוות לאו ג – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ג'; טור, יורה דעה, קמ"א; שולחן ערוך, יורה דעה, קמ"א
- ^ , איסור יצירת תמונות, צורות וסמלים, ישיבת הר עציון, תשע״ו, עמ' 3
- ^ ד״ר יגאל בן-נון, מתי הפכנו ליהודים, עמ' 201-208
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ג', הלכה ג'
- ^ מלכים א', ו', כ"ט, ל"ב, וכן יחזקאל, מ"א, י"ח
- ^ שמות, כ"ה, י"ח–כ'
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.