איפוליט ביאר
איפוליט ביאר (בצרפתית: Hippolyte Bayard; 20 בינואר 1807 – 14 במאי 1887) היה צלם צרפתי, ממציא וחלוץ בתחום הצילום. הוא המציא תהליך צילום עצמאי, תצלום "פוזיטיב ישיר על נייר" (positifs directs sur papier). הוא טען כי המציא את הצילום לפני לואי ז'אק מנדה דאגר בצרפת, ולפני ויליאם הנרי פוקס טלבוט באנגליה, להם נהוג לייחס את ההמצאה. תהליך הצילום שהמציא נבדל הן מהמצאת הדאגרוטיפ של דאגר והן מתהליך הפוזיטיב-נגטיב על נייר של טלבוט. ביאר הציג את תערוכת התמונות הפומבית הראשונה בעולם ב - 24 ביוני 1839, לפני ההכרזה הרשמית על המצאת הצילום ב-19 באוגוסט 1839. ביאר היה גם אחד ממייסדי האגודה הצרפתית לצילום (Société Française de Photographie) וכיהן כמזכיר האגודה, ופעל כצלם כמעט בכל ז'אנר צילומי מוכר, החל תיעוד, דרך תצלומי טבע דומם, פורטרטורה, מדע, ארכיטקטורה ונופים.
 | |
| איפוליט ביאר | |
| לידה |
20 בינואר 1807 Breteuil, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1887 (בגיל 80) נמור, צרפת |
| לאום | צרפתי |
| תחום יצירה | צילום |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאיפוליט ביאר היה בנו של שופט השלום עמנואל ביאר. הוא עבר לפריז מחבל פיקרדי והחל לעבוד במשרד האוצר בבירה. הוא חבר לאנשי בוהמה פריזאים, ונרעש כמו רבים אחרים כששמע על ניסוייו של לואי ז'אק מנדה דאגר. דאגר, ממציא הדיורמה, נכנס לשותפות עם ניספור נייפס בניסיון לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה. בשנת 1835 נפוצו שמועות (מוקדמות מדי) על הצלחתו של דאגר לקבע את הדימוי.
ניסוייו בצילום
עריכהביאר התנסה בצילום בעודו משרת כעובד מדינה. הוא המציא תחילה תהליך של נגטיב על נייר. מאוחר יותר, בחודש מרץ 1839 המציא תהליך צילום ייחודי בשם "פוזיטיב ישיר על נייר". התהליך כלל חשיפת נייר מיוחד לאור; נייר זה הוטבל בתמיסת סודיום-כלוריד, שהפכה אותו לרגיש לאור; אז נחשף הנייר לאור עד שהשחיר כולו. לאחר מכן נטבל הנייר בתמיסת אשלגן יודי (potassium iodide) ואז הונח בגב הקמרה אובסקורה. הנייר נחשף האור שהוקרן דרך עדשת הקמרה אובסקורה. האור הלבין את האזורים עליהם נפל, וכך יצר דימוי פוזיטיבי. לאחר החשיפה, הנייר נשטף בתמיסה בסיסית ויובש. הדימוי שנוצר, בדומה לדאגרוטיפ, היה יחידאי ובלתי ניתן לשכפול.
עקב רגישותו הנמוכה של הנייר בחשיפה לאור, הייתה נחוצה חשיפה ארוכה של חמש עשרה דקות לערך. כאשר נעשה שימוש בשיטה זו, הועדפו מושאי צילום דוממים, כגון בניינים, פסלים וצמחים. כאשר צולמו אנשים באופן הזה, הם התבקשו לשבת בתנוחות קבועות ולעצום את עיניהם על מנת למנוע מראה לא נעים, מצמרר ודמוי גווייה אשר נגרם כתוצאה ממיצמוץ העיניים ותזוזתן במהלך חשיפה כה ארוכה. בפועל, דווקא הישיבה בתנוחה האמורה ובעיניים סגורות שיוותה ליושבים מראה דמוי גווייה.
האיש הטבוע
עריכהצרפת עסקה באותה שנה בניסיון לזכות את דאגר בהכרה כממציא תהליך הצילום (קיבוע הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה), אל מול תביעות "אבהות" אחרות שהועלו על ידי טלבוט ואחרים. התהליך שהציג ביאר היה שונה באופן משמעותי מזה של דאגר. האקדמיה הצרפתית למדעים, שניהלה את המאבק להכרה בהמצאה של דאגר, באה במבוכה מההמצאה המקבילה של ביאר. פרנסואה אראגו, התומך הראשי של דאגר ומזכיר האקדמיה, שכנע את ביאר לדחות את חשיפת תהליך פיתוח התמונה שלו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים. ניגוד האינטרסים של אראגו עלה לביאר בהכרה כאחד מממציאיו החלוציים של הצילום. ביאר פנה להאקדמיה לאמנויות היפות, שם קיבלו אותו בסבר פנים יפות יותר מאשר באקדמיה למדעים, אך לא נתנו לו תמיכה רצינית. לבסוף הציג ביאר את התהליך שלו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים ב-24 בפברואר 1840 וקיבל מענק חד פעמי של 600 פרנק (לעומת פנסיה שנתית בת 10,000 פרנק שקיבלו דאגר ושותפו איזדור נייפס), למטרת רכישת ציוד טוב יותר לניסוייו.
כתגובה לאי-הצדק אשר הרגיש שנגרם לו, צילם ביאר באוקטובר 1840 שלוש גרסאות של אותה הקומפוזיציה, שזכתה לשם 'דיוקן עצמי כאיש טבוע' (בצרפתית נקראת Le Noyé). בתמונה העמיד פנים שהתאבד, ישוב ונוטה לימינו. ביאר כתב מאחורי צילום זה, הידוע ביותר מבין צילומיו:
הגופה אותה אתם רואים פה הנה של מר באייאר, ממציא התהליך בו צפיתם כעת, או של התמונות הנפלאות שתראו מיד. למיטב ידיעתי, חוקר גאוני זה עמל על ההמצאה שלו במשך שלוש שנים כדי לשכללה. האקדמיה, המלך וכל מי שראה את צילומיו – שהוא עצמו כלל לא רואה כמושלמים – העריצו אותם כפי שאתה עושה ברגע זה. זה הביא לו כבוד רב אך לא הניב עבורו דבר נוסף. הממשלה, שהעניקה יותר מדי לאדון דאגר, הכריזה כי אינה יכולה לעשות דבר עבור מר ביאר, והאיש האומלל הטביע את עצמו. הו! ההפכפכות האנושית! במשך זמן רב אמנים, מדענים ועיתונאים התעניינו בו, ואילו כעת שכב ימים בחדר המתים ואיש לא זיהה ולא חיפש אחריו. גבירותיו ורבותי, הבה נדבר על משהו אחר כדי שחוש הריח שלכם לא יטרד, שכן כפי שודאי שמתם לב, פניו וידו כבר החלו להרקב.
א.ב., 18 באוקטובר 1840
תהליך הפוזיטיב הישיר של ביאר נותר ניסוי בודד שרק הוא השתמש בו. למרות תלאותיו הראשונות עם הצילום, ביאר המשיך להיות חבר פורה בקהילת הצלמים. הוא היה מחבריה המייסדים של "האגודה הצרפתית לצילום" (Société française de photographie , נוסדה ב-1854). בנוסף, ביאר היה אחד הצלמים הראשונים שהוזמנו להשתתף במשלחת ההליוגרפית על ידי "ועדת המונומנטים ההיסטוריים".
המשלחת ההליוגרפית
עריכהאחת העבודות החשובות ביותר בהיסטוריה של הצילום המוקדם נעשתה על ידי "ועדת המונומנטים ההיסטוריים" (בצרפתית: Commission des Monuments Historique) שהקים משרד הפנים הצרפתי. הוועדה, שהוקמה לפני פרסום תהליך הצילום, נתבקשה לרשום, לעקוב ולהמליץ על רסטורציה נכונה של ארכיטקטורה צרפתית מימי הביניים והתקופה הגותית, שניזוקה מאוד בשנות המהפכה הצרפתית. ועדת המונומנטים התלבטה בשנת 1850 האם להכליל את הצילום באינוונטר כליה, ובחרה לבסוף את תהליך הקלוטייפ האנגלי (שהמציא טלבוט) על פני ההמצאה ה"צרפתית", הדאגרוטיפ. מפעל הצילום, שכונה Missions Héliographiques (המשלחת ההליוגרפית) כלל כמה מהצלמים הצרפתים הבולטים של התקופה, כגון אדואר דני בלדוס, אנרי לה סק, גוסטב לה גרה, וא. מסטרל, וכאמור, את איפוליט ביאר. בקיץ של שנת 1851 נסע ביאר לאזור נורמנדי על מנת לצלם מבנים היסטוריים עבור ועדת המונומנטים ההיסטוריים.
טחנות רוח במונמארטר
עריכהתמונתו של ביאר "טחנות רוח במונמארטר" היא אחד מהדפסיו המוקדמים ביותר ששרדו, ובין הנדירים בפריטים שהשתמרו מתקופת ראשית הצילום. הכתמים הכימיקלים שעליה, ועובדת היותה דהויה, מדגישים את הראשוניות שבתהליך שאפשר לראשונה לנייר לשמר תמונה אשר היטלה הועבר אליו בעד עדשת הקמרה אובסקורה.
טחנות הרוח של מונמארטר, הפרבר שבאותה תקופה הלך ונעשה הרובע הבוהמייני של פריז, היו נושא צילום תכוף בעבודותיו המוקדמות ביותר של ביאר, וככל הנראה הופיעו בין שלושים התמונות שהציג באותה תצוגה פומבית ראשונה, ביולי 1839, בפריז. בעודו נזכר באירוע האמור תריסר שנים מאוחר יותר, כתב המבקר פרנסיס ווי אודות היצירות המוצגות, "הן לא דמו לשום-דבר שראיתי קודם לכן. הצופה מהרהר בהן כמו מבעד לווילון עדין של ערפל. מוגמרות מאוד, ומלאות הישג, הן מאחדות את רושם המציאות עם פנטזיית החלומות: אור מלחך וצל לוטף אותן."
לקריאה נוספת
עריכהאנגלית
עריכה- Batchen, Geoffrey, “Pictures”, in: Burning with Desire: The Conception of Photography, Cambridge: The MIT Press, 1997.
צרפתית
עריכה- Michel Poivert et Amélie Lavin, Hippolyte Bayard, Nathan, Photopoche No.91
- Jean-Claude Gautrand et Michel Frizot, Hippolyte Bayard. Naissance de l'image photographique, Éd. Trois cailloux, 1986
- Hippolyte Bayard aux origines de la photographie et de la ville moderne, dans La Recherche photographique No. 2, Univ. Paris VIII, mai 1987
- Anne de Mondenard, La Mission héliographique : Cinq photographes parcourent la France en 1851 (Baldus, Bayard, Le Gray, Le Secq, et Mestral), Éditions du Patrimoine, 2002
- Hippolyte Bayard: chevalier de l'ombre (Proceedings of the collquy in Breteuil-sur-Noye, 16-17 November 2001), Breteuil-sur-Noye: Société historique de Breteuil-sur-Noye, 2005.
קישורים חיצוניים
עריכה
- היפוליט בייארד - דיוקן עצמי כאיש שטבע - ניתוח התצלום של ביאר באתר "פרוטוקולים" (ברובו תרגום לעברית של הטקסט של ג'פרי בטצ'ן (Batchen) בספרו (Burning with Desire).
- איפוליט ביאר והציור הפוטוגני
- איפוליט ביאר במוזיאון גטי, לוס אנג'לס
- Un autre Bayard: une évidence ! - מחקר על המצאת הצילום