אלבר קלמט

אלבר קַלְמֶט או בשמו המלא לאון שארל אלבר קלמט (בצרפתית: Léon Charles Albert Calmette;‏ 12 ביולי 1863 ניס – 29 באוקטובר 1933 פריז) היה רופא ובקטריולוג צרפתי. קלמט התפרסם בזכות פיתוח חיסון נגד שחפת, לצד הווטרינר והאימונולוג קאמי גרן. החיסון הקרוי על שמם Bilié Calmette-Guérin (ידוע בראשי תיבות: BCG), פותח בין השנים 1908–1921.

אלבר קלמט
Albert Calmette

לידה	12 ביולי 1863 ניס, צרפת
פטירה	29 באוקטובר 1933 (בגיל 70) פריז, צרפת
שם לידה	Léon Charles Albert Calmette
מדינה	צרפת
השכלה	Brest School of Naval Medicine (1883) אוניברסיטת סן לואי סורבון
מעסיק	מכון פסטר
תפקיד	דירקטור (1895–1918) נשיא (1920–1920)
פרסים והוקרה	חבר זר של החברה המלכותית (5 במאי 1921)

תולדות חייו

שנותיו המוקדמות

הבית בעיר ניס שבו נולד ב-1863 אלבר קלמט

אלבר קלמט נולד בשנת 1863, בעיר ניס, כבנו של גיום, עורך דין וראש אגף בפרפקטורה. אמו, אדל, מתה כשהיה בן שנתיים, ואז אביו התחתן עם אישה בשם מריה קינה. אחרי לימודים בבית ספר יסודי קלמט למד במספר בתי ספר תיכוניים בקלרמון-פראן, ובברסט, שם חלה בטיפוס הבטן, ובהמשך, בתיכון "סן שארל" בסן בריאק ואחר כך בתיכון "סן לואי" בפריז. בשנים 1883-1881 הוא למד בבית הספר לרפואה של חיל הים בברסט, בו היה לתלמידו של ארמאן קור (Armand Corre) שהדריך את עבודת הגמר שלו. קלמט נשאר עם קור הקשר התכתבות לאורך שנים רבות

התחלת הקריירה כרופא וחוקר במושבות שמעבר לים

משנת 1883 עבד כרופא בהונג קונג במסגרת יחידת הרפואה של הצי. השתתף במסע של האדמירל קובר לסין .הוא נשלח בהמשך למערב אפריקה, בגבון וב"קונגו הצרפתית". באזורים tהוא חקר את המלריה, גם את מחלת השינה והפלגרה. בעבודת הדוקטורט חקר את האטיולוגיה והפתוגניה של המחלות הטרופיות המיוחסות לפילריה של הדם. (Étude critique sur l'étiologie et la pathogénie des maladies tropicales attribuées à la filaire du sang humain). ב-1888 הוא התחתן עם אמיל דה לה סאל. נאלץ לעזוב את עיניינו בארצות הטרופיות ובאותה שנה ועד 1890 עבר לאיי סן-פייר ומיקלון בצפון האוקיינוס האטלנטי, קרוב לטרה נובה, שם חקר מחלה של דג הבקלה ("האדום של הבקלה" - rouge de la morue) הוא בודד מיקרוקוק שגרם לבקלה המלוחה להפוך לאדומה בעת הובלתהבים. הוא מצאאת מקור החיידק במלח ותיאר את התנאים שבהם התפתחה המחלה ומצא פתרון בהוספת כמות זעירה של נתרן היפוסולפיט שמונע את התרבות החיידק. באותה עת החליט לעזוב את הקריירה הימית ולהתגייס לצוותים של גיס הרפואה של המושבות., שהפך מאוחר יותר לגיס הסניטרי של הכוחות הקולוניאליים שנועד להקים וולפתח שירותי רפואה במושבות של צרפת. הוא ביקש לנצל הזדמנות זו על מנת להמשיך לחקור מחלות טרופיות. הוא המשיך לשתף פעולה עם ארמאן קור והשניים כתבו ביחד ספר לימוד לגאוגרפיה רפואית.

בשנת 1890 הורשה לשוב לפריז והשתלם במעבדתו של אמיל רו בפריז. בהיותו שותף למחקרים של פסטר, הוטל עליו להקים את מכון פסטר בעיר סייגון. הוא ארגן בשלוחה שהקים מעבדה לייצור חיסונים נגד הכלבת ונגד אבעבועות שחורות. כמו כן התמסר למחקרים בתחום הטוקסיקולוגיה, ענף מדעי שהתפתח לא מכבר, בחיבור ישיר אל האימונולוגיה בית החולים של קלמט שהיה המצויד ביותר בסייגון שיתף פעולה עם בית החולים שו-קואן שהוקם על ידי התושבים. בבית החולים שלו בין המאושפזים שלטו הדיזנטריה, השלשולים הכרוניים והקדחות, בעוד שבבית החולים השני בלטו מחלות העור, האבעבועות השחורות, הכולרה, הכלבת, והצרעת. אחרי כישלון חרוץ בניסיונות לטפל בצרעת בעזרת הזרקות טוברקולין ("הלימפה של קוך") פנה קלמט לחקור את הארס של הנחשים והדבורים ואת הרעלים שבצמחים ובקוררה. במקביל חקר את הכולרה, הדיזנטריה ואת תסיסת האופיום והאורז. פעילותו התאפיינה בהצמדת העזרה הרפואית למחקר במעבדה, אז דבר חדשני במושבות.

המשך פעלו בצרפת. המכון פסטר בליל. מרפאת קלמט

המכון פסטר בעיר ליל, אותו ניהל קלמט למשך 25 שנה

ב-1894 שב קלמט לצרפת וייצר את הנסיובים הראשונים נגד הכשת נחש באמצעות נסיובים שנלקחו מסוסים שעברו חיסון ועל ידי שיטות אימוניזציה אחרות (הנסיוב על שם קלמט).

מחקרים אלה נמשכו מאוחר יותר במכון בוטנטן בסאו פאולו על ידי הרופא הברזילאי ויטל ברזיל שיצר נסיובים שונים נוספים נגד ארס נחשים, עקרבים ועכבישים. קלמט השתתף גם בפיתוח הנסיוב המחסן הראשון נגד הדבר, ביחד עם אמדה בורל ואלכסנדר ירסן (1943-1863) שהיה בין מגלי חיידק מחולל המחלה, Yersinia pestis. הוא נסע לעיר פורטו בפורטוגל כדי לחקור מגפת דבר שפרצה שם ולעזור במיגורה.

בשנת 1895 פסטר ואמיל רו הטילו עליו את ניהול המכון פסטר החדש בעיר ליל והוא החל מ-1899 פעל כמנהלו במשך 25 שנה. בינואר 1901 הקים קלמט את מרפאת "אמיל רו" (שבימינו נקראת על שמו - "מרפאת קלמט") ששימשה דגם לסוג השירותים הרפואיים שנדרש להקים בצרפת לפי החוק ע"ש לאון בורז'ואה שנחקק בשנת 1916 לצורך המאבק בשחפת. עסק בחקר האנקילוסטומיאזיס ובטיהור המים המתוקים. ב-1904 הוא הקים את הליגה הצפונית למאבק בשחפת, הקיימת עד ימינו. ב-1905 יחד עם אדואר אמבו נמנה עם חבריו המייסדים של האיגוד הכללי של המהנדסים, האדריכלים, התברואנים והטכנאיים העירוניים שהפך מאוחר יותר לאיגוד הכללי של התברואנים והטכנאים העירוניים (A.G.H.T.M.) ואחר כך לאיגוד המדעי והטכני לענייני מים וסביבה (A.S.T.E.E). ב-1908 נמנה עם מייסדי החברה לפתולוגיה אקזוטית ובשנת 1909 השתתף גם בהקמת שלוחה באלג'יר של מכון פסטר.

בימי מלחמת העולם הראשונה התמנה קלמט לסגן מנהל שירותי הרפואה באזור הצבאי 1 בליל, אך לא הצליח להגיע לעיר שנכבשה על ידי הכוחות הגרמנים. הוא עסק בארגון מתקני עזר צבאיים לאשפוז.

מחקריו בתחום השחפת

המחקר המדעי העיקרי שהביא לו תהילה עולמית והנציח את שמו בתולדות הרפואה עסק ביצירת חיסון נגד השחפת, מחלה שכונתה גם "הדבר הלבן" ושעשתה שמות בקרב בני האדם באותה תקופה. ב-1882 גילה המיקרוביולוג הגרמני רוברט קוך את החיידק האחראי למחלה: Mycobacterium tuberculosis או :המתג על שם קוך". התגלית עוררה את עניינו של פסטר. ב-1906 קאמי גרן, רופא וטרינר ואימונולוג קבע שיכולת החיסון נגד השחפת קשורה לחיידק החי בדם. תוך שימוש בשיטות של פסטר, שאף קלמט לדעת אם כושר חיסוני זה יתפתח אצל בעלי חיים בעקבות הזרקת באצילים מוחלשים של שחפת הפרות. סוג זה של חיסון נקרא על שם שני ממציאיו, קלמט וגרן. חיסון זה הושג על ידי גידול הבאצילים בתרבית שכללה מרה, לפי רעיון של חוקר נורווגי בשם כריסטיאן פייר אנדוורד (1934-1855), לפיכך שמו המלא הוא חיסון "קלמט-גרן מרתי" (Bilié Calmette Guérin), בקיצור BCG.

בשנים 1921-1908 עמלו גרן וקלמט על גידול זני באצילים פחות ופחות אלימים, תוך כדי שימוש בשורה של תרביות שונות. לבסוף, ב-1921 השתמשו בהצלחה ב-BCG אצל ילודים בבית החולים שאריטה בפריז. תוכנית החיסונים קיבלה מכה רצינית כשבשנת 1930 72 ילדים בעיר הגרמנית ליבק שקיבלו חיסון לקו בשחפת. חקירת המקרים הוכיחה שמכון פסטר סיפק זנים מתאימים ושהרופאים האחראים בליבק היו רשלנים בצורה פושעת: הרופאים נידונו לעונשי מאסר בפועל ואילו מכון פסטר נמצא חסר אשמה. דבר השערורייה מליבק פגע מאוד בבריאותו של קלמט שנפטר במכון פסטר בפריז שנה לאחר מכן. אחרי שנת 1932 חיסונים מסיביים של ילדים נגד שחפת חודשו ביתר שאת בארצות רבות, תוך שימוש בשיטות ייצור בטוחות יותר.

אלבר קלמט היה אחיו הצעיר של גסטון קלמט (1914-1858), שהיה בשנים 1903–1914 העורך הראשי של העיתון "לה פיגרו" ונרצח ב-1914 על ידי אנרייט קאיו, אשת שר האוצר הסוציאליסטי ז'וזף קאיו.

פרסים ואותות הוקרה

• 1919 - נבחר לחבר באקדמיה הלאומית לרפואה
• 15 במאי 1921 - חבר בחברה המלכותית של לונדון

• 1922 - חבר באקדמיה למדעים לענייני המושבות שמעבר לים
• 1927 - חבר באקדמיה למדעים של צרפת
• חבר האקדמיה המלכותית לרפואה של בלגיה

הנצחה

רחובות, מוסדות חינוך ורפואה מרובים בצרפת ובמושבות צרפתיות לשעבר נושאים את שמו כמו כן קיבלו את שמו:

• 2009 - גשר בעיר הו צ'י מין סיטי, קרוב ליציאה ממנהרת תו תיים
• תחנת חשמלית (tramway) בעיר גרנובל
• מרכז אשפוז אזורי אוניברסיטאי בעיר ליל
• תחנת מטרו בליל
• בית חולים אוניברסיטאי בלוריאן
• בית חולים בפנום פן, בירת קמבודיה
• בית ספר תיכון בעיר ניס
• בניין במתחם בית החולים אלבר שנווייה בקרטיי.
• דיוקנו הופיע בבולי הדואר של בלגיה (1953), ברית המועצות ושל סן פייר ומיקלון (1963)

לקריאה נוספת

• Noël Bernard, Léopold Nègre Albert Calmette, sa vie, son œuvre scientifique (1940)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלבר קלמט בוויקישיתוף

• אלבר קלמט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ביוגרפיה באתר Who named it
• ביוגרפיה של קלמט באתר הספרדי "היסטוריה שזל הרפואה"