אליהו רפפורט
אליהו (ארנסט) רפפורט (בגרמנית: Elijahu Ernst Rappeport, 19 בינואר 1889 - 28 במארס 1952), היה סופר ומשורר, פעיל ציוני, ממקימי קיבוץ בית אלפא.
חייו
עריכהאליהו רפפופרט נולד בניטרה, אז בהונגריה האוסטרית וכיום בסלובקיה, ללודוויג ורוזה רפפורט. המשפחה השתייכה לקהילה היהודית-ליברלית ובבעלותה היה מפעל שימורים. אליהו למד בתיכון בווינה והחל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטאות וינה וגטינגן. ב-1912 הוא נישא לשרה גלב והחל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת בזל. בקיץ 1914 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במושג האתיקה של שפינוזה.[1] הזוג היה מחברי החוג הספרותי של לו אנדריאס-סלומה ומיודד עם ארתור שטדלר וליאופולד קרקואר.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת אליהו כחייל וקצין בצבא האוסטרי, עד לפציעתו ב-1916, בעוד אשתו וילדיו נותרו בווינה. לאחר שחרורו, החלו אליהו ושרה לארח בביתם קבוצות של פעילים ציונים מגליציה ששהו בעיר כפליטים, ובמיוחד את חברי 'השומר הצעיר'. בנוסף, היה אליהו מקורב בשנים אלו למרטין בובר וחוגי הציונות הרוחנית.
בספטמבר 1920 הצטרף אליהו לקבוצת 'השומר הצעיר' שעלתה לארץ והתארגנה במסגרת גדוד שומריה לסלילת כבישים באזור טבריה. אליהו היה מחברי ביתניה עילית והיה מעורכי קובץ 'קהליתנו' לצד נתן ביסטרצקי, שבו חלקו חברי הקבוצה מחוויות העלייה וחיי השיתוף.[2] עם הקמת "קיבוץ א'", הוא בית אלפא, הצטרפו לאליהו שרה ושלושת ילדיהם. בקיבוץ היה אליהו סנדלר, וכן היה ממקימי חברת הילדים הראשונה בתנועה הקיבוצית.
בשנת 1930 עזב אליהו את בית אלפא, ולאחר השתלמות באירופה השתקע בתל אביב כבונה ומתקן כינורות. הוא נפטר בשנת 1952.
משפחתו
עריכהאשתו של אליהו, שרה לבית גלב, הייתה ממשפחה יהודית אורתודוקסית מפרסבורג, מה שעורר את התנגדות הורי שני הצדדים לשידוך. שרה הייתה סופרת בעצמה, אך כתביה לא פורסמו בחייה. לזוג נולדו חמישה ילדים: בגטינגן נולדו אלעזר (1911) ואסתר (1913). בעת שהותם בווינה נולדו התאומים רפאל וראובן (1917); ראובן נפטר לפני יום הולדתו השני. בנם האחרון, גבריאל 'גברוש' נולד בבית אלפא ב-1924 ולימים היה אלוף-משנה בצה"ל.
כתביו
עריכהאליהו רפפורט עסק בכתיבה לכל אורך חייו, במגוון נושאים: מתמטיקה, פילוסופיה, שירה, תרגום ועוד. חיבורו הבולט ביותר הוא "Das Jeschua Buch des Elijahu Ben Lasar" ("ספר ישוע מאת אליהו בן לזר"). הספר הוא בשורה פיקטיבית, ובה משלים וסיפורים אודות ישו, שמסופרים מנקודת המבט של תלמיד בשם אליהו. הספר יצא לאור בגרמנית בשנת 1920, בעוד חלק שני, שעסק בדמותו של שאול התרסי (Saulus), נותר ככתב יד.
חיבור נוסף שלו הוא קובץ השירים "Lobelieder", שנכתב בעקבות חוויותיו במלחמות העולם הראשונה ועוסק בפנייה לאלוהים. הספר יצא לאור בשנת 1923, עם הקדמה מאת מרטין בובר. הקובץ תורגם לעברית על ידי יהודה עמיחי ובנו של אליהו רפאל, תחת השם 'תהליהו', אך התרגום לא פורסם.[3]
בשנת העשרים כתב גם מאמרים עבור כתבי העת הציוניים Der Jude, ESRA, ואחרים. בתקופת בית אלפא תרם מכתביו גם עבור קובץ 'קהילתנו' ועסק בין השאר במושג המשפחה והארוס בעקבות פרויד, וכן בחווית העבודה בסלילה ובחציבה. כמו כן חיבר סיפורי ילדים עבור חברת הילדים שהוביל.
אליהו תרגם גם מחזות מאת ז'ורז' דנטון ורומן רולן ושירים מאת רילקה וכריסטיאן מורגנשטרן, כולם נותרו בכתב יד.