אלצ'ידה דה גספרי
אלצ'ידה דה גספרי (באיטלקית: Alcide De Gasperi; 3 באפריל 1881 - 19 באוגוסט 1954) היה מדינאי איטלקי, מייסד המפלגה הדמוקרטית-נוצרית, וראש ממשלת איטליה הראשון שמונה מטעמה, בשנים 1945–1953. דה גספרי נחשב לאחד ממייסדי האיחוד האירופי יחד עם רובר שומאן הצרפתי וקונראד אדנאואר הגרמני.
 | |||||||||
| לידה |
3 באפריל 1881 Pieve Tesino, מחוז טירול, האימפריה האוסטרו-הונגרית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1954 (בגיל 73) בורגו ואלסוגנה, איטליה | ||||||||
| שם לידה |
Alcide Amedeo Francesco Degasperi | ||||||||
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, ממלכת איטליה, איטליה | ||||||||
| מקום קבורה |
בזיליקת לורנצו הקדוש מחוץ לחומות | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה | ||||||||
| בן או בת זוג |
Francesca Romani | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
_1968,_MiNr_555.jpg)
ביוגרפיה
עריכהדה-גספרי נולד בפרובינציית טרנטו, אזור שהיה שייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1896 הוא הצטרף לשורות המפלגה הסוציאליסטית-נוצרית. בשנת 1911 הוא נבחר לחבר ברייכסטג האוסטרי, בתפקיד זה כיהן עד שנת 1917. לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הצטרף חבל טרנטו לממלכת איטליה, ודה-גספרי קיבל אזרחות איטלקית.
ב-1919 ייסד דה גספרי את המפלגה העממית האיטלקית וב-1921 הוא נבחר לפרלמנט האיטלקי עד שנת 1924. באותן שנים עלתה המפלגה הפשיסטית לשלטון באיטליה. מפלגתו של דה גספרי הצטרפה לקואליציה בראשותו של בניטו מוסוליני באוקטובר 1922, אך לאחר שהשתלט מוסוליני על מוסדות השלטון באיטליה והנהיג שינויים בחוקת המדינה, פרשה מפלגתו של דה גספרי מהקואליציה.
ב-1924 הפך למעשה דה גספרי, לראש המחנה הפוליטי המתנגד למפלגה הפשיסטית. בנובמבר 1926 הוציא מוסוליני את מפלגתו של דה גספרי מחוץ לחוק, ובשנת 1927 נעצר דה גספרי על ידי המשטר ונשפט למאסר של ארבע שנים על שימוש במסמך מזויף כדי להשיג דרכון[1]. בלחצם של מוסדות הכנסייה והוותיקן הוא שוחרר ב-1928.
בשנת 1929 קיבל דה גספרי מקלט מדיני בוותיקן ברומא, שם הוא שימש כספרן בספריית הוותיקן במשך 14 שנים עד נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה בשנת 1943.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הקים דה גספרי את המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה, שבתחילה הייתה בלתי חוקית. לאחר שחרור דרום איטליה על ידי בנות הברית צורף דה גספרי לוועד השחרור הלאומי. לקראת סוף המלחמה היה חבר בוועד השחרור של איטליה הצפונית[2]. הוא כיהן כשר בלי תיק ובהמשך כשר חוץ בממשלתו של איוונו בונומי[3], ומיוני 1945 כשר חוץ בממשלתו של פרוצ'ו פארי[4].
כבר ביוני 1945 עלה שמו של דה גספרי כמועמד לתפקיד ראש הממשלה[5], אך הוא זכה בתפקיד רק בדצמבר 1945[6].
ראש ממשלה
עריכהדה גספרי שימש כראש ממשלת איטליה במהלך שמונה שנים, בהן הקים ממשלות רבות[7].
תחת שלטונו הפכה איטליה בשנת 1946 מממלכה לרפובליקה, מפלגתו ניצחה בבחירות של שנת 1948, המדינה הצטרפה לנאט"ו ב-1949 וחיזקה את יחסיה עם ארצות הברית שסייעה לשיקום כלכלת איטליה באמצעות "תוכנית מרשל". בשנות שלטונו של דה גספרי הפכה איטליה גם לאחת ממייסדות האיחוד האירופי אשר החל את תחילת דרכו ב"איחוד קהילת הפחם והפלדה". בשנת 1950 הוא הוביל מהלך לרפורמה אגררית של הפקעת אחוזות והעברת הקרקע לאיכרים חסרי קרקע[8], אולם הרפורמה לא יצאה אל הפועל[9][10].
בבחירות ביוני 1953, ירד כוחן של המפלגה הדמוקרטית נוצרית ובנות בריתה במרכז המפה הפוליטית ודה גספרי לא השיג רוב במרכז המפה הפוליטית להקמת ממשלה חדשה[11]. דה גאספרי ניסה בכל זאת להרכיב ממשלת מיעוט, תוך שילוב שר ביטחון שיקרוץ למלוכנים[12], אולם כשל בכך[13]. בעקבות זאת, הועבר התפקיד של הרכבת הממשלה לאיש מפלגתו, אטיליו פיצ'יוני[14], ולאחר שזה לא הצליח הועבר התפקיד לג'וזפה פלה שהצליח לקבל את תמיכת המלוכנים. פלה לא כלל את דה גספרי בין שריו[15], צעד שפורש כניסיון לעבור למדיניות חוץ מאוזנת יותר שלא נשענת על ברית נאט"ו[16]. דה גספרי המשיך להנהיג את מפלגתו[17] ולקראת סוף 1953 יצר משבר קואליציוני עקב חוסר שביעות רצון מהשותפות של פלה עם המלוכנים[18][19]. לאחר התפטרות פלה בראשית ינואר 1954, הצליח דה גספרי לגבש קואליציה חדשה של מפלגות המרכז[20], אך סירב לעמוד בראש הממשלה[21] והתפקיד הועבר לידי שלבה.
באפריל 1954 הוביל דה גאספרי ועידה בין פרלמנטרית לדיון על שיתוף פעולה אירופי[22]. במאי 1954 נתמנה דה גספרי לנשיא הפרלמנט של קהילת הפחם והפלדה האירופית[23].
באוגוסט 1954 מת דה גספרי[24]. קברו נמצא בבזיליקת סן לורנצו שמחוץ לחומות רומא.
דה-גספרי נחשב לאחד מבכירי המדינאים באיטליה במאה ה-20. הוא נחשב למנהיג אמיץ אשר התנגד למשטר הפשיסטי ואשר שיקם את איטליה לאחר תבוסתה במלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלצ'ידה דה גספרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלצ'ידה דה גספרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלצ'ידה דה גספרי, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מאסר ציר איטלקי, דואר היום, 30 במאי 1927
- ^ וועד השחרור בצפון איטליה, משמר, 30 באפריל 1945
- ^ פגישת השלושה תהיה ברומא?, משמר, 31 בינואר 1945
- ^ פארי ירכיב ממשלה איטלקית חדשה, המשקיף, 18 ביוני 1945
- ^ יש סיכויים לנני להיות ראש הממשלה, משמר, 8 ביוני 1945
- ^ תזוזה ימינה בממשלת איטליה, הַבֹּקֶר, 2 בדצמבר 1945
- ^ עוד ממשלה דימו-נוצרית, דבר, 30 בינואר 1950
- ^ דה גאספרי רוצה לשלם לבעלי אחוזות, על המשמר, 16 במרץ 1950
- ^ 2 מליון מובטלים באיטליה, דבר, 1 ביוני 1951
- ^ הריפורמה הקרקעית באיטליה, על המשמר, 22 ביוני 1951
- ^ כשלונו של דה גאספרי, מעריב, 12 ביוני 1953
- ^ ממשלתו החדשה של דה־גאספרי, חרות, 27 ביולי 1953
- ^ פיליפ בן, איטליה בלי ממשלה, מעריב, 30 ביולי 1953
- ^ נוצרי קתולי מרכיב ממשלה באיטליה, דבר, 3 באוגוסט 1953
- ^ ג'וספה פלה בראש קבינט איטלקי חדש, על המשמר, 17 באוגוסט 1953
- ^ דחיית הפתרון למשבר הפוליטי באיטליה, על המשמר, 26 באוגוסט 1953
- ^ פללה דרש ממפלגת דה־גאספרי הבהרת עמדתה לו ולממשלתו, חרות, 21 בדצמבר 1953
- ^ ערב משבר ממשלתי באיטליה, חרות, 24 בדצמבר 1953
- ^ פללה לא השיג תמיכת דה גאספרי, חרות, 4 בינואר 1954
- ^ שלבה זכה בהצבעת אימון, הצופה, 14 במרץ 1954
- ^ דה גאספרי יסרב להקים ממשלה, חרות, 8 בפברואר 1954
- ^ ועידה בין פרלמנטרית בפאריס, חרות, 20 באפריל 1954
- ^ דה גאספרי נשיא רשות הפחם והפלדה, חרות, 13 במאי 1954
- ^ דה־גספרי מת, מעריב, 19 באוגוסט 1954