דרכון
דַּרְכּוֹן הוא תעודה ציבורית המונפקת על ידי מדינה או רשות אוטונומית עבור אזרחיה (ולפעמים גם עבור אלה שאינם אזרחיה), אשר משמשת בעת מעבר גבולות בין-מדינתיים. הדרכון מעיד על המחזיק בו כי יש לו מעמד של אזרח במדינה שהנפיקה את הדרכון, והוא כולל פרטים אישיים על אודותיו לשם זיהויו בפני רשויות מדינתיות.
הנפקת דרכונים ואופן השימוש בהם מוסדרים באמנות בינלאומיות. כיום מקובל שכל אזרח בכל גיל חייב לשאת דרכון בעת מעבר גבול בין מדינה אחת לאחרת. כשמבקשים להיכנס לתחומן, מדינות רבות דורשות ויזה. כדי להשיג את אותה ויזה, הקרויה גם אשרת כניסה, יש לעיתים צורך להגיש תרגום דרכון מלווה באישור נוטריוני.
אטימולוגיה
עריכהדרכון נקרא בלעז "פַּסְפּוֹרְט", מילה שמקורה בצרפתית: Passeport. מילה זו נוצרה מהלחם המילים בצרפתית שפירושן "מעבר" ו"נמל". המילה העברית "דרכון" נגזרה מהמילה "דרך". בעבר היה מקובל גם התחדיש "דַרְכִּיָּה", אולם כיום היא אינה בשימוש עוד.
שפה
עריכהבוועידה בינלאומית בדבר דרכונים ב־1920 נקבע שהדרכון יהיה בצרפתית ובשפה נוספת. בימינו רוב המדינות מנפיקות דרכונים באנגלית בנוסף לשפת המדינה, ולא בצרפתית. בבלגיה רשאי האזרח לבחור איזו משלוש השפות הלאומיות של בלגיה (הולנדית, צרפתית וגרמנית) תופיע ראשונה בדרכון שלו. דרכונים של מדינות החברות באיחוד האירופי מכילים כיתוב בכל השפות של האיחוד האירופי (בדרך כלל רק המילים "דרכון" ו"האיחוד האירופי"). בארצות הברית הדרכונים היו באנגלית וצרפתית עד אמצע שנות ה־90 של המאה ה־20, כאשר הספרדית הוספה לדרכונים. בישראל נכתבו הדרכונים בעבר בעברית ובצרפתית, אך מאז 1980 הם נכתבים בעברית ובאנגלית. הדרכונים הישראלים מודפסים מימין לשמאל על-פי כיוון הכתיבה בעברית, בשונה מדרכוני רוב מדינות העולם.
היסטוריה
עריכהלכל המאוחר החל מהתקופה העתיקה ידוע על קיומם של מסמכים שהונפקו לאזרחים, במיוחד נושאי סחורות, על מנת לאפשר להם מעבר באזורי קרבות. בימי הביניים הונפקו דרכונים אשר שימשו אישורי כניסה לתוך ערים ולעיתים הכילו רשימות של ערים שמותר לנושא הדרכון להיכנס אליהן.
שימוש כללי בדרכונים כדי לעקוב אחר תנועה של אנשים החל באופן סדיר רק בסוף המאה ה-18 בצרפת ומשם התפשט לרוב אירופה. עקב ביקורת של חוגים ליברלים, חובת הדרכונים בוטלה באמצע המאה ה-19 ועד 1914 אנשים יכלו לנוע יחסית בחופשיות בין מדינות, ללא תעודות מזהות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזרו רוב המדינות, כגון אנגליה, לדרוש מאנשים העוברים בין מדינות לשאת דרכון.
הדרכון בעבר היה תעודה חד פעמית אשר הונפקה לכל מסע בנפרד. באמצע המאה ה־20, החלו להנפיק פנקסי דרכונים לשימוש רב פעמי. בתחילת שנות האלפיים החלה מגמה של מעבר לדרכונים ביומטריים המאפשרים זיהוי יותר טוב של נושא הדרכון.[1]
בעבר, הייתה אפשרות לכלול בני משפחה בדרכון אחד - הגבר היה יכול לרשום את אשתו וילדיו הקטינים בדרכון שהונפק עבורו.
סוגי דרכונים
עריכה- דרכון רגיל – הדרכון הנפוץ ביותר.
- דרכון דיפלומטי – דרכון הניתן לדיפלומטים, פקידי מדינה ובני משפחותיהם למטרות מסע בינלאומי במסגרת תפקידם. רוב האנשים בעלי חסינות דיפלומטית נושאים דרכון דיפלומטי, אך דרכון דיפלומטי אינו מבטיח חסינות דיפלומטית בכל מקום: מדינה רשאית להגביל את החסינות הדיפלומטית בתחומיה רק לממלאי תפקיד רשמי המוצבים בה או שנמצאים בדרך אליה או ממנה. עם זאת, מדינות רבות נותנות חסינות דיפלומטית גם לכל אדם הנושא דרכון דיפלומטי הנכנס אליה, ובלבד שהכניסה נעשתה באמצעות הדרכון הדיפלומטי.[2]
- דרכון שירות – דרכון הניתן לעובדי מדינה ובני משפחותיהם למטרות מסע בינלאומי במסגרת תפקידם.
- דרכון קבוצתי – דרכון המונפק לעיתים לקבוצה של תלמידים הנוסעים ביחד.
- דרכון ננסן – דרכונים שהונפקו על ידי חבר הלאומים, ביוזמת פריטיוף ננסן אשר קיבל על כך פרס נובל לשלום, לפליטים שנאלצו לברוח ממקום מושבם. במקור ניתנו דרכוני ננסן לרוסים שברחו מברית המועצות על רקע אידאולוגי.
- דרכון פנימי – דרכון לצורכי מסע בתחומי מדינה ריבונית. נפוץ במדינות דיקטטוריות.
דרכון מטעם מדינת ישראל
עריכה
ערך מורחב – דרכון ישראלי
.jpg)
על פי הדרכון: "נשיא מועצת המדינה".
דרכון מטעם מדינת ישראל מכונה בדרך כלל דרכון ישראלי. כאשר מסתיים תוקפו של דרכון ישראלי, או כאשר מתמלא הדרכון הישראלי (למשל, באשרות - ראו בהמשך) יש להחליפו בחדש.
דרכון המונפק בתוך ישראל תקף לתקופה של בין חמש לעשר שנים. לעומת זאת, דרכון המונפק על ידי שגרירות ישראלית או קונסוליה כללית ישראלית מחוץ לישראל מונפק בדרך כלל לתקופה של בין שנה לחמש שנים (לשיקול דעתו של הקונסול באותה נציגות).
לעיתים הנפקת דרכון ישראלי בנציגות ישראלית מחוץ לישראל תיתכן תחת הגבלות שונות הנוגעות לשאלה מתי מבקש השירות ביקר לאחרונה בישראל, או האם הוא חייב בהוצאה לפועל וכדומה.
ניתן דרכון בתוקף של חמש עד עשר שנים, וזאת בהתאם לתנאים המופיעים בתקנות[3].
יישום ביומטריקה בדרכונים ישראליים
עריכהבשנת 2013 החל משרד הפנים בפיילוט (ניסוי על קבוצה ראשונית) של הנפקת דרכונים ביומטריים, דבר שהתאפשר לאחר שבשנת 2009 חוקקה הכנסת את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע (2009)[4]. ב-28 בפברואר 2017, התקבל בכנסת התיקון לחוק אמצעי זיהוי ביומטריים ולפיו החל מ-1 ביוני 2017, יונפקו לתושבי ישראל תעודות ביומטריות.
דרכון ישראלי דיפלומטי
עריכהבראשית ימי המדינה, מכיוון שהממשלה לא הנפיקה דרכונים, נעשה שימוש יחסית רחב בדרכונים דיפלומטיים. כך למשל, דרכונים דיפלומטיים שימשו את פקידי משרד החוץ ובני משפחותיהם גם כשהם נסעו בנסיעות פרטיות[5].
בנובמבר 2007 אישרה הכנסת מתן דרכון דיפלומטי לחברי הכנסת במקום דרכון השירות שניתן להם עד אז, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת. הצעת החוק הונחה על ידי ח"כ ניסים זאב שטען בפני מליאת הכנסת כי: ”בשל מעמדם של חברי הכנסת... הנוסעים תדיר בנסיעות רשמיות לחוץ לארץ בתוקף תפקידם, ראוי כי זכאותם לדרכון רשמי לא תפחת מזכאותם של פקידי הממשלה הבכירים... כך שיקבע כי חברי הכנסת זכאים לדרכונים דיפלומטיים במקום דרכוני השירות”. מנגד מספר חברי כנסת, ובהם שלי יחימוביץ', טענו בפני המליאה כי חברי הכנסת אינם צריכים להיות שונים מכלל אזרחי ישראל ביציאתם מחוץ לארץ, כי כבר כיום דרכון השירות מזרז בעבורם תהליכים שאינם פתוחים בפני האזרח הפשוט, כי דרכון דיפלומטי נותן רושם מטעה שחבר הכנסת תמיד יוצא בשליחות רשמית מטעם ממשלת ישראל, ונותן לו חסינות ופטור מחובות מיסים החלות בארץ המארחת.[דרוש מקור] נוסף על כך, יולי אדלשטיין (הליכוד) טען כי חברי כנסת ערבים יוכלו לטוס למדינות אויב עם דרכון זה, וליצור רושם שהם באו בשליחות רשמית.[6]
בשנת 2010 ציין בן כספית שהמאבק למניעת הנפקת דרכונים דיפלומטיים על ידי פוליטיקאים לדורשי טובתם הצליח בזכות השקיפות[7].
בסוף 2023 דווח שבישראל 5,651 נושאי דרכון דיפלומטי, ש-1,462 אינם עובדי משרד החוץ. מנכ"ל משרד החוץ הוא המוסמך להנפיק דרכונים דיפלומטיים והוא פועל על פי המלצות של ועדה ממליצה, אך אינו מחויב לקבל את ההמלצות. דרכונים דיפלומטיים ניתנים לראשי ממשלה, יו"ר הכנסת, שרי חוץ ומנכ"לים של משרד החוץ גם לאחר סיום תפקידם.[8]
גלריה
עריכההיסטוריים
עריכה-
דרכון ישראלי דיפלומטי - 1951 -
דרכון שרות ישראלי - 1951 -
דרכון דיפלומטי רומני מהתקופה הקומוניסטית, שימוש בקוריאה הצפונית - 1950 -
-
דרכון דיפלומטי נאצי משנת 1943 -
דרכון המדינה העצמאית של קרואטיה משנת 1941
אירופה
עריכה
.svg)
.svg)
צפון ומרכז אמריקה
עריכה
דרום אמריקה
עריכה
.png)
אפריקה
עריכה
אסיה ואוקיאניה
עריכה
_Passport_2020.svg)
.svg)
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- חוק הדרכונים תשי"ב
- סוכנויות הידיעות, מהפך בצמרת רשימת הדרכונים החזקים בעולם, באתר ynet, 25 באוקטובר 2017
- דרכון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דרכונים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מיכל לרר, מבט משווה על סוגיות שונות הקשורות בהנפקת דרכונים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת
- ^ "Saudi diplomat's lawyer ordered to pay costs for 'frivolous' application to Court of Appeal". channelnewsasia.com. אורכב מ-המקור ב-19 במרץ 2018. נבדק ב-27 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אתר הכנסת, תקנות חוק הביומטריה
- ^ אתר הכנסת, במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז-2017
- ^ תשובות שרים לשאילתות, דבר, 15 בינואר 1952
- ^ פרוטוקול הישיבה ה-167 של הכנסת ה-17, ב' בכסלו תשס"ח.
- ^ ורד רמון ריבלין, יש לי רתיעה מאנשים שמקדשים את הפרטיות שלהם הפרטיות שלהם, באתר גלובס, 5 במאי 2010
- ^ אסף גולן, המשנה למנכ"ל משרד החוץ: הדרכון הדיפלומטי ליאיר נתניהו - משיקולי ביטחון, באתר ישראל היום, 19 בדצמבר 2023