אמדן (סיירת, 1908)

אמדןגרמנית: SMS Emden) הייתה סיירת קלה, השנייה בסדרת דרזדן של הצי הקיסרי הגרמני, ונקראה על שם העיירה אמדן. היא הונחה ב-Kaiserliche Werft (המספנה הקיסרית) בדנציג בשנת 1906, הושקה במאי 1908 ונכנסה לשירות ביולי 1909. הייתה לה אונייה אחות אחת, דרזדן. כמו הסיירות הקודמות מסדרת קניגסברג, אמדן הייתה חמושה בעשרה תותחים בקוטר 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') ושני צינורות טורפדו.

אמדן
הסיירת הקלה אמדן
הסיירת הקלה אמדן
הסיירת הקלה אמדן
תיאור כללי
סוג אונייה סיירת קלה
צי הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי ש
סדרה Dresden-class cruiser עריכת הנתון בוויקינתונים
ציוני דרך עיקריים
מספנה Kaiserliche Werft Danzig עריכת הנתון בוויקינתונים
תחילת הבנייה 6 באפריל 1906
הושקה 26 במאי 1908
תקופת הפעילות 10 ביולי 19099 בנובמבר 1914 (5 שנים)
אחריתה נפגעה קשה והועלתה על שרטון כדי להימנע מטביעה
מיקום איי קוקוס
מלחמות וקרבות מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
הֶדְחֶק 3,364 טון
אורך 118 מ'
רוחב 13.4 מ'
שוקע 5.3 מ'
נתונים טכניים
מהירות 23 קשר (42.6 קמ"ש)
גודל הצוות 360
מספר נוסעים 18 עריכת הנתון בוויקינתונים
טווח שיוט 6,000 ק"מ
הנעה 12 דוודי קיטור, 16,000 כוחות סוס,
המניעים זוג מדחפים
אמצעי לחימה
שריון מגדל הפיקוד - 102 מ"מ
גוף - 51 מ"מ
סיפון - 13 מ"מ
חימוש 10 תותחים 105 מ"מ ("4. אינץ')
8 תותחים 52 מ"מ (2 אינץ')
2 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ')
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמדן בילתה את רוב הקריירה שלה מעבר לים בשייטת מזרח אסיה, שבסיסה בצ'ינגדאו, בטריטוריה המוכרת של מפרץ ג'יאוז'ו בסין. בשנת 1913 קיבל קרל פון מילר את הפיקוד על האונייה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אמדן לכדה ספינת קיטור רוסית והסבה אותה לפושטת המסחר קורמורן. אמדן הצטרפה מחדש לשייטת מזרח אסיה, ואז נותקה לפשיטה עצמאית באוקיינוס ההודי. הסיירת פעלה כמעט חודשיים באזור, ולכדה כמעט שני תריסרי ספינות. ב-28 באוקטובר 1914 פתחה אמדן בהתקפת פתע על פננג; בקרב פננג, היא הטביעה את הסיירת הרוסית ז'מצ'וג ואת המשחתת הצרפתית מוסקט.

לאחר מכן לקח מילר את אמדן לפשוט על איי קוקוס, שם הנחית קבוצה של מלחים כדי להרוס מתקנים בריטיים. שם, אמדן הותקפה על ידי הסיירת האוסטרלית HMAS סידני ב-9 בנובמבר 1914. האונייה האוסטרלית החזקה יותר גרמה במהירות נזק חמור לאמדן ואילצה את מילר להעלות את ספינתו על שרטון כדי להימנע מטביעה. מתוך צוות של 376 איש, 133 נהרגו בקרב. רוב הניצולים נלקחו בשבי; אנשי פלוגת הנחיתה, בראשות הלמות פון מיקה, הצליחו להשתלט על ספינת מפרש ובסופו של דבר חזרו לגרמניה. שרידי אמדן נהרסו במהירות על ידי פעולת הגלים, והסיירת פורקה לגרוטאות בשנות ה-50.

תכנון

עריכה
 
תרשים של סדרת דרזדן

חוק הצי משנת 1898 אישר בניית שלושים סיירות קלות חדשות; התוכנית החלה עם סדרת גאצלה, שפותחה לסדרות ברמן וקניגסברג, ששילבו שיפורים מצטברים במהלך הבנייה. השינוי העיקרי בשתי הסיירות מסדרת דרזדן, שהוקצו לשנת הכספים 1906, כלל דוד נוסף למערכת ההנעה להגברת כוח המנוע.

אמדן הייתה באורך כולל של 118.3 מטר (388 רגל 1 אינץ'), רוחב של 13.5 מטר (44 רגל 3 אינץ') ושוקע של 5.53 מטר (18 רגל 2 אינץ') מקדימה. הדחק האונייה היה 3,664 טונות (3,606 טונות ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 4,268 טונות (4,201 טונות ארוכות) במעמס מלא. היה לה צוות של 18 קצינים ו-343 מלחים.

מערכת ההנעה שלה כללה שני מנועי קיטור תלת דרגתיים, שנועדו להעניק 13,315 כוחות סוס (9,929 קילוואט) למהירות מרבית של 23.5 קשרים (43.5 קמ"ש). המנועים הונעו על ידי שנים עשר דוודי צינור מים המונעים בפחם מסוג מארין והניעו זוג מדחפים בורגיים. אמדן נשאה עד 860 טון של פחם, שהעניקו לה טווח של 3,760 מיילים ימיים (6,960 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). אמדן הייתה הסיירת הגרמנית האחרונה שצוידה במנועי קיטור תלת דרגתיים; כל הסיירות הבאות השתמשו בטורבינות הקיטור החזקות יותר.

הסוללה הראשית של האונייה כללה עשרה תותחים 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/40 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שישה מוקמו באמצע האונייה, שלושה משני הצדדים, ושניים הוצבו זה לצד זה מאחור. התותחים יכלו לירות למטרות עד 12,200 מטר (40,000 רגל), וסופקו עם 1,500 פגזים, 150 לכל תותח. החימוש המשני כלל שמונה תותחים 5.2 ס"מ (2 אינץ') SK L/55, גם הם בצריחים בודדים. בנוסף, היו לה שני צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ') עם ארבעה טורפדות, שהותקנו מתחת לקו המים, וניא גם יכלה לשאת 50 מוקשים ימיים.

האונייה הייתה מוגנת על ידי סיפון משוריין בעובי של עד 80 מ"מ (3.1 אינץ'). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מ"מ (3.9 אינץ'), והתותחים היו מוגנים על ידי מגני תותחים בעובי 50 מ"מ (2 אינץ').

היסטוריית שירות

עריכה

אמדן הושקה בשנת 1908 ונכנסה לשירות כשנה לאחר מכן. היא הייתה חמושה בעשרה תותחי 4.1 אינץ' ושני משגרי טורפדו. בשנת 1910 נשלחה "אמדן" למזרח הרחוק, ושם נשארה משך כל השנים עד השמדתה, כאשר נמל הבסיס שלה היה בצ'ינגדאו, מובלעת גרמנית בצפון-מזרח סין. פרט לסיורים ולהפגנות נוכחות, עסקה הסיירת עד מלחמת העולם במספר פעולות קרביות בעלות אופי של שיטור קולוניאלי. בשנת 1913 קיבל את הפיקוד על פלגת הסיירות, כולל "אמדן", ויצה-אדמירל גרף מקסימיליאן פון שפה. באותה שנה קיבל את הפיקוד על הספינה קורבטנקפיטן קרל פון מילר ולסגנו מונה קפיטן-לויטננט הלמוט פון מיקה (Mücke). שלושת אלה נותרו בפיקוד גם בפרוץ המלחמה.

מלחמת העולם הראשונה

עריכה

עם פרוץ המלחמה, ובעיקר עם הצטרפות בריטניה, ברור היה שהאימפריה הגרמנית שמעבר לים בסכנה, כולל הנחלות והבסיסים שבמזרח הרחוק. כיוון שכך, הרימה פלגת הסיירות עוגן, ורוב ספינותיה, בפיקוד שפה, עשו דרכן מזרחה אל האוקיינוס השקט. עוד לפני הפלגת הסיירות, מיד עם פרוץ המלחמה, תפסה "אמדן" את שללה הראשון: אוניית הקיטור הרוסית "ריאזן", והביאה אותו לנמל הבית בצ'ינגדאו. בהמשך, ביוזמת מפקדה, קרל פון מילר, יחד עם ספינת עזר, נשלחה לפעולה כפושטת עצמאית לאוקיינוס ההודי.

 
נתיב הלחימה של האמדן באוקיינוס ההודי

במשך כעשרה שבועות של פעולה, לרוב תחת הסוואה, היא יירטה עשרות ספינות סוחר של מדינות ההסכמה. דרך פעולתה האופיינית הייתה איום על הספינה המיורטת, שנצטוותה לעצור, וצייתה, לנוכח ההפתעה ויחסי הכוחות הבלתי שווים. אז עלה עליה צוות השתלטות. ספינות מובילות פחם נשארו בפיקוד גרמני כ"תחנות דלק ניידות", ורוב האחרות הוטבעו לאחר שצוותן הורד מהן וכל סחורה מועילה נפרקה. הצוותים קיבלו יחס הוגן ושוחררו לאחר זמן קצר, דבר שהוציא שם להתנהגותה ה"אבירית" של ה"אמדן".

 
צוות הנחיתה של האמדן
 
קרל פון מילר, מפקד ה'אמדן' מ-1913

בין פעולות היירוט של אוניות סוחר, הפגיזה "אמדן" באמצע ספטמבר את מדרס שבהודו ופגעה באופן רציני במאגרי הדלק שבמקום. בסוף אוקטובר היא חדרה במסווה לנמל פנאנג (Penang) שבמלאיה (כיום בחלקה היבשתי של מלזיה) והטביעה את הסיירת הרוסית "ז'מצ'וג" (Жемчуг). לאחר צאתה מן הנמל הטביעה "אמדן" את המשחתת הצרפתית "מוסקט" (Mousquet), שרדפה אחריה, אך הוטעתה תחילה לחשוב שהמדובר בספינה בריטית.

פעולתה של "אמדן" באוקיינוס ההודי, שנחשב ל"אגם בריטי", אילצה את הבריטים להפנות חלק מהצי המלכותי הבריטי לשם סילוק האיום ושימשה כשלעצמה, לבד מן הנזק הישיר לספינות ולסחורות, הסחה מוצלחת. עם התחלת משלוח הכוחות מאוסטרליה ומניו זילנד לעזרת הבריטים, הפכה אבטחת דרכם, באותם ימים (תרתי משמע) בהם פעלה "אמדן", לחיונית.

קרב איי קוקוס

עריכה

ב-9 בנובמבר 1914 פשטה "אמדן" על האי דיירקשן (Direction) שבאיי קוקוס, בו עברו מספר קווי תקשורת חשובים. צוות שהורד מן הספינה חיבל בקווי התקשורת ובתחנת האלחוט. בזמן שהות הצוות באי, נוצר מגע בין "אמדן" לסיירת הקלה האוסטרלית "סידני", בעלת תותחי 6 אינצ'ים. זו האחרונה, אשר שהתה באותו אזור לצורך אבטחת שיירות החיילים האוסטרלים והניו זילנדים שעשו דרכם באוקיינוס ההודי לעזרת בריטניה, קיבלה התרעה מן הבריטים שעל האי קודם להגעת ה"אמדן".

בקרב באה לידי ביטוי עליונותה של "סידני" בחימוש ובמהירות, ולאחר מספר שעות נאלצה "אמדן", שנפגעה קשות, לעלות על שרטון באי צפון קילינג, כדי שלא לטבוע. כיוון ש"סידני" המשיכה לירות, הניפה "אמדן" דגל לבן. "אמדן" ספגה 131 הרוגים ו-65 פצועים. יתר אנשי הצוות נפלו בשבי. כן נפלו בסופו של דבר בשבי צוותי ההשתלטות שיצאו מ"אמדן" לצורך תפיסת אוניות סוחר שיורטו אך לא טובעו.

קורות הניצולים

עריכה

צוות הנחיתה, בפיקודו של מיקה, שנותר באי דיירקשן, מצא בו ספינת מפרשים, השתלט עליה, ועשה דרכו לפדאנג (Padang) שבסומטרה באיי הודו המזרחיים ההולנדיים (כיום אינדונזיה. הולנד נותרה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה). בפדאנג יצרו אלה קשר עם נציגים גרמנים ובעזרתם מצאו ספינה גרמנית שהוליכה אותם סמוך לחופי אל-חודיידה שבתימן, אז בשליטה של האימפריה העות'מאנית, בעלת בריתה של גרמניה. לאחר מסע תלאות, בים סוף וביבשה, וקרב עם מורדים או שודדים (הדבר לא הוברר), בו נהרגו ונפצעו כמה מהם, הגיעו באביב 1915 למסילת הברזל החיג'אזית ומשם לקונסטנטינופול, בירת האימפריה. דרכם מן האימפריה העות'מאנית לגרמניה הייתה רצופה קבלות פנים ואותות הוקרה שונים.

אחרית דבר

עריכה

כלל אנשי צוות האניה עוטרו בצלב הברזל לאחר שנפלה, כמו גם האמדן עצמה. ארבע אוניות הושקו במרוצת השנים עם השם "אמדן", כולן נשאו את סמל צלב הברזל כאות זיכרון לאמדן. האחרונה בהן הייתה פריגטה מסדרת ברמן, אשר שירתה את הצי הגרמני בין 1983 ל-2013.

לקריאה נוספת

עריכה
  • דן ון דר ואט, אמדן. סיפורה של סיירת, הוצאת משרד הביטחון, 1988
  • Hohenzollern, Franz Joseph, Prince of, (1928). Emden: My Experiences in S.M.S. Emden. New York, NY: G. Howard Watt. OCLC 188982.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  • Huff, Gunter. S.M.S Emden 1909–1914, Schicksal eines Kleinen Kreuzers. Kassel, DE: Hamecher Verlag. ISBN 3-920307-49-6.
  • Walter, John (1994). The Kaiser's Pirates: German Surface Raiders in World War One. Annapolis, MD: Naval Institute Press. ISBN 1-55750-456-3.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אמדן בוויקישיתוף