אמיר גלבע

אמיר גלבע
לידה	25 בספטמבר 1917; ראדיביליב, אוקראינה
פטירה	2 בספטמבר 1984 (בגיל 66); פתח תקווה, ישראל
שם לידה	ברל פלדמן = Berl Feldman
מדינה	ברית המועצות, ישראל
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1982); פרס היצירה לסופרים עבריים (1981); פרס אוסישקין (1964); פרס שלונסקי (1960); פרס ביאליק (1971); פרס היצירה לסופרים עבריים (1969); פרס ברנר (1970) ;

אמיר גלבע (גלבוע), (25 בספטמבר 1917, ט' בתשרי תרע"ח ראדזיבילוב, ווהלין – 2 בספטמבר 1984, ה' באלול תשמ"ד, פתח תקווה) היה משורר ומתרגם עברי ישראלי, זוכה פרס ישראל.

חייו

גלבוע נולד בשנת 1917^[1]^[2]^[3] בשם ברל פלמן, במשפחה יהודית בעיירה ראדזיבילוב, (כיום ראדיביליב) באזור ווהלין באוקראינה, אז תחת השלטון הרוסי. הוא למד עברית מילדותו, תחילה בבית ספר עברי ואחר כך בגימנסיה "תרבות". גלבוע עלה לארץ ישראל בשנת 1937, ועסק במגוון עבודות שהיו מקובלות על החלוצים באותה תקופה, ביניהן חציבה, חקלאות, בניין ועוד. בשנותיו הראשונות בארץ שהה בקסטינה, גבעת השלושה, פתח תקווה ומקומות נוספים. את סימן החיים האחרון מבני משפחתו שנשארו באוקראינה קיבל בשנת 1941.

גלבוע התנדב לשירות בצבא הבריטי, במסגרת פלוגות ההובלה העבריות. במסגרת זו שירת במצרים, צפון אפריקה ואיטליה. בסוף יוני 1945 הגיע יחד עם הבריגדה היהודית וחיילי יחידתו^[4] להולנד לעיר סכבנינגן שנחרבה כולה במלחמה, שם התחילו גלבע וחברו זליג פוסק לאסוף חומרים על חללי הבריגדה היהודית ברחבי אירופה. עם תום הלחימה שהה עם היחידות העבריות באירופה והשתתף בהעלאת עקורי השואה לארץ ישראל, דרך נמלי איטליה.

בתום שירותו בצבא הבריטי היה בין מייסדי החבורה הספרותית "חבורת הרעים", והשתתף ב"ילקוט הרעים", קובץ ספרותי שהוציאה החבורה. שותפיו לחבורה היו מי שלימים ייקראו סופרי דור הפלמ"ח. החל משנת 1941 פרסם משיריו בבמות ספרותיות שונות בארץ, וכן בעיתונות הבריגדה בעת מלחמת העולם.

אמיר גלבוע השתתף בקרבות מלחמת העצמאות, ומשנת 1955 עבד כעורך בהוצאת הספרים "מסדה", שם ערך ספרי שירה, ספרי ילדים ועוד. בעבודתו זו המשיך עד צאתו לגמלאות בשנת 1980.

היה נשוי לגבריאלה (גבי) גלבע^[5] ולהם שתי בנות.

אמיר גלבוע נפטר ב-2 בספטמבר 1984, ונקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

יצירתו

את שירו הראשון בעברית, "כי אז אצעק", פרסם ב-1941 בעמוד השער של "דפים לספרות" בעריכתו של אברהם שלונסקי. גלבוע פרסם כתריסר ספרי שירה. בין ספריו היותר ידועים: "כחולים ואדומים", "שירים בבוקר בבוקר", "שבע רשויות". כמו כן פרסם ספר ילדים שזכה לתפוצה נרחבת, "איש המים של גילי". אחדים משיריו גם הולחנו וזכו לפופולריות כשירים מולחנים. המפורסם מביניהם הוא השיר "שיר בבוקר בבוקר" המוכר יותר בשם "פתאום קם אדם" שהלחינו גידי קורן ושלמה ארצי וביצע שלמה ארצי. השיר הפך לאחד מסמלי תנועת המחאה למען צדק חברתי ב-2011.

גלבוע זכה בפרס ישראל לשירה בשנת 1982 בזכות "שירתו האישית, המקורית, המאחדת סגנון אישי מובהק עם לשון התרבות של העם" ועל ש"פילס דרכים באמנות הפיוט".

גלבוע עסק גם בתרגום שירה מפולנית ומרוסית.

אופיר מינץ-מנור מצא כי שירתו של גלבע הושפעה באופן מכריע מספרות הפיוט, כפי שהוא מוכרת במחזור האשכנזי שהכיר גלבע בילדותו. בנוסף על שירים ספציפיים שהושפעו מפיוטים כמראה כהן, אהלי אשר תאבת ואז רוב נסים הפלאת בלילה, הוא סבור כי סגנונו הכללי של גלבע הושפע מהסגנון הפיוטי ועל כן יש לפיוט מעמד מרכזי בפרשנות שירת גלבע והבנתה בכלל.^[6]

פרסים ואותות כבוד

1961 - פרס שלונסקי
1964 - פרס אוסישקין
1969, 1981 - פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
1970 - פרס ברנר
1971 - פרס ביאליק
1977 - פרס חומסקי
1980 - פרס פיכמן
1982 - פרס ישראל
1984 - פרס אוניברסיטת ניו יורק ע"ש בילהה וישראל ניומן - לאחר מות המשורר.

הנצחה

ב-17 באפריל 1996 הנפיק השירות הבולאי סדרה של 14 בולי דואר תחת הכותרת "סופרים עבריים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 14 סופרים וסופרות, ביניהם אמיר גלבע.^[7] כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית גליה לרך עיצבה את הבול שהוקדש לגלבע ושמה הופיע גם-כן על הבול עצמו.^[8]

הערים תל אביב ופתח תקווה קראו רחוב על שמו.

ספרי השירה של אמיר גלבוע

לאות: שירים (תל אביב, ארחה, 1942).
שבע רשויות (מרחביה, ספרית פועלים, 1949)
שירים בבקר בבקר (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1953).
אמיר גלבע: מבחר שירים ודברים על יצירתו - בעריכת דן צלקה (תל אביב, מחברות לשירה, 1962).
שלשה שערים חוזרים - לקט שירים (תל אביב : עם עובד, 1963)
כחולים ואדומים (תל אביב, עם עובד, 1963).
רציתי לכתוב שפתי ישנים (תל אביב, עם עובד, 1968).
קטף: שירים מכאן ומכאן (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1971).
אילה אשלח אותך (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1972).
הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1985).
שירים - לקט בשני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1987).
כל השירים - שני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד 1994).
הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, קשב לשירה, 2006).
הנה ימים באים: שירים 1942-1946 - שירים גנוזים מעזבונו (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2007).^[9]^[10]

לקריאה נוספת

שירו האידאולוגי של אמיר גלבוע "כי אז אצעק" בהשוואה לשירו של ברטולד ברכט "אגדה מודרנית", מאת חיים זכאי, נדפס במבית ומחוץ, תשנ"ו 1996.
"אם יראוני אבן": על אמיר גלבע ו"כחולים ואדומים", מאת אהרון קומם, נדפס במאזנים, נ"ח, 5, תשמ"ה 1985. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
"אחינו! האדמה בוערת!" "עם בני עמי" וזיקותיו לשירת אמיר גלבע, מאת יאיר צורן, נדפס במאזנים, ע"ט, תשס"ה 2005. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
על שני שירים של אמיר גלבוע, זרעים של עופרת; הולדת; מאת יוסף האפרתי, נדפס בעכשיו, 64, 1996.
"הנה ימים באים": על ספר גנוז של אמיר גלבע, מאת חגית הלפרין, נדפס ברחוב, 2, 1995.
אמיר גלבע - רקוויאם: הכול הולך, שירים, מאת נילי כרמל-יונתן, נדפס בידיעות אחרונות, 1985.
החיים, האצילות: עיונים בשירת אמיר גלבע, מאת אידה צורית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
אמיר גלבע: מונוגרפיה, מאת הלל ברזל, הוצאת ספריית פועלים, 1985.
שירת ארץ ישראל: מהפכות צורניות (פרק על שירת אמיר גלבע), מאת הלל ברזל, הוצאת ספריית פועלים, 2007.
הוא בא בדמיוני - מלים אחדות על אמיר גלבוע, מאת חנוך ברטוב, לגדול ולכתוב בארץ ישראל,כנרת זמורה ביתן דביר, 2007.
חמוטל בר יוסף, ארבעה שירים של אמיר גלבוע, טעמי הקריאה, צבעונים 2006, עמ' 80-70
חמוטל בר יוסף, כל שירי אמיר גלבוע, טעמי הקריאה, צבעונים 2006, עמ' 100-92

קישורים חיצוניים

הספרים של אמיר גלבע, באתר "סימניה"
אבנר הולצמן, אמיר גלבע, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
אמיר גלבע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
אמיר גלבע, סער מזעיק את הלב, באתר ynet, 16 באפריל 2007
יצחק לאור, מן הגניזה הפרטית, באתר הארץ, 7 ביוני 2007
גדעון טיקוצקי, שירים מהמדבר, באתר ynet, 2 בספטמבר 2007
אמיר גלבע, מיום זה והלאה אין קונצים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
אילן ברקוביץ', האוויר כגוש שגם הטוריה לא תחצהו לשניים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
רן יגיל, שירה בציבור: אמיר גלבע, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2010
עופרה עופר אורן, סיפורו של שיר: "שיר בבוקר בבוקר", בבלוג "סופרת ספרים", 22 בנובמבר 2016
חיים א' רכניצר, ‏שובו של המשלך שאול כמשיח: תאולוגיה מדינית בשירת אמיר גלבע, ישראל 25, אביב 2018
לו מאה כובעים, מערכי שיעור, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
אלי אשד, ומדוע חזית חלום רע אמיר גלבע ? אתה שקם בבוקר וחושב שאתה העם: נבואת אמיר גלבע והויכוח עליה, באתר המולטי יקום של אלי אשד, ‏17 בספטמבר 2023
אמיר גלבע, באתר שירונט
אמיר גלבע, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אמיר גלבע, דף שער בספרייה הלאומית
אמיר גלבע, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

^ גילי איזיקוביץ', למה נשכח המשורר הגדול אמיר גלבע?, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
^ לקסיקון הספרות העברית החדשה, אמיר גלבע (1917–1984)
^ רחל ויסבורד, בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש״ח לתש״ך (האוניברסיטה הפתוחה: 2002), עמ' 192
^ אמיר גלבוע, חגית הלפרין, אילן ברקוביץ (ע), נספח: ציר הזמן והמקומות שבהם נכתבו שירי "הנה ימים באים", הנה ימים באים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 171-2. (בעברית)
^ חגית הלפרין, גבריאלה (גבי) גלבֹּע (2022-1928), רעייתו של המשורר אמיר גלבע, באתר הארץ, 16 במרץ 2022
^ אופיר מינץ-מנור, "אז רב נסים הפליאונו בלילה של עם: שירת אמיר גלבוע וספרות הפיוט", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות 2002.
^ סופרים עברים בדורות האחרונים, באתר התאחדות בולאי ישראל
^ אמיר גלבע - שייך לסדרה סופרים עברים בדורות האחרונים - עיצוב: גליה לרך, באתר התאחדות בולאי ישראל
^ חנן חבר, "על הדם ועל האור", באתר הארץ, 19 ביוני 2007
^ הנה ימים באים, שירים: 1942 - 1946 בעריכת חגית הלפרין, הקיבוץ המאוחד 2007

הקודם: חיים הזז	פרס ביאליק לספרות יפה 1971	הבא: אברהם רגלסון

[1] גילי איזיקוביץ', למה נשכח המשורר הגדול אמיר גלבע?, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017

[2] לקסיקון הספרות העברית החדשה, אמיר גלבע (1917–1984)

[3] רחל ויסבורד, בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש״ח לתש״ך (האוניברסיטה הפתוחה: 2002), עמ' 192

[4] אמיר גלבוע, חגית הלפרין, אילן ברקוביץ (ע), נספח: ציר הזמן והמקומות שבהם נכתבו שירי "הנה ימים באים", הנה ימים באים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 171-2. (בעברית)

[5] חגית הלפרין, גבריאלה (גבי) גלבֹּע (2022-1928), רעייתו של המשורר אמיר גלבע, באתר הארץ, 16 במרץ 2022

[6] אופיר מינץ-מנור, "אז רב נסים הפליאונו בלילה של עם: שירת אמיר גלבוע וספרות הפיוט", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות 2002.

[7] סופרים עברים בדורות האחרונים, באתר התאחדות בולאי ישראל

[8] אמיר גלבע - שייך לסדרה סופרים עברים בדורות האחרונים - עיצוב: גליה לרך, באתר התאחדות בולאי ישראל

[9] חנן חבר, "על הדם ועל האור", באתר הארץ, 19 ביוני 2007

[10] הנה ימים באים, שירים: 1942 - 1946 בעריכת חגית הלפרין, הקיבוץ המאוחד 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]


לידה	25 בספטמבר 1917 ראדיביליב, אוקראינה
פטירה	2 בספטמבר 1984 (בגיל 66) פתח תקווה, ישראל
שם לידה	ברל פלדמן = Berl Feldman
מדינה	ברית המועצות, ישראל
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1982) פרס היצירה לסופרים עבריים (1981) פרס אוסישקין (1964) פרס שלונסקי (1960) פרס ביאליק (1971) פרס היצירה לסופרים עבריים (1969) פרס ברנר (1970)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אמיר גלבע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמיר גלבע