אמנות ביזנטית

אמנות ביזנטית היא כלל האמנויות שהיו נפוצות בתקופה הביזנטית, החל מן המאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-9, אז סטתה האמנות באירופה מן האמנות של האימפריה הביזנטית המזרחית. הסגנון הביזנטי באמנות שומר במידה רבה בחלקים של האימפריה הביזנטית המזרחית והתפתח שם לאמנות איקונית בשנים המקבילות לאמנות הרומנסקית והגותית באירופה.

הסגנון הביזנטי באמנות

"תיאודורה ואנשי חצרה", יצירה בסגנון הביזנטי 547 לס', פסיפס, 440/432, סן ויטלה, רוונה

היסטוריונים שונים בתחום תולדות האמנות תיארו את האמנות הביזנטית, מתוך השוואה לאמנות היוונית והרומית, כדרדור ביכולות האמנותיות של בני התקופה, אולם חוקרים אחרים מצאו בסגנון יכולת חדשנות אמנותית רבה. הסגנון התאפיין בסכמתיות ובשימוש בסימבוליזם נוצרי. הוא שואב רבות גם מן האמנות היוונית-רומית. שילוב זה יצר תיאור סימבולי ייחודי המכיל גם הקשרים ריאליסטיים (בתיאור דמויות, בתיאור ארכיטקטוני ועוד).

הסגנון מבוסס על התעניינות לא בגוף האדם והאדם עצמו אלא בהדגשת אלמנטים פחות גשמיים: פרופורציות גוף גוציות ביחס 1:5 של הראש לגוף, כיסוי הגוף וחשיבות הבגד, תיאור פנים עם עיניים גדולות ומשטחי לחיים ארוכים.

תוך שילוב מסורות קודמות, יצרה האמנות הביזנטית סכמות סימבוליות לתיאור העולם והאדם. במסגרתן נשענו סמלים נוצריים חדשים (כמו למשל תיאורי ישו) על מסורות פגניות ויהודיות קודמות. התיאור היה שטוח על פי רוב, וכלל אלמנטים ריאליסטיים, שהצטרפו לפירוש אלגורי לברית החדשה והישנה. אמנות הציור התבטאה בעיקר בשימוש בטכניקת המוזאיקה (פסיפס) ובמסגרתה הושם דגש על תיאור בעל נפח מסוים אך עם שימוש בקווי מתאר מפרידים (קונטור). הרקע היה פעמים רבות עשוי מאבני פסיפס מוזהבות שהעניקו לסצנה המתוארת אופי שמימי.

תוכנית הפסיפסים הייתה בעצמה דגם של קדושה, כאשר הסידור של כל תיאור ותיאור נבע מהיחס שלו אל הקדושה. לדוגמה, ב"אפסיס", כלומר במקום המזבח שבכנסייה, המקום המקודש ביותר, ניתן למצוא את תיאור ישו. במקומות צדדיים יותר נמצאים לעיתים תיאורים בעלי ממד חילוני מסוים. דוגמאות לדגם פסיפסים כזה נמצאות בכנסיית איה סופיה באיסטנבול או בבזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה שבאיטליה.

בפיסול מהתקופה הביזנטית בולטת ההשפעה של הפיסול הפגני בעיצוב דימויי הגוף. שלא כמו באמנות הרומית, הפיסול הביזנטי, בדומה לציור, יוצר הכללה של דמות האדם ומתמקד יותר בקומפוזיציות סטטיות וסימטריות, ופחות בתיאור תנועה. עם זאת נשמרת צורתו של האדם, ונמשכת ההתייחסות אל נושאים "קלאסיים" בעיצוב הדמויות.

את רובו של הפיסול הביזנטי ניתן למצוא כתבליטים על גבי סרקופגים נוצריים. קבוצה גדולה מהם נשתמרה בעיר ארל, שבה שכנה העיר הרומית ארלטום. סוגה נוספת היא אמנות זעירה, ובה עיצבו תיבות של שרידי קדושה או חפצים יקרי ערך אחרים. פעמים רבות היו חפצים אלו עשויים משנהב מגולף ומעוטר.

בתבליט שנמצא על גבי "עמוד תאודסיוס" שבאיסטנבול, מחולקת הקומפוזיציה הסימטרית לשני פסי אורך. בחלק העליון מופיעים הקיסר ופמלייתו כשהם יושבים ומתבוננים כנראה בשבויים בחלק התחתון של התבליט. הם יושבים בין קשת אדריכלית בעלת עמודים עם כותרת קורינתית, ולובשים בגדים הדומים לביגוד מן התבליטים הפגניים. עם זאת, יש בצורת הצגתם סכמתיות מסוימת בישיבה החזיתית לגמרי ובעובדה כי יש פערי גודל בין דמויות שונות בתוך התבליט - דמויות חשובות יותר, כגון דמות הקיסר, הן גדולות יותר.

סמלים ומשמעויות באמנות הביזנטית

"שלושת האמגושים", בזיליקת סנט אפולינרה נואובו. ברקע ענפי דקל המסמלים הן את גן העדן ותיאור נוף גם יחד

התקופה הביזנטית עיצבה במקרים רבים את דרכי הביטוי של האמנות הנוצרית. כשהיא משלבת בין מוטיבים וגישות מן האמנות הפגנית והיהודית לכדי סינתזה חדשה.

• מסורת 'הפרה פיגורציה' - בבואם לשאוב מתוך האמונה היהודית, השתמשו האמנים הביזנטיים בדרך פרשנות ייחודית לברית הישנה. שימוש בסיפורים כדימויים באמנות, נעשה תוך הקבלה בין סיפורי התנ"ך לברית החדשה. כך לדוגמה, ייצוג ויזואלי של עקדת יצחק יהיה סימן לצופים על צליבתו של ישו, ביקור המלאכים אצל אברהם, המבשרים על הולדת יצחק, יהווה רמז מקדים לביקור שלושת האמגושים הבאים להעריץ ולברך את ישו. סוג קריאה כזה איפשר לאמנים ליצור קשת של משמעויות אלגוריות המתבטאות הן בקריאה של כל סצנה וסצנה בנפרד, והן בפרשנות של כל דגם העיטורים.
• ישו והצלב - מקום נרחב באמנות תופש ייצוגו של ישו. האל מופיע במספר צורות. הראשונה כמונוגרמה המורכבת מאותיות שמו של האל. פעמים אחרות הוא מופיע כאדם בנוסחים הלקוחים מן האמנות הרומית כגון ישו המופיע כפילוסוף, ישו בדמות אורפאוס, ישו כנער רועה נושא עגל, ואפילו כשה, באופן המרמז על הקרבתו כשה האלוהים. ישו מופיע כאדם צעיר, לא תמיד עם הזקן שהפך לאחד מסימני ההיכר המאוחרים שלו
• סמלים של גן העדן והנצח - ענפי דקל, מופיעים כמסמלים את גן העדן. דוגמה בולטת היא הפסיפסים מכנסיית סן ויטלה ברוונה, שם מופיעים הדקלים בסצנת שלושת האמגושים הבאים לברך את ישו, ובאפריז ובו תהלוכה של קדושים נוצריים. ענפי הדקל משמשים הן כציון נוף והן כסמנים לגן העדן. מוטיב צמחי אחר הוא של גפנים מטפסות וצמחי אקנטוס מטפסים לקוחים מן האמנות הרומית. צמחי האקנטוס מופיעים במקומות הקשורים לשלטון ואילו גפנים מופיעות בתוך מבנים דתיים. הם מופיעים על סרקופגים ועל מבנים אחרים. במאוזוליאום של גאלא פלקידיה, לדוגמה, מופיע פסיפס של צמחי אקנטוס מסתלסלים היוצאים מתוך מעיין. משני צדי המעיין מופיעים איילים השותים ממנו, לפי הפסוק מספר תהילים, פרק מ"ב, פסוק ב': "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים".
• סימנים קוסמולוגיים - סימנים קוסמולוגיים כגון ירח וכוכבים היוצרים משמעות רוחנית ושמימית ומאזכרים גם את תיאור הצליבה של ישו (ראו: הבשורה על-פי לוקס, כג' 43 - 46). ניתן למצוא דימויים כאלו בתיאורים של צליבתו של ישו. לעיתים הם מופיעים באופן עצמאי כתיאור קוסמולוגי, כמו בפסיפס הנמצא בנרתקס (מבואה) של בזיליקת סן מרקו בוונציה.

אדריכלות ביזנטית

ערך מורחב – אדריכלות ביזנטית

המאוזוליאום של גאלא פלקידיה ברוונה - מבנה מרכזני בצורת צלב

גם האדריכלות הביזנטית הושפעה מהאדריכלות של האימפריה הרומית, שאותה החליפה. המאפיין העיקרי באדריכלות הציבורית היה הפיכתם של טיפוסי בנייה רומיים לטיפוסי בנייה נוצריים. הבזיליקה, לדוגמה, אשר שימשה בתקופה הרומית כמבנה שלטון ומשפט, עברה התאמה ושימשה כעת את הכנסייה הנוצרית, משום שמבנה זה איפשר לשלב קהלים גדולים בפולחן. במקום בו הוצג פסלו של הקיסר עמד כעת מזבח לאל הנוצרי (אפסיס).

גם טיפוסי בנייה אחרים הפכו לנוצריים כגון מבנה "זיכרון", מבנה מרכזני בצורה של עיגול (רוטונדה) או צלב, אשר שימש בתקופה הרומית כמבנה קבורה, משמש באדריכלות הביזנטית הן כמבנה מעל קברים (מאוזוליאום) והן כמבנה המציין אירועים יוצאי דופן, שהקהל המבקר בהם יכול לנע באופן לא מאורגן אל מרכז המבנה שבו שוכן הקבר, המזבח.

דוגמאות לכנסיות ביזנטיות בולטות וחשובות הן איה סופיה באיסטנבול, בזיליקת סן ויטאלה, המאוזוליאום של גאלא פלקידיה ועוד מספר מבנים ברוונה, בזיליקת סן מרקו בוונציה, כנסיית הקבר בבית לחם, מנזר דפני ביוון ועוד.

גלריית תמונות

• 
  קשת קונסטנטין, רומא.
• 
  תרשים כנסיית איה סופיה.
• 
  כנסיית איה סופיה.
• 
  תבליט על גבי 'עמוד תאודסיוס', איסטנבול.
• 
  פסל ארבעת הטטררכים, בכנסיית סן מארקו בוונציה.
• 
  פסיפס בבזיליקת סן מרקו בוונציה.
• 
  אברהם ושלושת המלאכים, פסיפס בכנסיית סאן ויטלה בעיר רוונה.
• 
  הקיסר קונסטנטינוס בפסיפס בכנסיית סן ויטלה ברוונה.
• 
  האפסיס בכנסיית סאן אפולינר אין קלאסה ברוונה.
• 
  פסיפס המציג תהלוכת קדושים, בזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה.
• 
  פסיפס בבזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה.
• 
  בבזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה.
• 
  "הרועה הטוב", פסיפס במאוזוליאום של גאלא פלקידיה, רוונה.
• 
  פסיפס המציג דגם עיטורי, המאוזוליאום של גאלא פלקידיה, רוונה.
• 
  המאוזוליאום של גאלא פלקידיה, מראה פנימי.
• 
  כנסיית סנטה מריה מג'ורה, רומא.
• 
  מדליון גאלא פלקידיה.
• 
  טבעת חתונה מן המאה השביעית לספירה, מוצג במוזיאון הלובר.
• 
  לוחית שנהב מגולפת מקונסטנטינופול, סוף המאה השישית.
• 
  פסל בעל חיים מכונף בחצר המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

ראו גם

• צלחות דוד
• התקופה הביזנטית בארץ ישראל

לקריאה נוספת

• John Beckwith, Early Christian and Byzantine Art, Yale University Press; 4th edition, February 1, 1986, מסת"ב 978-0300052961
• Robin Cormack, Byzantine Art (Oxford History of Art), Oxford University Press; 2nd edition, May 8, 2018, מסת"ב 978-0198778790

קישורים חיצוניים

• ערש הנצרות - תערוכה מאתר מוזיאון ישראל.
• אמנות ביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אמנות ביזנטינית, דף שער בספרייה הלאומית
• אמנות ביזנטית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)