אנטואנט סיבלי
דיים אנטואנט סיבלי (באנגלית: Dame Antoinette Sibley, נולדה ב-27 בפברואר 1939) היא פרימה בלרינה בריטית. היא הצטרפה לבלט המלכותי מבית הספר של הלהקה בשנת 1956 והייתה לסולנית בשנת 1960. סיבלי נודעה לתהילה הודות לשותפותה עם אנתוני דואל. לאחר פרישתה מריקוד בשנת 1989, התמנתה לנשיאת האקדמיה המלכותית למחול בשנת 1991, למאמנת אורחת בבלט המלכותי (1991) ולראש מועצת המנהלים של הבלט המלכותי (2000).
 | |
| לידה |
27 בפברואר 1939 (בת 85) ברומלי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מקום לימודים |
בית הספר המלכותי לבלט |
| תקופת הפעילות |
1956–1989 (כ־33 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
מייקל סומס (1964–1973) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהילדות ונעורים
עריכהסיבלי נולדה בלונדון.[1] היא למדה בבית ספר ללימודי אמנות בלונדון ובבית הספר המלכותי לבלט. הופעתה הראשונה על במה הייתה כברבור באגם הברבורים בינואר 1956, כשהייתה עדיין תלמידה.[2] ביולי של אותה שנה הצטרפה לבלט המלכותי.
בתחילה מילאה סיבלי תפקידים קטנים, כגון חברתה של סוונהילדה בקופליה וכיפה אדומה בהיפהפייה הנרדמת. ג'ואן לוסון כתבה ב"The Dancing Times" על ריקודה של סיבלי, "סגולות ליריות ושטף קו יפה". ב-21 במרץ 1959 נתנה נינט דה ולואה, המנהלת האמנותית של הבלט המלכותי, לסיבלי את התפקיד הראשון הגדול שלה, בהצגת שחרית בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, סוונהילדה בקופליה. במהלך 1959 זכתה סיבלי בהזדמנות לקבל את הדרכתה של אחת הבלרינות הגדולות ביותר במאה ה-20, תמרה קרסבינה.
ב-24 באוקטובר 1959 ניתן לסיבלי באופן בלתי צפוי התפקיד הראשי באגם הברבורים כבת זוגו של הרקדן הראשי מייקל סומס. זו הייתה פריצתה הדרך הגדולה, שאחריה לא איחרו לבוא מסעות הפעות בארצות הברית ובברית המועצות. נטליה רוֹזְלֵבְלֶָבָה כתבה ב"רשומות הבלט" על סיבלי והבלט המלכותי בהופעה במוסקבה, "לקסם הנעורים, טכניקה טובה ואישיות מלבבת יש חלק בהצלחת הרקדנים האלה. כדי להגיע לגדולה יהיה עליהם להשקיע הרבה יזע ודמעות בפיתוח אמנות בימה בשלה."
קריירה עיקרית
עריכהאחד מתפקידיה החשובים הראשונים של סיבלי היה ב"Jabez and the Devil" (1961), בכוריאוגרפיה מאת אלפרד רודריגז, שהיה אחד הראשונים שהכיר בכשרונותיה. ב-27 בדצמבר 1961 רקדה לראשונה את אורורה' ב"יפהפייה הנרדמת", עם ג'ון גילפין כבן-זוגה. ההופעה זכתה בשבחים: "אורורה שלה, כבר מקסימה, מבטיחה להיות לדורה מה שפונטיין הייתה לשלי." "החלום" של פרדריק אשטון (1964), גרסת בלט לחלום ליל קיץ של שייקספיר, נוצר למען סיבלי והרקדן המבטיח אנתוני דואל. אשטון נתן לסיבלי את תפקיד טיטניה ולדואל את תפקיד אוברון. ארכיבר הבלט דייוויד ווהן כתב, ש"ההופעה הבטיחה לה מקום בתולדות הבלט בן-זמננו ולו משום שהציגה לראשונה שותפות חדשה, סיבלי ודואל, שהערכת הקהל הציבה במקום שני רק לפונטיין ונורייב ..." ווהן כתב על הופעתה של סיבלי, "אף לא אחד הצליח לחקות את מהירותה של סיבלי ואת יכולתה לגלם יצור פראי-למחצה, או את שטף הביטוי החלק כמשי של דואל."
סיבלי עשתה לה שם בתקופת שהוותה בבלט המלכותי הודות להופעותיה ב"רומיאו ויוליה" של מקמילן. היא רקדה גם כאודט ואודיל באגם הברבורים, כז'יזל וכאורורה ב"יפהפייה הנרדמת". עוד תפקידים היו בבלטים של אשטון, "וריאציות סימפוניות" ו"דפניס וכלואה", ב"מחולות בכינוס" ואחר הצהריים של פאון של ג'רום רובינס. סיבלי גם הייתה הבלרינה, שמקמילן בחר בה ליצור את התפקיד הראשי ב"סיפורה של מנון".
בין הבלטים האחרים שסיבלי יצרה בהם תפקידים "מונוטונים", "ג'אז קלנדר", "אנסטסיה", "טריאד", "הזמנה למסע", "'Varii Capricci", "דמויות חומקות" ו"וריאציות אניגמה". כשסיבלי הודיעה לראשונה על פרישתה, כתבה מרי קלארק בעיתון הגרדיאן,
רקדניות אחרות יירשו את תפקידי הבלרינה אבל יצירה אחת קטנה של אשטון תהיה תמיד של סיבלי. אף אחת לא הצליחה, אף אחת לא תצליח, להגיע אל לבה של דוראבלה בווריאציות אניגמה כפי שעשתה זאת סיבלי. היו וישנן מלכות ברבורים אחרות, אורורות וז'יזלות אחרות, אבל לכל מי שראה את סיבלי רוקדת יש דוראבלה אחת בלבד.
פרישה
עריכהסיבלי הודיעה על פרישתה ב-1979, אבל שוכנעה לחזור. היא פרשה לבסוף ב-1989, אחרי חודשים של מאבק בפציעה. היא קיבלה את עצתה של תמרה קרסבינה, שאמרה, "עזבי את הבמה לפני שהבמה תעזוב אותך." לאחר פרישתה התמנתה לנשיאת האקדמיה המלכותית למחול ב-1991, למאמנת אורחת של הבלט המלכותי (1991) וליו"ר מועצת המנהלים של הבלט המלכותי (2000).
סטודיו לבלט קרוי על שמה בבית הספר "פרנסיס הולנד" בכיכר סלואן, שערך ערב לכבודה ותמונות דיוקן שלה רוקדת ב"היפהפייה הנרדמת", "אחר הצהריים של הפאון" ו"תמונות בלט" תלויות בסטודיו לבלט הקרוי על שמה.
חיים אישיים
עריכהבין 1964 ל-1973 הייתה סיבלי נשואה לרקדן מייקל סומס. אחרי גירושיהם, נישאה ב-1974 לבנקאי תושב לונדון, ריצ'רד פנטון קורבט. יש להם בן ובת. קורבט מת ב-17 במאי 2021 בגיל 83.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האופרה המלכותית, ביוגרפיה של אנטואנט סיבלי
- אוקספורד רפרנס, ביוגרפיה של אנטואנט סיבלי
אנטואנט סיבלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Sibley, Dame Antoinette, (Dame Antoinette Corbett)", Who's Who 2013, A & C Black, online edition Oxford University Press, November 2012, accessed 5 July 2013 "מי ומי" 2013 המקוון, "סיבלי, דיים אנטואנט (דיים אנטואנט קורבט)", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד (נדרש מינוי)
- ^ =1"מי ומי"
- ^ [קלארק, מרי, "הרקדנית שהחליטה לפרוש", הגרדיאן, 12 במאי 1979, עמ' 11.
- ^ הטלגרף הבריטי, הודעה על מוות