אנטולי וסילייב
אנטולי אלכסנדרוביץ' וסילייב (ברוסית: Анатолий Александрович Васильев; נולד ב-4 במאי 1942) הוא במאי, מורה ותאורטיקן של התיאטרון. נחשב לאחד מחלוצי התיאטרון הרוסי והאירופאי כיום.
 | |
| לידה |
4 במאי 1942 (בן 82) Danilovka, רוסיה  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| תקופת הפעילות |
1973–2014 (כ־41 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ייסד את תיאטרון "בית הספר לאמנות הדרמה" במוסקבה, וב-2001 הקים תיאטרון נוסף ברחוב סרטנקה, שנבנה על פי עיצובו ושימש גם מרכז לחקר תיאטרון. כמו כן לימד ב-GITIS ובVGIK (המכון לקולנוע רוסי) במוסקבה, כמו גם ב-ENSATT (בית הספר לתיאטרון בליון, צרפת). בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הגיע לתודעה אירופאית רחבה בזכות גרסתו ל"שש נפשות מחפשות מחבר", ומאז ביים בארצות רבות נוספות. ב-1989 קיבל את אות אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי.
ביוגרפיה
עריכהוסילייב הצטרף לאקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון במוסקבה (GITIS) ולמד שם כתלמידם של מריה קנבל ואנדרי פופוב.
הפרסטרויקה שהנהיג מיכאיל גורבצ'וב אפשרה לווסילייב להקים את בית הספר לאמנות הדרמה ב-1987. בית הספר נוצר כמעבדה שבה התמקד וסילייב בבימויים של טקסטים שאינם תיאטרליים, על מנת לבחון את ערכם המילולי והספרותי על במה. כבעל הכשרה מוזיקלית הוא משתמש במוזיקה בעבודותיו לעיתים קרובות. אחרי שפיתח במשך תקופה ארוכה מבנים משחקיים של תיאטרון דרך שיטת האטיוד, הוא החל לבדוק כיצד ניתן לבטא רעיונות דרך המילה בצורתה הנקייה ביותר. הוא חוקר את הצליל ואת האינטונציה ומנסה "להכניס תנועה במילים", כאשר לדבריו הצליל צריך להישלח כמו חץ.
על עבודתו בפיתוח טכניקות המשחק שירשה מורתו, מריה קנבל, ממורה ורבה, קונסטנטין סטניסלבסקי, אמר וסילייב ב-1996: ”כל מה שאני עושה הוא פיתוח של סטניסלבסקי. להוקיר ולכבד את זכרו פירושו להמשיך ולפתח את המחקר שהוא החל”.
לאחר התחלה לא פשוטה בסצנת התיאטרון הרוסית המסוגרת בשנות ה-1970, הוא נחשף לקהלים אירופאיים ב-1987 דרך גרסתו ל"שש נפשות מחפשות מחבר" מאת לואיג'י פיראנדלו ו"חישוק" מאת ויקטור סלבקין שנכתב במיוחד עבור להקתו.
בהדרגה זכה וסילייב להכרה בינלאומית. ב-1992 ביים את "נשף מסכות" מאת לרמונטוב בקומדי פראנסז, ובשנה לאחר מכן ברומא את "איש איש לפי דרכו" מאת פיראנדלו. ב-1997 הציג את "קינתו של ירמיהו" בפסטיבל אביניון, באיטליה ובברלין; הצגה זו זכתה לפרס הלאומי לתיאטרון ברוסיה "מסיכת הזהב" עבור ההצגה הטובה ביותר והעיצוב הטוב ביותר.
ב-1998 הציג את "דון ז'ואן או אורח האבן" מאת אלכסנדר פושקין בתיאטרון השמש של אריאן מנושקין. על חוויה זו סיפר: ”תיאטרון השמש הוא סדנה יצירתית נפלאה, מקום לגור בו שבו לא מריחים את ריח הרפרטואר. אני מרגיש קרוב לצורת העבודה הזו, לדרך שבה מנושקין מברכת את האנשים בכניסה, ואפילו לפעולה הפשוטה של קריעת הכרטיסים. מעולם לא חלמתי שיום אחד אביים שם”.
לצד אלה ביים את "חלומו של הדוד" מאת פיודור דוסטויבסקי ב-1994 בבודפשט, את האופרה "פיק דאם" מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ב-1996 בויימאר, ואת "אשמים חפים מפשע" מאת אלכסנדר אוסטרובסקי ב-1998 בהונגריה.
טכניקות משחק
עריכהניתוח אקטיבי
עריכהבתחילת דרכו כבמאי, מורה ותאורטיקן של תיאטרון שכלל וסילייב את טכניקת הניתוח האקטיבי. סטניסלבסקי חקר את הגישה הזו לחזרות לקראת סוף חייו והיא תועדה על ידי אחת מתלמידותיו שהפכה לעוזרת במאי שלו, מריה קנבל (1898-1985), בספרה "על הניתוח האקטיבי של מחזות ותפקידים" (רוסיה, 1982). בבסיס הטכניקה הזו נמצאת האימפרוביזציה ככלי המשמש את השחקן להתקרב לטקסט של המחזאי ולחבר אותו לגופו, קולו ונפשו. את יישומה של הטכניקה הביא וסילייב לכדי שיא בז'אנר התיאטרון הסיטואציוני-פסיכולוגי, בהפקתו "בתו המבוגרת של איש צעיר", 1979.
תיאטרון משחקי
עריכהבשנים הבאות פנה וסילייב לחקור את תחום התיאטרון המשחקי, אחרי שדרך זו כבר נפרצה על ידי חלוצים כמו הבמאי מיכאל בודקביץ'. בעוד שהתיאטרון המסורתי יוצר ייצוג של מציאות, בתיאטרון המשחקי נשמר מרחק בין השחקן לדמות אותה הוא מגלם, המאפשר לו התייחסות משחקית כלפי הטקסט בביצוע אימפרוביזציוני במהלך ההצגה. גרסתו המשחקית ל"שש נפשות מחפשות מחבר" (1987) הביאה לו פרסום נרחב ברחבי אירופה, בה סייר עם ההצגה. מבקרת התיאטרון אלנה פומינה (2000) חקרה את השלבים השונים של חיפושו של וסילייב אחר תיאטרון חדש והדגישה את אופיו הלא-אמיתי של העולם הנראה ואת אמיתותו של הבלתי-נראה כעיקרון בעבודתו של וסילייב, חוויה הנוצרת במרווח שבין השחקן לדמות.
טכניקה קולית-וורבלית
עריכהבשנות ה-2000, כשהיה כבר דמות מבוססת בעולם התיאטרון האירופאי, נחשף הקהל הרחב לטכניקה קולית ייחודית אותה פיתח וסילייב, שמטרתה לנקות את המילה ממוסכמות ואינטונציה על מנת להופכה למוליך טהור של אנרגיה. עד כה השתמש וסילייב בטכניקה הקולית הזו בהפקות שביים ברוסית, צרפתית, איטלקית ויוונית.
בשנים האחרונות
עריכהבראיון שנערך ב-2002 לרגל יום הולדתו ה-60 אמר שאינו מאמין כי ימשיך לביים הרבה אחרי גיל 70, אך זאת עוד נותר לראות. הוא ממשיך לעבוד כבמאי פעיל, כמו גם מורה מבוקש בבתי הספר לאמנות הנחשבים ביותר באירופה. ב-2015 הוזמן על ידי תיאטרון הקומדי פראנסז לביים בפריז את "La Musica Deuxieme" מאת מרגריט דיראס, ולצידו הבמאי הישראלי בועז טרינקר בתור מאמן שחקני הלהקה. ההפקה עלתה במרץ 2016. ב-27 במרץ 2016 הוזמן וסילייב על ידי המכון הבינלאומי לתיאטרון (ITI) של ארגון אונסקו לשאת דברים לעולם כולו לרגל "יום התיאטרון הבינלאומי".
מעבדת התיאטרון בוונציה
עריכהב-2010 הוציא לפועל תוכנית שהתבשלה במשך זמן רב - הקמת מעבדה לבימוי והוראת תיאטרון במטרה להכשיר פדגוגים, בוונציה. בכנס שנערך בוונציה ב-2007 אמר "אולי היכנשהו, באי קטן מאוד, נוכל לקוות לעשות לאט לאט משהו הכרחי באמת לתיאטרון, לפתח ולעצב את המודעות לתיאטרון ולכישורים הדרושים לקיומו". במעבדה, שעיקר פעילותה תתקיים בין 2010 ל-2012, חברים לצד משתתפים איטלקים ובני ארצות אחרות גם שני נציגים ישראלים - בועז טרינקר ושרון טל, בוגרי הסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב. בדצמבר 2012 הוענק לווסילייב פרס אוּבּוּ האיטלקי היוקרתי על מעבדה זו.
מעבדת התיאטרון בפולין
עריכהב-2011 החל לנהל מעבדה במכון גרוטובסקי שבעיר ורוצלב, פולין. הפרויקט מתקיים במסגרת תוכנית חמש-שנתית של המכון בשם "Masters in Residence" בה הוזמנו אנטולי וסילייב, פיטר ברוק, תיאודורוס תרצופולוס ויוג'ניו ברבה לקיים מעבדות ארוכות טווח וחזרות לקראת הצגות בבימויים. וסילייב בחר לקיים סדרה של מעבדות לחקר טכניקות משחק בשנים 2012-2011, וחזרות לקראת הפקה על פי מחזה של לואיג'י פירנדלו, שתעלה ב-2013. במעבדה משתתפים שחקנים איטלקים, צרפתים, ספרדים, רומנים, פולנים ואוקראינים. הנציג הישראלי במעבדה הוא בועז טרינקר.
הצגות אותן יצר וביים
עריכה
- 1973: סולו לשעון מצלצל מאת אוסוולד זחרדניק, התיאטרון האמנותי של מוסקבה
- 1978: ואסה זלז'נובה על פי מקסים גורקי, תיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה
- 1979: בתו המבוגרת של איש צעיר מאת ויקטור סלבקין, תיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה
- 1985: חישוק מאת ויקטור סלבקין, תיאטרון טגנקה במוסקבה
- 1987: שש נפשות מחפשות מחבר מאת לואיג'י פיראנדלו, בית הספר לאמנות הדרמה במוסקבה, פסטיבל אביניון 1988
- 1988: הדיאלוגים של אפלטון
- 1990: הערב אימפרוביזציה מאת לואיג'י פיראנדלו, פארמה, איטליה. סיור באוסטריה וביוגוסלביה.
- 1990: השחף על פי אנטון צ'כוב
- 1992: המדינה של אפלטון
- 1992: נשף מסכות מאת לרמונטוב, קומדי פראנסז
- 1992: Vis-à-vis על פי האידיוט מאת פיודור דוסטויבסקי, בשיתוף עם מרכז קונסטלרהאוז בברלין.
- 1993: איש איש לפי דרכו מאת לואיג'י פיראנדלו, רומא
- 1993: פיורנזה ו-יוסף ואחיו מאת תומאס מאן
- 1994: אמפיטריון מאת מולייר
- 1994: חלומו של הדוד מאת דוסטויבסקי, בודפשט
- 1996: פיק דאם מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, התיאטרון הגרמני הלאומי בוויימאר
- 1997: קינתו של ירמיהו, פסטיבל אביניון (בכורה במוסקבה ב-1996)
- 1998: אשמים חפים מפשע מאת אלכסנדר אוסטרובסקי, הונגריה
- 1999: דון ז'ואן או אורח האבן ופואמות אחרות מאת אלכסנדר פושקין, תיאטרון השמש, צרפת
- 2000: K על פי פושקין
- 2002: מדיאה-מטריאל מאת היינר מילר, פסטיבל אביניון
- 2002: אמפיטריון מאת מולייר, קומדי פראנסז
- 2006: מוצרט וסליירי מאת פושקין, רקוויאם מאת ולדימיר מרטינוב, פסטיבל אביניון
- 2006: איליאדה (שיר XXIII), לווייתו של פטרוקלוס, משחקים מאת הומרוס, פסטיבל אביניון
- 2006: מסעות אונייגין על פי הרומן יבגני אונייגין מאת פושקין והאופרה יבגני אונייגין של צ'ייקובסקי
- 2007: תרזה פילוסוף מאת ז'אן-בטיסט בויאר ד'ארגן, תיאטרון אודיאון
- 2009: ימים תמימים בצמרות העצים מאת מרגריט דיראס, קאפוסבר, הונגריה
- 2016: La Musica Deuxieme מאת מרגריט דיראס, קומדי פרנסז, פריז
- 2017: מדיאה-מטריאל מאת היינר מילר, התיאטרון הלאומי של שטרסבורג
- 2017: הזקן והים, תיאטרון וכטנגוב, מוסקבה
לקריאה נוספת
עריכה- אנטולי וסילייב, שבעה או שמונה שיעורים על תיאטרון
- סטפן פוליאקוב, אמנות הקומפוזיציה
קישורים חיצוניים
עריכה
אנטולי וסילייב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אי של פדגוגיה, בלוג מעבדת התיאטרון הנוכחית (2010-2012) של וסילייב בוונציה (באיטלקית)
- מניסן נתיב למעבדה לתיאטרון בוונציה, באתר 'הבמה'
- Moscow Theatre "School of Dramatic Art, בית הספר לאמנות הדרמה (באנגלית)
- Школа драматического искусства, בית הספר לאמנות הדרמה (ברוסית)
- סיור מצולם בבית הספר לאמנות הדרמה, בדקה 06:15, השחקן איגור יאצקו מסייר במבנה שהקים אנטולי וסילייב (ברוסית)
- מסר מאנטולי וסילייב ו-UNESCO ליום התיאטרון הבינלאומי 2016
