אנטיגואה גואטמלה
אנטיגואה גואטמלה (בספרדית: Antigua Guatemala, לרוב מכונה בקיצור "Antigua") היא עיר עתיקה במרכז גואטמלה. העיר ההיסטורית, אשר שימשה כבירתה של המדינה במשך למעלה מ-200 שנה, מפורסמת בזכות האדריכלות הקולוניאלית המאפיינת את רחובותיה הצרים, בתיה הייחודיים ורבי הצבעים וכן מבנים היסטוריים וכנסיות שהשתמרו בצורה מצוינת. אנטיגואה הוכרזה ב-1979 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.
| |||||
 | |||||
| מראה כללי | |||||
| מדינה |
 גואטמלה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז סקאטאפקס | ||||
| תאריך ייסוד |
1543  | ||||
| גובה | 1,582 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיר | 59,091 (2021) | ||||
| קואורדינטות | 14°33′27″N 90°44′00″W / 14.5575°N 90.733333333333°W | ||||
| אזור זמן | UTC-6 | ||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
 | |||||
  | |||||
היסטוריה
עריכהאנטיגואה (שפירוש שמה בספרדית "גואטמלה העתיקה") הייתה בירתה ההיסטורית של גואטמלה מאז הקמתה ב-1543. היא לא הייתה הבירה הראשונה, כי אם העיר "סיודאד וייחה" (העיר העתיקה) הסמוכה, שהוחרבה על ידי שיטפון אימתני שנים ספורות לפני היווסדה של אנטיגואה. באותה התקופה הקולוניה השתרעה על שטח גדול הרבה יותר משטחה של גואטמלה כיום, וכיסתה את מרבית יבשת מרכז אמריקה. אז כונתה העיר "סנטיאגו דה גואטמלה" (Santiago de Guatemala), לכבוד הפטרון של העיר - "סנטיאגו", הוא יעקב בן זבדי).
בשיאה, עד אמצע המאה ה-18, גרו בעיר 60,000 תושבים. רעידת האדמה המפורסמת שאירעה ביבשת ב-1773 הרסה אותה כליל[1] ולאחריה ננטשה. ב-1776 הורו הספרדים להעביר את עיר הבירה של הקולוניה לגואטמלה סיטי, מטרופולין סואן וצפוף בן כ-2,000,000 מיליון תושבים. במהלך המאה ה-19 העיר אוכלסה באיטיות בקצב גובר והולך, אך למרות זאת בעיר חיים היום רק כ-40,000 תושבים. בשנת 1955 התקיים בעיר כנס של שרי חוץ של מדינות מרכז אמריקה[2].
שימור העיר
עריכהמאז שנות ה-70 נעשים מאמצים עילאיים של הרשויות לשמר את מבניה ההיסטוריים ולשפץ את מה שניתן. רעידת אדמה נוספת שהתרחשה ב-1976 פגעה במאמצים אלה, אך ההכרזה על מרכז העיר כאתר מורשת עולמית ב-1979 הפיחו בהם רוח מחדש וכיום העיר נראית יפה ומחודשת.
הכנסיות המסוגננות והמבנים המפוארים נותנים לעיר חזות קולוניאלית ייחודית. בין המבנים הללו ניתן למצוא מספר אתרים ארכאולוגיים הנמצאים ממש בלב העיר.
אסונות טבע
עריכהלצד רעידות אדמה תכופות הפוקדות את העיר (הגדולה והמפורסמת בהן החריבה אותה כמעט לגמרי בשנת 1773), העיר מוקפת שלושה הרי געש - הר אגואה (Agua - מים), הר אקטננגו והר פואגו (Fuego - אש). שלושתם מתנשאים לגובה של בין 3,700-3,900 מטרים מעל פני הים. פואגו הוא הר געש פעיל מאוד ובמהלך המאות האחרונות אירעו מספר התפרצויות געשיות משמעותיות של הר זה. ההתפרצות הידועה האחרונה של אקטננגו אירעה בדצמבר 1972. ההר אגואה היה פעיל בתקופת הפליסטוקן המאוחרת ואינו פעיל מאז. מפולת להאר בהר אגואה החריבה את הבירה הראשונה של גואטמלה (Ciudad Vieja). הרי געש פעילים אחרים, כגון הפקאיה נמצאים גם כן בקרבת העיר.
מבנים היסטוריים
עריכהארכיטקטורת הבארוק הקולוניאלית נשקפת מכל פינה בעיר. בעיר ישנן כנסיות רבות מהתקופה הקולוניאלית, חלקן משופצות וחלקן הרוסות למחצה בשל רעידת האדמה שהתרחשה ב-1773. בנייתה של הכנסייה הגדולה והחשובה מכולן - הקתדרלה העירונית הסמוכה לכיכר המרכזית (Plaza Mayor) - מתוארכת ל-1680.
בין המבנים בעיר ישנה אוניברסיטה, שנבנתה ב-1676 וכן בית דפוס עתיק שעובד מיום הקמתו ב-1660 ועד היום.
הארמון העירוני, שנבנה ב-1558 בסגנון הבארוק, נהרס חלקית ב-1773 ושוחזר בשנים האחרונות, היה מקום מושבם של גנרלים ואנשי שלטון בימים עברו וכיום הוא מאכלס את המשטרה המקומית ומשרדים ממשלתיים שונים.
סגנון בנייה
עריכהרחובותיה של אנטיגואה בנויים בצורת שתי וערב המקובלת בדרום אמריקה. כבישי העיר מרוצפי אבן ולרוב אינם סובלים מעומסי תנועה. מרבית בתי העיר הצבעוניים בנויים לכל היותר משתי קומות בלבד, כאשר חלקם בנויים כדופלקס המאכלס חנות או בית עסק אחר בקומה הראשונה, ובית מגורים טיפוסי בקומה השנייה - לרוב של בעל העסק.
תושבים
עריכהמוצא אתני
עריכהרובם הגדול של תושבי העיר דוברי ספרדית - שפתה הרשמית של גואטמלה. רובם בני מסטיסו - בני תערובת של ספרדים ומקומיים בני המאיה. חלק מהילידים אף אינם מבינים ספרדית, ומדברים בלשונות מאיה שונות שהנפוצה בהן היא שפת הקִיצֵ'ה.
שפות
עריכהבעיר פועלים למעלה מ-70 בתי ספר ומוסדות ללימוד השפה הספרדית, השפה השגורה בפי רובה המכריע של אוכלוסיית אנטיגואה וכן שפתה הרשמית של גואטמלה. תיירים וסטודנטים מכל העולם מגיעים לעיר כדי ללמוד את השפה ולחוות את האווירה.
תיירות
עריכהתיירים רבים, בעיקר מארצות דרום אמריקה וצפונה, אירופה ויפן, מגיעים לבלות בעיר. העיר לא פסחה אף על התרמילאים הרבים שמבקרים בגואטמלה, שניתן לראותם בכל בית מלון הודות לנוחות היחסית ולמחירים הסבירים. אורחי העיר נהנים מחיי הלילה שלה, הבארים והמועדונים שלה, המסעדות, השווקים התוססים והעושר התרבותי וההיסטורי הרב שיש לה להציע.
העיר גם מהווה מרכז תיירותי חשוב לחבל בו היא נמצאת ושקרוי על שמה. סוכנויות הנסיעות הרבות הפזורות ברחבי העיר מציעות טיולים בני חצי יום עד כמה ימים לאתרים הסובבים אותה (המפורסם שבהם הוא הר הגעש הפעיל "וולקן פקאיה").
שווקים
עריכהבאנטיגואה ישנם מספר שווקים קבועים ועוד כמה ארעיים. הגדול שבהם - השוק המרכזי (Mercado Central) - נמצא ממש בסמוך לטרמינל האוטובוסים העירוני ומציע סחורה איכותית במחירים אטרקטיביים. המוצרים המבוקשים ביותר בשווקים הם יצירות ועבודות יד של בני המאיה, כגון חלילים, בקבוקים ייחודיים, פסלים מרשימים ואריגי בד צבעוניים, שלא ניתן להשיג במקומות אחרים.
מבקרים רבים בשווקים נוטים להתמקח על המחירים (המסומנים בקצאלים - המטבע המקומי) ולהוריד אותם לעד כדי מחצית מהסכום המקורי המבוקש על ידי המוכרים.
מוזיאונים
עריכהמוזיאונים רבים בנויים בעיר, חלקם בתוך מבנים בני מאות שנים. המפורסמים שבהם הם מוזיאון סנטיאגו, מוזיאון הספרים העתיקים, מוזיאון לאומנות קולוניאלית ספרדית ו-"קאסה פופנוא" - מוזיאון חפצים מקומיים מתקופות שונות, בראשן תקופת השלטון הספרדי במדינה.
פסטיבלים
עריכהחגיגות השבוע הקדוש, מתקיימות בשבוע שלפני חג הפסחא הנוצרי בפארק המרכזי (Parque Central) ומושכות אליהן תיירים רבים. החל מערב יום שישי הטוב (Good Friday) מרצפים התושבים את הרחובות הסמוכים לבתיהם בשטיחים עשויים פרחים ונסורת צבעונית, ולמחרת, בשעות שלפני הצהריים, מתקיימת תהלוכה דתית (Procession) על גבי "שטיחים" אלה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דן ברש, דרך הפרחים באנטיגואה, גואטמלה, באתר מסע אחר
- אנטיגווה - הפנינה של מרכז אמריקה, כתבתו של ברק אפיק באתר GoTravel.
- חגיגות הפסחא באנטיגואה, כתבתו של אופיר יעקבסון באתר GoTravel.
מיכאלה טרימבל, הניו יורק טיימס, אנטיגואה, גואטמלה: עיר בצבעי סוכריה בין הרי געש, באתר הארץ, 10 במרץ 2019- אנטיגואה גואטמלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- In Pictures: A city living under an active volcano - מאתר ה-BBC
הערות שוליים
עריכה- ^ מה מתרחש בגוואטימאלה?, הצופה, 21 ביוני 1954
- ^ נסיון להחיות ארגון מדינות מרכז אמריקה, חרות, 18 באוגוסט 1955
