ארנסט יוהאן פון בירון
ארנסט יוהאן פון בירון (בגרמנית: Ernst Johann von Bühren ברוסית: Эрнст Иоганн Бирон; 3 בדצמבר 1690 - 28 בדצמבר 1772) היה מדינאי רוסי ממוצא גרמני מאזור קורלנד. היה מאהב של אנה, קיסרית רוסיה ועוצר של איוואן השישי, קיסר רוסיה.
 | |||
| לידה |
13 בנובמבר 1690 (יוליאני) Kalnciems, לטביה  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1772 (יוליאני) (בגיל 82) ילגבה, לטביה | ||
| מדינה |
דוכסות קורלנד וסמיגליה, האימפריה הרוסית | ||
| מקום קבורה |
Jelgava Palace | ||
| בן או בת זוג |
Benigna Gottlieb von Trotha gt Treyden | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
| |||
  | |||
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכההוא נולד במשפחה גרמנית שהתגוררה בדוכסות קורלנד וסמיגליה. נשלח ללימודים באוניברסיטת קניגסברג, אך לא סיים אותה. בשנת 1718 ניסה לקבל משרה בחצרה של אשתו של הנסיך אלכסיי ומשנכשל הוא הגיע לחצרה של אנה, הדוכסית האלמנה של קורלנד, והתקרב מאוד אליה. בשנת 1730 בהגעת אנה לכס קיסרית רוסיה, היא לקחה את בירון למוסקבה ובמהלך טקס ההכתרה מינתה אותו לתפקיד מפתח בחצר. באותה שנה הוא קיבל תואר רוזן ובשנת 1737 נבחר על ידי אספת אצילי קורלנד (תחת לחץ רוסי כבד) לדוכס קורלנד. אוגוסט השלישי, מלך פולין שהיה תלוי באימפריה רוסית הסכים למינוי. בתקופת שלטונה של אנה, קיסרית רוסיה, שלט בירון בדוכסות מסנקט פטרבורג אך תוך שמירת האינטרסים הרוסיים.
תפקידו במדיניות הרוסית בתקופת אנה
עריכהבהיסטוריוגרפיה הרוסית והסובייטית המסורתית מתואר בירון כאיש שגרם נזק אדיר לרוסיה. לפי תיאור זה הוא היה אדם אלים, ללא השכלה ומושחת. הוא הוצג כיוזם של השתלטות הגרמנים על השלטון באימפריה ויוזם הוצאות להורג רבות. בתקופת אנה היה השלטון המעשי במדינה בידי שרים ממוצא גרמני ככריסטופור מיניך, אנדריי אוסטרמן וארנסט בירון. מיניך ואוסטרמן התקדמו עוד בתקופת פיוטר הגדול והיה מאבק בלתי פוסק בינם לבין בירון, אבל ההשפעה המכרעת על הקיסרית הייתה בידי בירון. בירון אכן לא העריך את הרוסים, אך בהתאם לעדויות אובייקטיביות לא רצה להרגיז אותם והתייחס בכבוד למנהגים הרוסים, ואף השקיע מאמצים בלימוד השפה הרוסית. לא מעט פקידים ממוצא רוסי קודמו על ידו. בתקופת שלטונה של אנה אכן היו רדיפות על רקע פוליטי, אך בירון לא היה מעוניין בהם וככל הנראה לא היה היוזם.
לאור כל האמור לעיל קשה מאוד להעריך באופן אובייקטיבי את הפעילות שלו בתקופה זו. גם רעיון למנות אותו לעוצר לאחר פטירתה היה רעיון שהיוזמים שלו היו אצילים רוסים ולא גרמנים.
תקופת העוצר
עריכהעם פטירת אנה ובהתאם לצוואה שלה הוא התמנה לעוצר. בתקופה זו הוא ניסה להיות פופולרי בקרב החברה הרוסית והשקיע רבות בענייני המדינה. אומנם החל מהימים הראשונים התגלו חילוקי דעות בינו לבין ההורים של הקיסר הצעיר. תוך זמן קצר התברר שקיים קשר שמטרתו להחליף את בירון בהורי הקיסר בתור עוצר. בירון פנה לסנאט, מועצת השרים ונציגי הצבא. כולם תמכו בבירון. בינתיים, האויב הוותיק של בירון, כריסטופור מיניך החל לפעול בתמיכת אימו של הקיסר. ב-9 בנובמבר 1740 בירון ואשתו נעצרו. בירון הואשם בקבלת מתנות מהקיסרית, אי-שמירה על בריאותה, השתלטות על תפקיד עוצר, רצון לקבל את כס האימפריה וכו'. ב-18 באפריל 1741 בית המשפט החליט על הוצאתו להורג. בהתאם לצו של העוצרת החדשה, אנה לאופולדובנה, עונש זה הומר למעצר ממושך.
נפילתו מהשלטון וערוב ימיו
עריכהעם תחילת שלטונה של יליזבטה, קיסרית רוסיה הוא שוחרר ממעצר והועבר לירוסלבל. הוא כתב לקיסרית מספר מכתבים בהם ציין שהואשם ללא סיבה ממשית. פיוטר השלישי החזיר אותו לסנקט פטרבורג תוך החזרת תארים ועיטורים אך לא החזיר לו את השליטה בדוכסות. יקטרינה הגדולה החזירה אותו לכס הדוכס. בירון התחייב לתת לצבא רוסי מעבר חופשי בשטחי הדוכסית, לא לחתום על בריתות עם אויבי רוסיה ולאפשר בניית כנסיות אורתודוקסיות בדוכסות. תנאים אלו גרמו להתמרמרות גדולה בקרב אצילי הדוכסות. כתוצאה מכך, הוא ויתר על כס הדוכס לטובת בנו.
תוך זמן קצר הוא נפטר והוטמן בילגבה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ארנסט יוהאן פון בירון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)