ארנסט תלמאן (סרט)

ארנסט תלמאן: בן מעמדו וארנסט תלמאן: מנהיג מעמדו (בגרמנית: Ernst Thälmann – Sohn seiner Klasse ו-Ernst Thälmann – Führer seiner Klasse) הם שני חלקיו של סרט תעמולה מזרח-גרמני בבימויו של קורט מציג (Kurt Maetzig) שיצאו לאקרנים, בהתאמה, ב-1954 וב-1955. הם עסקו בחייו של ארנסט תלמאן, מנהיגה הבולט של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה בין מלחמות העולם, ונועדו להציג תיאור מהלל ודרמטי של חייו בשילוב מוטיבים בדיוניים, ביחד עם הנרטיב הקומוניסטי הרשמי אודות ההיסטוריה של המהפכה הגרמנית, רפובליקת ויימאר, עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השנייה. הסרט הוכלל כצפיית חובה בבתי-הספר ובתוכניות התרבות של מקומות העבודה, ונחשב לאחד משיאי התעמולה המזרח-גרמנית.

ארנסט תלמאן
Ernst Thälmann

כרזת "בן מעמדו" בלייפציג, 1954.
בימוי	קורט מציג
הופק בידי	אדולף פישר
תסריט	וילי ברדל מיכאל טשסנו-הל
עריכה	לנה ניומן
שחקנים ראשיים	גינטר זימון
מוזיקה	וילהלם ניף
צילום	Karl Plintzner
מדינה	גרמניה המזרחית
חברת הפקה	דויטשה-פילם אקציינגזלשאפט
חברה מפיצה	Progress Film
הקרנת בכורה	9 במרץ 1954 7 באוקטובר 1955
משך הקרנה	127 דקות 140 דקות
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט ביוגרפי
תקציב	10,000,000 מארק מזרח גרמני
דף הסרט ב־IMDb

עלילה

חלק ראשון: בן מעמדו

בחפירות חזית המערבית, מבשר החייל יוהאנס הַרמס לתא הקומוניסטי הסמוי בקרב החיילים הגרמנים כי מהפכה פרצה בקיל. הוא נהרג בהפגזה. ארנסט תלמאן, מנהיג התא, וידידו פִיטֶה ינְזֶן מובילים את החיילים הפשוטים במרד נגד קציניהם קווַאדֶה וצִינְקֶר, ועורקים בעצמם. בברלין, דורש הקפיטליסט האמריקני חסר המעצורים מר מק'פאלר מהנשיא הסוציאל-דמוקרטי החדש פרידריך אברט למחוץ את הליגה הספרטקיסטית. צינקר, שהוא עתה איש הפרייקורפס, מנצח על רציחתם של קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג. תלמן, הנמצא בנמל בהמבורג, שומע על מותם ונשבע לנקום; פיטה מתאהב בבתו של הארמס, אֶנֶה, והם מתחתנים בהמשך. תלמן נעשה מנהיג פועלים ומרבה בקריאה כדי להשכיל: הוא אוהב במיוחד את "כיצד חושלה הפלדה". עם הזמן, הוא מאבד בהדרגה את הניב ההמבורגי העממי ועובר למבטא גרמני תקני.

במהלך הפוטש של קאפ, מוביל צינקר את הפרייקורפס התוקפים את המבורג. תלמן מתעלם מהסוציאל-דמוקרטים הנרפים והבורגנים החוששים מאלימות, מארגן שביתה כללית ומפקד על המארב בו צינקר וקציניו נופלים בשבי. מפקד המשטרה הסוציאל-דמוקרטי הנאיבי משחרר אותם מן הכלא לאחר שהם מבטיחים לו במשיכות כתפיים ובצחוק כבוש כי לא ישתמשו עוד באלימות. בנאום שהוא נושא בכינוס המפלגה הסוציאל-דמוקרטית העצמאית של גרמניה קורא תלמן לאיחוד עם הקומוניסטים. לנמל המבורג מגיעה ספינה עמוסת חיטה מברית המועצות, תשורת העם הסובייטי לפועלי המבורג; קוואדה, שהוא עתה קצין משטרה, מנסה למנוע את פריקת הסחורה אך נסוג לנוכח נחישות העובדים תחת תלמן. האחרון נוסע למוסקבה, שם הוא נפגש עם ולדימיר לנין (ויוסיף סטלין, בקטע קצר שנמחק מכל עותקי הסרט ב-1961).

ב-1923 משתתף תלמן בתפקיד בכיר בהתקוממות הקומוניסטית בהמבורג . פיטה הורג את צינקר במהלך המהומות. לבסוף, אויביו של תלמן בוועד המרכזי מצליחים לעכב את משלוח הנשק המובטח והמתקוממים נאלצים להימלט. פיטה נתפס ונגזר עליו מוות, אך ניתנת לו חנינה. תלמן מופיע בין פועלי הנמל ומבטיח שלא ייטוש את המאבק.

חלק שני: מנהיג מעמדו

ב-1930 משתחרר פיטה מהכלא ומתאחד מחדש עם אשתו. תלמן הוא עתה ראש המפלגה הקומוניסטית וציר ברייכסטאג. הוא מסייע לכורים בחבל הרוהר לארגן שביתה עצומה נגד התעשיינים הפוגעים בשכרם. בבחירות יולי 1932, הוא קורא לאחדות מעמדית נגד פאול פון הינדנבורג אך מנהיגי הסוציאל-דמוקרטים המדושנים מסרבים לשתף פעולה עמו ותומכים בימין. הפעיל הסוציאל-דמוקרטי הברלינאי הוותיק רוברט דירהאגן מתקשה לתמוך בהינדנבורג ונחרד לראות בריוני ימין מכים קומוניסטים, אך מנהיגי המפלגה לוחצים עליו והוא נאלץ לציית.

בינתיים, הרחובות מתמלאים באנשי אס אה פורעי חוק המכים ומטילים אימה על נציגי העובדים. הנהגת הסוציאל-דמוקרטים הבורגנית ממשיכה לפחד מתלמן יותר מאשר מהנאצים והימין, ומסרבת לכל פעולה משותפת, למרות נאומיו החוזרים ונשנים של תלמן המזהיר מפני היטלר הצובר כח. אוטו בראון, ראש ממשלת פרוסיה, מבטיח לדירהאגן ולפעילים אחרים ממפלגתו כי הוא שולט במדינה וכי החוק והסדר יישמרו, אך ללשכתו נכנס קצין המודיע כי הינדנבורג מדיח אותו. בבחירות השניות לרייכסטאג באותה שנה, בנובמבר 1932, מאבדים הנאצים שני מיליון קולות והקומוניסטים מתחזקים מאוד. מק'פאלר ותעשייני הרוהר, החוששים מהשתלטות הפועלים, מטילים את מלוא כובד משקלם כדי להכניס את היטלר לממשלה; הוא מבטיח לקפיטליסטים כי איננו מתכוון ברצינות לחלקים הסוציאליסטיים במצעו. דירהאגן, שהלך והתאכזב ממפלגתו, שומע כי הסוציאל-דמוקרטים לא יתנגדו להחלטת פרנץ פון פאפן למנות את היטלר לקאנצלר, וקורע את כרטיס החבר שלו בזעם.

הנאצים מציתים את הרייכסטאג כחלק מקנוניה להאשים בכך את הקומוניסטים, ועוצרים פעילים רבים, כולל תלמן עצמו. פיטה נמלט מגרמניה ומותיר מאחור את אשתו ובתו. תלמן נכנס למאסר ממנו לא יצא עד מותו; הרמן גרינג מנסה לשכנע אותו לשתף פעולה עם המשטר הנאצי החדש, וכשתלמן מסרב בגאווה, הוא מודיע לו שיהפוך לגווייה חיה בכלא. קוואדה הוא הקצין האחראי עליו. המאסר הממושך מעורר מחאה בכל העולם. פיטה משתתף במלחמת האזרחים בספרד כמפקד ב"גדוד ארנסט תלמן", חלק מן הבריגדות הבינלאומיות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא מצטרף לצבא האדום. אנה אשתו משתתפת בפעילות אנטי-נאצית מחתרתית ונתפסת; איש הגסטאפו מנסה לשכנעה למסור שמות ונותן לה להיפגש עם בתה, אך היא מסרבת מתוך הבנה שלא תראה אותה עוד לעולם. אנה נכלאת בסמוך לתלמן, ושניהם מקבלים חדשות על ניצחונות הצבא האדום. תלמן מסביר לסוהר מבוגר וסימפתי כי אף שבנו נהרג בקרב סטלינגרד, התבוסה חיונית כדי שעוד מאות אלפים לא ימותו. ב-1943 המבורג מופצצת, ואנה נהרגת בתאה בעוד תלמן צורח לשווא לסוהרים הנמלטים לחלץ אותה.

המלחמה מתקרבת לסיומה. מר מק'פאלר וידידיו הקפיטליסטים הגרמנים מפסיקים לתמוך בהיטלר הכושל ומסייעים תחת זאת למארגני קשר העשרים ביולי, בתקווה להסדר נפרד עם המערב בטרם ישתלטו הסובייטים על גרמניה. היטלר מצווה על אחת הארמיות, המצויה במצב צבאי חסר סיכוי, לעמוד איתן מול הרוסים עד האיש האחרון. פיטה מוצנח בשטח המכותר ומצליח להמריד את החיילים נגד קציניהם ואנשי הוואפן אס אס ולהביא לכניעה מזורזת. במחנה הריכוז המקומי הוא פוגש את דירהאגן הכלוא שם: הקומוניסט והסוציאל-דמוקרט לוחצים ידיים.

בכלא, חוליית אס אס מגיעה כדי להוציא להורג את תלמן. אחד מהם מבליט את המקלע שלו ושואל אם תלמן יודע מה קורה הלאה; הלה עונה: "כן, גרמניה טובה יותר, גרמניה בלעדיכם." הוא צועד אל המוות כשהוא מהרהר בציטוט מ"כיצד חושלה הפלדה" על כך שהחיים הם המתנה היקרה ביותר שניתנה לאדם ועליו להקדישם לשחרור האנושות. מאחוריו, הרקע מתחלף בדגל אדום מתנופף כשהתמונה נמוגה לכתוביות.

שחקנים

• גינטר זימון - ארנסט תלמאן
• הנס-פטר מינטי - פיטה ינזן
• קרלה רונקל - אנה ינזן
• וולף קייזר - צינקר
• ורנר פטרס - קוואדה
• מישל פיקולי - מוריס רוז'ה
• ארתור פיק - וילהלם פיק
• קרל ברנק - ולטר אולבריכט
• ג'ו מינך-האריס - גוסטב נוסקה
• האנס פלסל - פיליפ שיידמן
• פריץ דיץ - אדולף היטלר
• קורט וצל - הרמן גרינג
• מרטין פלרכינגר - קרל ליבקנכט
• יודית הרמס - רוזה לוקסמבורג
• פטר שורן - ולדימיר לנין
• גרד ייגר - יוסיף סטלין (נמחק)

הפקה וקבלה

ארנסט תלמן, שהיה כלוא בידי המשטר הנאצי מ-1933 עד להוצאתו להורג ב-1944, הפך לקדוש מעונה קומוניסטי וסיפק לשלטון החדש בגרמניה המזרחית לגיטימציה יקרה: התנגדותו התקיפה, שעלתה לו בחייו, הייתה משאב חשוב בניסיון להוכיח כי ארצם היא נושאת המורשת האנטי-נאצית, ומגלמת יותר ממקבילתה המערבית את שגרמניה שלאחר המלחמה צריכה לשאוף אליו. תלמן הפך למושא לפולחן אישיות נרחב, שדרש את טשטוש ומחיקת כל החלקים בקריירה הפוליטית שלו שהיו נוחים פחות לתדמית שהמשטר ביקש לטפח. סרט תעמולה יקר היה כלי נוח להפיץ את ראיית המפלגה אודות חייו בפרט, ואת הגרסה הרשמית לגבי מאורעות רפובליקת ויימאר והנאציזם בכלל. רשויות הכיבוש הסובייטיות הזמינו את הסרט כבר ב-1948, עוד בטרם מתן העצמאות לגרמניה המזרחית. וילי ברדל ומיכאל טשסנו-הל, שני יוצרים בולטים בממסד התרבותי, שוחררו מכל חובותיהם והונחו להתרכז בכתיבת התסריט. הבימוי הופקד בידי קורט מציג, שהתפרסם בזכות עבודתו על הסרט "נישואים בצללים", שהיה מבוסס על התאבדותם של כוכב הקולנוע יואכים גוטשאלק ואשתו היהודיה בעת המלחמה.

בשלב מוקדם הבינו התסריטאים כי הצגת כל חייו של תלמן תאריך את הסרט מעבר לסביר, והתמקדו תחת זאת בפרקים נבחרים. הם שילבו מוטיבים בדיוניים במשקל ניכר, כמו בני הזוג פיטה ואנה שנועדו להנגיש את דמות המנהיג ולספק דחף לעלילה בעת כליאתו הממושכת, או דירהאגן החביב אך הפסיבי, שנועד לסמל את הסוציאל-דמוקרטים "הטובים" (בניגוד למנהיגיהם ה"רעים") שהצטרפו לבסוף לקומוניסטים כשותפי משנה. תפקידו של תלמן בהיסטוריה נופח ויופה בהיקף שעורר מחאה חריפה אחר כך – טשסנו-הל ענה למבקר מערב-גרמני ש"ישנן אמיתות גדולות ואמיתות קטנות... באמנות, לגיטימי לחלוטין לתת לאמיתות הגדולות את הבכורה." לדוגמה, בניגוד לסרט, תלמן כלל לא היה בחזית המערבית בעת פרוץ המהפכה; הוא לא מילא כל תפקיד בבלימת הפוטש של קאפ; המרי ב-1923 לא הוכשל כלל על ידי יריביו, וכיוצא בזה. חלק מהפרטים עמדו אף בסתירה לביוגרפיה של תלמן שברדל עצמו כתב, ובייחוד הוחלט שלא לעסוק כלל בשנים בין 1924 ל-1930, בהן התרחשו תמרונים פוליטיים ציניים ומאבקי כח קשים בהנהגה הקומוניסטית. העלילה תאמה את השקפת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה לגבי תפקיד הסוציאל-דמוקרטים, שהוצגו כפחדנים ובוגדניים שאפשרו את עליית היטלר בסירובם לעבוד יחד עם תלמן נגד הנאצים: לאמיתו של דבר, הקומינטרן זנח את מדיניותו החריפה נגדם (ואת הכינוי "סוציאל-פשיסטים") רק ב-1935, כשתלמן כבר היה כלוא. כך הוצדקה בדיעבד היריבות הקשה עמם והאשמה על הנאציזם הוטלה בלעדית לפתחם. לבסוף, המערב יוצג על ידי המיליארדר האמריקני מר מק'פאלר, הארכי-נבל הציני שמשך אף בחוטיו של היטלר. הכנת התסריט התעכבה מאוד בשל גל הרדיפות נגד "פורמליזם בורגני באמנות" שהתנהל בגוש המזרחי, ושני המחברים נאלצו לערוך תיקונים מקיפים שנצרכו כדי לעמוד בדרישה לריאליזם סוציאליסטי.

הסרטים הופקו בהשקעה כספית אדירה של 10,000,000 מארק מזרח גרמני, ותקציבם היה בין הגבוהים בתולדות הקולנוע במדינה. ב-1954 יצא החלק הראשון, "בן מעמדו", לאקרנים. הוא זכה לביקורות נלהבות בעיתונות המזרח-גרמנית ובעיתונות הקומוניסטית בחו"ל. תלמידי בית-ספר, פועלי תעשייה וחקלאים בחוות קולקטיביות הוזרמו להקרנות מאורגנות וכרטיסים חולקו בחינם, כך שתוך כשלושה חודשים כבר צפו בו 3.6 מיליון איש, חמישית מכלל האוכלוסייה במדינה. הבמאי, הכותבים והשחקן הראשי גינטר זימון זכו בפרס הלאומי של מזרח גרמניה לאותה שנה. "מנהיג מעמדו" שיצא ב-1955, עקף את קודמו ונצפה בידי 5.5 מיליון איש בשלושת החודשים הראשונים. זימון זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קרלובי וארי.

כבר ביוני 1956, מספר חודשים אחרי הנאום הסודי, אישרו הרשויות להסיר את הקטעים בהם הופיע סטלין מעותק הסרט שנועד להצגה בצ'כוסלובקיה, כדי שיהיה אפשר להקרינו שם. כשהוועידה ה-22 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1961 אימצה באופן גורף את מדיניות הדה-סטליניזציה, גרמניה המזרחית תיאמה את עמדותיה. באותה שנה הוסרו הסצנות והאזכורים לסטלין מכל העותקים הקיימים של "ארנסט תלמן".

הסרט נותר בגדר צפיית חובה בבתי-הספר במשך שנים רבות, וכל התלמידים נחשפו אליו. שמונה סרטונים מקוצרים אף נערכו ממנו עבור ילדים קטנים. הסרט המוכר היה מרכיב מרכזי בפולחן האישיות המסיבי של תלמן שנמשך לכל אורך קיומה של גרמניה המזרחית.

לקריאה נוספת

• Sabine Hake, John Davidson (עורכים)‏. Framing the Fifties: Cinema in a Divided Germany.‏ Berghahn Books, 2007. עמ' 91–104.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנסט תלמאן בוויקישיתוף

• "ארנסט תלמאן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ארנסט תלמאן", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ארנסט תלמאן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• Petra Anders. ‏Ernst Thälmann–Führer seiner Klasse, Propaganda für Arbeiterklasse.‏Landesinstitut für Schule und Medien Berlin-Brandenburg, 2010.
• בעולם הקולנוע: סרט על ארנסט טלמן, קול העם, 30 באפריל 1954