ארץ חמדה
אֶרֶץ חֶמְדָּה הוא כינוי לארץ ישראל, המבטא את יופייה וסגולותיה שמחמתם היא נחמדת ונחשקת. מקור הביטוי הוא במקרא.
| נופי ארץ ישראל - ארץ חמדה | |
 |
 |
 |
_(5364683647).jpg) |
| למעלה: השומרון: גבעות יצהר ונחל אלכסנדר
למטה: הרי יהודה ועין גדי | |
הביטוי במקרא
עריכההכינוי "ארץ חמדה" מופיע שלוש פעמים בתנ"ך:
- בספר ירמיהו, כאשר הנביא מוכיח את ישראל על שבגדו בה' על אף שנתן להם את ארץ ישראל, מופיע הביטוי לצד ביטוי נרדף: ”וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי־צִבְאוֹת־גּוֹיִם”;[1] ארץ יפה שצבאות הגויים רוצים בה.[2]
- בספר זכריה כתוב: ”וְאֵסָעֲרֵם, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם, מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב; וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ-חֶמְדָּה, לְשַׁמָּה”.[3] המילה "נָשַׁמָּה" מקורה בשורש ש-מ-מ המופיע שוב בסוף הפסוק. הכתוב מתאר את השממה והחורבן השוררים בארץ, שהם עונשים שבאו על ארץ ישראל.[4]
- הביטוי בתהילים ק"ו: ”וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה”[5] רומז לסיפור המרגלים[6] אשר הוציאו את דיבת הארץ.[7]
הביטוי בחז"ל ובהלכה
עריכהבהקשר לביטוי, צוין במשנת חז"ל על כמה שחמדו והתאוו לה, מחמת סיבות שונות:
- חמדתו של אלוהים לארץ, מחמת מקומו של בית המקדש בתוכה. מה שמרומז בפסוק בתהילים:[8]”הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ”.[9]
- תאוותם של אברהם, יצחק, יעקב, מחמת שאלו הקבורים בה קמים ראשונים בתחיית המתים.[9][10]
- תאוותו של משה, שהתחנן על אפשרות כניסה לארץ.[10][11]
- חמדתם של מלכי כנען, ששאפו למלוך בה, ולוּ בשטח קטן. כדוגמה לכך: העי ויריחו, למרות היותן סמוכות זו לזו, נשלטו על ידי מלכים שונים.[9] במקום אחר מציינים חז"ל את קיומם של 31 המלכים בארץ כנען בזמן התנחלות השבטים, כשאת ריבוי המלכים הגבוה יחסית - לעומת השטח - הם רואים בכך שמלכים אלו היו מחוץ לארץ ומצאו עניין רב בבעלות על שטחים בארץ ישראל, מחמת חשיבותה הרבה בעיניהם.[12] חז"ל מספרים גם על השתתפותם של מלכים רבים במלחמת סיסרא שנחלצו לעזרת סיסרא ללא בקשת תמורה, רק כדי שיוכלו לבקר בארץ ישראל ולשתות ממימיה.[13]
המהר"ל מפראג מוצא את חמדתה של ארץ ישראל בהקבלה לפסוק ”אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר”,[14] עם הגינות והפרדסים שבה, שהם נחמדים לאדם.[15]
משקל כבד ניתן לביטוי בכך שהוא נקבע בנוסח ברכה אחרונה של ברכות הנהנין - גם ב"ברכת הארץ" (הברכה השנייה) שבברכת המזון וגם בברכת מעין שלוש. יתרה על כך, מי שלא הזכיר בנוסח הברכה את המילים "ארץ חמדה טובה ורחבה", לא יצא ידי חובתו בברכה.[16] "ברכת הארץ" מיוחסת בחז"ל ליהושע בן נון,[17] ורבי צדקיה בן אברהם מביא כי אחיו רבי בנימין רואה את הסיבה שיהושע טבע את מילים אלו בברכתו, מחמת שראה את חמדתם של משה ושלושת האבות להיכנס לארץ ולהיקבר בה.[18]
גם בפיוט צור משלו אכלנו, שנהוג לשיר אותו לפני ברכת המזון, מופיע הביטוי:
בשיר וקול תודה נברך לאלהינו, על ארץ חמדה שהנחיל לאבותינו. מזון וצידה השביע לנפשנו, חסדו גבר עלינו ואמת ה'
.
באגרת הגר"א שנכתבה כאשר הוא נסע לארץ ישראל. וכתב אגרת לאשתו ולאמו הזקנה, נאמר: "ואני תהלה לא-ל נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת השי"ת. כל העליונים והתחתונים – תשוקתם אליה".
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק י"ט.
- ^ פירוש השורש צ-ב-ה במקרא הוא לרצות כלומר לחמוד. יאיר הופמן, מקרא לישראל: ירמיהו, ירושלים, מאגנס, 2001, עמ' 168
- ^ ספר זכריה, פרק ז', פסוק י"ד.
- ^ מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 222.
- ^ ספר תהילים, פרק ק"ו, פסוק כ"ד.
- ^ ספר במדבר, פרק י"ג.
- ^ גרשון ברין, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 134.
- ^ ספר תהילים, פרק ס"ח, פסוק י"ז.
- ^ 1 2 3 שמות רבה, פרשה ל"ב, פסקה ב'.
- ^ 1 2 מדרש תנחומא, פרשת ראה, אות ח', מהדורת אשכול, עמ' תתע"ז.
- ^ דברים רבה, פרשה ב', פסקה ב'.
- ^ ספרי, דברים, פרשת עקב, פסקה ל"ז.
- ^ במדבר רבה, פרשה כ"ג, פסקה ז'.
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק ז'.
- ^ מהר"ל מפראג, נתיבות עולם, נתיב העבודה, פרק י"ח, ד"ה ברכה שנייה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ב', הלכה ג'; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קפ"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח, עמוד ב'.
- ^ שיבולי הלקט השלם, סימן קנ"ז.