ארתור ליבהנשל

ארתור ליבֶּהֶנְשֶלגרמנית: ‏Arthur Liebehenschel‏; 25 בנובמבר 190124 בינואר 1948) היה מפקד מחנות ההשמדה אושוויץ ומיידנק.

ארתור ליבהנשל
Arthur Liebehenschel
לידה 25 בנובמבר 1901
פוזנן, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 24 בינואר 1948 (בגיל 46)
קרקוב, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • שברון הכבוד של המשמר הישן
  • טבעת הכבוד של האס אס
  • צלב ההצטיינות במלחמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ליבהנשל נולד ב-25 בנובמבר 1901 בעיר פוזן שבפרוסיה המזרחית (כיום פוזנן, בפולין). למד שלוש שנים בבית ספר למסחר ועבד במנהלת הרכבת של אזור פוזן. בתחילת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, עזב את פוזן והצטרף לפרייקור "משמר הגבול המזרחי שאבטח את הגבול בין גרמניה לפולין. בסתיו אותה שנה הצטרף לשירות הקבע ברייכסווהר בחוזה ל-12 שנים. סיים את שירותו בדרגת רב-סמל.

בפברואר 1932 הצטרף ליבהנשל למפלגה הנאצית ולאס אס. תחילה שימש כעוזרו של ולטר גרלך. מאוגוסט 1934 שירת בקולומביה האוס ומאוחר יותר במחנה הריכוז לליכטנבורג (Lichtenburg). ביולי 1937 קודם לתפקיד ראש מחלקה במטה יחידות גולגולת המת (SS Totenkopfverbände) בברלין תחת פיקודו של תאודור אייקה. עד מאי 1940 שימש כמנהל המחלקה הפוליטית. בהמשך קודם לתפקיד פיקודי במטה ובינואר 1941 עלה לדרגת אוברשטורבאנפיהרר. בתקופה זו אסר את השימוש במונח "הוצאות להורג" עבור חברי אס אס שהשתתפו ברציחות ונועדו לקבל עיטורים על פעילותם והורה להשתמש במונח המכובס "ביצוע פעולות חיוניות במלחמה".

ממרץ 1943 ניהל את מחלקה ד' במטה הראשי של "המשרד הראשי למשק ומנהל", תחת פיקודו של אוסוולד פוהל. כמו כן, שימש גם כנציגו של ריכרד גליקס במנהלת הפיקוח על מחנות הריכוז.

ב-10 בנובמבר 1943 מונה למפקד מחנה הריכוז אושוויץ I, לאחר שמפקד אושוויץ, רודולף פרנץ הס, קיבל קידום במשרד הראשי למשק ומנהל ועבר לברלין. פוהל הציב בראש כל מחנה באושוויץ מפקד נפרד. לפי עדוית אסירים, בתקופת פיקודו של ליבהנשל באושוויץ ניכר שיפור מסוים בתנאים האיומים במחנה. אסירים "פוליטיים" שימשו כבעלי תפקידים מטעם האס אס ונפסק השימוש ברשת ההלשנות שפעלה לפני כן. הסלקציות בבלוק 11 נפסקו וכך גם ההוצאות להורג בירי מול "החומה השחורה" (מוכרת גם כ"קיר המוות"; מאוחר יותר הורה על הריסתה). ליבהנשל הורה על הריסת תאי העמידה (שבהם לא יכלו האסירים לשבת או לשכב). האסירים בצינוק זכו לחנינה וכן בוטלה הפקודה על הוצאת בורחים להורג במידה ונתפסו.

לליבהנשל הייתה מאהבת בשם אנליזה היטמן, שהייתה צעירה ממנו ב-15 שנים, אותה הכיר כאשר שימשה כמזכירתו של ריכרד גליקס. היטמן נשלחה לשרת באס דה בקלגנפורט, שם התגלה שבשנת 1935 הייתה בקשר רומנטי עם יהודי ונאלצה בשל כך לשהות במעצר במך שלושה שבועות. בשל עברה פוטרה ממשרתה ועברה להתגורר עם ליבהנשל, שבדצמבר 1943 התגרש מאשתו (לה היה נשוי במשך 16 שנים ונולדו להם שלוש בנות ובן) ועזב את הבית. ליבהנשל והיטמן הגישו למטה האס אס בקשה להנשא. באפריל 1944 שלח פוהל, מפקדו של ליבהנשל, מכתב אליו וניסה לגרום לו להפרד מהיטמן. כיוון שהיטמן הייתה הרה, נאלץ הימלר לבסוף לאשר את נישואי הזוג.[1]

ב-19 במאי 1944 החזיר פוהל את רודולף הס כמפקד הבכיר של כל מתחם אושוויץ. ריכרד בר מונה לתפקיד מפקד אושוויץ I וליבהנשל נשלח לפקד על מחנה ההשמדה מיידנק. לאחר חיסול מחנה מיידנק בסביבות יולי 1944 נשלח לטריאסט, שם שימש כמפקד צוות האס אס באזור המבצעי החוף האדריאטי תחת פיקודו של אודילו גלובוצניק.

לקראת תום המלחמה נמלט ליבהנשל לאוסטריה, שם נפל לידי הצבא האמריקני ונעצר. מאוחר יותר הוסגר לממשלת פולין. הוא הועמד לדין במשפט אושוויץ הראשון בקרקוב, נידון למוות ונתלה ב-24 בינואר 1948 בכלא מונטלופיך.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארתור ליבהנשל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תום שגב: חיילי הרשע. דומינו, 1987, עמ' 64 - 65.