א-סמוע
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
אַ-סַּמוּע (בערבית: السموع) (בעברית: סמוע) היא עיירה פלסטינית בדרום הר חברון, המונה כ-18,000 תושבים. תושביה מעבדים כ-20 אלף דונם, ובכלל זה גידולי תבואה, ירקות ומעט מטעים. ענף גידול הצאן הוא מענפי הפרנסה העיקריים.
.jpg) | |
| א-סמוע. 2007 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | חברון |
| על שם |
אשתמוע  |
| שטח | 13.80 קמ"ר |
| גובה | 696 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 18,000 (2006) |
| קואורדינטות | 31°24′03″N 35°04′01″E / 31.400791666667°N 35.067075°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
הכפר מעיד ומשמר את שמו של היישוב המקראי אשתמוע, שהיה יישוב יהודי גדול במהלך תקופת המשנה והתלמוד. הוא כנראה שכן במקום הנוכחי של הכפר.
תולדות היישוב
עריכההעת העתיקה
עריכהבתקופת המקרא היה במקום יישוב כהנים בשם אשתמוע, המוזכר לראשונה בספר יהושע. בכפר נמצאו חמישה קנקני חרס המתוארכים למאות ה-9–8 לפני הספירה, הנושאים כתובות בכתב העברי הקדום. קנקנים אלו הכילו את אחד ממטמוני המטבעות הגדולים ביותר שהתגלו אי פעם בישראל.[1]
אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 ציין כי בימיו אשתמוע היה "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לעָנִים בתחום אלויתרופוליס". בכפר נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים כגון מנורת שבעת הקנים. חלקם מוצגים כיום במוזיאון רוקפלר בירושלים. בית הכנסת מתוארך לסביבות המאה ה-4 וה-5 לספירה. במהלך המאה ה-7 בית הכנסת הוסב למסגד.[2]
ימי הביניים
עריכהבמאה ה-12 הוקמה במקום מצודה צלבנית, שהייתה חלק ממערך ההגנה על הדרך לעבר הירדן, אל המרכז הצלבני החשוב בקיר מואב (אל-כרכ).
התקופה העות'מאנית
עריכהעל הכפר בתקופת שלטון העות'מאני כתב החיד"א (הרב חיים יוסף אזולאי) בספר "מעגל טוב", כי הוא עבר במקום בשנת תקל"ג (סוף שנת 1772) בדרכו מחברון לאל עריש, וכי תושבי שמוע הטילו מס מיוחד על זרים שעברו בגבולות העיר.[3]
בשנת 1838 זיהו אדוארד רובינסון ועלי סמית את סמוע עם אשתמוע המקראית.[4][5] הם תיארו את סמוע ככפר "משמעותי [...] עתיר עדרי צאן" ומצאו בו שרידי קירות שנבנו מאבנים גדולות מאוד, שחלקם היו באורך של יותר מ-10 מטרים.[6]
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר במקום בשנות ה-60 של המאה ה-19 וכתב כי זהו "כפר היושב על ראש גבעה גבוהה ומוארכת ועל צלעותיה [...] על הפסגה ניכרים שרידי מצודה [...] היא נבנתה מאבנים מהוקצעות יפה מאוד, כנראה בימי קדם, אך דומה ששופצה בתקופות שונות, ובעיקר בימי מסעי הצלב. החלק העליון הוא אפילו חדש יותר, וזה היום 'הבורג' של הכפר". לדבריו, חיו אז בכפר פחות ממאתיים תושבי קבע, לצד 800 נפש נוספים שהתגוררו באוהלים ובמערות הסמוכות כדי להשתמט ממסים ומגיוס לצבא. הוא ציין כי בכפר חורבות של בתים רבים שקרסו, חלקם עתיקים, ובאחד מהם הבחין באבנים הדומות במידותיהן לאלו של חומות הר הבית. בנוסף, בכניסה למסגד קטן בכפר, הוא מצא תבליט שהועתק ממנצב עתיק ומשמש כמשקוף, ועליו תגליף אשכולות ענבים שמזכיר עיטור שכיח באמנות היהודית הקדומה, ולצידו גילופים שושנות ואגרטלי פרחים.[7]
המאה ה-20 וה-21
עריכהתושבי הכפר מעבדים כ-20 אלף דונם, ובכלל זה גידולי תבואה, ירקות ומעט מטעים. ענף גידול הצאן הוא מענפי הפרנסה העיקריים.
ב-13 בנובמבר 1966 פשט צה"ל על הכפר בפעולת תגמול שנודעה כפעולת סמוע, בעקבות פעולות חבלה שנעשו נגד מטרות ישראליות. בפעולה פוצצו עשרות בתים. לירדנים היו 18 הרוגים, ולצה"ל הרוג אחד – מפקד גדוד צנחנים, סא"ל יואב שחם. מהפיצוץ במקום נפגע גם מבנה בית הכנסת העתיק במקום.
ארכאולוגיה
עריכהחפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ליאו אריה מאיר ואברהם רייפנברג. במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס ומטמון מטבעות גדול. החפירות נמשכו לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1969 הן הושלמו על ידי זאב ייבין. באותה שנה פונו הדיירים שגרו מעל המבנה ובית הכנסת הוכשר לביקורי הקהל.[8]
בשנת 1970 סקר שמריהו גוטמן את בתי הכפר א-סמוע ומצא בהם פריטי אדריכלות יהודית: 15 משקופים מעוטרים, עם רוזטות אופייניות. על ארבעה משקופים נמצאו תאורי מנורת שבעת הקנים. בקירות המבנים בכפר נמצאו ציורי מנורות פשוטות. שני משקופים הועברו למוזיאון רוקפלר ושלישי לכפר עציון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד עמית, סמוע-אשתמוע – בית ספר שדה כפר עציון
- דוד עמית, "על מקור תוכניותיהם של בתי-הכנסת בדרום הר-יהודה", קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 6–35
הערות שוליים
עריכה- ^ Kletter, Raz; Brand, Etty (1998). "A New Look at the Iron Age Silver Hoard from Eshtemoa". Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins. 114 (2): 139–154. ISSN 0012-1169.
- ^ Corpus inscriptionum Iudaeae/Palaestinae: a multi-lingual corpus of the inscriptions from Alexander to Muhammad. Vol. IV: Iudaea / Idumaea. Eran Lupu, Marfa Heimbach, Naomi Schneider, Hannah Cotton. Berlin: de Gruyter. 2018. p. 1412. ISBN 978-3-11-022219-7. OCLC 663773367.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ^ מקור:דוד עמית
- ^ Edward Robinson and Eli Smith (1841), Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea: A Journal of Travels in the year 1838, vol II, p. 194.
- ^ Edward Robinson and Eli Smith (1956), Biblical researches in Palestine, and in the adjacent regions: : A Journal of Travels in the years 1838 and 1852, Vol I, p. 494.
- ^ Robinson and Smith (1841), vol II, pp. 626-7.
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ-ישראל, כרך ראשון: יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 117–119
- ^ היום כלול בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.