אשתמוע

אשתמוע

(למפת הר חברון רגילה)

אשתמוע

אֶשְׁתְּמֹעַ היה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה ה-4, ונזכר בספר יהושע. הוא שכן בדרום הר חברון, באזור שבו שוכן היום הכפר הפלסטיני א-סמוע. בשנת 1838 זיהה אדוארד רובינסון את א-סמוע עם אשתמוע המקראית.^[1]^[2] הוא תיאר את א-סמוע ככפר "משמעותי מלא צאן ועדרים". הוא מצא גם שרידי קירות שנבנו מאבנים גדולות מאוד, שחלקם היו באורך של יותר מעשרה מטרים.^[3]

בסמוך לא-סמוע הוקמו היישובים היהודיים שמעה ומצפה אשתמוע, על שם היישוב המקראי.

היסטוריה

בספר יהושע מכונה היישוב גם אֶשְׁתְּמֹה והוא נכלל בנחלת שבט יהודה, לפי הכתוב: " וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה, וְעָנִים.^[4] שבט יהודה מסר את העיר לכוהנים כאמור בספר יהושע:

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ – אֶת חֶבְרוֹן, וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ. וְאֶת יַתִּר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.

— ספר יהושע, פרק כ"א, פסוקים י"ג–י"ד^[5]

כאמור העיר נזכרת ברשימת ערי יהודה המופיעה בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א–ס"ב במסגרת תיאור נחלת יהודה. רשימה זו היא המקור הטופונימי המפורט ביותר במקרא, והבסיס למחקר הגאוגרפי-היסטורי של יהודה המקראית. ניתוח טקסטואלי והסטורי מראה כי היא חלק מרשימה גדולה יותר שכללה גם את ערי בנימין בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים כ"א–כ"ח, כלומר את מלוא היקפה של ממלכת יהודה. הרשימה איננה מהתקופה המשוערת של יהושע או של ההתנחלות, שכן היא משקפת שיא יישובי אליו הגיעה ממלכת יהודה רק במאות 7–8 לפסה"נ, בערך ימי חזקיהו או יאשיהו (עדיפות מסוימת לאחרון). אשר למהות הרשימה המקורית יש מחלוקת. היה מקובל להניח שהיא שיקפה חלוקה מנהלית של ממלכת יהודה, שכן הערים ערוכות בקבוצות גאוגרפיות.^[6] אולם, גבולותיהן של הקבוצות אינם מוגדרים, והן נכנסות לעיתים זו לתוך זו. כל שניתן לומר הוא שהרשימה משקפת את המצב היישובי בממלכת יהודה, כנראה בימי יאשיהו. סקר הר יהודה והמחקר הנלווה אליו תומך במסקנה זו.^[7]

כמו כן נזכרת העיר כאמור גם ברשימת ערי הכוהנים והלויים, ספר יהושע, פרק כ"א; ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים ל"ט–ס"ו, רשימה הכוללת תשע ערים ביהודה. מההר נזכרות שש ערים, ובדרומו בלבד: חברון, יתיר, אשתמוע, חלן, דביר, יוטה. בשפלה שלוש ערים נוספות: לבנה, עשן, בית-שמש. ריכוז זה מהווה חריגה בולטת מהסכמטיות הקיצונית של הרשימה, שבה מוקצות לכל שבט ארבע ערים כך שהמניין הכולל הוא 48. המחבר או העורך המקראי מצדיק זאת בכך ששמעון ויהודה נטלו חלק אחד ברשימה, אך גם מניין זה צריך להיות שמונה ולא תשע ערים (מהן רק עשן עשויה להחשב על שמעון). גם ביהודה, כאמור, אין פיזור הערים הומוגני, ואומר דרשני. בנימין מזר^[8] סבר כי הערים הן מרכזי מינהל שארגן שלמה הצעיר בסוף ימי דוד ספר דברי הימים א', פרק כ"ג-פרק כ"ו, כשללויים תפקיד מרכזי במינהל ולא רק בפולחן. מכלול הערים מתאים לתחום הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה, אך הן מקובצות בכמה גושים. לפי מזר, וכן יוחנן אהרוני,^[9] נועדו גושי התיישבות הלויים לחזק את ספר הממלכה או אזורים בעייתיים בתוכה. ריכוזן בדרום יהודה מכוון לפקח על האוכלוסייה ה"לא ישראלית" לדעתו - הכלבים והקנזים. ואילו נדב נאמן סבור שתיאורי נחלות השבטים אינן מבטאות מצב שבטי או מנהלי שהיה קיים אי פעם במציאות, ולדעתו רק 13 ערי בני אהרון (שביהודה ובבנימין) מהוות גרעין היסטורי לרשימה^[10]; מחברה המאוחר נטל 13 ערים אלה והשלימן לסכימת ה-48 הבלתי היסטורית תוך שימוש בשמות שלקח מרשימות ערי המקלט ורשימת גבולות השבטים, רשימה שאף היא אינה היסטורית לשיטתו אבל משקפת היקף טריטוריאלי מימי הממלכה המאוחדת. אבי עופר מקבל את דעת נאמן על גרעינה ההיסטורי של הרשימה; ולדעתו, הנסמכת על סקר הר יהודה, ריכוז ערי הלויים בדרום יהודה נראה יותר מכל כמשקף ריכוז התיישבותי פשוטו כמשמעו, באזור בעל ייחוד אקולוגי.^[11] בולטת העובדה כי תחום ההתיישבות הוא הרחבה מסוימת של תחומי קבוצה 5 ברשימת ערי יהודה. נראה אפוא שלפנינו התיישבות בדרום ההר של משפחות הקשורות ללוי, לצד משפחות קנזיות, כלביות, קיניות ואחרות.^[11]

אשתמוע הייתה בין הערים שדוד שלח אליהן משלל עמלק:

וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר. וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ.

— ספר שמואל א', פרק ל', פסוקים כ"ו–כ"ח

בתלמוד ירושלמי מוזכר "ר' יסא אזל לגבי חסא דאשתמוע".^[12] שמואל ספראי משער כי ר' יסא המוזכר בתלמוד הוא ר' איסי המוזכר בכתובת בבית הכנסת בסוסיא העתיקה. אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 כותב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לחורבת עָנִים בתחום אלויתרופוליס (היום בית גוברין)".^[13] בתלמוד הירושלמי עדות על מאכל אופייני למקום: עדשים קלויות וטחונות, מטובלות בדבש ומטוגנות.^[14]

ארכאולוגיה

בכפר א-סמוע נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים.

חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ל"א מאיר וא"א רייפנברג, וחפירה נערכה בשנים 1935–1936. במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס. החפירות נמשכו לאחר מלחמת ששת הימים. בשנים 1969–1970 הן הושלמו על ידי זאב ייבין. בחפירות המחודשות התגלה בסמוך לבית הכנסת מטמון כסף גדול מתקופת הברזל הקדומה. במקביל לחפירה זו פונו הדיירים שגרו מעל המבנה, ובית הכנסת הוכשר לביקורי הציבור הרחב.^[15]

האתר הקדום

אתרה הקדום של אֶשְׁתְּמֹעַ מצוי באזור בית-הכנסת, בחלקו הגבוה (גרעינו) של הכפר. עקב הכיסוי הצפוף של הכפר ניתן למצוא שברי-חרס בעיקר במדרונו הצפוני (התלול והבנוי בדלילות), שנסקר שיטתית לראשונה בסקר הר יהודה של אבי עופר.^[16] מספר האתר בסקר ישראל הוא 1/69/136{15-08}, נ"צ 15645.08965, גובה מוחלט 720 מ', גובה יחסי 20 מ', תצפית טובה; שטחו המרבי של האתר הקדום מוערך בכ-25 דונמים. תחילת יישובו בתקופות הכלקולית והברונזה הקדומה 1 (בערך 9–11 דונמים). היישוב מתחדש בתקופת הברזל, כנראה מראשיתה. בתקופת הברזל 2-1א מוערך שטחו בכ-9–10 דונמים. מתקופה זו נמצא בחפירות בכפר מטמון הכסף הגדול בתוך חמישה פכים. בתקופת הברזל 2ב מגיע האתר לשיא היקפו (כ-25 דונמים), ואז הוא האתר השלישי בגודלו בהר-יהודה כולו, והגדול ביותר בהר הדרומי. בתקופת הברזל 2ג נותר האתר בהיקף של כ-20 דונמים, ואילו בשלב 2ד חוזר ההיקף ומצטמצם מאד: כ-10 דונמים או פחות, וייתכן אף שלא נתקיים כלל (ממצא החרסים כולל שפה יחידה שייחוסה לשלב זה מסופק). נראה שבשלהי תקופת הברזל ניטש האתר עד התקופה הרומית, אז חזר ונושב עד ימינו. אותה עת עבר מרכז הכובד של היישוב למדרון הדרומי של הגבעה, המיושב בצפיפות עד היום; בממצא חרסי הסקר, שעיקרו מהמדרון הצפוני, התקופות המאוחרות דלות בייצוגן.

בית הכנסת העתיק

תפילת שחרית בבית הכנסת העתיק, 2011

מידות בית הכנסת מרשימות: 30 מטרים על 13.33 מטרים והקיר המערבי שרד לגובה 8.35 מטרים. זאב ייבין סבר כי הגג היה עשוי מסגרות עץ ועליהן רעפים. לפני המבנה הרוחבי נמצאה רחבה מרוצפת באבנים גדולות ובה כתובת פסיפס גדולה:

דכיר לטב לעזר כהנ[א] (זכור לטוב לעזר כהן)
ובוני דיהב חד טר[ימ]יסין (ובניו שנתן טרימיסים)^[17]
מן פעל (אחד מרכושו)

בחזית - שטח מוגבה אליו עולים בשלוש מדרגות. הרצפה הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני מאיכות בינונית. מן הפסיפס שרד רק חלק קטן ובו ציור של עץ וכתובת הקדשה בארמית. הפסיפס מתוארך למאה הרביעית לספירה הנוצרית. גודל הפסיפס - 10 X 20 מ' (200 מ"ר) והוא מורכב מחמישה צבעים. צפיפות אבני הפסיפס: 100 אבנים בדצמ"ר. בשולי האולם מעוטר עץ שעל גזעו שני ענפים גזומים, נוף העץ נושא פרות מוארכים בקצה, והכוונה הייתה לעטר אפרסק או שזיף. במרכז האולם היו מדליונים שנותרו מהם רק קצותיהם של שריגי גפן וקנוקנת.

שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של שני מטרים. קיר מערבי השתמר בגובה של שמונה מטרים (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של הכפר א-סמוע). בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה שתי גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.

מטמון הכסף מתקופת הברזל

בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת נתגלה מטמון כסף גדול בתוך חמישה פכי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת "חמש". המטמון כולל אוסף של חפצי כסף ובהם תכשיטים פגומים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף. החוקרים סבורים כי החפצים נאספו בשל משקלם הרב (כ-26 ק"ג), ולא בשל ערכם האומנותי. מניחים קיום קשר בינו לבין "הברכה משלל אויבי ה'"^[18] ששלח דוד.

תיארוך המטמון

בגילוי המטמון נמצא כיתוב "חמש" בעברית על שלושה פכים מבין החמישה והיו דעות מגוונות בין החוקרים לגבי משמעות הכיתוב ותרומתו לתיארוך המטמון.

בהשוואה בין הממצאים של מטמונים שונים בארץ ועל פי צורת הכיתוב על החפצים היה קשה לשים דגש על התקופה הנכונה שהמטמון משתייך אליה (בערך 800-1000 לפנה"ס, כלומר תקופת הברזל השנייה ).^[19]

בשנת (1998) בעקבות השוואות חדשות שערכו קלטר ובראנד,^[19] בעיקר בין פכי המטמון לקרמיקה מבאר שבע, הם הציעו לתארך את הפכים מאשתמוע לתקופת הברזל ב' (בערך המאה השמינית לפנה"ס), ואכן לפי ההשוואות שלהם זה מתאים גם לתאריך הכתובות ומציין תקופה של שגשוג.

המטרולוגיה של המטמון

זאב יבין ניסה לברר במחקרו האם יש קשר בין משקל הכסף והצורה שלו לבין הכיתוב על גבי הפכים, כלומר האם הכיתוב "חמש" קשור למשקל הכסף.

בראשית המחקר בשנת 1972 יבין הציע, כי יש להבין את הכיתוב "חמש" כמספר חמש, כלומר שבכל פך יש 5 מאנה של 100 שקלים כל אחד. כיוון שמשקל פך שלם אחד (פך מס'1) 5165 גרם ולפיו העריכו משקל שאר הפכים, יבין העריך שקל ישראלי (כלומר יחידת משקל של שקל) בתקופה זו שקל 10 גרם.

מאוחר יותר, בשנת 1990^[19] הוצא פירוש אחר לכיתוב "חמש" כ - "חמישי" במשמעות ספציפית למיסוי או פעילות ממשלתית המטמון התפרש כמיסים שלקחה ממשלת יהודה ונקבר לאחר שקילה בצורה מורכבת.

בנוסף הוא טען לגבי המטרולוגיה של המטמון, כי בעוד ששקל יהודאי היה נפוץ בתקופה זו, המטמון אינו מציג פריטי כסף במשקלים עגולים, כלומר הפריטים לא שוקלים שקל או חצי שקל וכו', אף לא של סטנדרטים אחרים, כלומר שהמשקל של הפריטים מקרי, רנדומלי.

מקריאת המאמרים ולפי המחקרים יש ספק בתרחישים קודמים, ולפיהם התכולה של כל פך במטמון זה נשקל בקפידה לפני ההסתרה.

אלא, סביר יותר שהפכים התמלאו עד השפה, ללא התחשבות במשקל המדויק. ייתכן, והכסף של המטמון נאסף על ידי מיסים.

תכשיטי המטמון

תכשיטים שהתגלו בשנת^[20] 1971 בחמשת פכי החרס. תכשיטים שלמים שנחתכו באופן שווה לכל הנראה באותו כלי וזה מרמז שבעלי המטמון השתמשו בתכשיטים על פי ערכם המשקלי ולא לפי ערכם כתכשיט. כלומר שהכסף שימש כאמצעי תשלום.

מקורות הכסף

רוב מקורות הכסף מתקופת המאה השמינית בה שלטו הפיניקים בסחר הימי אך כפופים לאשורים מבחינה פוליטית. כמויות הכסף שמקורם מספרד משקפות את העושר והשגשוג ביהודה.^[21]

ראו גם

לקריאה נוספת

זאב ייבין, מטמון הכסף מאשתמוע, קדמוניות, 18, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשל"ב
ייבין ז', 1972, 'בית הכנסת באשתמוע', קדמוניות, ה (18): עמ' 43–45
יוסף נוה, על פסיפס ואבן, עמ' 114, הוצאת מעריב, 1978
משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89
צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1991
אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אשתמוע בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ E. Robinson, Biblical researches in Palestine, and in the adjacent regions, Volume I, p. 494. London 1856.
^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 194.
^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, pp. 626-7.
^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ'
^ פסוק דומה בספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ב
^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו. ציון נד, תשמ"ט, עמ' 17–71
^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 31: 74–92, 4: 21–25
^ בנימין מזר, רשימת ערי הכוהנים והלוויים. כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, תשל"ד, עמ' 222–233. מבוסס על מאמרו באנגלית משנת 1960.
^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שניה מתוקנת), ירושלים, 1974 מפה 10.
^ Nadav Na'aman, Borders & Districts in Biblical Historiography. Jerusalem Biblical Studies 4, 1986, עמ' 203–236
^ ¹ ² אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 1: 68-69, 4: 20
^ לפי הגרסה בירושלמי מכתב ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.
^ אונומסטיקון עמ' 86
^ מנחם מרקוס ודוד עמית, הר חברון: סקר נוף ומסלולי טיול, ירושלים: ספרית מעריב, רשות שמורות הטבע, מועצה אזורית גוש עציון, 1989, עמ' 192
^ כיום האתר בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.
^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 20–21
^ הוא שליש דינר זהב
^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ו
^ ¹ ² ³ Raz Kletter, Etty Brand, A New Look at the Iron Age Silver Hoard from Eshtemoa, Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins (1953-) 114, 1998, עמ' 139–154
^ R. Kletter, Iron Age Hoards of Precious Metals in Palestine – an 'Underground Economy'?, Levant 35, 2003-06, עמ' 139–152 doi: 10.1179/lev.2003.35.1.139
^ Tzilla Eshel, Yigal Erel, Naama Yahalom-Mack, Ofir Tirosh, Ayelet Gilboa, Lead isotopes in silver reveal earliest Phoenician quest for metals in the west Mediterranean, Proceedings of the National Academy of Sciences 116, 2019-02-25, עמ' 6007–6012 doi: 10.1073/pnas.1817951116

[1] E. Robinson, Biblical researches in Palestine, and in the adjacent regions, Volume I, p. 494. London 1856.

[2] Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 194.

[3] Robinson and Smith, 1841, vol 2, pp. 626-7.

[4] ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ'

[5] פסוק דומה בספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ב

[6] נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו. ציון נד, תשמ"ט, עמ' 17–71

[7] אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 31: 74–92, 4: 21–25

[8] בנימין מזר, רשימת ערי הכוהנים והלוויים. כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, תשל"ד, עמ' 222–233. מבוסס על מאמרו באנגלית משנת 1960.

[9] יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שניה מתוקנת), ירושלים, 1974 מפה 10.

[10] Nadav Na'aman, Borders & Districts in Biblical Historiography. Jerusalem Biblical Studies 4, 1986, עמ' 203–236

[ה1-11] ¹ ² אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 1: 68-69, 4: 20

[12] לפי הגרסה בירושלמי מכתב ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.

[13] אונומסטיקון עמ' 86

[14] מנחם מרקוס ודוד עמית, הר חברון: סקר נוף ומסלולי טיול, ירושלים: ספרית מעריב, רשות שמורות הטבע, מועצה אזורית גוש עציון, 1989, עמ' 192

[15] כיום האתר בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.

[16] אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 20–21

[17] הוא שליש דינר זהב

[18] ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ו

[look-19] ¹ ² ³ Raz Kletter, Etty Brand, A New Look at the Iron Age Silver Hoard from Eshtemoa, Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins (1953-) 114, 1998, עמ' 139–154

[20] R. Kletter, Iron Age Hoards of Precious Metals in Palestine – an 'Underground Economy'?, Levant 35, 2003-06, עמ' 139–152 doi: 10.1179/lev.2003.35.1.139

[21] Tzilla Eshel, Yigal Erel, Naama Yahalom-Mack, Ofir Tirosh, Ayelet Gilboa, Lead isotopes in silver reveal earliest Phoenician quest for metals in the west Mediterranean, Proceedings of the National Academy of Sciences 116, 2019-02-25, עמ' 6007–6012 doi: 10.1073/pnas.1817951116

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]