אוסביוס מקיסריה

אֵוסֵביוס איש קיסריה (ביוונית: Εὐσέβιος, סביבות 265/260 – 340/339; כונה גם "אֵוסביוס פמפילי", קרי: "אוסביוס חברו של פמפילוס") היה בישוף קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית (בפרט חיבורו "תולדות הכנסייה"). היסטוריה מוקדמת יותר מאת הגסיפוס, אותה מצטט אוסביוס, לא שרדה.

אוסביוס מקיסריה
Εὐσέβιος

לידה	265? קיסריה, האימפריה הרומית
פטירה	340? (בגיל 75 בערך) קיסריה, האימפריה הרומית
חג	21 ביוני

ביוגרפיה

התאריך המדויק ומקום הולדתו אינם ידועים, ומעט ידוע על שנות צעירותו. הוא התחבר לפרסבטר (כומר) דורותיוס באנטיוכיה, וכנראה למד אצלו. ב-296 היה בארץ ישראל וראה את קונסטנטינוס שביקר בארץ יחד עם דיוקלטיאנוס. אוסביוס היה בקיסריה כאשר אגאפיוס היה בישוף והתחבר עם פמפילוס מקיסריה, שאיתו למד כנראה את כתבי הקודש, בעזרת ה"הקספלה" של אוריגנס, והפרשנים שנאספו על ידי פמפילוס, בניסיון להכין גרסה מתוקנת של הטקסט.

ב-307 נאסר פמפילוס, אך אוסביוס המשיך בתוכניתם. הוא סיים את כתיבת ההגנה של אוריגנס, שאותה החלו לכתוב יחד, לאחר מותו של פמפילוס, ושלח אותה למרטירים במכרות של פאנו במצרים. אוסביוס נמלט לצור ולאחר מכן למצרים, שם סבל בתחילה מרדיפות ונאסר למספר חודשים.

לאחר מכן יש אזכורים של אוסביוס כבישוף בקיסריה. הוא ירש את אגפיוס, שלא ידוע מתי נשא במשרה זו, אך נראה שאוסביוס נעשה בישוף זמן קצר לאחר 313. לא ידוע דבר על שנותיו הראשונות בתפקיד זה. כשהתכנסה ועידת ניקיאה הראשונה ב-325 היה לאוסביוס מקום חשוב בדיונים. הוא לא היה מנהיג רוחני טבעי או תאולוג, אך כמלומד וכסופר מפורסם שנהנה מאהדתו של הקיסר, היה מהחשובים בין 300 חברי המועצה. ההודאה שהוא הציע הייתה לבסיס של האמונה הניקיאנית.

אוסביוס היה מעורב בהתפתחות הוויכוחים על האריאניות. לדוגמה, הוא התווכח עם אוסטאתיוס מאנטיוכיה , שהתנגד להשפעה הגוברת של אוריגנס ולצורת הפרשנות שלו לכתובים, מכיוון שראה בה את השורש לאריאניזם. בוויכוח זה נזף אוסטאתיוס באוסביוס על כך שסטה מהאמונה הניקיאנית, והוא הואשם בסבליאניזם. אוסטאתיוס הואשם והורשע, והורחק בסינוד באנטיוכיה. אנשי אנטיוכיה התמרדו נגד פעולה זו, ואילו המתנגדים לאוסטאתיוס הציעו את אוסביוס כבישוף החדש, אך הוא לא רצה בתפקיד.

לאחר שהוסר אוסטאתיוס פעלו האיזביאנים (מצדדי אוסביוס) כנגד אתנסיוס מאלכסנדריה, יריב מסוכן הרבה יותר. ב-334 הוזמן אתנסיוס לסינוד בקיסריה, אך לא הגיע. בשנה שלאחר מכן הוא הוזמן שוב בפני סינוד בצור שבראשו ישב אוסביוס. אתנסיוס, שחזה את התוצאה, נסע לקונסטנטינופול על מנת לשטוח את טענותיו בפני הקיסר. קונסטנטינוס כינס את הבישופים בחצרו, וביניהם את אוסביוס. אתנסיוס הורשע והוגלה ב-335. באותו הסינוד הותקף גם יריב אחר: מרסלוס מאנקירה התנגד זה זמן רב לאיזביאנים, והתנגד להחזרתו של אריוס. הוא הורשע בסבליאניזם והורחק ב-336. קונסטנטינוס מת בשנת 337.

אוסביוס מת כנראה בקיסריה. תאריך מותו אינו ידוע, אך לפי הקשרים שונים שבהם נזכר מותו, נראה שמת בשלהי שנת 339 או בתחילת שנת 340. באוסף מרטירולוגי סורי מהמאה ה-4 נזכר יום אזכרתו ב-30 במאי, ולפיכך ניתן אולי לקבוע את יום מותו ב-30 במאי 339.

כתביו

מהפעילות הספרותית הענפה של אוסביוס שרדו כתבים רבים יחסית. על אף שנחשד באריאניזם היה אוסביוס הכרחי לכנסייה בשל שיטת הכתיבה שלו; הציטוטים המדויקים שלו מהמקורות הראשוניים חסכו מיורשיו את המאמץ שבמחקר מקורי. לפיכך שרדו מקורות רבים מכיוון שצוטטו על ידי אוסביוס, שאחרת לא היה נותר מהם זכר.

התוצר הספרותי של אוסביוס משקף את כל מהלך חייו. בתחילה עסק בכתבים על פרשנות וביקורת התנ"ך, תחת ההשפעה של פמפיליוס וכנראה של דורותיוס מבית הספר אנטיוכיה. לאחר מכן כיוונו הרדיפות תחת דיוקלטיאנוס וגלריוס את תשומת לבו למרטירים בזמנו ובעבר. והדבר הביא אותו להיסטוריה של הכנסייה כולה ולבסוף להיסטוריה של העולם, שעבורו היה רק הכנה להיסטוריה הכנסייתית. בכתביו הוא מצטט מתוך ספריו של פילון איש גבל על המיתולוגיה הפיניקית ומתייחס אל תרגומו ליוונית של פילון לסיפור המיתולוגיה שנכתב על ידי ההיסטוריון והסופר הפיניקי סנכוניאתון.

לאחר מכן הגיעה התקופה של הוויכוחים על האריאניזם, ושאלות על עיקרי האמונה נעשו חשובות. הנצרות לבסוף הגיעה להכרה על ידי המדינה; והדבר הביא לבעיות חדשות – היה צורך ליצור אפולוגטיקה מסוג חדש. לבסוף, כתב אוסביוס, תאולוג החצר, שבחים לקונסטנטינוס. לכל זה יש להוסיף כתבים רבים מסוגים שונים, נאומים, מכתבים, וכדומה, וכתבי פרשנות שכוללים גם פרשנויות ישירות על התנ"ך וגם כתבים על גאוגרפיה מקראית, מכל תקופת חייו.

כתביו של אוסביוס הם אחת העדויות היחידות לכתביו של ההיסטוריון היהודי ארתפנוס.

כתבים על ביקורת הטקסט המקראי

פמפילוס ואוסביוס עסקו בביקורת הטקסט של תרגום השבעים של הברית הישנה ובעיקר בברית החדשה. גרסה של תרגום השבעים הוכנה כנראה כבר על ידי אוריגנס, שעל פי הירונימוס, הוהדרה ופורסמה על ידי אוסביוס ופמפילוס. לסקירה קלה יותר של ארבע הבשורות, חילק אוסביוס את המהדורה שלו של הברית החדשה לפסקאות, והוסיף לה טבלה שמקלה על איתור פסקאות הקשורות זו לזו.

ה"כרוניקה"

ערך מורחב – כרוניקון (אוסביוס)

ה"כרוניקון" הוא אחת משתי היצירות ההיסטוריות הגדולות של אוסביוס (לצד תולדות הכנסייה). הראשון, ה"כרוניקה" ("היסטוריה אוניברסלית"), מחולק לשני חלקים. החלק הראשון, "אנלים" ("כרונוגרפיה"), הוא תקציר ההיסטוריה האוניברסלית מהמקורות, על פי לאומים. החלק השני, "קנונים כרונולוגיים", מסדר את החומר ההיסטורי בטורים מקבילים, כך שאפשר יהיה לראות את ההתרחשויות במקומות שונים בעת ובעונה אחת.

היצירה המלאה אבדה, אך ניתן לבנות אותה מחדש על פי ההיסטוריונים של האסכולה הביזנטית שציטטו רבות ממנה, במיוחד גאורגיוס סינקלוס. הטבלאות של החלק השני נשתמרו כולן בתרגום ללטינית שנעשה בידי הירונימוס (ועובד על ידו), ושני החלקים עדיין קיימים בתרגום לארמנית. העובדה שהמקור היווני אינו קיים הקנתה חשיבות רבה לתרגום הארמני; ה"כרוניקה" נמשכת עד לשנה 325. היא נכתבה לפני ה"היסטוריה הכנסייתית".

בעת החדשה נערכו תרגומים מהנוסח הארמני ללטינית ולאנגלית ולשאר השפות, כמו גם מהעיבוד של הירונימוס הלטיני לשאר השפות.

"תולדות הכנסייה"

ערך מורחב – תולדות הכנסייה (אוסביוס)

"תולדות הכנסייה" או "היסטוריה כנסייתית" (בלטינית: Historia Ecclesiastica) הוא חיבור כרונולוגי שחיבר אוסביוס ושמטרתו לספר באופן סדור ומאורגן את תולדות הנצרות הקדומה מאז צליבת ישו ועד זמנו של המחבר ולגבש על ידי כך את הנרטיב של הזרם המרכזי של הכנסייה. במהלך הרצאת דבריו מותח אוסביוס ביקורת על המינים (הגנוסיס, סיעתו של מרקיון, כת האביונים, האריאניות, המונטניזם ועוד) וכן על השומרונים ועל היהודים שלא הסכימו לקבל על עצמם את הנצרות, אולם דרך דברי הגינוי הללו הגיע לידינו תיעוד היסטורי מפורט ורב-ערך של קבוצות אלה. לדברי אריה קופסקי במבוא לתרגום הספר לעברית, אחרי הברית החדשה אין אף מסמך היסטורי התורם כה רבות לידיעתנו את הנצרות הקדומה (ואת תקופת שלוש המאות הראשונות לספירה בכלל) כמו ספר זה שזיכה את מחברו בכינוי "אבי ההיסטוריה הכנסייתית". הספר נכתב בקוינה (יוונית עתיקה מן התקופה ההלניסטית, הלינגואה פרנקה של מדינות הים התיכון), ושרד גם בתרגומים שנערכו עוד בעת העתיקה לסורית ולארמנית.

"חיי קונסטנטינוס"

ספרו של אוסביוס, "חיי קונסטנטינוס" (Vita Constantini), הוא ספר שבחים. לפיכך הושפעו הסגנון ובחירת העובדות שלו ממטרתו, ואין הוא מתאים כהמשך של ה"היסטוריה כנסייתית". כפי שאמר ההיסטוריון סוקרטס סכולסטיקוס, בתחילת ההיסטוריה שלו שהייתה אמורה להיות המשך של אוסביוס, "גם בכתיבת חייו של קונסטנטינוס, מחבר זה כמעט ולא עסק בנושאים הקשורים לאריוס, מכיוון שהיה מעוניין יותר בגימור הרטורי של חיבורו ושבחי הקיסר, מאשר בקביעה מדויקת של העובדות", עם זאת יש בחיבור ערך רב בשל המסמכים הרבים שהכליל בו אוסביוס. הוא לא סיים את חיבורו זה לפני מותו. "חיי קונסטנטינוס" נכתב לאחר מותו של הקיסר והבחירה של בניו באוגוסט 337.

חיבורים היסטוריים מינוריים

לפני שחיבר את "ההיסטוריה הכנסייתית" שלו ערך אוסביוס אוסף של סיפורי המרטירים של התקופה הקודמת וביוגרפיה של פמפילוס. חיבור זה לא שרד בשלמותו, אך השתמר כמעט כולו בחלקים. הוא כלל:

1. מכתב לקבילת סמירנה בקשר למרטיריות של פוליקרפ;
2. המרטיריות של פיוניוס;
3. המרטיריות של קרפוס, פפילוס ואגתוניק;
4. המרטיריות של הקהילות של ויין וליון;
5. המרטיריות של אפולוניוס

על חיי פמפילוס נותרו רק שרידים. החיבור על המרטירים של פלשתינה עוסק ברדיפות הנוצרים בימי הקיסר דיוקלטיאנוס ויורשיו בשנים 303–311; פרגמנטים רבים פוזרו באגדות שונות, שעדיין יש לאוספם.

כתבים אפולוגטיים ודוגמטיים

לקבוצה זו שייכים:

1. "האפולוגיה לאוריגנס" - חמשת הספרים הראשונים שלו נכתבו על ידי פמפילוס בכלא, בעזרת אוסביוס. אוסביוס הוסיף את הספר השישי לאחר מותו של פמפילוס. אנו מכירים רק את התרגום הלטיני של הספר הראשון, שנעשה על ידי רופינוס.
2. חיבור נגד היירוקלס (מושל רומאי ופילוסוף נאו-אפלטוני), שבו מתנגד אוסביוס להאדרה שלו של אפולוניוס איש טיאנה.
3. "הכנה לבשורה" (Praeparatio evangelica), שמנסה להוכיח את טובת הנצרות מעל שאר הדתות הפגאניות והפילוסופיה. ה"הכנה" כוללת 15 ספרים שנשתמרו לחלוטין. אוסביוס החשיב אותה כהקדמה לנצרות עבור פגאנים. אך ערכו עבור קוראים מאוחרים רבים הוא יותר בכך שאוסביוס שיבץ בחיבור מובאות רבות מהיסטוריונים ופילוסופים שונים שלא נשתמרו במקומות אחרים. רק כאן אנו מוצאים סיכום של כתבי הכומר הפיניקי סנחוניאתון, שדיוקן הוכח על ידי הסיפורים המיתולוגיים המופיעים בטבלאות שנמצאו באוגרית, ורק כאן יש תיאור מהספר השישי של דיודורוס סיקולוס על המסע המופלא של אוהמרוס לאי פנכיאה, שם הוא טוען כי מצא את ההיסטוריה של האלים, וכאן נשתמרו כתבים של הפילוסוף הנאו-אפלטוני אטיקוס וכן קטע על האיסיים מתוך "אפולוגיה על היהודים" של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני יחד עם רבים אחרים.
4. "הוכחת הבשורה" ("דמונסטרטיו אוונגליקה") - קשורה באופן הדוק ל"פרפרטיו" ובמקור הייתה בת 20 ספרים מהם נשתמרו עשרה, וכן פרגמנט מהספר החמישה עשר. כאן אוסביוס עוסק בישו. היצירה כנראה הושלמה לפני 311.
5. "מובאות נבואיות" ("אקלוגאי פרופטיקה") - חיבור נוסף שמקורו בתקופת הרדיפות. הוא דן בארבעה ספרים בטקסטים המשיחיים של כתבי הקודש. היצירה היא רק החלק ששרד מתוך "ההקדמה הכללית הבסיסית" לאמונה הנוצרית, שלא נשתמר.
6. "על ההתגשמות האלוהית" ("פרי תאופנייס") - חיבור מתקופה מאוחרת הרבה יותר. הוא עוסק בהתגשמות של המילה (הלוגוס) האלוהי, והתוכן שלו פעמים רבות זהה ל"הוכחת הבשורה". רק פרגמנטים נשתמרו.
7. "נגד מרקלוס" - חיבור פולמוסי, בערך מ-337.
8. "על התאולוגיה של הכנסייה" - הוספה לחיבור האחרון, שבו הוא מגן על האמונה הניקאית של הלוגוס כנגד סיעתו של אתנסיוס.

מספר כתבים השייכים לקטגוריה זו אבדו לחלוטין.

כתבים פרשניים ואחרים

מכתביו הפרשניים של אוסביוס לא נשתמר דבר בצורתו המקורית. הפרשנויות הקיימות מבוססות על כתבי יד מאוחרים שהועתקו מפרגמנטים. חיבור שלם יותר בעל אופי פרשני, שנשתמר בפרגמנטים בלבד, קרוי "על ההבדלים בבשורות", ומטרתו לפתור את הסתירות בין הבשורות השונות. אוסביוס כתב עבור מטרות פרשניות גם את החיבורים על ארכאולוגיה מקראית:

1. חיבור על המקבילות היווניות לשמות העצם העבריים;
2. תיאור של יהודה מתקופת ישו עם סיפורים על עשרת השבטים האבודים;
3. תוכנית של ירושלים ומקדש שלמה;

שלושה חיבורים אלה אבדו.

החיבור שכותרתו האונומסטיקון או "על שמות מקומות בכתבי הקודש" ומהווה רשימה אלפביתית של שמות מקומות, עדיין קיים, והוא שימושי ביותר בזיהוי מקומות עתיקים בארץ ישראל וסביבתה. עוד קיימים כמה נאומים, לדוגמה נאום שנשא בהקדשת הכנסייה בצור, ונאום ביום השנה השלושים למלוכת קונסטנטינוס. ממכתבי אוסביוס קיימים רק כמה פרגמנטים.

הערכה של אוסביוס

הדוקטרינה שלו

מנקודת מבט דוגמטית, אוסביוס נתלה לחלוטין באוריגנס. כמו אוריגנס, הוא התחיל מהמחשבה הבסיסית של השלטון המוחלט (מונרכיה) של האל. האל הוא הסיבה לכל היצורים. אך הוא אינו רק סיבה; בו כלול כל דבר טוב, הוא מקור כל החיים, והוא המקור לכל תכונה טובה. הוא האל הגבוה ביותר, וישו הוא שני לו. האל שלח את ישו אל העולם כדי שיוכל להשתתף בברכה של מהות האל. ישו הוא היצור היחיד שהוא כולו טוב, הוא דמותו של האל והוא קרן אור היוצאת מהנצח; אך הדימוי של קרן האור מוגבל כל כך על ידי אוסביוס, כך שהקיום העצמי של ישו מודגש ביותר.

לאוסביוס היה חשוב כל כך להדגיש את ההבדלים בין הישויות של השילוש הקדוש, ולהראות שישו הוא שני לאל, מכיוון שראה כל גישה אחרת כפוליתאיזם או סבליאניזם. ישו הוא יצור של האל שכל יצירתו, עבור אוסביוס, אירעה לפני הזמן. ישו הוא איבר של האל, יוצר החיים, העיקרון של התגלות האל, ובו מומלכת מוחלטותו של האל על העולם. הלוגוס האלוהי הזה הגשים עצמו בגוף אנושי ללא שהשתנתה כך מהותו. אוסביוס הסביר את היחס של רוח הקודש בתוך השילוש בדומה לזה של הבן לאב. דוקטרינה זו אינה מקורית של אוסביוס, ואת כולה ניתן למצוא אצל מורו, אוריגנס.

מעלותיו ומגבלותיו

מגבלותיו של אוסביוס קשורות באופן הדוק למעלותיו. הוא נחשב, ובצדק, כאדם מלומד ביותר בתקופתו. רשימה של המקורות שבה השתמש ל"היסטוריה הכנסייתית" שלו תמחיש את כמות העבודה שהיה צריך להשקיע כדי לעבור על כמות חומר גדולה כל כך. אולם אי אפשר להשוות את הלמדנות של אוסביוס לזו של אוריגנס. ייחודו של אוריגנס במקוריותו ויצירתיותו, ואילו אוסביוס – מסכם ומארגן. אך אוסביוס היה גם זהיר מאוד. אדם כמוהו היה חשוב ביותר בתקופה שבה החלו האומות הברבריות לפלוש לכנסייה במספרים גדולים, ובתקופה שלאחריו לא התעלה עליו איש בלמדנותו. היסטוריונים של הכנסייה יכלו לחקות אותו, אך לא להחליף אותו.

לקריאה נוספת

• אוסביוס בישוף קיסריה, תולדות הכנסייה (תרגום: רימונה פרנק; כולל מבוא מאת אריה קופסקי) הוצאת אקדמון, ירושלים, 2001

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסביוס מקיסריה בוויקישיתוף

• "איזביוס", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 259–260, באתר היברובוקס
• "איזיביוס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• יוסף פטריך, ‏הרקע העירוני למעשי המרטירים של קיסריה, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 26-5 (על תיאורי מרטירים של אוסביוס בספרו "היסטוריה של הכנסייה" ובחיבור "על המרטירים של פלסטינה")
• עודד עיר-שי, ‏הצד האפל של הירח: אוסביוס מקיסריה בין פולמוסים תאולוגיים למאבקי יוקרה, קתדרה 122, דצמבר 2006, עמ' 98-63
• אבשלום לניאדו, ‏על ההיסטוריה הכנסיתית של אוסביוס בעברית, קתרסיס 3, אביב תשס"ה 2005
• אוזביוס פמפילי, דף שער בספרייה הלאומית