אי. אי. קאמינגס
אדוארד אסטלין קאמינגס (באנגלית: Edward Estlin Cummings ; 14 באוקטובר 1894 – 3 בספטמבר 1962). נודע בעיקר בשם אי. אי. קאמינגס (E. E. Cummings). היה משורר, סופר, פובליציסט, צייר ומחזאי אמריקאי. פרסם כ-2,900 שירים, ונחשב לאחד המשוררים האמריקאיים החשובים והאהובים ביותר במאה ה-20.[1] שירתו מאופיינת בשימוש יצירתי ויוצא דופן בצורה ובשפה, שיצרו סגנון אישי מובהק.
 | |
| אי. אי. קאמינגס בשנת 1953 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1894 קיימברידג', ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1962 (בגיל 67) Joy Farm, ארצות הברית |
| שם לידה |
Edward Estlin Cummings |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Forest Hills Cemetery |
| מקום מגורים |
E.E. Cummings House, Irving Street |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הרווארד, בית הספר הלטיני של קיימברידג' |
| שפות היצירה |
אנגלית אמריקאית, אנגלית |
| סוגה |
ספרות מודרניסטית |
| זרם ספרותי |
סוריאליזם |
| יצירות בולטות |
The Enormous Room, No Thanks, Santa Claus: A Morality, Fairy Tales, EIMI, is 5, CIOPW, Tulips and Chimneys, pity this busy monster, manunkind |
| תקופת הפעילות |
מ-1922 |
| הושפע מ |
גרטרוד שטיין, איימי לוואל |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכההשנים המוקדמות
עריכהקאמינגס נולד בקיימברידג', מסצ'וסטס לאדוארד קאמינגס ולרבקה האסוול קלארק. אחותו הקטנה אליזבת' נולדה ב-1901. קאמינגס קרוי על שם אביו, אדוארד. משפחתו, לעומת זאת, קראה לו בשמו האמצעי, אסטלין.
אביו היה מרצה לסוציולוגיה ולמדע המדינה באוניברסיטת הרווארד. קאמינגס תיאר את אביו כאדם שהשיג כל אשר רצה. אימו נהגה להקריא לו ולאחותו שירה מדי יום, ובמהלך השנים עודדה אותו לכתוב שירה בעצמו.
בספטמבר 1911 נרשם קאמינגס לאוניברסיטת הרווארד, וב-1915 סיים שם את התואר הראשון שלו. ב-1916 קיבל מהרווארד את התואר השני בהצטיינות, ובמיוחד בספרות, ביוונית ובאנגלית. במהלך לימודיו בהרווארד התיידד עם המשורר ג'ון דוס פסוס, עם המשורר השמרן רוברט הילייר, וכן עם שני צעירים ממשפחות עשירות מאוד, שהיו לחברים לכל ימי חייו: ג'יימס סיבלי ווטסון וסקופילד תאייר.[2]
כמה משיריו של קאמינגס פורסמו בעיתון האוניברסיטה, "Harvard Monthly", החל משנתו השנייה ללימודים. בשנתו האחרונה ללימודים הושפע קאמינגס מסופרים כמו גרטרוד שטיין ועזרא פאונד. בשנת 1917 התפרסם רשמית שיר של קאמינגס באוסף שירים שנקרא "Eight Harvard Poets".
קריירה ספרותית
עריכהב-1917 התגייס קאמינגס לחיל רכבי ההצלה עם חברו ללימודים ג'ון דה פסוס. בשל בלבול מנהלי לא הוצב קאמינגס ליחידה במשך חמישה שבועות, ובמהלכם נשאר בפריז. הוא התאהב בעיר, שאליה עתיד היה לחזור בהמשך חייו. במהלך שירותם כנהגי אמבולנס, שלחו קאמינגס וחברו הביתה מכתבים, שבהם דיווחו על מצבם ותיארו את התנהלות החיילים סביבם. השניים העדיפו את חברת החיילים הצרפתיים הזוטרים, ולא את חברת רעיהם, נהגי האמבולנס. בנוסף, הביעו השניים דעות נגד המלחמה וביטאו את אי יכולתם לשנוא את הגרמנים. מכתבים אלה משכו את תשומת לבה של הצנזורה הצבאית. ב-21 בספטמבר 1917, חמישה חודשים בלבד לאחר הגיוס המאוחר שלו, נעצר קאמינגס, יחד עם חבר אחר בשם ויליאם סלייטר בראון, על ידי הצבא הצרפתי באשמת ריגול. השניים הוחזקו במשך שלושה חודשים וחצי במחנה ריכוז צרפתי באורן שבנורמנדי, בתא משותף עם עצירים נוספים. אביו של קאמינגס ניסה לשחרר את בנו באמצעים דיפלומטיים, ללא הצלחה. לבסוף, בדצמבר 1917, כתב אביו מכתב לנשיא וילסון, וב-19 בדצמבר שוחרר קאמינגס. חודשיים לאחר מכן שוחרר גם בראון. קאמינגס השתמש בחוויית הכלא שלו כבסיס לרומן "החדר הענק" (The Enormous Room). הסופר פרנסיס סקוט פיצג'רלד הגדיר את הספר כאחד הספרים הגדולים של התקופה.
קאמינגס חזר לארצות הברית בערב השנה האזרחית 1918. מאוחר יותר באותה שנה גויס לצבא, ושירת בחטיבה ה-12 של מסצ'וסטס עד נובמבר 1918. קאמינגס חזר לפריז ב-1921 ונשאר בה במשך שנתיים, עד שחזר לניו יורק. במהלך סוף שנות העשרים והשלושים חזר לפריז מספר פעמים ואף טייל באירופה, שם פגש בין היתר את פבלו פיקאסו. בשנת 1931 נסע קאמינגס לברית המועצות ותיאר את חוויותיו שם בספר "Eimi", שהתפרסם שנתיים לאחר מכן. בשנים אלו טייל קאמינגס גם באפריקה ובמקסיקו, ואף עבד ככתב במגזין "Vanity Fair".
חיים פרטיים
עריכהבשנת 1926 נהרג אביו של קאמינגס בתאונת דרכים, ואימו נפצעה קשה. מות אביו השפיע השפעה עמוקה על חייו, ופתח תקופה חדשה בחיי היצירה שלו. קאמינגס החל להתייחס להיבטים חשובים יותר בחיים בשירתו. התקופה החדשה ביצירתו החלה בשיר שנקרא "אבי עבר לאבדון של אהבה". במשך כל חייו הציג קאמינגס דעות טרנסצנדנטיות.
קאמינגס נישא פעמיים: בפעם הראשונה לאיילין אור, שיחסיו עימה החלו כרומן בשנת 1918 בזמן שהייתה נשואה לסקופילד טיהאר, שלמד עם קאמינגס בהרווארד. לשניים נולדה בת בשם ננסי ב-20 בדצמבר 1919, שהייתה בתו היחידה של קאמינגס. איילין התגרשה מבעלה ונישאה לקאמינגס ב-19 במרץ 1924, אך הם התגרשו לאחר חודשיים בלבד. איילין עזבה את קאמינגס, לקחה איתה את ננסי ועברה לגור באירלנד עם בנקאי אירי אמיד. בהתאם להסכם הגירושים היה קאמינגס זכאי לראות את בתו במשך שלושה חודשים בכל שנה, אך איילין לא קיימה את ההסכם, וקאמינגס לא ראה את בתו עד 1946.
קאמינגס נישא לאשתו השנייה אן מינרלי ברטון ב-1 במאי 1929. השניים נפרדו ב-1932, עת ביקשה ברטון גט מקסיקני, דרך גירושין מהירה אשר הייתה מקובלת אז בקרב סלבריטאים אמריקניים. גט זה לא הוכר רשמית בארצות הברית עד 1934. בשנה בה נפרדו, פגש קאמינגס את מריון מורהאוס, דוגמנית וצלמת. לא ברור אם השניים נישאו אי פעם, אך מכל מקום, מורהאוס חיה עם קאמינגס בתור ידועתו בציבור עד מותו בשנת 1962. מורהאוס עצמה נפטרה ב-18 במאי 1969 בביתה שבגריניץ' וילג' ניו יורק, שם שהה קאמינגס מאז 8 בספטמבר 1924.
שירה
עריכהלאחר שסיים לכתוב את ספרו הראשון, אוטוביוגרפיה בשם "החדר הענק", התפרסמה עבודתו הראשונה בתחום השירה: אוסף שירים בשם "צבעונים וארובות" (1923). זה היה המפגש הראשון של הציבור עם סגנון כתיבתו, שהתאפיינה כבר אז בשימוש אקסצנטרי בתחביר ופיסוק[3]. במהלך חייו הוציא לאור תריסר ספרי שירה.
שירתו, הגם שמבחינת נושאיה עסקה בתחומים קלאסיים כגון אהבה, טבע וילדות, היא שירה מקורית מאוד, המהלכת על הגבול הדק שבין ציור לכתיבה ספרותית.[4] למשל, המשורר השתמש בשיריו בחלקי שפה שקשה אם לא בלתי אפשרי להעביר לעברית, כמו דמות ה"אני השר" המכונה בספרו "i" ומעוצבת במרומז כדמות איש קטן העומד בצדודית אל הקורא. לעיתים פירק המשורר וסידר מחדש את המלים במשפט השירי, כדי לגרום לנו להתבונן שוב במשמעות הדברים. לעיתים יצר מילים חדשות באמצעות שילוב של שתי מילים בסינתזה חדשה, עם סידור "מבולגן" על פני הדף.[5]
קל לזהות שיר של קאמינגס בזכות האסתטיקה הייחודית, השימוש המקורי בתחביר, הדקדוק הלא תקני (במיוחד השימוש באותיות קטנות במקום גדולות), המילים שמשנות את תפקידן במשפט, סדר המילים והפיסוק הלא שגורים. דוגמה טובה לסגנונו הייחודי של קאמינגס אפשר למצוא באחד משיריו המפורסמים[6]:
i thank You God for most this amazing
day:for the leaping greenly spirits of trees
and a blue true dream of sky; and for everything
which is natural which is infinite which is yes
(i who have died am alive again today,
and this is the sun's birthday; this is the birth
day of life and of love and wings: and of the gay
great happening illimitably earth)
how should tasting touching hearing seeing
breathing any--lifted from the no
of all nothing--human merely being
doubt unimaginable You?
(now the ears of my ears awake and
now the eyes of my eyes are opened)
ניתן למצוא בשירתו גם היבט של סאטירה.
מחזות
עריכהבמהלך חייו פרסם קאמינגס ארבעה מחזות: המחזה הראשון היה "HIM" – מחזה בשלוש מערכות, שפורסם לראשונה בשנת 1928. הדמויות המרכזיות במחזה נקראות HIM - המחזאי, ו-ME - חברתו. על פי קאמינגס, מחזה זה אינו שיגרתי והצופה בו לא צריך לתהות על כל אשר מתרחש בו. לדבריו "אל תנסו להבין אותו, תנו לו להבין אתכם". המחזה השני, "Anthropos" (יוונית: 'אדם'), הוא מחזה בן מערכה אחת, שבה מנהל גבר דיאלוג עם שלושה אנשים המוגדרים 'נחותים'. המחזה השלישי, "Tom", הוא מחזה שהוא מופע בלט המבוסס על הספר אוהל הדוד תום. המחזה מכיל ארבעה 'פרקים', אשר פורסמו על ידי קאמינגס ב-1935; מחזה זה מעולם לא הוצג. מחזהו הרביעי והאחרון, וכנראה המפורסם ביותר, הוא "Santa Claus: A Morality" – פנטזיית חג מולד במערכה אחת בעלת חמש סצנות. מחזה זה נכתב בהשראת בתו ננסי.
אמנות
עריכהקאמינגס היה צייר נלהב, והתייחס לכתיבה ולציור כאל שתי האובססיות שלו, ולעצמו כמשורר וצייר. הוא צייר ברציפות, ללא הפוגה, מילדותו ועד מותו, והשאיר בעיזבונו יותר מ-1,600 ציורי שמן וצבעי מים (נתון שאינו כולל את היצירות שמכר במהלך הקריירה שלו) ולמעלה מ-9,000 רישומים. במענה לשאלה, אם הציור לא מפריע לכתיבתו השיב: "להפך, הם אוהבים זה את זה מאוד".
קאמינגס הציג למעלה מ-30 תערוכות של ציוריו בימי חייו. הוא זכה להערכה רבה כקוביסט אמריקאי וצייר מופשט ואוונגרד בין מלחמות העולם, אך עם פרסום ספריו "החדר הענק" ו"צבעונים וארובות" בשנות ה-20, האפיל המוניטין שלו כמשורר על הצלחתו כאמן חזותי. בשנת 1931, פרסם קאמינגס כרך במהדורה מוגבלת של יצירות האמנות שלו בשם CIOPW, ראשי התבות של טכניקות הציור בהן השתמש: פחם, דיו, שמן, עיפרון וצבעי מים (באנגלית: charcoal, ink, oil, pencil, watercolor). בערך באותו זמן, הוא החל לפרוץ מהאסתטיקה המודרניסטית ולהשתמש בסגנון סובייקטיבי וספונטני יותר; עבודתו הפכה לייצוגית יותר: נופים, עירום, טבע דומם ודיוקנאות.
שנותיו האחרונות ומותו
עריכהבשנת 1952 הוזמן קאמינגס להרווארד בתור פרופסור אורח. הוא בילה את העשור האחרון לחייו בטיולים וכן בבית הקיץ שלו אשר נמצא בסילבר לייק, ניו המפשייר.
קאמינגס נפטר משבץ מוחי בבית החולים ממוריאל שבניו המפשייר. גופתו נשרפה, והאפר נקבר במשרפה שנמצאת בפורסט הילס בבוסטון. בשנת 1969 נפטרה אשתו השלישית ונקברה בחלקה הסמוכה לו.
כתביו של קאמינגס שמורים כיום בספרייה של אוניברסיטת הרווארד.
יצירתו שתורגמה לעברית
עריכה- הזקן שאמר "למה" / אי. אי. קמינגס; מאנגלית: רינה ליטוין; איורים: חגית שטרנשוס, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ב-1982.
- שירים / א. א. קאמינגס; תרגם והוסיף אחרית דבר: אורי הולנדר; ערכה: טל ניצן-קרן, [תל אביב]: קשב לשירה, תשס"ג-2003.
- סנטה קלאוס – מחזה מוסר / א.א. קאמינגס; מאנגלית: יהודה ויזן; 'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך ט', 2018.
לקריאה נוספת
עריכה- א. א. קאמינגס – 'שתי הצהרות על השירה' (מאנגלית: יהודה ויזן). דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
קישורים חיצוניים
עריכה
אי. אי. קאמינגס, ברשת החברתית Goodreads- רשימת תרגומים לשירים של אי. אי. קאמינגס באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
אי. אי. קאמינגס, שיר: פָּרִיס; שְׁקִיעָה כָּזוֹ, באתר הארץ, 30 באפריל 2019- אי. אי. קאמינגס, שיר: אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ אָמַר הוּא, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2019
- אי. אי. קאמינגס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אי. אי. קאמינגס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אי. אי. קאמינגס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אי. אי. קמינגס (1894-1962), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Poetry Foundation, E. E. Cummings, Poetry Foundation, 2024-03-26 (באנגלית)
- ^ Emily Mace, cummings, e.e. (1894-1962) | Harvard Square Library (באנגלית אמריקאית)
- ^ Poetry Foundation, E. E. Cummings, Poetry Foundation, 2024-03-24 (באנגלית)
- ^ אוריאל קשת, i הוא איש קטן העומד בצדודית אל הקורא, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2003
- ^ מעט חוקים והרבה שירה ביצירת EE Cummings, באתר Fahrenheit Magazine, 2020-10-14
- ^ E. E. Cummings, Xaipe: Seventy-One Poems, Oxford University Press, 1950-01-01. (בenglish)