בדיקת סמני DNA

בדיקת סַמָּנֵי DNA או בדיקת DNA גנאלוגית היא בדיקה שמאפשרת לקבוע האם שתי דגימות של חומר תורשתי נלקחו מאותו אדם או משני אנשים שונים, ובמקרה שנלקחו מאנשים שונים, האם יש ביניהם קרבה משפחתית (ביולוגית). לבדיקה שלושה שימושים נפוצים: בירור קרבה משפחתית בין אנשים, בירור האם ממצאים ביולוגיים מזירת העבירה שייכים לחשוד, במסגרת עבודת זיהוי פלילי, וזיהוי חללים, או אנשים שסובלים מערפול הכרה.

בדיקת סמני DNA בוחנת מספר רב של סימנים בחומר התורשתי, שחייבים להיות זהים אצל תאומים זהים או בשתי דגימות שנלקחו מאותו אדם, אך הסיכוי שיהיו זהים אצל אנשים חסרי קרבה משפחתית הוא קלוש.

בדיקת שארות

בדיקת שְׁאֵרוּת היא בדיקה שמשווה בין דגימות שנלקחו מגופם של אנשים, במטרה לקבוע אם קיימת קרבה משפחתית ביניהם. בדיקה כזו יכולה לקבוע, לדוגמה, אם אדם מסוים הוא הורה ביולוגי של אדם אחר. הבדיקה יכולה גם לקבוע אם קיימת קרבת משפחה (ביולוגית) אחרת.

תחילה, מחפשים בכל דגימה רשימה של סמנים גנטיים. לאחר מכן, משווים בין הסמנים שנמצאו בדגימות. אם כל הסמנים זהים בשתי הדגימות, שני הנבדקים הם תאומים זהים (או אותו אדם במקרה של זיהוי פלילי). אם חצי מהסמנים זהים, המסקנה היא שהדגימות נלקחו מקרובים מדרגה ראשונה שאינם תאומים זהים – בן והורה או שני אחים. אם רבע מהסמנים זהים, המסקנה היא שהדגימות נלקחו מסב ונכד, דוד ואחיין וכיוצא בזה. הכל בהתאם למקדם השארות.

בדיקת הורות

ערך מורחב – קביעת הורות

כאשר ההורות מיוחסת לגבר, היא קרויה בדיקת אבהות, וכאשר היא מיוחסת לאישה, היא קרויה בדיקת אימהות. בשני המקרים נעשית הבדיקה בימינו באותה טכניקה – בדיקת DNA. ניתן לבצע בדיקת אבהות עוד במהלך ההריון, החל מהשבוע ה-13 לו, באמצעות השוואת דגימת דם מהעובר ומההורה.

הצורך בהוכחת אבהות עולה תכופות כשמוגשת כנגד האב תביעה לתשלום מזונות לילדו, וגם בהקשרים נוספים. טענה של הגבר כי הוא איננו האב, או כי לא בהכרח הוא האב, מצריכה בדיקה שתכריע בדבר. הצורך בבדיקה זו עולה במיוחד במקרים שבהם הגבר והאשה לא היו נשואים זה לזה, אך לעיתים הוא עולה גם בין בני זוג נשואים, כחלק מהדיון בגירושיהם.

לעיתים מתעורר צורך בבדיקת אימהות, אך הצורך בבדיקה זו מצומצם לאין שיעור. הוא מתעורר, למשל, כאשר יש חשש שתינוקות הוחלפו בבית היולדות, כאשר ילד מאומץ מנסה לאתר את אמו הביולוגית או כאשר יש חשש לתקלה בהפריה חוץ גופית.

בשנות ה-70 פותחה בדיקת סיווג רקמות, שאפשרה קביעת הורות ברמה גבוהה של ביטחון. בשנות התשעים פותחה בדיקת ה-DNA, שאמינותה גבוהה יותר והיא פחות פולשנית.

בדיקת קרבה משפחתית בעזרת DNA

ה-DNA של אדם זהה כמעט לחלוטין בכל תאי גופו (למעט מי שעבר השתלת איבר). רבייה מינית משלבת DNA שמגיע משני ההורים, כך שהחומר התורשתי בכל אדם נגזר במידה שווה, בקירוב, משני הוריו. חומר תורשתי זה קרוי הגנום הגרעיני של האדם, משום שהוא נמצא בגרעין התא.

בדיקת שארות נעשית באמצעות דגימת DNA. ניתן להפיק DNA לבדיקה מהדם, מהרוק או מדגימת חומר ביולוגי אחר, אך לא מכל חומר ביולוגי שהוא (לא משערה בלא שורש, לא מעצמות ישנות מאוד). רמת האמינות הגבוהה של בדיקת ה-DNA הביאה לכך שטכניקה זו החליפה את כל קודמותיה לבדיקת הורות.

במהלך הבדיקה מחפשים בשתי דגימות ה-DNA שמנסים להשוות ביניהן קבוצת סמנים מוגדרת היטב, שהסיכוי שתהיה זהה אצל שני אנשים שאינם קרובי משפחה הוא קטן עד כדי זניחות. אם כל הסמנים הם זהים, סימן ששתי דגימות ה-DNA נלקחו מאותו אדם או מתאומים זהים.

הסיכוי שלשני אנשים שאינם קרובי משפחה כלל תהיה זהות בכל הסמנים האלה הוא אחד לארבעה מיליארד. סוג נדיר אחר של שגיאה אפשרי כאשר שתי דגימות DNA נלקחות מאותו אדם אך מזוהות בטעות כאילו הן נלקחו משני אחים ולא מאותו אדם. זה עשוי לקרות כאשר האדם הוא כימרה – אדם שנוצר משתי ביציות מופרות שנצמדו במקום להפוך לתאומים שאינם זהים. זה עשוי לקרות גם אצל אדם שעבר השתלת מח עצם – תאי הדם הלבנים שלו נושאים את ה-DNA של התורם (על פי רוב אח או הורה) בעוד שאר תאי גופו נושאים את ה-DNA שלו.

בנוסף לגרעין התא, גם המיטוכונדריון נושא חומר תורשתי. חומר זה, הקרוי גנום מיטוכונדרי, מושפע מהאם בלבד משום שאנו יורשים את המיטוכונדריונים שלנו רק מאימנו. הוכחת זיקה הורית על-פי המיטוכונדריון קלה יותר, אך היא טובה רק לבדיקת אימהות ואינה מועילה לבדיקת אבהות. בבדיקת שארות בין זכרים, ניתן להשתמש בהשוואה של כרומוזום Y, משום שזה עובר ישירות מאב לבן. ככלל, בדיקת שארות בעזרת הגנום המיטוכונדרי או כרומוזום Y נעשות כמעט ורק לצורכי מחקר מדעי בתחום הביומטריה האבולוציונית.

סוגיות משפטיות

בישראל ניתן לחייב אדם לערוך בדיקת אבהות רק בצו של בית המשפט.

במתן הצו על בית המשפט לאזן בין הזכות לכבוד והזכות לפרטיות של הגבר שלו מיוחסת האבהות, ובין זכותו של הילד לדעת מי אביו, שאף היא חלק מכבוד האדם. פסק בעניין זה נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:

הקטין רשאי אפוא לפעול לשם שמירה על כבודו למען בירור מוצאו, ובכך כשלעצמו אין כדי לפגוע באחר. באיזון בין הזכויות גוברת זכותו של הקטין, אשר עלול להיוותר לחלוטין משולל זכות לכבודו ולטובתו ועלול להיפגע חמורות בזכויותיו האנושיות-האישיות והקנייניות, אם זכותו של אדם אחר "שלא לרצות לדעת" תמנע או אף תאסור הסקת מסקנה סבירה על ידי ערכאה שיפוטית המופקדת על האיזון בין טובת המערער לבין טובת הקטין.

— ע"א 5942/92 פלוני נגד אלמוני ופלונית, פ"ד 837 (3)מח

בדיקת סמנים גנטיים בזיהוי פלילי

בדיקת סמנים גנטיים במסגרת עבודת הזיהוי הפלילי מבוססת על אותם עקרונות של בדיקת סמנים גנטיים לבירור קשר משפחתי. השוני העיקרי ביניהן הוא בהכנות לקראת הבדיקה ולא בבדיקה עצמה. בעבודת הזיהוי הפלילי לוקחים דגימות גנטיות לא רק מאנשים חיים המצויים בידי החוקר (חשודים במקרה של זיהוי פלילי) אלא גם משאריות חומר ביולוגי שנותר בזירת הפשע, מגוויות ולעיתים מעצמות. כמו כן הדגימה לבדיקה עשויה להישמר שנים אחדות עד שיימצא חשוד שאפשר להשוות את החומר הגנטי שלו לזה שבדגימה. מיצוי החומר הגנטי ושימורו מהווים לא פעם אתגר טכני. לעיתים דגימת החומר הגנטי מזירת הפשע היא כה קטנה עד שיש צורך לשכפל את החומר ב-PCR לפני עריכת הבדיקה. קיימות שיטות לזיהוי DNA בזירות פשע בהן קיימת תערובת של DNA ממספר מקורות (למשל השיטה של אריאל דרבסי).

דוגמאות לממצאים מבדיקת סמני DNA ושימושם בזיהוי הפלילי:

• כאשר הסמנים הגנטיים מהחומר הנותר בזירת פשע זהים לאלה שבדגימה שנלקחה מחשוד, המסקנה היא שהחשוד (או אחיו התאום, אם יש כזה) היה בזירת הפשע. באותו אופן, כאשר חלק מהסמנים זהים, המסקנה היא שקרוב משפחה של החשוד היה בזירה ולא בהכרח החשוד עצמו. דרגת הקרבה המשפחתית תלויה במספר הסמנים הזהים. כאשר שום סמן אינו זהה, החומר הביולוגי אינו יכול לקשור לא את החשוד ולא איש מבני משפחתו אל זירת הפשע.

• כאשר חסר חשוד והחומר הביולוגי מזירת הפשע תואם חלק מהסמנים של הקורבן, הדבר נותן אינדיקציה לחפש חשודים בקרב משפחת הקורבן. זאת כמובן אם זירת הפשע אינה מקום בו משפחת הקורבן מצויה באופן טבעי.

• כאשר חומר ביולוגי משתי זירות פשע שונות הוא בעל סמנים זהים לחלוטין, הדבר אומר שיש לחפש אותו חשוד עבור שני הפשעים או שלפחות אותו חשוד היה נוכח בשתי הזירות, גם אם לא היה מבצע הפשע העיקרי. באותו אופן ניתן למצוא קרבת משפחה בין חשודים שונים שיש לחפש עבור פשעים שונים.

• כאשר חומר גנטי מגווייה תואם את החומר הגנטי הנלקח מביתו של נעדר (למשל חומר משורשי שיער מהמסרק של הנעדר או ממברשת השיניים שלו) או חומר הנדגם מבני משפחתו, ניתן לזהות את הגווייה כשייכת לנעדר.

• כאשר מספר הסמנים הגנטיים הזהים בין קרובי משפחה גדול מחצי מספר הסמנים, אך קטן ממספר כלל הסמנים, הדבר מעיד על נישואי קרובים רבים באותה משפחה, או על גילוי עריות במשפחה.

טים קול זוכה בעקבות בדיקת DNA לאחר מותו בכלא. רצח רינת רואס פוענח לאחר 9 שנים על ידי בדיקת DNA.

סוגיות משפטיות

לקיחת דגימת DNA מגופו של אדם חי למטרות חקירה פלילית דורשת את הסכמתו, או לחלופין, דורשת צו בית משפט. אולם, דגימת חומר גנטי יכולה להיעשות בלא הסכמה או צו מחומר אותו השליך האדם, כגון ממסטיק שהוא זרק לפח האשפה.

זיהוי חללים או אנשים מעורפלי הכרה

בדיקת סמנים גנטיים משמשת גם לסיוע למשפחות נעדרים. הדבר נעשה על ידי בדיקת חומר ביולוגי מגוויות או מאנשים חיים שקשה לזהותם והשוואה לחומר ביולוגי של הנעדר או בני משפחתו. ניתן להפיק חומר ביולוגי של הנעדר מחפציו האישיים, כמו המסרק שלו או מברשת השיניים שלו. בדיקה כזו יכולה גם לסייע לארכאולוג להפריד בין עצמות שלדים של פרטים שונים (בני אדם שונים, למשל) שנאספו יחדיו.

דוגמה לשימוש בתחום בהקשר של אריכיאולוגיה, היא סיוע בחיפוש גופתו של ניקולאוס קופרניקוס, ההוגה של המודל ההליוצנטרי ומי שהחל את המהפכה הקופרניקאית. קופרניקוס נקבר בשנת 1543 בקתדרלת פראואנבורג, אך ציון קברו נעלם. חיפושים אחר הקבר התנהלו ב-1802, 1909, 1939 ללא תוצאות. קבוצת ארכאולוגים יזמו חיפוש נוסף ב-2004 ושרידי גופתו אכן נמצאו ב-2005. הם זוהו על פי בדיקות גנטיות, תוך השוואה למספר שערות שנותרו בכתב יד שלו. הוא נקבר מחדש בטקס מפואר בשנת 2010.

סיוע בפענוח מסמכים עתיקים

לפני אלפי שנים, מסמכים כדוגמת המגילות הגנוזות נכתבו על קלף, שיוצר מעור בהמות. כשארכאולוג מנסה לשחזר תמלילי מסמכים שרק פיסות מתוכם שרדו, ונמצאו מעורבבות, עליו להפריד תחילה בין הפיסות של המסמכים השונים. סביר להניח שפיסות קלף שעשויות מעורו של אותו פרט (למשל, מאותה כבשה ממש) שייכות כולן לאותו המסמך. לצורך זיהוי כזה, אפשר לגרד מעט חומר ביולוגי מגבה של כל פיסת קלף, ולמסור לבדיקת סמני DNA.

ראו גם

• גנאלוגיה גנטית
  • בדיקות סקר גנטיות
  • פרופיל DNA
• גנאלוגיה
• גנטיקה של אוכלוסיות
  • מחקרים גנטיים על יהודים
    • גנטיקה רפואית של יהודים

לקריאה נוספת

• דליה חלק, הוכחת אבהות, הוצאת תמר, תשמ"ח 1987
• דליה צמריון חלק, הוכחת אבהות, מהדורה חדשה ומורחבת, התשס"ח - 2007

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בדיקת סמני DNA בוויקישיתוף

• נעם לויתן, האם בדיקת DNA יכולה לגלות מוצא עדתי?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 26 במאי 2016
• על בדיקת DNA, אבהות ואמהות, באתר "אבות"
• אחיקם סטולר ויורם פלוצקי, .A.N.d על דוכן העדים (אורכב 30.09.2013 בארכיון Wayback Machine), רפואה ומשפט ספר היובל 143 (נובמבר 2001)
• מרדכי הלפרט, על ייחודיות פרופיל ה-DNA, תאוריה ותוצאות מסימולציה ממוחשבת של פרופילים גנטיים באוכלוסייה רחבה , 39 רפואה ומשפט 100 (דצמבר 2008)
• מרדכי הלפרט, יורם פלוצקי ודוד אואן התאמות חלקיות של פרופילים גנטיים באוכלוסייה רחבה: תאוריה, תחזיות, דיון משפטי ומשמעויות משפטיות, 41 רפואה ומשפט 67 (דצמבר 2009)

בדיקת אבהות בהלכה

• אברהם שטינברג, הערך "אבהות", מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית, באתר מכון שלזינגר
• הרב מיכאל ויגודה, ‏הבאת ראיות לשלילת אבהות, באתר "דעת"
• הרב מיכאל ויגודה, ‏תביעת אבהות, באתר "דעת"
• מיכאל ויגודה, ‏בדיקת אבהות לגרושה שהתעברה סמוך לגירושיה, באתר "דעת"
• יוסי שרעבי ויובל סיני, תוקפה של בדיקת רקמות ובדיקת DNA לשם קביעת ממזרות, המרכז ליישומי משפט עברי
• מאמרים על קביעת הורות, באתר מכון שלזינגר
• אברהם סופר אברהם, נשמת אברהם, אבן העזר, סימן ד(הקישור אינו פעיל), אתר מכון שלזינגר