גן לאומי ברעם
גן לאומי ברעם הוא גן לאומי ובתחומו בית כנסת מתקופת התלמוד, ששרידיו הם מהיפים ביותר שנבנו בתקופה זו ומעיד על קיום קהילה יהודית מבוססת במקום. הגן משתרע על ראש גבעה שגובהה 755 מטרים מעל פני הים המשקיפה על פני הסביבה. כפר ברעם, שמו של היישוב היהודי בו נמצא בית הכנסת, נזכר לראשונה ב-1210 אצל הנוסע ר' שמואל ב"ר שמשון[1] ואחריתו, כנראה, בתקופה הממלוכית[2].
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
פארק לאומי, שמורת טבע  |
| מיקום | כפר ברעם |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1966 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1966 |
| מידות | |
| גובה | 755 מטר |
| קואורדינטות | 33°02′38″N 35°24′57″E / 33.043888888889°N 35.415833333333°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   גן לאומי ברעם | |
  | |
.jpg)
בשטח הגן הלאומי מצויים מבני הכפר הערבי בירעם, שתושביו, נוצרים מרונים, פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה, על אף הבטחות שקיבלו. לאורך השנים מנהלים עקורי איקרית ובירעם מאבק משפטי במוסדות המדינה בתביעה לשוב לכפרם.
חלקי האתר
עריכהבית הכנסת הגדול
עריכהמבנה בית הכנסת הגדול והמשוחזר הוא מלבני במידות 15.2 על 20 מטרים. חזיתו פונה דרומה לעבר ירושלים, כמו רוב בתי הכנסת העתיקים אשר בגליל. אולם בית הכנסת הזה שונה מן האחרים בכך, שבחזיתו מצוי סטיו של עמודים (פורטיקו) בעל 6 עמודים וכן בור מים. בקיר החזית שלושה פתחים. הפתח המרכזי והגדול הוא בעל משקוף מעוטר בזר. הגילוף שבחלק העליון של המשקוף מראה שרידי גפן ואשכולות ענבים ובצידיו - שרידים של שתי דמויות מכונפות. מעל לפתח זה בנויה קשת משחררת, שמטרתה להקל את לחץ המבנה העליון. מבין שני הפתחים הצדדיים יצוין המזרחי שבהם, שעל תחתית החלון שמעליו חרותה כתובת הקדשה בארמית "בנוי דאלעזר בר יודן", ובתרגום עברי - "בניו של אלעזר בן יודן". אולם התפילה דומה בתוכניתו ליתר בתי הכנסת בגליל. הקירות הפנימיים מחוספסים, שכן הם היו מכוסים בטיח שנשר. שלוש שורות העמודים שבאולם, שצורתן צורת האות "חית", נועדו לשאת את הקומה השנייה ואת התקרה. חלקים של מערכת הגמלון, שנשאה את הקומה השנייה, מונחים כיום מדרום-מזרח למבנה. רצפת האולם הייתה עשויה לוחות אבן והספסלים, שהיו לאורך הקירות לא נותרו. כן לא נמצא מקומו של ארון הקודש, אם כי בחפירות נתגלה פסל של אריה שניצב, כנראה, ליד הארון.
בית הכנסת הקטן
עריכהבית הכנסת הקטן והחרב צולם בידי משלחת סקר בריטית בשנת 1865. גם בנין זה פונה לכיוון ירושלים ותכנונו הוא כשל יתר בתי הכנסת בגליל. משקוף הפתח דומה לזה של בית הכנסת הגדול ועליו הכתובת: "(יהי) שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל. יוסה הלוי בן לוי עשה השקוף הזה תבא ברכה במע (שי)ו של (ום)". המשקוף נמצא כיום במוזיאון הלובר בפריז והעתק שלו מוצג במוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם.
הכנסייה המרונית
עריכהבראש הגבעה, מדרום לבית הכנסת הגדול, כנסייה מרונית הפעילה בימי חג ובאירועים מיוחדים.
תולדות בית הכנסת הגדול
עריכהבית הכנסת נזכר בפעם הראשונה בחיבור "מסע דפליסטינא" של ר' שמואל ב"ר שמשון משנת 1210, שמצא שם קבר יהודי ומעליו בית כנסת יפה, שקירותיו עדיין עומדים. שוב נזכר המקום בכתבי נוסע בארץ-ישראל, הקובע שבניין מפואר כזה לא ראה עוד. משנת 1523 קיימת עדותו של רבי משה באסולה, שראה את שרידי בית הכנסת העתיק, שרק שני שערים נותרו ממנו. זהו אפוא בית הכנסת הראשון, שחורבותיו עוד נראו במאה התשע עשרה ונשאר ציור של הפתח המרכזי שלו. הוא יוחס לעובדיה הנביא וסביבו נותרו כמה קברים מקודשים.
בשנת 1905 ערכו היינריך קוהל וקרל וטצינגר חפירה ארכאולוגית במקום, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת העתיקים בגליל. השריד החשוב, מרכז הגן הלאומי, הוא בית הכנסת הגדול, שנבנה בין המאה השנייה לרביעית ובימי הביניים ייחסו אותו, יחד עם עוד בתי כנסת, לרבי שמעון בר יוחאי. קיר החזית שלו, הפונה לירושלים, השתמר יפה יותר מבבתי כנסת אחרים מתקופתו, ובו כניסה מפוארת ומעליה קשת ששרדה בשלמותה, תקופת בנייתו מתוארכת ארכאולוגית לסוף המאה ה-4 תחילת המאה ה-5 לספירה בה בעת שמבחינת הסגנון האדריכלי בית הכנסת מתוארך למאה ה-2 עד למאה ה-3 לספירה. הסבר אפשרי לכך הוא שבית הכנסת נבנה במאה השלישית אך פורק והועתק למקומו הנוכחי במאה החמישית. את התופעה של פירוק ובנייה מחדש מכנים בעגה הארכאולוגית "סְפוֹליָה", בתקופה הביזנטית היה איסור על בניית בתי כנסת אך מותר היה לשפץ וכן לפרק ולבנות מחדש, וזו אחת מן הדוגמאות למקרה כזה.
בית הכנסת דומה עד מאוד למקדש בקדש הסמוכה והוא מעיד על השפעות אדריכליות על יהודי התקופה מצידם של הזרים שישבו בארץ באותה העת. חזית בית הכנסת הייתה, כנראה, מקור ההשראה לצורת חזית בית-הכנסת "תפארת ישראל" שבעיר העתיקה בירושלים. בית-הכנסת "תפארת ישראל" נבנה על ידי ניסן ב"ק שגדל בצפת והכיר אתר חשוב זה שבסביבות ביתו שבגליל. לשימוש בצורה המוכרת מברעם הייתה משמעות סמלית, כעין יד-זיכרון לקהילות היהודיות בצפת ובגליל שנחרבו ברעידת האדמה הגדולה שהחריבה את צפת וסביבתה בתקצ"ז (1837).
לקריאה נוספת
עריכה- צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991.
- מרדכי אביעם, בתי הכנסת העתיקים של ברעם, בתוך: (עורך): ישראל ל' לוין, רצף ותמורה: יהודים ויהדות בארץ ישראל הביזנטית- נוצרית, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ד; 2004.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ר' אוצר מסעות, החיבור "מסע דפליסטינא" מאת ר' שמואל ב"ר שמשון (1210), עמ' 64
- ^ יצחק בן-צבי, שאר ישוב, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשכ"ו, עמ' 109