בנק מרמורוש, בלנק ושות'
בנק מרמורוש, בלנק ושות' (ברומנית: Banca Marmorosch, Blank & Co) הוא בנק שנוסד ונוהל על ידי יהודים רומנים, היה אחד הבנקים הוותיקים ביותר של רומניה ובמהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, הבנק הגדול והחזק ביותר ברומניה.
_2.jpg) | |
| תחום |
שירותים פיננסיים, מלבד ביטוח ופנסיה  |
|---|---|
| מדינה |
רומניה |
| מטה הארגון |
בוקרשט |
| בעלות |
יעקב מרמורוש, מאוריצ'יו בלנק |
| תקופת הפעילות |
1848–1948 (כ־100 שנה) |
  | |
היסטוריה
עריכהבשנת 1848, בתקופת המהפכה בוולאכיה, הסוחר היהודי הוולאכי יעקב מרמורוש ייסד בבוקרשט עסק שפעל בתחומי המסחר ומתן הלוואות ונשא את שמו. מאוחר יותר עשה שותפות עם הבנקאי היהודי יעקב לבל, גיסו של בלנק ובשנת 1864 עם מאוריצ'יו בלנק. ב-1865 הצליח לבל לשכנע את הבנק האימפריאלי העות'מאני לפתוח סניף ברומניה תחת השם "הבנק של רומניה" (Banque de Roumanie). ב-1870 פרש יעקב מרמורוש מעבודתו ונסע לווינה. בלנק שינה ב-1874 את שם הבנק ל"מרמורוש, בלנק ושות'", בנק מקושר לבנק הווינאי של יצחק לבל והפסיק כל פעילות שלא הייתה בתחום הפיננסי. ב-1905 הפכה השותפות לחברת מניות עם הון רשום של 8,000,000 ליי, שהוגדל מאוחר יותר ל-125,000,000 לאי.
במלחמת העצמאות של רומניה תמך הבנק בפעולות הצבאיות של הממשלה ובעקבות זאת, כעבור שנתיים, הפרלמנט הרומני העניק למאוריצ'יו בלנק את האזרחות הרומנית (הרומנים מנעו את האזרחות מרוב יהודי רומניה עד אחרי מלחמת העולם הראשונה).
בשנת 1878 הבנק מימן, יחד עם היזם Leon Guillaux, את סלילת מסילת הברזל בין בוקרשט ובין פרדאל ובשנת 1882 את המנהרה בין ברבושי ובין גאלאץ. מאותה שנה מימן הבנק את התיעול של בוקרשט. ב-1887 הבנק השתתף בהקמת בית החרושת לנייר בסקאן (Scăeni). מ-1889 הבנק היה לחברה בערבון מוגבל של בנק Darmstädter מברלין ושל הבנק המסחרי של פשט עם הון של שניים וחצי מיליוני פרנקים. הבנק, יחד עם המהנדס I. G. Cantacuzino, הניח את היסודות של בית החרושת למלט בבראילה ומימן את מסילות הברזל בקווים דורוחוי-יאשי ורמניקו ולצ'אה-קאינן (Câineni), בשנת 1895. ב-1897 ייסד הבנק את חברת הביטוח Generala (הכללית), עם הון של שלושה מיליוני פרנקים. ב-1898 המיר הבנק 54 מיליוני פרנקים, הלוואה שקיבלה עיריית בוקרשט וארגן מחדש את בית החרושת לסוכר בקיטילה (Chitila) עם הון של שניים וחצי מיליוני פרנקים. משנת 1905 החברה נרשמה כחברה אנונימית עם הון של שמונה מיליוני פרנקים. עסקי הבנק התרחבו גם מחוץ לרומניה, השתתפות בהלוואה של 35,000,000 פרנקים לעיריית סופיה וייסוד הבנק למסחר והשקעות של סלוניקי.
בשנות העשרים של המאה העשרים בנק מרמורוש, בלנק ושות' היה הבנק המסחרי הגדול והחזק ביותר ברומניה. לבנק היו 25 סניפים ברומניה ו-4 סניפים בחו"ל, בפריז, בווינה, באיסטנבול ובניו יורק. הבנק היה מעורב בניהול 115 פירמות, שדרכן היה מקורב למחנה בניות הברית של ההסכמה הלבבית, אך שמר גם על הקשרים הוותיקים עם השותפים מהבנק הווינאי ומהבנק הבודפשטי.
כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי של 1929 נקלע הבנק ב-1931 לקשיי נזילות והתקשה לעמוד בפדיון החסכונות, במיוחד לאחר שהציבור המבוהל עמד בתורים ארוכים, כדי להוציא את כספו. כשהבנק נכנס למצב של אי יכולת לעמוד בהתחיבויותיו ונדרש הסדר נושים, התערב הבנק הלאומי של רומניה, לקח על עצמו חובות בלתי ניתנים לגבייה והעניק לבנק אשראי מועדף. בהמשך קיבל הבנק זיכיון של המדינה בתחום ממכר מוצרי הטבק, בתנאי שישיב לבנק הלאומי את האשראי שקיבל ממנו, תוך 14 שנים. בשנת 1948, לאחר מאה שנות קיום עצמאי, הולאם הבנק.
