שור הבר
שור הבר או בקר בר הידוע גם כאורוקס (שם מדעי: Bos primigenius) הוא מין שנכחד בסוג פר. היה נפוץ בכל אירופה ובאזורים רבים באסיה ובאפריקה, ומשערים שממנו פותחו כמה מגזעי הבקר המשמשים את האדם.
 שור הבר
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | פרים |
| סוג: | פר |
| מין: | שור הבר |
| שם מדעי | |
 Bos primigeniusבויאנוס, 1827 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אורכו של שור הבר היה כשלושה מטרים וגובהו הגיע ל-1.8 מטר. צבעו היה שחור ולאורך גבו נמתח פס לבן.
לפי הממצא הארכיאו-זואולוגי השור התקיים בתחומי ארץ ישראל עד שלהי תקופת הברזל, בידי המדע שפע ראיות על קיומו במרחב המערב אסייתי של שור הבר. בתנ"ך מוזכר הוא כבעל חיים מוכר עד תקופתו של דוד המלך, ומאוחר יותר בספרי הנביאים[דרוש מקור]. במונומנטים אשורים מתואר המרדף והציד אחריו בזמן השושלות הקדומות. יוליוס קיסר ראה ותיאר אותו בגרמניה ביער הרקניה, ועד ימי הביניים לא נכחד מאירופה, על פי עדויות אחרונות שור הבר נכחד כליל מן העולם בשנת 1627 בפולין.
גודלו ועצמתו של שור הבר הרשימו את האדם מאז ימי קדם, האדם הקדמון נהג לצוד אותו כדי לאכלו והוא גם מופיע בציורי מערות, בסמל מולדובה ובסמלה של מקלנבורג.
ניסיון השבתו לטבע
עריכהממשלת רוסיה ניסתה להשיבו לטבע על ידי הכלאה של ביזון אירופי עם פרה (ראה על כך בערך ביזון אירופי).[דרוש מקור]
שור הבר בארץ ישראל
עריכהשורי הבר חיו בארץ ישראל בתקופות קדומות[2], שרידיו נתגלו בכרמל,ובעמק הירדן. שרידיהם נמצאו באתרים רבים בחבל הים תיכוני לאורך עידני התקופות הפרהיסטוריות.
אולם מספר הממצאים הארכאו-זואולוגיים הולך ופוחת לאחר מכן והאחרון שבהם הוא משלהי תקופת הברזל בתל חשבון שבעבר הירדן[3].
זיהוי מקראי
עריכהקיימת סברה ששור הבר הוא למעשה התאו המקראי והמין המכונה היום תאו הוא בעצם המין המכונה בלשון חז"ל "כוי"[4]. כמו כן, קיימת סברה אחרת שהשור הוא הראם המקראי, שכן הוא מופיע בתקבולת עם הפר (דברים לג יז; ישעיהו לד ז; תהילים כט ו)[3].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ שור הבר באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Ella Tsahar ואחרים, Distribution and Extinction of Ungulates during the Holocene of the Southern Levant (ארכיון)
- ^ 1 2 זהר עמר, רם בוכניק וגיא בר-עוז, זיהוי החיות הטהורות שבמקרא לאור מחקר הארכאו-זואולוגיה, קתדרה 132 (תשס"ט), עמ' 54-33 (ארכיון)
- ^ מילון העברית המקראית, ערך "ראם", עמ' 977
