ברוך פדה

ברוך פדה (פדרסקי) (1908 - 18 ביוני 2001) היה רופא, קצין רפואה ראשי, מנהל בית חולים ומנכ"ל משרד הבריאות, פרופסור לרפואה פנימית, חתן פרס ישראל תשמ"ה לרפואה.

ברוך פדה (פדרסקי)

קצין רפואה ראשי ברוך פדה ב-1958
לידה	1908 בלארוס
התאבד	18 ביוני 2001 (בגיל 93 בערך)
תאריך עלייה	1934
לימודי רפואה	אוניברסיטת פראג, צ'כוסלובקיה
התמחות	רפואה פנימית, המטולוגיה, מנהל רפואי
תואר	פרופסור מן המניין
תפקידים	קצין רפואה ראשי מנהל מחלקה בי"ח תה"ש מנהל בית חולים מנכ"ל משרד הבריאות
מחלקות ובתי חולים	תל השומר, פוריה
פרסים והוקרה	פרס מאיר 1955 פרס יגאל אלון 1983 פרס ישראל תשמ"ה 1985 אות הנשיא למתנדב 1988 אות שר הבריאות על מפעל חיים 1999
הנצחה	בי"ח פוריה והמחלקה הגריאטרית בתה"ש נקראים על שמו

מרכז ברוך ותחיה פדה לשיקום המבוגר בתל השומר

ביוגרפיה

פדרסקי נולד בעיירה רדשקוביצ'י שבבלארוס. אמו, חיה-רבקה, הייתה אחותה הגדולה של הסופרת דבורה בארון. היה חניך תנועת "החלוץ". למד רפואה באוניברסיטת קארל בפראג ועם סיום לימודיו בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. הוא היה רופא של "חברת האשלג הארץ-ישראלית" בסדום, וכן רופא כללי בעפולה, בגליל ובעמק הירדן. בשנת 1938 נסע לארצות הברית והשתלם שם בהמטולוגיה. עם שובו כעבור שנתיים, שימש רופא בגליל העליון ומאוחר יותר בבית חולים עפולה. בסביבות 1942 הכיר בדגניה את רעייתו לעתיד, תחיה בת משה תלמי, בת כפר יחזקאל, בוגרת סמינר למורים בירושלים ומורה בבית הספר החקלאי כדורי. השניים נישאו בכפר יחזקאל.

בהגנה שימש פדה בתפקיד הרופא הנפתי בחבל הנגב. במסגרת תפקידו הקים פדה בית חולים צבאי - "בית חולים מס' 1" שהוקם באוהלים בקיבוץ ניר-עם.

בשנת 1948 התגייס לצה"ל ושימש סגן קצין רפואה ראשי בנוסף לתפקידיו כאחראי רפואי לחזית הדרום וקצין המבצעים של שירות הרפואה (לימים חיל הרפואה). בשנת 1949 פרש מן הצבא והתמנה למנהל מחלקה פנימית בבית חולים תל השומר (לימים בית חולים שיבא). בתחילת שנות ה-50 נמנו בני הזוג על המתיישבים הראשונים בשכונת צהלה בתל אביב. בשנת 1955 נתמנה גם לסגן מנהל בית החולים. בשנת 1956 מונה לקצין רפואה ראשי ושירת בתפקיד זה במשך מלחמת סיני ועד סוף שנת 1962. עם כניסתו לתפקיד קרפ"ר החליט על ביטול בתי החולים הצבאיים והוחלט לאשפז חיילים בבתי החולים הממשלתיים. הטיפול השוטף ניתן במרפאות החוץ הצמודות לבתי חולים אלה על ידי רופאים מומחים. פרופסור פדה ייסד את המכון הגנטי בתל השומר והיה מראשוני הגנטיקאים בארץ.

לאחר פרישתו מן הצבא מילא תפקידי הוראה, מחקר וניהול. בין השאר שימש בין השנים 1971–1974 מנכ"ל משרד הבריאות. בין הסיבות לפרישתו מתפקידו נמנו על ידו תחושת ריחוק בינו לבין הדור הצעיר של רופאים. לכך נוספו השמצות על פעילות המשרד שפורסמו באותה עת בעיתונות בניסיון להציג הישגים מקצועיים ככישלונות. ב-1972 מונה לחבר הוועדה לאנרגיה אטומית.

בשנים 1974–1976 מונה למנהל בית החולים פוריה (הנושא כיום את שמו). עם פרישתו לגמלאות עבר עם רעייתו להתגורר בחצור הגלילית. שם שימש כרופא כללי ורעייתו עבדה כמורה. בהמשך פתח מכון לחולי סוכרת בקריית שמונה ועבד במרפאת היישוב קצרין. בשנותיהם האחרונות הקימו בני הזוג את ארכיון הגולן.

במשך חייו המקצועיים זכה להערכה רבה מצד עמיתיו והממסד הממלכתי והרפואי ובין השאר היה חתן פרס מאיר (1955), חתן פרס יגאל אלון (1983), חתן פרס ישראל תשמ"ה לרפואה (1985), מעוטר אות הנשיא למתנדב (1988), וכן עיטור אות שר הבריאות על מפעל חיים (1999).

פרופסור ברוך פדה לקה במחלת הסרטן. רעייתו, תחיה לבית תלמי (אחותו של הפיזיקאי יגאל תלמי), הייתה חולת לב ואושפזה תקופה ארוכה במהלך שנת 2001. בעקבות החמרה במצבו החליטו הוא ורעייתו לשים קץ לחייהם. ברוך פדה נפטר בביתו בשכונת צהלה ממנת יתר של תרופות אותן נטל יחד עם רעייתו. השניים הותירו אחריהם מכתב פרידה. רעייתו, תחיה, נותרה במצב קשה ונפטרה כשבוע לאחר מכן. בני הזוג נקברו בבית העלמין בכפר יחזקאל. הותירו אחריהם שלושה ילדים ונכדים.

בשנת 2005 נקרא בית החולים פוריה על-שמו. המרכז הגריאטרי בבית חולים שיבא נקרא על שמם של פרופסור פדה ורעייתו.

חיים אישיים

לבני הזוג נולדו שני בנים ובת. עופר, ניצה רייך ופרופ' שי פדה, שהוא רופא ילדים ומומחה בראומטולוגיה המנהל את מחלקת הילדים בבית חולים ספרא בתל השומר וכן את המרפאה הראומטולוגית ילדים ומרכז ארצי לחולי קדחת ים תיכונית משפחתית (FMF). נכדתם, הדס פדה, אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשחייה בעבר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברוך פדה בוויקישיתוף

• קורות חייו באתר בית החולים הנושא את שמו
• סמדר שמואלי, בתם של בני הזוג פדה: הם היו גיבורים, באתר ynet, 20 ביוני 2001
• ביוגרפיה באתר חיל רפואה(הקישור אינו פעיל)