ברזיל הקולוניאלית

ברזיל הקולוניאלית
	ברזיל ב-1534
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה הדרומית
היסטוריה
תאריכי הקמה	1500
תאריכי פירוק	1815
ישות יורשת	מדינת ברזיל, מדינת ברזיל, מדינת מרניאו, ממלכת ברזיל
שונות
	ברזיל ב-1750

תקופת ברזיל הקולוניאלית מתארת את ההיסטוריה הברזילאית מרגע גילוייה בראשית המאה ה-16 עד עצמאותה משלטון פורטוגל במחצית הראשונה של המאה ה-19.

גילוי ברזיל

ערך מורחב – האימפריה הפורטוגזית

סדרת הסכמים בין מלכי ספרד ופורטוגל קדמה לגילוי ברזיל. ההסכם האחרון, הידוע בשם חוזה טורדסיאס, נחתם בשנת 1494, לפני שנודע שלאמריקה הדרומית יש בליטה מזרחית (מזרח ברזיל). עיקרו של ההסכם היה יצירת קו דמיוני שחילק את העולם בין שתי הממלכות. כל השטחים שממזרח הקו (בראש ובראשונה באפריקה) יהיו בשליטת פורטוגל והשטחים ממערב הקו (בראש ובראשונה אמריקה) יהיו בשליטת ספרד. הימצאותה של ברזיל (לפחות חלקו המזרחי) מזרחית לקו, למרות היותה חלק מאמריקה, קבעה את עתידה כפורטוגלית. כך, הפכה ברזיל למדינה היחידה בדרום אמריקה הדוברת פורטוגזית ולא ספרדית.

ההנחה המקובלת בקרב החוקרים היא שברזיל התגלתה על ידי פדרו קברל ב-22 באפריל 1500, אם כי יש דעת מיעוט הגורסת שהאירופאי הראשון ביקר בברזיל כבר באמצע המאה ה-14. במשך הרבע הראשון של המאה ה-16, עשו הפורטוגלים מעט מאוד כדי ליישב את ברזיל. פה ושם הושארו בברזיל מספר מועט של לבנים אשר השתלבו בקהילות הילידים. בשנת 1503 משלחת בראשותו של גונסלו כואליו גילתה נוכחות צרפתית באזור.

בסביבות שנת 1526, ירדה קרנן של המושבות הפורטוגליות במזרח הרחוק והם חיפשו אפיקי התיישבות נוחים יותר ורווחיים יותר. ב-1530 הגיעה משלחת פורטוגלית גדולה לברזיל בפיקודו של מרטים אפונסו דה סוזה, סיירה לאורך החוף, גירשה את הצרפתים ויסדה את ערי החוף הראשונות של ברזיל, סאו ויסנטה וסאו פאולו. בשנת 1534 חולקה ברזיל לחמש עשרה נחלות רחבות ידיים, שנקראו קפיטניות, אשר נמסרו לאצילים פורטוגלים לניהול כזכות העוברת בירושה. הקפיטניות בברזיל היו רצועות ברוחב של כ-250 קילומטר מחוף האוקיינוס האטלנטי עד קו טורדסיאס. רוב הקפיטניות כשלו, אך הקפיטניה של פרנמבוקו, באזור בלם בצפון ברזיל, הצליחה הודות לגידול קנה סוכר. ב-1535 הוחל להביא עבדים מאפריקה לעבוד בגידול קנה הסוכר, שכן הילידים הברזילאים, אשר גם מהם נלקחו עבדים רבים, העדיפו במקרים רבים למות מאשר לעבוד בפרך.

בשנת 1549 נשלח המושל הפורטוגלי הראשון לברזיל. הוא קבע את מושבו בבאהיה בעיר חדשה שהקים שנקראה "סלבדור".

במקביל להתפתחות החקלאות האירופאית אשר התבססה על עבודה זולה של עבדים, התארגנו יישובים של עבדים נמלטים ואינדיאנים שנקראו קילומבו.

התיישבות צרפתית והולנדית

חוזה טורדסיאס נחתם רק בין ספרד לפורטוגל. שאר מדינות אירופה לא היו מחויבות להסכם ולכן הרגישו חופשיות להתחרות בשתי המדינות על שטחים באמריקה. עיקר המאבקים נסובו על אמריקה הצפונית בין ספרד, צרפת ובריטניה, אך במקביל היו גם מאבקים בדרום היבשת, אם כי בהיקפים יותר קטנים.

מתיישבים צרפתים ניסו ליישב את אזור ריו דה ז'ניירו (צפון-מזרחה לאזור סאו פאולו בו התיישבו הפורטוגלים) בין 1555 ל-1567. הם הקימו שם מושבה בשם צרפת האנטארקטית. הפורטוגלים חשו למקום לגרש את הצרפתים והקימו במקום את ריו דה ז'ניירו.

היאחזות צרפתית נוספת בשם צרפת המשוונית הוקמה באזור סאו לואיס בצפון ברזיל בין 1612 ל-1614, אך גם היא נפלה לידי הפורטוגלים.

ניסיונות ההיאחזות ההולנדיים היו רציניים יותר. הולנד הייתה במלחמה עם ספרד ופורטוגל במאה ה-16 (מלחמת שמונים השנים) ושודדי ים הולנדים פשטו על החוף הברזילאי. בין 1630 ל-1654 שלטו ההולנדים על רצועת חוף ארוכה בצפון ברזיל והקימו בו יישובי קבע. המושבה ההולנדית הייתה נתונה תחת מצור תמידי של הפורטוגלים ובסופו של דבר, ההולנדים החליטו שעלות החזקת המושבה גוברת על התועלת שאפשר להפיק ממנה. אחרוני החיילים ההולנדים הסתלקו ב-1661. בתמורה קיבלו ההולנדים פיצוי מפורטוגל במלח.

התפשטות לתוך היבשת

רוב המתיישבים הפורטוגלים שכנו לאורך החופים ועסקו בחקלאות. אולם היו קבוצות של ישועים אשר חדרו יותר פנימה לתוך היבשת כדי לנצר את הילידים. קבוצות נוספות אשר נכנסו לתוך היבשת היו הבנדיראנטס אשר חדרו בקבוצות לתוך היבשת בחיפוש אחר זהב, עבדים, יהלומים ושאר מקורות הכנסה. הבנדיראנטס יסדו בדרכם יישובים באזורי מכרות, אשר חלקם קיימים עד היום. בשנת 1698 נמצאו כמויות גדולות של זהב באזור מינאס ז'ראיס שהביאו לגידול האוכלוסייה בפנים הארץ.

למרות ההגבלות שחלו על הפורטוגלים על פי תנאי חוזה טורדסיאס, חדרו הפורטוגלים לעומק היבשת הדרום אמריקאית, ממערב לקו התיחום בין הספרדים לפורטוגלים. רכסי האנדים ונהר פאראנה אשר הפרידו בין המושבות הספרדיות לשטחי ברזיל, מנעו מהספרדים לאכוף את תנאי ההסכם בחלקים הפנימיים של היבשת הדרום אמריקאית. וכך, על אף שלאורך קו החוף נשמרה החלוקה בין ספרד לפורטוגל על פי חוזה טורדסיאס, ועד היום רק אזורי חוף ממזרח לקו נמצאים בשטח ברזיל, בפנים הארץ הצליחו הפורטוגלים להשתלט על חלקים גדולים של היבשת וליישב אותם ואלו שייכים היום לברזיל למרות היותם ממערב לקו.

שלטון פורטוגלי

הכתר הפורטוגלי דאג להפעיל את שליטתו הישירה על תושבי ברזיל בגביית מיסים גבוהים ובקביעת הגבלות סחר המחייבות מסחר ישירות עם פורטוגל ולא עם מדינות אחרות. כמו כן נאסר השימוש בדפוס ונמנע פיתוח של תעשייה.

סופה של תקופה

בשנת 1808 פלש נפוליאון לפורטוגל והחצר המלכותית נאלצה לצאת לגלות. המלך בחר בנחלתו הברזילאית כמקום מושבו הארעי. המשפחה המלכותית חזרה לאירופה בשנת 1821, אך היחלשות פורטוגלית שבאה בעקבות הפלישה הצרפתית סימנה את תחילת הקץ של השלטון הפורטוגלי בברזיל. שנה לאחר יציאת המשפחה המלכותית, הכריז פדרו הראשון על עצמאות ברזיל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברזיל הקולוניאלית בוויקישיתוף

ברזיל הקולוניאלית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)