מדינת ברזיל
מדינת ברזיל הייתה יחידה מנהלית קולוניאלית באמריקה הפורטוגלית שהתקיימה בין 1621 ל-1815 בחלקים נרחבים משטחה של ברזיל המודרנית. לאחר כישלון שיטת הקפיטניות הכפיף פליפה השלישי, מלך ספרד ופורטוגל, מספר קפיטניות תחת סמכותה של יחידה מנהלית חדשה, "מדינה", וייסד שתי מדינות שכאלו: מדינת ברזיל, שכללה את רוב האזורים המפותחים דאז של אמריקה הפורטוגלית והתפרשה על אזורי דרום, מרכז-מערב, דרום-מזרח, וכל אזור החוף המזרחי, ואת מדינת מרניאו מצפון לה.
| |||
 | |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| תאריכי הקמה |
1763  | ||
| תאריכי פירוק |
1815 | ||
| ישות קודמת |
 הממשל הכללי של ברזיל  מדינת גראו-פארה וריו נגרו מדינת מרנהאו ופיאווי  1630:ברזיל ההולנדית | ||
| ישות יורשת |
1654: ברזיל ההולנדית  1815:הממלכה המאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגרבש  ממלכת ברזיל | ||
  | |||
_(variant).svg)
.png)
רקע לייסוד
עריכהבין 1534 ו-1536, כ-35 שנים לאחר גילויה על ידי פורטוגל, חולקה ברזיל לרצועות רוחביות, שכונו קפיטניות, אשר ניתנו על ידי מלך פורטוגל לאצילים בממלכה במטרה לפתח ולאכלס את הקולוניה. משלא הושגה מטרה זאת, שלחה פורטוגל ב-1549 מושל כללי לרכז את פעילות הקפיטניות ובכך יצרה שלטון מרכזי. עם ריכוז השלטון והחלפת האינדיאנים המקומיים בעבדים אפריקנים ככוח עבודה, חלק מהקפיטניות התחילו לספק הכנסות נאות לכלכלת פורטוגל.
ב-1580 כבש פליפה השני, מלך ספרד, את פורטוגל והכריז על עצמו כמלך פיליפה הראשון של פורטוגל. מאז ועד 1640 שלטה ספרד על פורטוגל, וכתוצאה גם על קולוניותיה, לרבות ברזיל. עם זאת, ריבוי הרפתקאות צבאיות וניהול פנימי חלש הביאו להידרדרות כלכלית של הממלכות. עד שעלה לשלטון בנו של פיליפה השני, פליפה השלישי (פיליפה השני של פורטוגל), הלכה וגברה תלותה של ספרד בהכנסות מהקולוניות. תהליך זה הביא את הצורך בפיקוח צמוד יותר על המסחר והמיסוי בברזיל.
ייסוד וניהול
עריכהב-1621 חילק פיליפה השלישי את ברזיל הקולוניאלית לשתי מדינות: מדינת ברזיל ומדינת מרניאו. מטרת ייסוד מדינת ברזיל הייתה פיקוח הדוק יותר על השלטון המקומי. מטרת ייסוד מדינת מרניאו הייתה הגברת השמירה על הקפיטניות הצפוניות המרוחקות ממרכז הקולוניות בפני פלישות צרפתיות וכן עידוד הייצור החקלאי והמסחר בו.
מדינת ברזיל כללה את כל הקפיטניות, למעט מרניאו, פרה, וסֶיאָרַה. בירתה הייתה סלבדור, שהייתה גם בירת הקולוניה כולה עד אז.
בשלהי המאה ה-17, אחרי שפורטוגל הייתה שוב עצמאית, התגלו מכרות זהב, מתכות, יהלומים, ואבנים יקרות נוספות בקפיטניית סאו ויסנטה (São Vicente) הדרומית. האזור נקרא מינאס ז'ראיס ("מכרות כלליים"). כתוצאה, עברה בירת המדינה ב-1763 לריו דה ז'ניירו, אשר שמשה כנמל יציאה של הזהב לפורטוגל.
לאחר 1720 קיבל שליט המדינה את הכינוי משנה למלך, אף על פי שהמדינה מעולם לא קיבלה תוקף רשמי של מלכות משנה.
בעקבות העתקת מושבה של החצר המלוכה הפורטוגלית אל ברזיל ב-1808, חדלה מדינת ברזיל להתקיים ב-16 בינואר 1815. אז העלה הנסיך העוצר ז'ואאו את כל הקולוניה הברזילאית לדרגת ממלכה ואיחד אותה עם ממלכת פורטוגל ואלגראבש ביחידה מנהלית אחת, המכונה "הממלכה המאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגראבש".
עבדות בבסיס הכלכלה
עריכההכלכלה במדינת ברזיל במאה ה-16 וה-17 התבססה על ניצול עבדים אפריקאים בעבודות במטעי הקקאו, הטבק והסוכר. מזג האוויר הטרופי המאפיין אזור זה אפשר גידול מסיבי של מטעי הסוכר אשר הפיקו פי שלושה רווחים מיתר התפוקה החקלאית. תהליך הפקת הסוכר מקנה הסוכר הוא תהליך מפרך וממושך שדורש כוח עבודה רב. כתוצאה ממחסור בכוח עבודה ומהביקוש ההולך וגדל של סוכר במדינות אירופה, צמחה שיטת העבדות. העבדים בתקופה זו היוו כוח חיוני לכלכלה הקפיטליסטית שהתפתחה, שכן ככל שהדרישה למוצרי יוקרה באירופה גברה, כך גבר הצורך ביותר עבדים. כמו כן, החברה שצמחה באזורי המטעים הייתה מורכבת ברובה מעבדים אשר נשלטו בידי קבוצת אליטה אירופאית או קריאולית. קבוצה זו שלטה באוכלוסיית העבדים בכל היבטי החיים כמו התערבות במסגרת המשפחתית ושלילת זכויות אדם בסיסיות. שיטת ניצול זו היא בין השיטות האכזריות ביותר שהכירה האנושות וקשורה באופן הדוק לשגשוג מדינת ברזיל ומדינות נוספות באירופה.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה- ברזיל קולוניאלית באתר "בגרות" ברזילאי (בפורטוגזית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Gad Heuman and Treuor Burnard, THE, ROL]TLE,DGE, HISTORY OF SLAVERY, raytorarranciiZro, 2010