ג'יימס שילדס (1806–1879)
ג'יימס שילדס (באנגלית: James Shields; 10 במאי 1806 – 1 ביוני 1879) היה פוליטיקאי אירי אמריקאי וקצין בצבא ארצות הברית, שהוא האדם היחיד בתולדות ארצות הברית שכיהן כסנאטור מטעם שלוש מדינות שונות, ואחד מתוך שניים שייצגו מספר מדינות בסנאט האמריקאי. כחבר במפלגה הדמוקרטית, שילדס ייצג את אילינוי מ-1849 עד 1855, בקונגרסים ה-31, ה-32 וה-33, מינסוטה בין השנים 1858–1859, בקונגרס ה-35, ומיזורי בשנת 1879, בקונגרס ה-45.
 | |||||||||||||||||||||
| לידה |
10 במאי 1806 אלטמור, מחוז טיירון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד   | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1879 (בגיל 73) אוטומווה, איווה, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||||||||||||||||||
| מדינה |
ארצות הברית, Ireland | ||||||||||||||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
שילדס, שנולד והתחנך לראשונה באירלנד, היגר לאמריקה ב-1826. הוא עבד תקופה קצרה כמלח, ושהה בקוויבק, לפני שהתיישב בקסקסקיה, אילינוי, שם למד במשפטים והחל לעסוק בעריכת דין. בשנת 1836, נבחר לבית הנבחרים של אילינוי, ובהמשך מונה למבקר המדינה. עבודתו כמבקר המדינה ספגה ביקורת מאברהם לינקולן הצעיר, שיחד עם ארוסתו, מרי טוד פרסם סדרת מכתבים סאטיריים בעיתון מקומי תחת שם עט. בעקבות זאת, שילדס אתגר את לינקולן לדו-קרב, והשניים כמעט נלחמו ב-22 בספטמבר 1842, אך בסופו של דבר הגיעו לפיוס ואף הפכו לחברים.
בשנת 1845 מונה שילדס לבית המשפט העליון של אילינוי, אך התפטר מתפקידו כדי לכהן כנציב משרד הקרקעות הכללי של ארצות הברית. עם פרוץ מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, עזב את תפקידו במשרד הקרקעות כדי להתמנות לבריגדיר גנרל בצבא המתנדבים. הוא שירת בהצטיינות ונפצע פעמיים במהלך המלחמה. בשנת 1848 מונה למושל הראשון של טריטוריית אורגון ואושר על ידי הסנאט, אך דחה את המינוי. לאחר כהונתו כסנאטור מאילינוי, עבר למינסוטה, שם ייסד את העיירה שילדסוויל. לאחר מכן נבחר לסנאטור ממינסוטה. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, שירת בצבא, ובקרב קרנסטאון היה כוחו האחראי לתבוסה הטקטית היחידה שספג גנרל סטונוול ג'קסון במלחמה. זמן קצר לאחר מכן התפטר מתפקידו הצבאי. לאחר שעבר מספר פעמים, התיישב לבסוף במיזורי ושוב כיהן בסנאט לתקופה קצרה של שלושה חודשים. שילדס נפטר בשנת 1879, והוא מייצג את מדינת אילינוי באוסף היכל הפסלים הלאומי.
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהשילדס נולד ב-10 במאי 1806 באלטמור, מחוז טיירון, אירלנד, להורים, צ'ארלס שיילס/אושיילס/שילדס ואן מקדונל, והיה הבכור מבין שלושה ילדים. אביו נפטר כשהיה בן שש, ודודו, שגם נקרא ג'יימס שילדס ונולד באירלנד, מילא תפקיד חשוב בחייו. הדוד היה פרופסור ליוונית ולטינית וכיהןכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מאוהיו.[1]
שילדס הצעיר קיבל חינוך מוקדם בבית ספר לא רשמי (אנ') בסמוך לביתו, מאוחר יותר בבית ספר בניהולו של כומר ממכללת מיינות', ולבסוף אצל דודו. הוא למד מדע צבאי, סיוף, וצרפתית אצל חייל ותיק ממלחמות נפוליאון, מהן היו רבים באירלנד באותה תקופה.[2] בשנת 1822 ניסה שילדס להגר לארצות הברית, אך ספינתו עלתה על שרטון ליד חופי סקוטלנד, והוא היה אחד משלושה או ארבעה ניצולים בלבד. בסביבות 1826 הצליח להגיע לאמריקה, אך גילה שדודו, שאותו קיווה לפגוש, כבר נפטר.
שילדס לקח עבודה כמלח והפך לקצין פיננסי על סיפון של אוניית סוחר. עם זאת, תאונה הותירה אותו פצוע עם שתי רגליים שבורות, והוא אושפז בבית חולים למשך שלושה חודשים. לאחר שהחלים, התנדב ונלחם במלחמת הסמינול השנייה, שם הגיע לדרגת לוטננט.
הוא שהה זמן מה בקוויבק, שם ייסד בית ספר לסיף. לבסוף התיישב בעיירה קסקסקיה במחוז רנדולף, אילינוי, בשנת 1832. שם למד משפטים והחל לעסוק בעריכת דין, תוך שהוא מלמד צרפתית כדי להשלים הכנסה. בשנת 1836 החל לכהן כחבר בבית הנבחרים של אילינוי, ובשנת 1839 נבחר למבקר המדינה של אילינוי.
הוא בילה זמן מה בקוויבק, והקים בית ספר לסייף. בסופו של דבר, שילדס התיישב בקסקסקיה, מחוז רנדולף, אילינוי, שם למד והחל לעסוק בעריכת דין ב-1832, והשלים את הכנסתו על ידי הוראת צרפתית. הוא כיהן כחבר בבית הנבחרים של אילינוי, החל מ-1836, וב-1839 נבחר למבקר המדינה. כמבקר מדינה, שילדס היה מעורב בתהליך של תיקון המצב הפיננסי של אילינוי בעקבות משבר 1837 (Panic of 1837). חלק מהצעדים שננקטו במהלך תהליך זה היו שנויים במחלוקת וגרמו לאי שביעות רצון בקרב הציבור.
דו-קרב עם אברהם לינקולן
עריכהשילדס כמעט השתתף בדו-קרב ב-22 בספטמבר 1842 עם אברהם לינקולן, אז עורך דין צעיר מספרינגפילד, אילינוי. לינקולן פרסם מכתב שנוי במחלוקת בעיתון המקומי, ה-Sangamo Journal, שבו הוא מתח ביקורת על שילדס תוך שהוא מתחזה לאיכר מקומי בשם "דודה בקה" או פשוט "רבקה".
באותה תקופה, הייתה מחלוקת עזה סביב השימוש בכסף נייר לעומת זהב וכסף לתשלום חובות ציבוריים. הבנק המדינתי של אילינוי נסגר, ושילדס, בתפקידו כמבקר המדינה, הפך למוקד של כעס וביקורת מצד חברי המפלגה הוויגית, במיוחד בשל הבחירות הקרובות של 1842. מרי טוד, ארוסתו של לינקולן לעתיד, סייעה בעריכת המכתב, והיא וחברתה הקרובה, ג'וליה ג'יין, המשיכו לכתוב לעיתון ללא ידיעת לינקולן.
במכתב, "רבקה" לעגה לשילדס וכינתה אותו "שוטה כמו גם שקרן". בנוסף, המכתב כלל תיאור מביך של שילדס במסיבה:
"אם הייתי חרשת ועיוורת, הייתי מזהה אותו לפי הריח... כל הנשים בעיר היו שם, יחד עם כל האלמנות היפות והנשים הנשואות, מתוחות ומנופחות כמו חבילות חציר שלא נערמו עדיין... הוא חילק את כספו לזו ולזו ולשלישית, וסבל הפסדים כבדים כי זה לא היה כסף כסף אלא כסף נייר מדינתי... [מצטטת את שילדס] 'יקירותיי, זה כואב, אבל אני לא יכול להתחתן עם כולכן. אני יודע כמה אתן סובלות, אבל תזכרו, זו לא אשמתי שאני כל כך נאה ומושך.'"
הפרסומים עוררו סערה בספרינגפילד, ושילדס, שנפגע עמוקות מהלעג הציבורי, דרש לקבל התנצלות וגילוי של זהות המחבר. לינקולן לקח אחריות על המכתבים והסכים לאתגר. שילדס דרש מלינקולן התנצלות מלאה, והעימות הסלים לשלב שבו שניהם בחרו עוזרים וקבעו להיפגש בדו-קרב באי "בלודי איילנד" (Bloody Island), השוכן בין מיזורי לאילינוי.[3]
מכיוון שהחוק התיר לאדם שזומן לדו-קרב לבחור את כלי הנשק, לינקולן בחר בחרבות פרשים, מתוך ידיעה ששילדס היה צלף מיומן וגם בגלל יתרונו בגובה – לינקולן היה בגובה 1.93 מטרים לעומת 1.75 מטרים של שילדס.
לפי חלק מהדיווחים, ג'ון הארדין ור. וו. אינגליש התערבו ושכנעו את השניים להפסיק את העימות.[4][5] אחרים טוענים שהשניים פתרו את הסכסוך ללא אירוע נוסף, בין אם באמצעות איומים מצד לינקולן או דרך התנצלות והסבר מטעמו. בכל מקרה, כל הגרסאות מסכימות שהשניים עזבו את האי מבלי לקיים את הדו-קרב. לאחר מכן, שילדס ולינקולן הפכו לידידים קרובים ושמרו על קשר טוב במשך כל חייהם.
קריירה לאחר מכן
עריכהב-18 בפברואר 1845 מונה שילדס לשופט בבית המשפט העליון של אילינוי, במקומו של סטיבן א. דאגלס, שפרש מתפקידו. כהונתו בבית המשפט הייתה יחסית חסרת אירועים, ולאחר זמן קצר הוא התפטר כדי להתמנות לתפקיד נציב משרד הקרקעות הכללי של ארצות הברית.
במהלך כהונתו במשרד הקרקעות, השקיע שילדס מאמצים רבים בקידוחים, בדיקות, סקרים ובחינות קרקע באיווה, כחלק מתוכניתו להקים מושבה למהגרים אירים באזור זה. מאוחר יותר, הוא התפטר מהתפקיד כדי לקבל פיקוד כבריגדיר גנרל בעקבות פרוץ מלחמת ארצות הברית–מקסיקו.
.jpg)
מלחמת ארצות הברית–מקסיקו
עריכהב-1 ביולי 1846, גויס ג'יימס שילדס כבריגדיר גנרל של מתנדבים כדי להילחם במלחמת ארצות הברית–מקסיקו. הוא שירת תחת זאכרי טיילור, שהיה גם הוא בריגדיר גנרל בריגדה באותה תקופה, ולאחר מכן תחת בריגדיר גנרל ג'ון א. וול ומייג'ור גנרל וינפילד סקוט.
בשנת 1846 יצא שילדס למלחמה עם שתי בריגדות תחת פיקודו. בפברואר 1847, כאשר העיר טמפיקו ננטשה, אנשיו השתלטו עליה. הוא פיקד על הבריגדה השלישית, בדיוויזיית המתנדבים, בקרבות וראקרוז וסרו גורדו, שם נפצע קשה מרסיסי קלע אשכול, והיה עליו להחלים במשך תשעה שבועות. שילדס שב ללחימה והשתתף ביום אחד בלבד בשני קרבות משמעותיים: קונטרראס וצ'ורובוסקו. תפקודו בקרבות אלו זכה לביקורות מעורבות: בעוד חלק ראו את פיקודו כמסורבל, אחרים שיבחו אותו על כישוריו הטקטיים. הבריגדה שלו נזקקה לתגבורות כדי לגבור על התנגדות חזקה מצד האויב, אך הצליחה לקחת למעלה מ-800 שבויים.
בקרב צ'פולטפק נפצע שילדס פעם נוספת, הפעם בזרועו, לאחר שסוסו נהרג בקרב והוא נאלץ להמשיך להילחם רגלית תוך כדי הנהגת אנשיו עם חרב בידו. הוא נשאר בשדה הקרב עד לסיומו, אך לאחר מכן נאלץ להחלים במשך מספר חודשים עד לסיום הקרבות האחרונים של המלחמה.
שילדס שב לארצות הברית, שוחרר מתפקידו ב-28 ביולי 1848, וחטיבתו פורקה. הוא חזר לעסוק בעריכת דין באילינוי. בתום שירותו, הוענקה לו דרגת כבוד של מייג'ור גנרל, והוא קיבל שני חרבות כבוד, אחת מקרוליינה הדרומית והשנייה מאילינוי.
סנאטור מאילינוי
עריכהלאחר המלחמה, ב-14 באוגוסט 1848, מינה הנשיא ג'יימס פולק את ג'יימס שילדס לתפקיד מושל טריטוריית אורגון, שנוסדה באותו היום. המינוי אושר על ידי הסנאט האמריקאי, אך שילדס סירב לקבל את התפקיד. [6] במקומו, מונה ג'וזף ליין, שהפך למושל הראשון של הטריטוריה החדשה.
שילדס סירב למשרת המושל כדי להתמודד על מושב בסנאט מטעם אילינוי. הוא נבחר, אך הבחירה בוטלה משום שלא היה אזרח ארצות הברית במשך תשע שנים כנדרש על פי החוקה. שילדס התאזרח ב-21 באוקטובר 1840, אך נבחר לסנאט ב-13 בינואר 1849.[7] כתוצאה מכך, הוא נאלץ להתפטר ב-14 במרץ, שב לאילינוי, התמודד שוב בבחירות מיוחדות בדצמבר אותה שנה (לאחר שחלפו תשע השנים הנדרשות), וזכה במושב מחדש.
כסנאטור, הוא התנגד לעבדות ותמך במענקי קרקע למכללות חקלאיות, למסילות ברזל, לחיילים ולמתיישבים במסגרת חוק בית.
בשנת 1854 פרסם שילדס את הספר *A History of Illinois, from its Commencement as a State in 1818 to 1847*, שהיה במקור כתב יד מאת מושל אילינוי תומאס פורד. בהקדמה לספר כתב שילדס כי פורד מסר לו את כתב היד על ערש דווי, כדי ששילדס יפרסם אותו וישתמש בהכנסות למען ילדיו היתומים של פורד.[8] באותה שנה, הוקם בשיקגו כוח צבאי שנקרא "Shields Guards" לכבודו של שילדס. כוחות אלו הפכו לפלוגות I ו-K ברגימנט הרגלים המתנדבים ה-23 של אילינוי.[5]
סנאטור ממינסוטה
עריכהבשנת 1855, שילדס הפסיד בבחירות מחדש לסנאט מטעם אילינוי בריצה משולשת מול אברהם לינקולן וליימן טראמבל. לאחר מספר סבבי הצבעה, טראמבל ניצח וזכה במושב. שילדס עבר לאחר מכן למינסוטה, לבחון קרקעות שהוענקו לו בתמורה לשירותו הצבאי. הוא פעל לארגן הגירה של מהגרים אירים מהחוף המזרחי לטריטוריית מינסוטה, שהתיישבו במחוזות רייס ולה-סואר. שילדס עצמו ייסד את העיירה שילדסוויל (Shieldsville), מינסוטה, והיה מעורב גם בהתיישבות המוקדמת של פַּרִיבּוֹ (Faribault), מינסוטה.
בשנת 1857, לאחר טבח שערכו ילידים אמריקאים במתיישבים באזור ספיריט לייק שבאיווה, הוביל שילדס קבוצה של כ-100 אנשים ממינסוטה להילחם בשבטים. עם זאת, עד שהגיע, השבטים כבר הובסו על ידי כוחות תחת פיקודו של ג'אדסון בישופ.
כאשר מינסוטה קיבלה מעמד של מדינה בשנת 1858, והמחוקקים התכנסו בדצמבר, שילדס הוצע כמועמד פשרה לסנאט של ארצות הברית לצד הנרי מוור רייס. השניים הגרילו קשים כדי לקבוע מי מהם יכהן תקופת כהונה ארוכה ומי תקופה קצרה. שילדס הגריל את הקש הקצר וכיהן עד מרץ 1859 בלבד. בבחירות המחודשות של 1859 הפסיד למורטון ס. וילקינסון.
מלחמת האזרחים האמריקנית
עריכהלאחר מכן עבר שילדס לקליפורניה, ובשנת 1861 התחתן עם מרי קאר. הוא היה מעורב במיזם כרייה במקסיקו, ושם היה כאשר מונה לבריגדיר גנרל של מתנדבים מקליפורניה עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, כמחליפו של פרדריק וו. לנדר שנפטר. שילדס פיקד על הדיוויזיה השנייה של הקורפוס החמישי בארמיית הפוטומק (שהפך לאחר מכן לחלק מארמיית שֶנַנדוֹאה) במהלך מערכת העמק של 1862.
שילדס נפצע בקרב קרנסטאון ב-22 במרץ 1862, אך כוחותיו הסבו תבוסה טקטית לגנרל תומאס ג'יי. "סטונוול" ג'קסון, היחידה במהלך המערכה ואף במהלך כל המלחמה.[9] למחרת הקרב, קיבל שילדס דרגת מייג'ור גנרל, אך המינוי בוטל, נשקל מחדש, ולבסוף נדחה. בעקבות הדחייה של קידומו, שילדס התפטר מצבא האיחוד.[10] [11] באופן לא רשמי, הוצע לו לפקד על ארמיית הפוטומק על ידי הנשיא אברהם לינקולן, אך שילדס סירב בשל יחסיו המתוחים עם מזכיר המלחמה אדווין סטנטון.
סנאטור ממיזורי
עריכהבשנת 1863, שילדס עבר לסן פרנסיסקו, שם שימש כממלא מקום המנהל של הרכבת של המדינה.[1] לאחר מכן עבר לעמק המיסיסיפי, והמשיך לוויסקונסין. בשנת 1866 התיישב בקרולטון, מיזורי, שם נשאר עד מותו 13 שנים מאוחר יותר. שם טיפל בחוותו, העביר הרצאות והמשיך את מעורבותו הציבורית.
בשנת 1868, שילדס ניאות להתמודד עם בקשתם של תומכים שהתייצבו על מנת להתמודד על מקום בקונגרס, אך בסופו של דבר הפסיד בבחירות. תוצאות הבחירות היו שנויות במחלוקת, ובסופו של דבר הוענק לו שכר לשנה על ידי הקונגרס. חבר הקונגרס, בנג'מין באטלר, הציע לו להיות שוער הסף של בית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1876, אך שילדס, שראה בכך השפלה, סירב.
שילדס היה מעורב בגיוס כספים לצורך סיוע לאזורי דרום ארצות הברית שנפגעו ממחלת הקדחת הצהובה. הוא שימש כחבר בית הנבחרים של מדינת מיזורי, ובתור ממונה רכבות היה מעורב בהקמת "ועדת הרכבות" של המדינה.
בשנת 1879, נבחר למלא את המושב שהתפנה עקב מותו של הסנאטור לואיס ו. בוגי. הוא שימש רק שלושה חודשים בסנאט, ולא הסכים להתמודד על מושב נוסף. בכך הפך שילדס לאדם היחיד ששימש כסנאטור מ-3 מדינות שונות.
מוות ומורשת
עריכהשילדס מת באופן מפתיע ב-1 ביוני 1879 באוטומווה, איווה, במהלך סיור הרצאות, לאחר שהתלונן על כאבים בחזה. גופתו הועברה לקרולטון, מיזורי ברכבת, שם התקיימה לו לוויה בכנסייה הקתולית המקומית, וגופתו הוסעה לבית הקברות של סנט מרי על ידי שתי פלוגות של רגימנט הרגלים ה-19, רובאי קרייג ותזמורת כלי נשיפה בת 20 נגנים. קברו נותר ללא סימן במשך 30 שנה, עד שהממשל המקומי והקונגרס האמריקאי מימנו אנדרטה מגרניט וברונזה לכבודו שם.
שילדס לא היה אדם עשיר בשנותיו האחרונות, ובמותו היו החפצים היקרים ביותר שיכל להשאיר למשפחתו חרבות טקסיות, שניתנו לו לאחר סיום מלחמת ארצות הברית–מקסיקו. לאחר מותו, מרי שילדס נשארה בקרולטון עם בתם ושני בניהם, עד שהעבירה את מגוריה לניו יורק, שם חיה עם בנם דניאל.
פסל ברונזה של שילדס הוענק על ידי מדינת אילינוי בשנת 1893 לקפיטול האמריקאי, והוא מייצג את המדינה בהיכל הפסלים הלאומי. הפסל פוסל על ידי לאונרד וולק, והוקדש בדצמבר 1893. פסל של שילדס ניצב מול בית המשפט של מחוז קרולטון, מיזורי.[12] הוא הוקדש ב-12 בנובמבר 1910, ועיתונים דיווחו על "מאות מבקרים ממדינות שונות" שהיו נוכחים בהשקת הפסל.[13] הקונגרס הקצה 5,000 דולר להקמת האנדרטה. פסל שלישי ניצב באדמות הקפיטול בסיינט פול, מינסוטה, והוקדש בשנת 1914.[2] [14]
דרק וורפילד כתב שיר בשם "The Ballad of General Shields" (הבלדה של הגנרל שילדס) עליו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ג'יימס שילדס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'יימס שילדס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ג'יימס שילדס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ^ 1 2 "Illinois in the National Statuary Hall in the Capitol in Washington". The Wyoming Post Herald. 4 באוקטובר 1933. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Abraham Lincoln's Duel". American Battlefield Trust (באנגלית). 17 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2017. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Abraham Lincoln Prepares to Fight a Saber Duel". historynet.com. originally published February 2002 by Civil War Times magazine. 12 ביוני 2006. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Shiels, Damian (13 בפברואר 2013). Irish in the American Civil War (באנגלית). The History Press. ISBN 9780752491974. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Senate Executive Journal: Monday, August 14, 1848". Library of Congress. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Polk, James (1853). The Statesman's Manual: The Addresses and Messages of the Presidents of the United States, Inaugural, Annual, and Special, from 1789 to 1851 (באנגלית). E. Walker. p. 1890. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ford, Thomas; Shields, James (1854). A history of Illinois : from its commencement as a state in 1818 to 1847. Lincoln Financial Foundation Collection. Chicago : S.C. Griggs & Co. Ivison & Phinney. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Battle of Kernstown: Stonewall Jackson's Only Defeat". American Battlefield Trust (באנגלית). 16 באפריל 2009. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Brigadier General James Shields". World Digital Library (באנגלית). נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Christensen, Lawrence O.; Foley, William E.; Kremer, Gary (באוקטובר 1999). Dictionary of Missouri Biography (באנגלית). University of Missouri Press. ISBN 9780826260161. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "General James Shields, (sculpture)". Smithsonian American Art Museum. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Government Monument to Gen. Shields is Unveiled". Los Angeles Herald-Express. 13 בנובמבר 1910. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Address at the unveiling of the statue of General Shields : in the Capitol of Minnesota, October 20, 1914". Library of Congress. נבדק ב-16 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה)