גדעון גרייף

גדעון גרייף (Greif; נולד ב-16 במרץ 1951) הוא היסטוריון ישראלי העוסק בתחום חקר השואה ומומחה לתולדות מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. גרייף התפרסם בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 כזמר שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים ובפסטיבלי זמר שונים. שירו המוכר ביותר, שהיה ללהיט בזמנו, נקרא "עלי זהב".

גדעון גרייף

גדעון גרייף
לידה	16 במרץ 1951 (בן 73) תל אביב-יפו, ישראל
ענף מדעי	היסטוריה, השואה
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב אוניברסיטת וינה
מוסדות	האוניברסיטה הפתוחה הקריה האקדמית אונו
פרסים והוקרה	פרס סוקולוב

ביוגרפיה

גרייף נולד בתל אביב. בשנת 1951.

משנת 1965 עד 1969 גדעון גרייף למד בתיכון עירוני ה' בתל אביב.

גרייף הוא אביה של הסופרת והעורכת הספרותית אביגיל גרייף-קנטורוביץ'.

קריירה מוזיקלית

בגיל 14, שר בתוכנית הכישרונות הצעירים של "קול ישראל" "תשואות ראשונות". את שירותו הצבאי עשה כעורך מוזיקלי וקריין בגלי צה"ל.

בשנת 1971 שר גרייף בפסטיבל שירי ילדים השני את השיר "טל והרוח" (מילים: אפרים כץ, לחן: לאה לופנפלד).

את ההופעה הראשונה שלו בפסטיבלי הזמר החסידיים עשה גרייף בשנת 1971 בפסטיבל הזמר החסידי מס' 3, שבו שר את השיר "שאלו שלום ירושלים" (מילים: תהילים קכ"ב, לחן: צבי בורודו). בשנה שלאחר מכן, זכה גרייף במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי מספר 4, בשיר "והביאנו לציון עירך", על-פי לחן של ראובן סירוטקין וטקסט הלקוח מן התפילה.

כהיסטוריון

לימודים וקריירה אקדמאית

גרייף עזב באופן חלקי את עולם המוזיקה, והחל ללמוד היסטוריה.

משנת 1974 עד 1976 למד באוניברסיטת תל אביב, שם קיבל את התואר הראשון בהיסטוריה של עם ישראל, עם התמחות בהיסטוריה של ארץ ישראל. בין השנים 1976 ו-1982 עשה תואר שני בהיסטוריה יהודית באוניברסיטת תל אביב. משנת 1996 עד 2001 למד באוניברסיטת וינה שממנה קיבל את הדוקטורט שלו.

הוא התמחה בחקר השואה. עבד ביד ושם כשלושים שנים, ובמסגרת זו של יד ושם פרסם ספרים ומחקרים בתחום השואה. לימד גם באוניברסיטה הפתוחה^{[דרוש מקור]}.

גרייף הפיק וערך תוכניות רדיו בקול ישראל ובגלי צה"ל בנושא השואה, וזכה בשנת 1988 בפרס סוקולוב על המשדר "סאלוניקי-אושוויץ".

מאז 2019 הוא עומד בראש ועדה שהוקמה ברפובליקה סרפסקה כדי לחקור פשעים שבוצעו בסרברניצה במהלך המלחמה בבוסניה-הרצגובינה (1992–1995).

יזם כנס אקדמי שעסק ב”סופר השואה הראשון”, יחיאל די־נור, המוכר בכינוי העט “ק. צטניק”. את הכנס ארגן גרייף באוניברסיטת קלגרי שבקנדה.

מחקר

גרייף היה היועץ המדעי והיועץ ההיסטורי של התערוכה "איתי כאן שישה מיליון מאשימים" שציינה 50 שנה למשפטו של אדולף אייכמן בשנת 1961, שנחנך ב-11 באפריל 2011 ביד ושם. התערוכה מתארת את הקריירה של אייכמן ב-SS, אחריותו האישית לגירוש מיליוני יהודים לגטאות ולמחנות ההשמדה, ניסיונות ההסתתרות שלו לאחר המלחמה ומבצע גילויו ותפיסתו בארגנטינה ב-1960. התערוכה נועדה להוכיח כי אייכמן לא היה "הרוצח מאחורי השולחן", אלא אויב קנאי של היהודים, נחוש לשלוח אותם אל מותם.

פרויקטים מיוחדים

ספרו של גרייף בכינו ללא דמעות היה מקור בו השתמש הבמאי ההונגרי לאסלו נמס ליצור את הסרט הבן של שאול המוקדש לזונדרקומנדו. הסרט זכה פרס אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר 2016, וזכה גם בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2016. גרייף גם שימש יועץ היסטורי לסרט.

בינואר 2017 השתתף יחד עם נציגי סרביה בארצות הברית ביצירת בתערוכה Jasenovac 75 בניו ג'רזי המכסה פשעים שביצע אוסטאשה הקרואטי במחנה הריכוז יאסנובאץ, כולל פשעים נגד הסרבים. בינואר 2018, עם נציגי סרביה, גרייף ארגן את התערוכה Jasenovac - pravo na nezaborav באו"ם בניו יורק. התערוכה זכתה לביקורת מצד ה-MVEP הקרואטי על הפצת מידע כוזב ותעמולה, בעוד שהאו"ם התנער מתוכן התערוכה. גרייף בילה ארבע שנים בבחינת ארכיונים במחקר על רצח העם ב-המדינה העצמאית של קרואטיה,, בהם טען כי יותר מ-800,000 סרבים ו-40,000 יהודים נהרגו על ידי הקרואטיים, בנוסף לצוענים ולאנטי-פשיסטים.

גדעון גרייף שימש יועץ היסטורי לסרטה של הבמאית שושי בן חמו "הכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה". הסרט התיעודי הזה, שאורכו כשעתיים ואשר צולם בכמה ארצות אירופיות, מתאר את פעילותם הנועזת של יהודים בארצות שונות בימי השואה להציל את אחיהם היהודים, תוך סיכון נפשם שלהם.

גדעון גרייף משמש יועץ היסטורי לסרטן של לינה צ'פלין ודניאלה רייס-רזון, סרט תיעודי המוקדש לרקדנית היהודייה-הפולנייה פרנצ'סקה מאן, אשר ירתה באקדח באיש הס"ס יוזף שילינגר באולם המלתחה של מישרפות אושוויץ בירקנאו באוקטובר 1943 וגרמה למותו. הסרט נמצא בשלבי הכנה סופיים.

גרייף משמש יועץ לסרטו של שלמה מי-צור, סרט תיעודי המוקדש למתאגרף היהודי-יווני ג'קו רזון, שאולץ בידי הגרמנים להופיע באושוויץ-בירקנאו בזירת האיגרוף, כדי לשעשע ולבדר את אנשי הס"ס. הסרט נמצא בשלבי הפקה מתקדמים.

גרייף שימש יועץ היסטורי לסרטו של אברמי זילברשטיין, "צלקת הזיכרון", המתעד את חייה וכיליונה של קהילת טומאשוב מאזובייצקי, עיירה יהודית טיפוסית, שרוב אוכלוסייתה היהודית נרצח בשואה בידי הגרמנים. הסרט מגולל את סיפורם של חיי היום יום בטומאשוב-מאזובייצק, באמצעות תצלומים ועדויות.הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפית של יעקב זילברשטיין: "שש שנים ובחזרה" (יראה אור בקרוב). גרייף מוליך את הסרט בהסבריו ההיסטוריים.

גרייף סייע לגב' לילי מאייר, אסירת אושוויץ לשעבר, להוציא לאור את אלבום התצלומים ההיסטורי המתעד את המשלוחים לאושוויץ-בירקנאו מהונגריה שמצאה, בהפקת ההוצאה לאור של יד ושם. באלבום אושוויץ נכלל מאמר מרכזי של גדעון גרייף המתאר את תולדות האלבום ואת גלגוליו. נוסף לכך, עסק גרייף בארצות הברית (פלורידה) ובאוסטריה באיתור ניצולים המופיעים באלבום. תוצאות מחקרו של גדעון גרייף מופיעים בזיהוי הדיוקנאות של היהודים מהונגריה, הנראים ב"אלבום אושוויץ".

איתור והצבת הקרון האותנטי על הרציף במחנה אושוויץ -בירקנאו

גרייף יזם בשנת 2006 את פרויקט הקרון האותנטי, שעומד כעת על הרמפה של בירקנאו, לא רחוק מהכניסה הראשית למחנה, כזיכרון נצחי למאות אלפי יהודי הונגריה, שנרצחו על ידי גרמנים בתאי הגזים של בירקנאו בשנת 1944, והוקדשו לזכרו של הוגו לואי.^{[דרוש מקור]}

בפגישות שקיים גדעון גרייף עם איש העסקים היהודי-אוסטרלי פרנק לואי בביתו של לואי בסידני, לפי בקשתו של לואי, העלה גדעון גרייף את הרעיון להציב על הרציף ("רמפה") של בירקנאו קרון אותנטי, כאנדרטה לזכרם של מאות אלפי יהודי הונגריה ששולחו למותם בתאי הגז והמישרפות של אושוויץ-בירקנאו החל מחודש מאי 1944.

גדעון בדק ומצא את המיקום המדויק שאליו הגיעה הרכבת, שבה שולח מהונגריה למותו אביו של פרנק לואי, הוגו. במשך כשלוש שנים עסק גדעון גרייף בחיפוש קרון אותנטי, בארצות שונות, עד שקרון כזה נמצא בגבול שבין גרמניה להולנד. מבצע איתור הקרון בשלבו האחרון התבצע בעזרתו של מיכה לימור, איש הטלוויזיה הישראלית, שאתו נסע גדעון לצורך איתור קרון רכבת אותנטי מימי השואה.

מנהל מוזיאון אושוויץ-בירקנאו, ד"ר פיוטר ציווינסקי, שאותו גייס גדעון גרייף לפרויקט, נתן את ברכתו. הקרון האותנטי מוצב מאז על הרציף, בדיוק מילימטרי, ומאפשר למבקרים לחוש את תחושת המשולחים היהודים האומללים, הדחוסים ומצופפים כבהמות בקרון הבקר.

מחקר טבח בסרברניקה

בשנת 2019 מונה גרייף על ידי רפובליקה סרפסקה לעמוד בראש ועדה לבדיקת אירועי טבח סרברניצה במהלך המלחמה בבוסניה והרצגובינה (1992-1995). בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר כמו גם בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) ובתי המשפט הפנימיים אפיינו את ההרג הזה כרצח עם.

פרסים והוקרה

גרייף קיבל מספר עיטורים מממשלת סרביה^{[דרוש מקור]}.

הוא היה אמור לקבל מנשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, אות ההצטיינות המוענק על ידי ממשלת גרמניה על חקר השואה והוראתה ועל תרומתו לטיפוח הקשרים הפדגוגיים והמחקריים בין מדינת ישראל לבין גרמניה, אולם התעוררה מחאה עקב מעורבותו בוועדת החקירה לחקר האירועים בסרברניציה ב-1995 וקביעתה כי לא היה מדובר ברצח עם (ג'נוסייד) אלא בפשע מלחמה בלבד וההענקה נדחתה.

דיסקוגרפיה

גדעון גרייף, 1972

תקליטונים אישיים

• גדעון גרייף - תקליטון מס.1 - 1969

1. ראית ושמעת (אהוד מנור - אפי נצר)
2. עלי זהב (אורי אסף - משה וילנסקי)
3. הרחוב ששומעים בו רק פסנתר (אהוד מנור - משה וילנסקי)
4. מול מצפה האגמים (דבורה קוזוינר - אריה לבנון)

• גדעון גרייף - תקליטון מס. 2 - 1970

1. יש לי ערב פנוי (אהוד מנור - משה וילנסקי)
2. ערב לילה שחר (אבי קורן - נורית הירש)

• גדעון גרייף - תקליטון מס. 3 - 1970

1. לא אוכל בלי מיכל (מילים ולחן: אמיתי נאמן)
2. קצב (שמואל רוזן - עמליה רוזן)

• גדעון גרייף - תקליטון מס. 4 - 1971

1. רכבות בהרים (דודו ברק - שייקה פייקוב)
2. היה היו מילים יפות (תרצה אתר - משה וילנסקי)

• גדעון גרייף - תקליטון מס. 5 - 1974

1. העונה החמישית (יוסי בכר - ג'קי לוי)
2. בנות מולדתי (אבי קורן - אנריקו מסיאס)

אלבומים בהם השתתף

• פסטיבל שירי ילדים מספר 2 - 1971, השיר: "טל והרוח" (אפרים כץ - לאה לופנפלד).
• פסטיבל הזמר החסידי מספר 3 תשל"ב - 1971, השיר: "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכ"ב - צבי בורודו).
• פסטיבל הזמר החסידי מספר 4 תשל"ג - 1972, השיר: "והביאנו לציון עירך" (לחן: ראובן סירוטקין).
• להיטים מתוך סיפורי פוגי - 1973, השיר: "יש לי חג" (נעמי שמר).
• להיטים נבחרים - 13 להיטים - 1973, השיר: "רכבות בהרים" (דודו ברק - שייקה פייקוב).
• לקט מהמצעד - 1973, השיר: "אל תחכי אין פנאי" (תרצה אתר - דוד קריבושי).
• פסטיבל הזמר והפזמון הלועזי - 1973, השיר: "Somebody Like You".
• פסטיבל שירי יידיש מס. 2 - 1973, השיר: "Daine Hend".
• פסטיבל שירי יידיש מס. 3 - 1974, השיר: "A Shikor In Umet".
• פסטיבל שירי יידיש מס. 4 - 1975, השיר: "Feter Sholom".
• עת שערי רצון להפתח - פיוטים לימים הנוראים - 1975, השירים: "אדון הסליחות", "אנא כעב זדוני תמחהו" ו-"בטרם שחקים וארקים נמתחו".
• מרגניות למזכרת - משירי עמליה רוזן - 2010, השיר: "קצב" (שמואל רוזן - עמליה רוזן).

שירים שכתב לאחרים

• השיר: "Hold Me Love Me", בביצוע: מיכאלה, 1969 (גדעון גרייף - מיכאלה).
• השיר: "שלחי לו חיוך" בביצוע רומן שרון, 1970 (גדעון גרייף - עמליה רוזן).

ספריו

• כוכב בין צלבים / חנה אברוצקי עם גדעון גרייף; עורכת: איה לובין, תל אביב: כנרת מבית קלסיכנרת, 1995.
• בכינו בלי דמעות: עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ / גדעון גרייף; עורך אחראי: דב איכנולד, תל אביב: משכל, 1999.
• מציל אחי אנוכי: יהודים מצילים יהודים בימי השואה / תחקיר וכתיבה: גדעון גרייף; כתיבה ועריכה דידקטית: אפרת בלברג, ירושלים: יד ושם-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה - בית הספר המרכזי להוראת השואה, תשס"ה-2004.
• המלאך הטוב מאושוויץ : סיפורו המופלא של יעקב "ג'קיטו" מאסטרו, מציל היהודים מאושוויץ. תשע"ד 2014.
• מרד באושוויץ, התקוממות הזונדרקומנדו בתאי הגזים, 7 באוקטובר 1944, גדעון גרייף ואיתמר לוין, הוצאת משכל, 2017
• גדעון גרייף: מנהיגות חברתית-חינוכית בתקופת השואה : פרשת חייו ומותו של פרדי הירש בגטו טרייזיינשטאט וב"מחנה המשפחות" בבירקנאו, מתוך מנהיגות והנהגה (תשעג) 81-95. עורך: משה רחימי. אלקנה, רחובות: הוצאת מכללת אורות ישראל, תשעג, מספר מערכת בספרייה הלאומית 990005411610705171

• Jasenovac Ausvic Balkana - Ustaska Imperija Okrutnosti, Jasenovac Auschwitz of the Balkans - Ustasha Empire of Cruelty, מסת"ב 9789655727272
• Alojzije Stepinac Ustaski Vikar - Pokrsti Se Ili Umri - 101 Razlog Zasto Ne Moze Biti Svetac - Alojzije Stepinac Ustasha Vicar - Convert or Die - 101 Reason Why He Cannot Be a Saint, מסת"ב 9788677124502
• Ustasko Konacno Resenje Pre Nacistickog - Ustasha Final Solution Before Nazi Final Solution, מסת"ב 9788677124519

בעריכתו

• פליט ושריד בימי השואה / זרח ורהפטיג (עריכה והבאה לדפוס: משה מייזלש, גדעון גרייף), ירושלים: יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשמ"ד.
• השואה בהיסטוריוגראפיה: הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי החמישי של חוקרי השואה, ירושלים, ניסן תשמ"ג מארס 1983 / העורכים: ישראל גוטמן, גדעון גרייף, ירושלים: יד ושם, תשמ"ז 1987.
• תולדות יהודי ורשה: מראשיתם ועד ימינו / המחברים: ישראל גוטמן, אברהם ויין, שלמה נצר; העורך: גדעון גרייף, ירושלים: ארגון יוצאי ורשה בישראל, תשנ"א.
• המשימה אייכמן סיפור מחתרת חברות ונקמה מאת מנוס דייאמנט פתח דבר מאת ד"ר גדעון גרייף "יד ושם", מבוא מאת שמעון ויזנטל הוצאת ירון גולן 2004

מאמרים נבחרים

• גרייף, גדעון. מעבר לגשמי, פרשת חייו של אבא קובנר. בשביל הזיכרון, גל׳ 39 (2000), עמ׳ 49.
• גרייף, גדעון. הרשע המחושב של הנאצים, השנאה של הפולנים, רעיון הנקם של היהודים. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ג בניסן תשס״ב, 5 באפריל 2002, עמ׳ 27.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גדעון גרייף בוויקישיתוף

• גדעון גרייף, דף שער בספרייה הלאומית
• גדעון גרייף, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• גדעון גרייף - ערוץ היוטיוב הרשמי
• פרופסור גרייף באתר יד ושם
• מיכאל בירנבאום, לבכות בלי דמעות, באתר יד ושם
• ביקורת ספרים מאת גדעון גרייף, הדנה בספרה של ליוויה רוטקירכן, The Jews of Bohemia and Moravia – Facing the Holocaust, באתר יד ושם
• עופר אדרת, הישראלים שמנסים ללמד נוער גרמני על השואה, באתר הארץ, 27 במרץ 2014
• איילת שני, זו הפעם הראשונה בתולדות המין האנושי שאדם נדרש לעבוד במפעל מוות שבו רוצחים את בני עמו, באתר הארץ, 16 בפברואר 2017