עמליה רוזן
עמליה רוזן (12 בספטמבר 1928 – 14 במאי 2024) הייתה עורכת מוזיקלית ומלחינה ישראלית, שעבדה למעלה משישה עשורים בתחנת הרדיו גלי צה"ל.
| |
| לידה |
12 בספטמבר 1928 גאלאץ, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 2024 (בגיל 95) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
אמילי מרקוזון |
| מקום קבורה |
הרצליה |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט |
| תקופת הפעילות | 1953–2020 (כ־67 שנים) |
| עיסוק | עורכת מוזיקלית, מלחינה |
| מעסיק | גלי צה"ל |
  | |
ראשית חייה
עריכהעמליה רוזן נולדה בעיר גאלאץ שברומניה בשם אמילי מרקוזון, בתם היחידה של מריאטה, רוקמת שניהלה חנות סדקית קטנה, ושל מוריץ, סוחר יינות.[1] ב-1942, כחלק מהגזרות שהשיתו הנאצים על יהודי רומניה, גורשה מהגימנסיה בה למדה. אביה נשלח לעבודות כפייה בצפון המדינה, והיא נשארה בגאלאץ עם אמה. בתום מלחמת העולם השנייה החלה ללמוד באקדמיה למוזיקה בבוקרשט, ובמקביל למדה פסיכולוגיה ופדגוגיה באוניברסיטה.[1]
ב-1951 עלתה לישראל והגיעה למעברת קריית עמל בטבעון. הוריה, שבתחילה לא הורשו לעלות לישראל, עלו בעקבותיה. ב-1952 התגייסה לצוות הווי גולני.[1]
כעורכת מוזיקלית
עריכהלתחנת גלי צה"ל, שזה מקרוב נוסדה, הגיעה רוזן ב-1953 לאחר מפגש מקרי עם מפקד התחנה בנו צור, ששמע אותה מנגנת באקורדיון בהופעה במחנה ביל"ו. הוא הציע לה לעבור לגלי צה"ל בתור פקידת תקליטייה והיא נענתה. ב-1956 הנחתה תוכנית בשם "פרפראות".[1] לאחר שילדה את בנה ב-1957 עזבה את גלי צה"ל ופנתה ללימודים במדרשה למורים, אך שבה לתחנה שנתיים מאוחר יותר בהמלצת רס"ר התחנה, יעקב הראל.[1]
במרוצת השנים היא ערכה בין היתר את התוכניות "שבע אפס שבע" עם אלכס אנסקי, "שעה היסטורית" עם פרופ' מיכאל הרסגור, "מעל ומתחת לשמיכה" עם פנחס עידן, "שניים לדרך" עם חיים קינן, "מצעד המרגנית", "צלילי שבת", "אולדיז" ו"קלאסי כאן". רוזן גם בחרה פתיחים מוזיקליים ידועים לתוכניות ובהן "שאלות אישיות" עם יעקב אגמון, "האוניברסיטה המשודרת" ו"פרקי אבות". רוזן התמחתה בתחומי המוזיקה הקלאסית, ג'אז, שירי עמים, "אולדיז", הזמר העברי וההיסטוריה של המוזיקה הקלה בעולם.[2]
בגלי צה"ל כינו את רוזן "החיילת הכי ותיקה בצה"ל" (בפועל, לא הייתה חיילת אלא אזרחית עובדת צה"ל. היא סיימה את עבודתה בתחנה ב-2020, שנים רבות לאחר גיל הפרישה הנהוג. רוזן הוזכרה כמופת לעורכת מסורה (לא בשמה האמיתי, אך בזיהוי ברור) במונודרמה "נפילה בשידור חי" מאת אריה קרישק ואשר העלה אלכס אנסקי בשנים 2014–2015.[דרוש מקור]
כמלחינה
עריכהרוזן גם הלחינה שירים, ובהם "אני מצטערת" בביצוע חוה אלברשטיין, "סיגליות" ו"כאשר ירח מחייך" בביצוע אילן ואילנית, "בחום הזה" בביצוע דני גרנות, "זה לא בוער" בביצוע להקת גייסות השריון ו"פונדק האהבה" בביצוע אפי וייס.[2]
שנותיה המאוחרות
עריכהרוזן קיבלה עיטור מטעם אקו"ם וכן אות מפעל חיים על תרומתה להפצת הזמר העברי. ב-2007 זכתה בפרס יקירת הרדיו של גלי צה"ל[3] וב-2010 הוענק לה פרס מפעל חיים בכנס אילת לעיתונות.[4] עם פרישתה ב-2020, נערך לכבודה בגלי צה"ל מופע מחווה בשם "זר מרגניות".[5]
הלכה לעולמה ביום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, ונטמנה בבית העלמין פינסקר בהרצליה.[2] במותה, ספדו לה עמיתיה ומפקדי גלי צה"ל לדורותיהם.[2]
חיים אישיים
עריכההייתה נשואה לסנדו רוזן (רוזנברג) מ-1958 ועד פטירתו ב-2010. להם בן אחד, ד"ר הראל רוזן, כימאי.[1]
התגוררה בשכונת הצפון הישן בתל אביב.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 דינה חלוץ, עמליה רוזן מעצבת את הפסקול הישראלי, אבל בקושי מאזינה לרדיו, באתר Xnet, 25 באוקטובר 2016
- ^ 1 2 3 4 שגיא בן נון, עמליה רוזן, עורכת מוזיקלית מיתולוגית בגלי צה"ל, הלכה לעולמה בגיל 95, באתר וואלה, 14 במאי 2024
- ^ יעל גאוני, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000216049, גלובס, 29 במאי 2007
- ^ ערן סויסה, שכר על עמליה, באתר מעריב, 27 באוקטובר 2010
- ^ זר מרגניות - מופע מחווה לעמליה רוזן, באתר גלצ, 20 בספטמבר 2020