גורלם של הבלתי מלומדים
גורלם של הבלתי-מלומדים, הידוע גם כגורל חסרי הבשורה, הוא שאלה אסכטולוגית על גורלם הסופי של אנשים שלא נחשפו לתאולוגיה או לדוקטרינה מסוימת ולכן אין להם הזדמנות לאמץ אותה. השאלה היא האם מי שמעולם לא שמע על דרישות שהוצבו בידי התגלויות אלוהיות ייענש על אי עמידה בדרישות אלו.
לעיתים עולה סוגיה זו יחד עם סוגיית גורלם של הכופרים. מסורות אמוניות שונות מספקות תשובות מגוונות לשאלה: בנצרות המערבית גורלם של הבלתי-מלומדים קשור בשאלת החטא הקדמון. מכיוון שיש הטוענים כי קריאה נוקשה של כתבי הקודש דורשת ענישה חמורה למי שמעולם לא שמעו על דת זו, טענה זו מועלית לפעמים כטיעון נגד קיומו של אלוהים לפי אותן שיטות, ומקובל לסווגה כהרחבה או כחלק מבעיית הרוע.
ביהדות
עריכהביהדות ישנו דין של תינוק שנשבה, אשר פוטר במצבים מסוימים מעונש לאדם שלא נחשף לתכנים חינוכיים מסוימים. הנביאים מתנבאים בנבואות פורענות על חטאי אומות העולם, אך מעולם לא דיברו על פורענות לאומות העולם עקב עבודתם את האלילים. נבואות פורענות על עבודת אלילים נאמרו רק על עם ישראל[1].
נצרות
עריכהבאיגרת אל הרומאים (פרק 2, פס' 12–16), אומר פאולוס כי למרות שהפגאנים אינם מכירים את חוקות האל באופן רשמי הם בכל זאת מבינים את החוק בליבם ומצייתים לו:
12 כִּי כָל־אֲשֶׁר חָטְאוּ וְאֵין לָהֶם תּוֹרָה גַּם בִּבְלִי־תוֹרָה יֹאבֵדוּ וַאֲשֶׁר חָטְאוּ וְלָהֶם תּוֹרָה עַל־פִּי הַתּוֹרָה יִשָּׁפֵטוּ׃
13 כִּי לֹא שֹׁמְעֵי הַתּוֹרָה צַדִּיקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי אִם־עֹשֵׂי הַתּוֹרָה הֵם יִצְדָּקוּ׃
14 כִּי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם תּוֹרָה בַּעֲשׂוֹתָם כְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה מֵאֲלֵיהֶם גַּם־בְּאֵין תּוֹרָה הֵם תּוֹרָה לְנַפְשָׁם׃
15 בְּהַרְאוֹתָם מַעֲשֵׂה הַתּוֹרָה כָּתוּב עַל־לִבָּם וְדַעְתָּם מְעִידָה בָהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָם בְּקִרְבָּם מְחַיְּבוֹת זֹאת אֶת־זֹאת אוֹ מְזַכּוֹת׃
16 בְּיוֹם אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־תַּעֲלֻמוֹת בְּנֵי הָאָדָם בְּיַד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כְּפִי בְשׂוֹרָתִי׃
בכנסייה המוקדמת, יוסטינוס מרטיר, אחד מאבות הכנסייה, לימד שמי שחיו על פי הלוגוס הם נוצרים, אם כי אולי לא ידעו על ישו המשיח.[2] טרטוליאנוס קבע כי ישו ירד לשאול כדי למסור את הבשורה הטובה, וקלמנס מאלכסנדריה, אוריגנס ואתנסיוס הכריזו כי "ישו הציל מהגיהנום גם יהודים וגם גויים שקיבלו את הבשורה ושהישועה שלאחר המוות נמשכת גם היום".[2] אוגוסטינוס, לעומת זאת, האמין שחסרי הבשורה נידונים לגיהנום, ותומאס אקווינס קבע שאלו "שגדלו ביער או בין זאבים" יקבלו את "הבשורה באמצעים מופלאים".[2]
הכנסייה הרומית-קתולית
עריכההכנסייה הקתולית מאמינה שישו השיג ישועה "עבור כל האנשים, באמצעות מותו על הצלב, אך חלקם עשויים לבחור לדחות אותה".[3] לדעת הכנסייה, הישועה מגיעה מ"אלוהים בלבד", אבל הכנסייה היא "האם" וה"מורה" של המאמינים.[4] פיכך, "כל הישועה מגיעה דרך הכנסייה", והכנסייה הקתולית מתווכת את ישועתו של ישו באמצעות הסקרמנטים. באופן ספציפי, הטבילה לנצרות הכרחית לישועה,[5] וכי הכנסייה הקתולית הכרחית גם כ"סקרמנט האוניברסלי של הישועה", אך ייתכן שחלקם יצטרפו לכנסייה על ידי "טבילת תשוקה" או "טבילה של דם" (מות קדושים) בהיעדר טבילה פולחנית, ובכך להשיג ישועה גם באמצעות הכנסייה. "אמונה שמיימית וקתולית", שאינה נגועה בכפירה מכוונת, ואהבה נחוצות גם הן לישועה, כמו גם למות במצב של חסד. ההוראה הקתולית מאפשרת להציל אדם שהוא בור מוחלט לגבי הכנסייה הקתולית, אשר "מחפש את האמת ועושה את רצון האל בהתאם להבנתו אותו".[6] ביחס לבלתי-מלומדים, תאולוגים קתולים לימדו באופן מסורתי שיש ארבע נקודות הנדרשות לישועה, שהן בבחינת המינימום ההכרחי:[7]
- יש רק אלוהים אחד.
- אלוהים גומל לטובים ומעניש את הרשעים.
- אלוהים הוא שילוש קדוש: אלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש.
- אלוהים הבן, ישו המשיח, הפך לאדם עבורנו, נצלב, מת וקם.
הכנסייה האנגליקנית
עריכהלכנסייה האנגליקנית יש תפילה למען הנפטרים הבלתי-מלומדים: "אל הרחמים והצדק האינסופיים, אשר ברא את האדם בצלמו, ולא שונא דבר שעשית, אנו מאושרים באהבתך לבריאה. כל הבריאה לך היא, עשה בה כרצונך."[8] לכנסייה הרפורמית הנוצרית (CRC), בטקסי הלוויה שלה, יש "תפילות לאלה שחיו חיי חטא בגלוי", כלומר "אנו שמים בידיכם הרחמניות את [פלוני.ת] חייו/ה היו מלאים בחטא ומאבק, אבל רק אתה... יודע האם איזשהו זרע זעיר של אמונה... היה חבוי בלבו". הכנסייה האנגליקנית גם מתפללת עבור אלה "שלא נודע כי הם נוצרים", כלומר "אנו ממליצים על [פלוני.ת] לטיפולך רב הרחמים, ביודענו שאתה... תפעל בצדק".[9]
הכנסייה המורמונית
עריכהכנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרון הימים, (כנסיית ה-LDS) או הכנסייה המורמונית גורסת כי מי שמת ללא ידע בתאולוגיה המורמונית יקבל הזדמנות ללמוד על הבשורה של ישו בעולם הרוח.[10] קדושי אחרית הימים מאמינים שאלוהים סיפק דרך כך שלכל האנושות תהיה הזדמנות לשמוע את המסר של הבשורה, ובכך יוכלו לבחור אם לקבלה או לא.[11] המורמונים טוענים שההתגלות של ימינו הבהירה ואיששה את סיפורי הברית החדשה לפיהם במהלך שלושת הימים שבין מותו לתחייתו, ישו "הלך והטיף לרוחות בכלא" (1 פטרוס ג':19, ראהו גם 1 פטרוס 4 :6), אז הוא גם הורה לרוחות אחרות "לצאת ולשאת את אור הבשורה לאלו שהיו בחושך, לכל רוחות בני האדם" (דוקטרינה והבריתות 138:30[12]). מאחר שהמורמונים מאמינים שכל האנשים חייבים לקבל את התקנות הראויות כדי להיכנס לממלכת השמים, כיום חברי הכנסייה שותפים במיזם גנאלוגי עצום במטרה לאסוף שמות של בני משפחתם המתים, ולאחר מכן לפעול עבורם כשליחים.[13][14] מי שבוצעה עבורו פעולה כזו רשאי אז לקבל או לדחות את התקנות שבוצעו בשמו.
המורמונים אינם מאמינים שילדים באים לעולם נושאים אשמה כלשהי,[15] משום שישו כיפר על "האשמה המקורית";[16] לכן אף אחד לא מורשע בחטא הקדמון[17] ואנשים אחראים רק לחטאים שלהם לאחר שהגיעו לגיל הבגרות.[18] אלה שאינם מסוגלים להבחין בין טוב ורע, כמו הלוקים במוגבלות שכלית התפתחותית, נושעים בזכות כפרת ישו גם ללא טבילה.[18]
באמונה המורמונית, רק "בני האבדון" (sons of perdition), שבוחרים לדחות את ישו לאחר שרכשו ידע על אודותיו, מיועדים לגיהנום הנקראת "החושך החיצון" (outer darkness).[19]
אסלאם
עריכהסוגיה דומה לגבי גורלם של אלה שאינם יודעים על מוחמד או אללה קיימת גם באסלאם. האסלאם בדרך כלל דוחה את האפשרות שאלו שמעולם לא שמעו על הגילויים האלוהיים בקוראן ייענשו באופן גורף.[20]
לפי הקוראן, הקריטריונים הבסיסיים לגאולה בחיים שלאחר המוות הם האמונה באל אחד, הדין האחרון, קבלת הכתוב בקוראן ונקבע על ידי הנביא וציות להם, ומעשים טובים.[21] כפי שהקוראן קובע:
Indeed, the believers, Jews, Sabians and Christians—whoever ˹truly˺ believes in Allah and the Last Day and does good, there will be no fear for them, nor will they grieve.
הקוראן גם טוען שמי שדוחים את שליחי אלוהים נידונים לעונש בחיים שלאחר המוות[21] ואם הם דוחים את שליח האלוהים בפניו, אזי הם גם עומדים בפני גורל נורא בעולם הזה ובעולם הבא. החיים שלאחר המוות. לעומת זאת, אדם שמגלה את המונותאיזם מבלי שהגיע אליו שליח נקרא חניף. גישה זו מגבילה את האפשרות שאנשים לא ישמעו את המסר האלוהי. סיפורו של איברהים בקוראן [הקוראן 6:74 ] רומז שכל אדם מסוגל למצוא את האל האמיתי האחד בעזרת השכל הישר שלו.
תפיסות נוספות
עריכהבעיית הבלתי מלומדים אינה מתעוררת במסורות דתיות או רוחניות כגון דאיזם, פנדאיזם ופנתיאיזם פנתאיזם, שאינן כוללות כל התגלות אלוהית או דורשות ציות לכללים של התגלות אלוהית. בדאיזם, יש המאמינים שאנשים ישפטו על פי צייתנותו של האדם לחוקים הטבעיים של טוב ורע שתשג על ידי הפעלת התבונה בלבד. לכן, אי השימוש בתבונה כדי להגיע לאבחנה זו הוא עצמו הסיבה לעונש.[דרוש מקור]
בבודהיזם, מאמינים שכל היצורים, בין אם קיבלו בשורה או לא, ימשיכו להיוולד מחדש עד שהם ישיגו נירוונה. עם זאת, חוקרים בודהיסטים אמרו כי "כל הצעה שהארה זמינה מיד לכל מי שבאמת רוצה בה, גם אם מעולם לא שמע על בודהיזם, צפויה להתקבל באי-אמון או אפילו בטינה".[22]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ עמוס, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל
- ^ 1 2 3 Sanders, John (14 במאי 1990). "The Perennial Debate". Christianity Today. Christianity Today International.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Catechism of the Catholic Church, 2nd ed., para. 1741
- ^ Catechism of the Catholic Church, 2nd ed., para. 169.
- ^ Catechism of the Catholic Church, 2nd ed., para. 1257 et seq.
- ^ Catechism of the Catholic Church, 2nd ed., para. 1260.
- ^ P.K. MEAGHER/EDS., "FAITH", New Catholic Encyclopedia, vol. 5, pp. 601-603.
- ^ James B. Gould, Practicing Prayer for the Dead: Its Theological Meaning and Spiritual Value, Wipf and Stock Publishers, 2016, p. 155.
- ^ Gould, Practicing Prayer for the Dead, p. 155.
- ^ Elma W. Fugal, "Salvation of the Dead," Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan 1992, pp. 1257-8
- ^ Gerald N. Lund, "Plan of Salvation, Plan of Redemption," Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan 1992, pp. 1088–1091
- ^ "Doctrine and Covenants 138". www.churchofjesuschrist.org. נבדק ב-2020-08-28.
- ^ Rozsa, Allen Claire (1992), "Temple Ordinances", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, pp. 1444–, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ Burton, H. David (1992), "Baptism for the dead: LDS practice", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, pp. 95–97, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ Rudd, Calvin P. (1992), "Children: Salvation of Children", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, pp. 268–269, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ Holland, Jeffrey R. (1992), "Atonement of Jesus Christ", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, pp. 82–86, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ Merrill, Byron R. (1992), "Original sin", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, pp. 1052–1053, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ 1 2 Warner, C. Terry (1992), "Accountability", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, p. 13, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ Turner, Rodney (1992), "Sons of Perdition", in Ludlow, Daniel H (ed.), Encyclopedia of Mormonism, New York: Macmillan Publishing, pp. 1391–1392, ISBN 0-02-879602-0, OCLC 24502140.
- ^ Fethullah Gülen (2006). Questions & Answers About Islam, Volume 1. (London).
- ^ 1 2 Moiz Amjad. Will Christians enter Paradise or go to Hell? (אורכב 27.09.2007 בארכיון Wayback Machine). Renaissance – Monthly Islamic journal 11(6), June 2001.
- ^ Buddhist Society (London, England)The Middle way, 1943, Volumes 45–47, p. 18.