דאסו ברגואה סופר אטנדר

דאסו ברגואה סופר אטנדר
	דאסו ברגואה סופר אטנדר, במוזיאון החלל, האוויר והים על סיפון נושאת המטוסים אינטרפיד, נמל ניו יורק
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס תקיפה
ארץ ייצור	צרפת
יצרן	דאסו בריגה
טיסת בכורה	28 באוקטובר 1974
תקופת שירות	יוני 1978 – 2016 (כ־37 שנים)
צוות	1
יחידות שיוצרו	85
משתמש ראשי	הצי הצרפתי; הצי הארגנטינאי
משתמשים משניים	חיל האוויר העיראקי
אורך	14.31 מטר
גובה	3.86 מטר
מוטת כנפיים	9.60 מטר
שטח כנפיים	28.4 מטר מרובע
משקל ריק	6,500 ק"ג
משקל המראה מרבי	12,000 ק"ג
מהירות מרבית	1,000 קמ"ש, בגובה נמוך
קצב נסיקה	100 מטר/שנייה
טווח טיסה מרבי	1,820 ק"ג; 850 ק"מ (טווח מבצעי)
סייג רום	13,700 מטר
עומס כנף	423 ק"ג/מטר²
דחף	11,025 ליברות (49 קילו-ניוטון)
תותחים	2 תותחים 30 מ"מ
טילים	טיל אקסוסט נגד ספינות; או טיל אוויר-קרקע בעל ראש נפץ גרעיני; או טיל אוויר-קרקע בעל ראש נפץ קונבנציונלי; או 2 טילי אוויר-אוויר R.550 מג'יק
פצצות	חימוש עד 2,100 ק"ג
	מנוע טורבו סילון סנקמה אטאר 8K-50
תרשים

דאסו בריגה סופר אטנדר (בצרפתית: Dassault-Breguet Super Étendard, "דגל קרב") הוא מטוס תקיפה וקרב מתוצרת צרפת, המתוכנן לפעול מנושאות מטוסים. המטוס תוכנן על ידי חברת דאסו-ברגואה עבור הצי הצרפתי, והוא פיתוח של מטוס קודם, אטנדר IV (אנ'). אב הטיפוס של המטוס המריא לראשונה ב-1974, ונכנס לשירות הצי הצרפתי ביוני 1978. מטוסי סופר אטנדר של הצי הצרפתי השתתפו בכמה עימותים, ובהם מלחמת פוקלנד, מלחמת קוסובו, מלחמת אפגניסטן והתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011).

סופר אטנדר מחובר למעוט על סיפון נושאת המטוסים שארל דה גול, 2007

המטוס הופעל גם על ידי ארגנטינה ועיראק, שגם הן הפעילו את המטוס בעימותים שונים. מטוסי סופר אטנדר עיראקיים תקפו מיכליות ואוניות משא במפרץ הפרסי במהלך מלחמת איראן–עיראק. המטוס התפרסם במיוחד במהלך מלחמת פוקלנד, כאשר מטוסים של הצי הארגנטינאי שיגרו טילי אקסוסט שהביאו להטבעת אוניות של הצי המלכותי הבריטי.

נכון לשנת 2013, מצויים מטוסי סופר אטנדר בשירות צרפת וארגנטינה. הצי הצרפתי החליף את המטוסים במטוסי דאסו ראפאל ב-2016^[1].

פיתוח

הסופר אטנדר הוא המשך הפיתוח של סדרת מטוסי קרב מתוצרת דאסו, שהתנהלה החל משנות ה-50 של המאה ה-20. ראשיתה של הסדרה במטוסי המיסטר, בעצמם פיתוח של מטוס האוראגן. לאחר ייצור דגם IV של המיסטר, הציעה חברת דאסו דגם שנקרא אטנדר II, אך זה לא התקבל. לעומתו, דגם המשך בשם אטנדר IV נקלט בהצלחה בצי הצרפתי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. הצי התכוון להחליף את מטוסי האטנדר IV בגרסה ימית של מטוס היגואר (יגואר M), אך קשיים פוליטיים עיכבו את פיתוח המטוס. בנוסף לקשיים אלה התעוררו גם קשיים טכניים במנוע המטוס, הטילו ספק ביכולת להפעילו מסיפון נושאת מטוסים. פרויקט יגואר M בוטל רשמית על ידי ממשלת צרפת ב-1973.

צרפת שקלה מספר מטוסים כתחליף למטוסי האטנדר IV, ביניהם A-7 קורסייר 2 וA-4 סקייהוק, ומולם הציעה חברת דאסו את הסופר אטנדר. ההצעה הייתה למעשה שדרוג של מטוסי האטנדר IV, כולל התקנת מנוע חזק יותר, כנף חדשה ואוויוניקה משופרת. הצעתה של חברת דאסו התקבלה על ידי הצי הצרפתי ב-1973.

אב טיפוס ראשון, שהיה למעשה מטוס אטנדר IV עם מנוע משופר וחלק משיפורי האוויוניקה, טס לראשונה ב-28 באוקטובר 1974. הצי הצרפתי התכוון לרכוש 100 מטוסי סופר אטנדר, אך בפועל הוזמנו 60 מטוסים עם אופציה לרכישת 20 נוספים. קיצוצי תקציב הביאו לכך שבסופו של דבר נרכשו 71 מטוסים. מטוסי הסופר אטנדר הראשונים סופקו החל מיוני 1978.

הטייסת הראשונה הוקמה ב-1979, לאחר שסופקו 15 המטוסים הראשונים. חברת דאסו המשיכה בייצור המטוסים, בקצב של כשני מטוסים בחודש. הצי הארגנטינאי הזמין 14 מטוסים, שנועדו להפעלה מנושאת המטוסים היחידה שלו, וינטיסינקו דה מאיו (Veinticinco de Mayo). ייצור כל המטוסים שהוזמנו הסתיים ב-1983.

מאפיינים

הסופר אטנדר הוא מטוס קטן יחסית, בעל מנוע אחד. למטוס כנף משוכה לאחור, בזווית של כ-45°, המחוברת למטוס באמצע גובהו, והיא ניתנת לקיפול כדי לחסוך מקום בהאנגר של נושאת המטוסים. מייצב הגובה ממוקם על שני שלישים מייצב הכיוון, וגם הוא משוך לאחור. למטוס מנוע טורבו-סילון ללא מבער אחורי מתוצרת סנקמה, מדגם אטאר 8K-50 בעל דחף של 11,025 ליברות (49 קילו-ניוטון.

חימושו העיקרי של המטוס הוא הטיל נגד ספינות אארוספטיאל AM-39 אקסוסט, מתוצרת צרפת. המטוס מצויד במכ"ם מתוצרת תומפסון-CSF, מדגם אגאב (Agave), שבין שאר תפקודיו חיוני גם להפעלת הטיל. אחד מהחידושים הטכנולוגיים שבמטוס היה מחשב משימה מרכזי מדגם UAT-40. מחשב זה ריכז וביצע אינטגרציה בין המידע שייצרו המערכות העיקריות של המטוס החיוניות למשימה, ותפקודיהן השונים; מערכות אלה כוללות בעיקר את מערכת ניווט, המכ"ם, מערכות כינון החימוש והגאי המטוס.

ב-1990 עבר המטוס שדרוג משמעותי, במהלכו הותקן בו מחשב משימה חדש מדגם UAT-90 ומכ"ם חדש, תומפסון-CSF אנמון, שטווח הגילוי שלו גדול כמעט פי שניים מזה של המכ"ם הקודם. תא הטייס שופר והותקן בו מוט היגוי ומצערת משופרים בעלי יכולת HOTAS ‏(Hands On Stick And Throttle, מילולית: ידיים על מוט ההיגוי והמצערת, כלומר: כל המתגים והכפתורים העיקריים נמצאים על מוט ההיגוי והמצערת) המקלים מאוד על הטיסי את תפעול המטוס. בנוסף, טופל גוף המטוס להארכת אורך חייו. בסך הכל בוצע השדרוג ב-48 מטוסים במהלך כשלוש שנים. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 בוצעו שדרוגים נוספים, שכללו יכולת לוחמה אלקטרונית מוגברת להגנה עצמית של המטוס, התאמת תא הטייס למשקפי ראיית לילה, מערכת ניווט אינרציאלי המשלבת באופן חלקי GPS, והתאמה לנשיאת פוד לסימון מטרות באמצעות לייזר.

לסופר אטנדר יכולת לשאת חימוש גרעיני. בשלב הראשון יכול היה המטוס לשאת פצצות גרעיניות לא מונחות, אך ב-1990 הוקנתה למטוס היכולת לשגר את הטיל Air-Sol Moyenne Portée (צרפתית: טיל אוויר קרקע לטווח בינוני), טיל המונע במנוע מגח סילון החמוש בראש נפץ גרעיני. במסגרת השדרוג הותאם המטוס לשיגור חימוש מונחה מדויק ולביצוע משימות סיור, במקום מטוס האטנדר IV המתיישן. כדי לבצע משימות אלה הותאם הסופר אטנדר לנשיאת פוד סיור מיוחד. עם זאת, המטוס אינו יכול לנחות על נושאת מטוסים ללא השלכת חימוש שלא נורה במהלך המשימה.

היסטוריה מבצעית

צרפת

כאמור, מטוסי הסופר אטנדר הראשונים סופקו לצי הצרפתי ב-1978, וטייסת ראשונה - טייסת 11F - הפכה למבצעית בפברואר 1979. עם השלמת אספקת המטוסים היו בצי הצרפתי שלוש טייסות מבצעיות של מטוסים אלה וטייסת אימונים אחת. המטוסים הוצבו על שתי נושאות המטוסים של צרפת, פוש וקלמנסו. כל אחת מהאוניות נשאה בדרך כלל כנף שכללה 16 מטוסי סופר אטנדר, 10 מטוסי F-8 קרוסיידר, 3 מטוסי אטנדר IV מדגם P, לסיור, 7 מטוסי ברגואה אליזה ללוחמה נגד צוללות, ומסוקים שונים.

המבצע הראשון בו השתתפו מטוסי סופר אטנדר נקרא מבצע "אוליפנט", והתרחש ב-22 בספטמבר 1983. מטוסי סופר אטנדר, שהמריאו מנושאת המטוסים "פוש", תקפו והשמידו עמדות של צבא סוריה, לאחר שאלה הפגיזו עמדות של משקיפי או"ם מצרפת. כחודש וחצי לאחר מכן, ב-10 בנובמבר, הצליח מטוס סופר אטנדר לחמוק מטיל נ"מ מדגם SA-7 שנורה לעברו, ליד בורג' אל-ברג'נה, במהלך טיסה מעל עמדות של המיליציות הדרוזיות. כשבוע לאחר מכן, ב-17 בנובמבר, תקפו אותם מטוסים מחנה אימונים של תנועת אמל בבעלבכ, והשמידו אותו. התקיפה הייתה תגובה על פיצוץ מחנות הכוח רב לאומי בבירות, בו נהרגו כ-300 מחיילי הכוח, מארצות הברית ומצרפת.

החל מ-1991 הוצאו מטוסי האטנדר IV משירות, אם כי גרסת הסיור, אטנדר IVP, נותרה בשירות עד שנת 2000. מטוסי הסופר האטנדר עברו, כאמור, שורת שדרוגים ושיפורים. המטוס המשופר נקרא SEM‏ (Super Étendard Modernisé), ומשימתו המבצעית הראשונה הייתה ב-1999 כחלק מפעילות כוחות נאט"ו במלחמת קוסובו. על פי הדיווח, ביצעו המטוסים 400 גיחות מבצעיות, והשמידו 73% מהיעדים שהוגדרו להם. זהו הביצוע הטוב ביותר מכל חילות האוויר שהשתתפו במערכה.

מטוסי סופר אטנדר מנושאת המטוסים שארל דה גול השתתפו בגיחות מבצעיות באפגניסטן, במסגרת מבצע חירות מתמשכת. המטוסים השתתפו בלחימה בשנים 2000, 2001, ושוב ב-2007 ו-2008. אחד מתפקידיהם העיקריים היה סימון מטרות באמצעות לייזר למטוסי דאסו ראפאל.

במרץ 2011 השתתפו מטוסי סופר אטנדר במבצע "הארמאטאן", שם הקוד להשתתפות הצרפתית בתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011), כחלק מכוח משימה 473. גם כאן פעלו המטוסים בשיתוף עם מטוסי ראפאל. ב-2013 משתייכים כל מטוסי הסופר אטנדר לטייסת אחת, 17F. גיחתם המבצעית האחרונה של מטוסי האטנדר הייתה מנושאת המטוסים שארל דה גול בסוף 2015, והייתה נגד כוחות דאעש בסוריה ובעיראק. מטוסי אטנדר המריאו בפעם האחרונה מנושאת המטוסים ב-16 במרץ 2016, וב-12 ביולי 2016 יצאו מטוסי האטנדר משירות, 42 שנים לאחר הטיסה הראשונה. המטוסים הוחלפו על ידי מטוסי ראפאל M, הדגם הימי של המטוס.

ארגנטינה

סופר אטנדר של הצי הארגנטינאי בעת תדלוק אווירי

לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 החליטה ארצות הברית להטיל אמברגו על מכירת נשק לארגנטינה, בגלל המלחמה המלוכלכת, כפי שנקראו הפעולות האלימות שננקטו נגד אלפי פעילי שמאל, פעילי איגודי עובדים, מהפכנים, סופרים, אנשי רוח ואנשים מן השורה, בחסות המשטר הצבאי בארגנטינה, החל מאמצע שנות ה-70. הזרוע האווירית של הצי הארגנטינאי הייתה זקוקה למטוסי תקיפה חדשים להפעלה מנושאת המטוסים של הצי, וינטיסינקו דה מאיו, במקום מטוסי הA-4 סקייהוק שלא ניתן היה להשיג עבורם חלקי חילוף, בשל האמברגו. ב-1980 החליטה ארגנטינה על רכישת 14 מטוסי סופר אטנדר, חמושים בטילי אקסוסט. חמישה מטוסים כאלה, וחמישה טילים, סופקו לארגנטינה בין אוגוסט לנובמבר 1981. הסתבר כי המטוסים אינם יכולים להמריא מנושאת המטוסים הארגנטינאית ללא התאמות מיוחדות, ולפיכך מוקמה הטייסת בבסיס יבשתי.

עם תחילתה של מלחמת פוקלנד, באפריל 1982, העריכו הבריטים כי הסכנה הנשקפת לכוח המשימה הימי ממטוסי הסופר אטנדר ומטילי האקסוסט שנשאו חמורה מאוד. עלו מספר הצעות לבצע פשיטה של כוחות מיוחדים, בעיקר יחידת הSAS, על הבסיס שבו היו מוצבים המטוסים, במבצע שנקרא "מבצע מיקאדו", אך בשל חוסר במודיעין וקשיים מבצעיים לא ניתן היה לבצע את הפשיטה.

מטוסי הסופר אטנדר אכן מימשו את האיום שממנו חששו הבריטים. ניסיון ראשון לתקוף את כוח המשימה הבריטי ב-2 במאי נכשל, בשל קשיים בתדלוק האווירי. יומיים לאחר מכן, ב-4 במאי הצליחו שני מטוסי סופר אטנדר (שהונחו למטרתם על ידי מטוס סיור מדגם לוקהיד P-2 נפטון) לשגר שני טילים, שאחד מהם פגע במשחתת הבריטית אה"מ שפילד והטביע אותה. שלושה שבועות לאחר מכן הצליח זוג אחר של מטוסי סופר אטנדר להטביע באמצעות טיל אקסוסט את אוניית המכולות אטלנטיק קונבייר, שנשאה עליה ציוד חשוב עבור כוח המשימה היבשתי הבריטי, ובכלל זה מסוקי תובלה חיוניים. לאחר מעשה התברר, כי הטילים שפגעו באונייה הוטעו על ידי מוץ שנורה מאוניות אחרות, והופנו אליה שלא במתכוון. לטענת ארגנטינה, טיל האקסוסט החמישי נורה לעבר נושאת המטוסים אה"מ אינווינסיבל, ופגע בה. הבריטים מכחישים בתוקף טענה זו, ועם חזרתה של "אינווינסיבל" לבריטניה לאחר המלחמה לא נראו עליה סימני פגיעה.

לאחר המלחמה, עד 1984, השלימה ארגנטינה את רכישת כל מטוסי הסופר אטנדר שהזמינה, יחד עם טילי האקסוסט שלהם. לאחר המלחמה הושלמה התאמתה של נושאת המטוסים "וינטיסינקו דה מאיו" להפעלת המטוסים, וטייסת הסופר אטנדר פעלה מסיפונה עד ליציאת האונייה מן השירות, ב-1990. מאז 1993 מתאמנים טייסי הזרוע האווירית של הצי של ארגנטינה על סיפון נושאת המטוסים הברזילאית סאו פאולו (לשעבר נושאת המטוסים הצרפתית "פוש"). הטייסים הארגנטינאיים מתאמנים גם יחד עם נושאות מטוסים של צי ארצות הברית בנחיתות והמראות מיידיות (touch and go). האימונים עם צי ארצות הברית נקראים אימוני "גרינגו-גאוצ'ו", והם מתבצעים עם נושאות מטוסים של צי ארצות הברית העוברות באזור, בדרכן מן האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, ולהפך. זאת, מכיוון שלארצות הברית אין נוכחות קבועה של נושאת מטוסים בדרום האוקיינוס האטלנטי.

צרפת הציעה לארגנטינה לרכוש מטוסי סופר אטנדר משופרים, אך ההצעה נדחתה בשל המספר הרב של שעות טיסה שצברו המטוסים הצרפתיים. במקום זאת נחתמה עסקה לשדרוג מטוסי הסופר אטנדר הארגנטינאיים, על ידי התקנת ציוד ומערכות שהוצאו ממטוסי סופר אטנדר צרפתיים מתיישנים, כך שהמטוסים הארגנטינאיים היו ברמה של מטוסי סופר אטנדר משודרגים. נכון ל-2012, 11 מטוסי סופר אטנדר עודם משרתים בזרוע האווירית של הצי הארגנטינאי.

עיראק

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 מכרה צרפת לעיראק מטוסי מיראז' F1, מצוידים במכ"ם אגאב ובעלי יכולת לשיגור טילי אקסוסט. עד לאספקת המטוסים השאילה צרפת לעיראק חמישה מטוסי סופר אטנדר, והראשון שבהם הגיע לעיראק ב-8 באוקטובר 1983. העסקה בין צרפת לעיראק הייתה שנויה במחלוקת: ערב הסעודית תמכה בעסקה, אך ארצות הברית מחד ואיראן מאידך התנגדו לה בחריפות. המטוסים היוו תרומה משמעותית לחיל האוויר העיראקי בשיאה של מלחמת איראן–עיראק, בשל יכולתם לשגר טילי אקסוסט אל ספנות איראנית במפרץ הפרסי. המטוסים העיראקיים החלו בגיחות מעל המפרץ במרץ 1984, ובסך הכל ביצעו 34 תקיפות על אוניות איראניות עד סוף השנה. המטוסים פעלו בדרך כלל בזוגות, בליווי מטוסי קרב אחרים. עם הגיעם לאזור המשימה החלו בסריקה אחר מטרות בעזרת המכ"ם שלהם, ועם גילוי מטרות כאלה תקפו אותן בטילים, ללא ביצוע זיהוי בראייה.

האיראנים טענו להפלת מטוס סופר אטנדר אחד באפריל 1984 על ידי מטוס F-4 פנטום איראני מעל האי ח'ארג. בנוסף, טענו האיראנים להפלות מטוסי סופר אטנדר על ידי מטוסי F-14 טומקט איראניים ב-26 ביולי וב-7 באוגוסט באותה שנה. בסך הכל טענה איראן להפלת שלושה מטוסי סופר אטנדר, אם כי צרפת מנגד טענה שעם סיום השאלת המטוסים ב-1985 הוחזרו לה ארבעה מתוך החמישה שהושאלו.