דליה כהן-קנוהל

דליה כהן-קנוהל (נולדה ב-1956) היא סופרת ומחזאית ישראלית.

דליה כהן-קנוהל

אין תמונה חופשית
לידה	1956 (בת 68 בערך) באר שבע, ישראל
מדינה	ישראל
מקום מגורים	נווה ימין, ירושלים
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה
בן או בת זוג	ישראל קנוהל
www.daliacohenknohl.com

ביוגרפיה

דליה כהן קנוהל נולדה בבאר שבע וגדלה במושב נווה ימין למשפחה ממוצא יהדות פרס. למדה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה שבה קיבלה תואר דוקטור בתחום התיאטרון הפוליטי. מחקרה "התיאטרון הישראלי: פוליטיקת זהויות וייצוגם של 'האחרים' בשנים 1948–1998".

דליה כהן-קנוהל פרסמה שלושה רומנים שאחד מהם תורגם לערבית והתפרסם במצרים. כהן-קנוהל כתבה וביימה מספר הצגות שהשתתפו בפסטיבלים שונים. לימדה במכללות בית ברל, אמונה ובאוניברסיטת תל אביב.

חברת המועצה לתרבות ואמנות מינואר 2018.

חיים אישיים

נשואה לחוקר המקרא פרופסור ישראל קנוהל והם מתגוררים בירושלים.

יצירותיה

ספרי מחקר

חילוניות ודתיות בתיאטרון הישראלי: המצאה וייצוגים

הספר עוסק בשאלה כיצד מתמודד התיאטרון הישראלי עם הדתיות והחילוניות. הוא מתמקד באופן בו פועלות ששתי קטגוריות הנתפסות בשיח הציבורי כשוללות זו את זו. האם הוא מאמץ אל לבו את החילוניות ודוחה מכל וכל את הדתיות, או שמא מנהל אתה יחסי גומלין מורכבים וטעונים שאינם מאפשרים ניתוק מוחלט? כיצד מתמודדים החילונים עם שאלות תאולוגיות עקרוניות, כגון תופעת הרוע בעולם וצידוק האל? כיצד רואים החילונים בישראל את הדתיים? כיצד נתפסת האישה החרדית בעיני החילונים? בספר זה ימצא הקורא ניתוחים ופירושים ליחסי הגומלין המתקיימים בין מסלולי הייצוג וההתייחסות אל הדתיות והחילוניות בתיאטרון הישראלי, לבין גישות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות.

בחברה הישראלית: בין ממלכתיות, ליברליזם ואינדיבידואליזם למשיחיות ומקרא. טיעוני המחברת מומחשים ומאוירים בשפע דוגמאות מתוך המחזות הרפרטואריים הבולטים שהועלו על בימות הארץ ביובל השנים 1948–1998, ביניהם - "הוא הלך בשדות", "בקץ הימים", "אכזר מכל המלך", "מורד ומלך", "פליישר", "בטולות שידוך","חפץ","ייסורי איוב", "ויאמר וילך", "סינדרום ירושלים", "הילד חולם" ועוד רבים אחרים. ההתייחסות לדתיות ולחילוניות נבחנת דרך שתי עמדות מרכזיות: עד שנות השבעים דרך העמדה ה"חלומית" שאותה ראו בחזונם הוגי הציונות ומייסדי הארץ ובוניה, ודרך העמדה "הפרוזאית" שבאה לידי ביטוי במעשה היום יומי; ומשנות השבעים ואילך דרך שלילת הדת והדתיים והפולמוסים התאולוגיים.

פרוזה

אשכבה בקורפו (2013)

שלושים שנים חיו האחים חנה ודניאל פלורנטין מבלי לדעת לאן נעלם אביהם. לאחר שנודע מקום קבורתו, מבקשת בתו לממש את צוואתו: להיקבר באי קורפו. במשך חודשים מספר של גילוי קורות אביהם וארגון הקבורה, מתעמתים האחים סביב חידת עברה של המשפחה והעלמות אביהם, מעלים מיתוסים משפחתיים, ואירועים שונים שהובילו אותם בדרכי חייהם. העלילה נעה בין זמנים שונים בהיסטוריה: מן העיירה צ'יטה די קאסטלו באיטליה וירושלים במאה החמש-עשרה לשנות השלושים בארץ ישראל. ומיישובי הטמפלרים בירושלים ושרונה, לשואת יהודי האי קורפו.

מעבר מנדלבאום (2016)

העלילה נפתחת בחודש ינואר 1963, כאשר העיתונאית גליה והעורך עשתר מבקרים את ז'קלין בבית המעצר של מעבר מנדלבאום, מעבר שהפריד אז בין שני חלקי ירושלים, וברומן, משמעותו הסימבולית רחבה הרבה מעבר לכך. ז'קלין עצורה שם מסיבה עלומה, שמתבררת רק לקראת סוף הרומן, הקופץ במכונת הזמן חמש שנים אחורה להיכרות בין ז'קלין לגליה. זו מפרסמת עליה רשימה אוהדת בעיתונה לרגל שנת העשור למדינה. ברשימה מוצגת ז'קלין כעולה חדשה מצרפת שלחמה בשורות המחתרת הצרפתית, אך הקורא יודע כבר מלכתחילה שמדובר בבדותה העלולה להתגלות בסופו של דבר. המספרת היודעת–כול (גליה) יודעת לכאורה פחות מהקורא. גליה התמימה מוקסמת מדמותה של ז'קלין, מאמינה לשקריה ומוחלת לה גם כשהשקר נחשף. בניגוד לגליה, שלא יודעת שז'קלין בחרה בזהות בדויה, הקורא יודע על כך כמעט מלכתחילה. הוא גם יודע שהעיר המחולקת תתחבר מחדש בתוך קצת יותר מארבע שנים, והידע הזה מעניק לו לכאורה יתרון על כל גיבורי הסיפור האחרים, יתרון המאפשר לו להשלים פרקי עלילה בראשו הקודח. העלילה עוסקת בז'קלין כהן, שיש מי שיראה בה בת דמותה של המסאית והסופרת ילידת קהיר, ז'קלין כהנוב. כהנוב הייתה מסאית מבריקה שנחשבה כמבשרת הים–תיכוניות בתרבות הישראלית. זהו רומן העוסק בזהויות אמיתיות ובדויות, בשאלות גורל ובסיפור של בגידה, של גבר באישה, אישה בגבר ואח באחיו, וסיפור על משפחות שסועות.

"מעבר מנדלבאום הוא משל. זהו לא רק מעבר פיזי בין מערב העיר ומזרחה, אלא גם מעבר תרבותי בין מזרח למערב, מעבר וגשר בין תרבויות ושפות, מעבר בין תקופות, מעבר בין עלייה ארצה וירידה ממנה, וכמובן גם מעבר ספרותי בין גוף ראשון לשלישי." [ירון אביטוב, 'מקור ראשון']

ציפור בעיר קדושה (2019)

העלילה מספרת את סיפור מסעה של אישה בעקבות אביה שנעדר מאז המהפכה האיראנית. היא מתחילה באמסטרדם בה היא נפגשת עם חברו של אביה. במוזיאון היהודי בעיר היא נתקלת בשני ספרונים המספרים את סיפור משפחתו של המשורר הפרסי-יהודי שהיה נערץ על אביה: סרמד קאשני, בן המאה השבע עשרה. ספרונים מפתיעים אלה מספרים את דרכה של משפחתו של קאשני במאה השבע עשרה : מקאשן לדלהי ואמסטרדם ועד לקריביים. בסופו של המסע בעקבות משפחה זו, תחשוף פלורה את סודות זהותו והיעלמותו של אביה במהפכה של 1979. זהו ספר המגולל מסע נפשי ורוחני, ולצד סיפור העלילה המותח נשזרים שירים קלאסיים מן התרבות הפרסית. ספר זה מעמיד סטנדרט חדש בשילוב בין ויזואליה לשירה, בין פיוט לסיפור עלילה, בין עלילה בדיונית לעובדות היסטוריות. סיפורו של סרמד קאשני ב'ציפור בעיר קדושה' מתבסס על דמותו של מיסטיקן משורר וקדוש סופי בשם זה, שהיה ממוצא יהודי ופעל בחצר הנסיך המונגולי דארה שיקו במאה השבע עשרה. הוא נרצח בדלהי על ידי יורשו של הנסיך ומקום קברו הוא אתר עלייה לרגל עבור רבים. הדהודים לחותם שהותיר סרמד בתרבות ההודית ניתן לראות בדברי עבול קאלאם עזיז, שהיה פעיל בתנועת השחרור ההודית, ושר החינוך הראשון של הודו החופשית. עזיז העריץ את דרכו של סרמד ואמר בכתביו כי הוא הולך בעקבות קאשני שהיה מופת למחשבה וביטוי חופשיים.

סיפור חלקם של היהודים הקאריביים בסחר העבדים במאות 17 ו-18 בציפור בעיקר קדושה מסתמך על מחקרים ותיעוד שנעשו שקיים בהקשר לסחר העבדים באזור הקאריביים וחלקם הפעיל של היהודים בסחר זה.

מחזות

המצורעים (2006)

המחזה מתרחש בוונציה בשנת 1666, שנת השיא אך גם שנת השבר של התנועה המשיחית השבתאית. בשנה זו התאסלם שבתאי צבי ובכך החלה קריסתה של התנועה המשיחית השבתאית כתנועת המונים. רק גרעינים קשים של מאמינים המשיכו להאמין במשיחיותו ויצרו השקפת עולם סבוכה ומלאת סתירות המנסה לתת פשר תאולוגי משיחי להמרת הדת של שבתאי צבי. העלילה מתנהלת ברובה בכלל תיאטרון קטן בוונציה שמנהלו ומרבית שחקניו הם יהודים. שני מצורעים המגיעים לוונציה מתוך תקווה לפגוש את המשיח שיגאל אותם מצרעתם מוצאים בתיאטרון מקלט ללילה, לאחר שנדחו במקומות אחרים שבהם ביקשו קורת גג. המצורעים מוצאים את עצמם מצטרפים ללהקת השחקנים, כאשר התחפושת מאפשרת להם להופיע בציבור מבלי שהצרעת תפרח לעיני כל. במובן זה התיאטרון משמש כמרחב גאול, מדומה וממשי כאחד, במציאות לא גאולה, המתח לקראת בוא המשיח מחמיר את מצבם של המצורעים והם משעבדים עצמם לגובה המיסים המבטיח להם תרופת פלא שתאפשר להם לקבל את פני המשיח עם פנים צחות בריאות. דמות מרכזית נוספת במחזה היא ברוריה, אשת עסקים בת שלושים ושמונה שהתאלמנה ונותרה עם גנה יחידה. ניסיונותיה להיחלץ מבדידותה מובילים אותה לחזר אחרי הרב המשיחי יוסף זכות, המפיח בה תקוות שווא לנישואים תוך ניסיון לסחוט ממנה כספים עבור התנועה המשיחית. ברוריה מחכה למשיח בעיקר מתוך תקווה שלאחר בואו יממש יוסף זכות את הבטחתו לנישואים וגאלנה מבדידותה. ברוריה מפקידה את בנה לזמן מה בידי יוסף וחבורתו, אך מתוך הזנחה הוא טובע בים. בשלב זה נעה ברוריה בין הרצון להמשיך להאמין במשיח שישיב את בנה לחיים לבין הכעס על חבורת המאמינים שבעטיה טבע בנה, ורצונה לחשוף את השקר והרשע שיש בחבורת המשיח. הדמות היחידה במחזה שמפוכחת משיכרון המשיח הוא דניאל, אחיה של ברוריה, שחקן ומנהל התיאטרון. בתמיכתו משתחררת ברוריה אט אט מאמונתה בשבתאי צבי, וכדרכם של חוזרים בשאלה ובתשובה היא חשה צורך עז להפיץ את אור האמת. ברוריה הופכת את עניין הפצת הכרוזים המספרים בגנות שבתאי צבי ובפרשת התאסלמותו לתכלית חייה.

שתי נשים וגבר (2008)

המחזה הועלה בתיאטרון 'מקרוב' מייסודו של ניקו ניתאי והוא עוסק בסיפורן של רות ונעמי. המחזה מעניק פרשנות חדשנית לציפיית הגאולה של רות, ציפייה שנצבעת בגוון קומי בדמותו של הגבר הנואש שבא להשתדך לרות.

הכניסיני תחת כנפך (2013)

לאחר מות בעלה חיים נחמן ביאליק, עוברת מניה מ'בית ביאליק' לדירה אחרת. היא אורזת חפצים ותוך כדי כך מגלה מכתבים ומסמכים המחזירים אותה לעבר, ליחסים שבינה לבין ביאליק, או גם בינו לבין נשים אחרות כמו הציירת אירה יאן והסטודנטית הצעירה חיה פיקהולץ. עם עימותים ואכזבות, וגם משהו מהביוגרפיה האישית שלו כילד וכבוגד, וכמובן כמשורר. היא מספרת על עצמה, גם מצטטת כמה מהשירים שלו, וחושפת משהו מחייהם המשותפים. זהו לא רק סיפור אישי 'אמיתי' של מניה, אלא נגיעה בשורשי המהות של הקשר הזוגי בין בני אדם. ההצגה ״הכניסיני תחת כנפך״ הועלתה לראשונה במסגרת פסטיבל "מרכז הבמה" ו"פסטיבל ישראל" ב-2013 ובהמשך ב"תיאטרון הסימטה".

שלום לזמיר (2018)

כשנה לאחר עליית חומייני לשלטון באיראן וסילוקו של השאה, נותרת פָּרְבָנֶה תקועה בבית משפחתה בטהראן, אותה הגיעה לבקר. היא מתקשה לשוב לתל אביב, בנה הסטודנט אמיר שממתין לשובה, מנסה להבין מדוע היא מתמהמהת? מה יהיה על אביו שמרגיש נטוש? חליפת מכתבים ביניהם מתקיימת כשנה ומסתיימת עם עזיבתה של האם את טהראן והגעתה לפריז. בחירתה זו מעוררת את בנה לחשבון נפש הנוגע לבחירותיו בחיים ומקומה הדומיננטי של האם בחייו. התכתבותם של פרבנה ובנה חושפת את זרותה הכפולה של האם כמהגרת בישראל ובת למשפחה זורואסטרית באיראן. אט אט נחשפים בפני הבן חייה הסודיים של אמו בימי נעוריה. תוך כך, הוא לומד להכיר כמה מיסודות של התרבות הפרסית והזורואסטרית ואת השפעתן על רבדים ביהדות ובהלכה. מכתבי האם פרבנה ובנה אמיר (אותו מגלם היוצר יורם בלומנקרנץ) משולבים בצלילי מוזיקה פרסית מרטיטה, בשירתה של זמרת השירה הפרסית הקלאסית דליה פז'נד ובליווי המוזיקאים ירון ירחמיאל צ'רניאק, נגן טָאר ; יערה בארי, נגנית קָמָנְצֶ'ה. המופע שלום לזמיר עלה בתיאטרון יפו ובתיאטרון החאן בירושלים.

חידת אברהם בן הרמב"ם (2022)

המחזה מתרחש במצרים, לאחר פטירת אביו הרמב"ם, אברהם בנו וממשיך דרכו מרגיש את עול גדולתו של אביו ומנסה להשתוות ולהתעלות, בתוך כך נכנס לפולמוס עם הקהילה היהודית בעודו מנסה להחזיר את מנהג הנבואה האקסטטית, דבר הגורם לו לסכסוך ישיר עם הקהילה אשר אינה מעוניינת לשנות דרכים.

את חזונו הוא משית על בנו שלו, עובדיה אשר איננו מעוניין בגדולה או בפרסום, אלא חיי שקט ומשפחה עם האישה עימה רוצה להקים בית, אך מתחושת מחויבות לאביו וסבו נסחף בחוסר רצון לסערה אשר מאיימת למוטט את עולמו.

המחזה משולב שירה פרסית ועברית עם ציטוטים בערבית, על ידי הזמרת דליה פז'נד אשר גם משחקת, את התפקיד הראשי אברהם, מגלם אליעז ראובן-דנדקר ותפקיד בנו עובדיה גולם על ידי השחקן רונן כהן, כהן-קנוהל עצמה גם משחקת על הבמה ומשלבת קטעי ריקוד.

המופע עלה בבית הקונפדרציה ובתיאטרון יפו.

רשימת פרסומים

פרוזה

• "מעוף הפרפר" [סיפור קצר] בתוך: הכיוון מזרח: כתב עת לתרבות וספרות. 29. 2016
• "ג'ון ווין במעברת בית ליד",. הכיוון מזרח: כתב עת לתרבות וספרות, 32.
• "הכניסיני תחת כנפך", [מחזה] כרמל כתב עת לשירה 17.

מאמרים

• כהן-קנוהל (ויטל),דליה (2004) "'ככה אני מדברת': דיבור תשוקה וגאולה על פי סמי ברדוגו", הכיוון מזרח, 8 עמ' 12–14
• כתב עת נוגה 2004 (התפרסם בגיליון "אקטיביזם נשי") כותרת המאמר: " אמהות אנוסות מייסדות: מפורטוגל ומשהד ועד טבריה ונוה-צדק".
• Cohen-Knohl,Dalia. 2013 " The change in representation of Bereavement in the Israeli culture through the years". Forum Bosnae Journal, April 2013
• Seventh International conference 'Unity and Plurality in Europe' in Mostar Bosnia and Herzegovina
• "מסע לבוסניה: בביתו של המשורר הלאומי מאק דיזדר" אתר 'אימגו'(הקישור אינו פעיל) 19.4.2017

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של דליה כהן-קנוהל
• האתר האישי של דליה כהן-קנוהל.
• כתבה בטלוויזיה האיראנית בלונדון על ״ציפור בעיר קדושה״.
• ד״ר צדוק עלון על ״ציפור בעיר קדושה״, מתוך עיתון 77.
• דליה כהן קנוהל על ״ציפור בעיר קדושה״, מתוך ׳יקום תרבות׳.
• דליה כהן-קנוהל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גולן, מירב. מעבר מנדלבאום. אימגו מגזין מאמרים, 7 בספטמבר 2016.
• אמנון ז'קונט, המלצת קריאה: אמנון ז'קונט על "מעבר מנדלבאום", באתר הארץ, 23 במרץ 2016
• עופר אורן, עופרה. סוד הקסם המסוכן. סופרת ספרים, 14 ביוני 2016.
• בני ציפר, ההתחזות היא לב הלבנטיניות, באתר הארץ, 3 ביוני 2016
• ירון אביטוב, "על גבול מזרח מערב". מקור ראשון. 11.11.2016.
• רבקה מיכאלי מראיינת את בני ציפר על ״מעבר מנדלבאום״.
• מאמר אקדמי שיצא בקהיר אודות "מעבר מנדלבאום" מאת ד"ר מרים גמאל
• דליה כהן קנוהל בערוץ הכנסת בראיון על הספר 'ציפור בעיר קדושה'
• דליה כהן-קנוהל, דף שער בספרייה הלאומית
• דליה כהן-קנוהל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה