דנה ברגר
דנה ברגר (נולדה ב-2 בנובמבר 1970) היא זמרת, מלחינה, פזמונאית ושחקנית טלוויזיה ישראלית, "זמרת השנה" לשנים 2000 ו-2003.
דנה ברגר בהופעה, 2007 | |
לידה |
2 בנובמבר 1970 (בת 54) חיפה, ישראל |
---|---|
מוקד פעילות | ישראל |
תקופת הפעילות | מ-1987 |
מקום לימודים | האוניברסיטה הפתוחה |
סוגה | פופ ורוק |
שפה מועדפת | עברית |
כלי נגינה | גיטרה |
חברת תקליטים | התו השמיני |
מספר צאצאים | 2 |
אתר רשמי | |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהדנה ברגר נולדה בשכונת נווה שאנן שבחיפה, גדלה והתחנכה בירושלים. בתה של אביבה ברגר אשת חינוך ופסלת. בירושלים נחשפה לראשונה למוזיקה והחלה בלימודיה המוזיקליים. בגיל שבע החלה לנגן בפסנתר ומספר שנים לאחר מכן גם בגיטרה. ברגר החלה לכתוב שירים בגיל 14. במהלך 1987 הצטרפה ללהקת "או באן", שהוציאה לרדיו שני שירים: "פלוטוניום רדיואקטיבי" שנכתב נגד זיהום אוויר ו"הכחולים", שנכתב נגד משטרת ישראל ("הכחולים" היה שם נרדף לשוטרים, שלבשו אז מדים בצבע כחול)[1]. הלהקה אף הקליטה תקליט, אך הוא נגנז לאחר שברגר התגייסה ועזבה את הלהקה[2].
בקיץ 1988 התגייסה ברגר לצה"ל ושובצה בלהקת הנח"ל[3]. היא השתתפה בתוכנית ה-27 של הלהקה, "התחלות", שבויימה בידי צדי צרפתי[4]. עקב השירות הצבאי נאלצה ברגר לפרוש מלהקת "או באן" והוחלפה על ידי השחקנית ציפור אייזן, אך זמן קצר לאחר מכן ההרכב התפרק[2].
קריירה
עריכה1990–1993: ההתחלה
עריכהלאחר שירותה הצבאי, נרשמה לרימון בית ספר למוסיקה והשתתפה בלהקת בלאגן לצד דן תורן כסולנית[5]. הופעת הבכורה של הלהקה הייתה במועדון רוקסן בתל אביב, בספטמבר 1990[6]. במסגרת הלהקה נודעו ביצועיה לשיר "שקט", שכתבה יונה וולך והלחין יובל מסנר, ולשירים "גברים מקצוענים", "קרני", "תער חד", "חוץ לארץ" ו"שלושה ימים", שהלחין מסנר למילים של לאה גולדברג. בנוסף, במהלך אותה תקופה השתתפה בתפקידים קוליים באלבומו הראשון של עמיר לב, רוצה לראות אתכם במקומי (1991). להקת בלאגן התפרקה ב-1992, זמן קצר לאחר שהוציאה לאור את אלבומה היחיד גן עדן עירוני (על גבי תקליט ועל גבי תקליטור, כשלאלבום נוספה כבונוס גרסה מוקדמת לשיר "לצלול")[5]. הייתה זו נקודת מפנה חיובית בקריירה של ברגר, שהחלה לשחק באותה שנה בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן" (1992–1996)[7]. כמו כן השתתפה ברגר באופרת הרוק "סאמארה" של הלל מיטלפונקט[8], וביצעה בפסטיגל 1992 את השיר "ואני לא ידעתי" (מילים ולחן: מקס גת-מור, עיבוד: עובד אפרת)[9].
בהמשך דרכה שבה ברגר לשתף פעולה עם תורן ואמנים אחרים, כגון שרון חזיז (שבאלבומה הראשון הופיעו שני שירים שברגר כתבה והלחינה: "אתה עצוב" ו"שתי חברות", האחרון בדואט עם חזיז) ורפי אדר, שברגר עבדה במסעדתו "פרונטו" בדומה למוזיקאים נוספים, בהם סיגל קלרמן; היא השתתפה באלבומו של אדר הלב המלא של קונטינקה (1994) בדואט "אל תוותרי עלי", שהוא חידוש לשירו של אריק איינשטיין. ברגר הופיעה לראשונה כזמרת סולנית בשנת 1993 במסגרת פסטיבל המוזיקה "רוק בים האדום", כאשר דודי לוי (על הגיטרה החשמלית) ועמיר לב (על הבס) מלווים אותה בנגינה.
1994–1999: אלבום בכורה ופרויקטים נוספים
עריכהבאוקטובר 1994 יצא אלבומה הראשון שנקרא דנה ברגר, בו כתבה והלחינה חומרים רבים באלבום ושיתפה פעולה בהפקתו עם ורד קלפטר בלחן מספר שירים, ועם ג'וני שועלי, ברי סחרוף, עודד פרח ורע מוכיח. סגנון האלבום היה רוק "כסחני" ו"פראי" למדי, עם טקסטים קשים וחריפים, והשירים הבולטים מתוכו הם "מלך", "והלב שלי ריק" ו"מה יישאר לי בסוף". גם תמונתה של ברגר המופיעה בצד האחורי של העטיפה כשהיא מדממת מהאף דימתה את האווירה המוזיקלית באלבום, שנכשל מבחינה מסחרית.
באמצע שנות ה-90 נהנתה ברגר מפופולריות גוברת. על אף שהוציאה רק אלבום אחד בין 1994 ל-1998, הרי שתקופה זו התאפיינה בפעילות רבה, וכללה בין השאר השתתפות בקמפיין להגברת המודעות למחלת האיידס עם השיר "ביום שלא מאמינים יותר" וכן בתשדירי מפלגת מרצ (ב-1996, למשל, דואט קצר עם זהבה בן ל"שיר לשלום", שבו שונו המילים), לצד הופעות בסרטים "לילסדה" ו"ציפורים בניוטרל".
ביולי 1998 הוציאה ברגר את אלבומה השני, פשוט להיות, בהפקת יובל שפריר. אלבום זה התאפיין בשירים רכים הרבה יותר מאשר באלבומה הקודם. בין השירים הבולטים בו ניתן למנות את "רחוק מהמציאות", "חמימות חולפת", "בוא וניסע מכאן" ו"מחכה לו". גם באלבום זה שיתפה פעולה עם אמנים אחרים, בהם שוב ורד קלפטר ותורן וכן יהודה עדר והקלידן אייל קליין. האלבום זכה להצלחה רבה ולווה במספר הופעות מוצלחות. לצד האלבום הופיעה ברגר בפרויקטים מוזיקליים ופסטיבלי מוזיקה וילדים שונים. באותה השנה שרה ברגר קולות רקע לנעימת הפתיחה של הסדרה "טירונות" (1998–2001). בשנת 1999 ברגר התחתנה. באותה השנה גם השתתפה בפרקים בודדים בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה ״20 פלוס״ סדרת הספין אוף של "עניין של זמן".
2000–2009: עד הקצה והצלחה מסחרית
עריכהבאפריל 2000 הוציאה ברגר את אלבום האולפן השלישי שלה, עד הקצה, בהפקתו המוזיקלית של המוזיקאי עופר מאירי. בין השירים הבולטים באלבום ניתן למנות את "לומדת לעוף", "עד הקצה", "אהבה", "יש בזה טעם" (חידוש לשיר של יעל לוי, שנקרא במקור "לא בוכה") ו"בוכה לך". האלבום, שנחשב ל"פורץ דרך" בקריירה של ברגר, זכה להצלחה אדירה והפך תוך זמן קצר לאלבום זהב. נכון ל-2011, נמכרו למעלה מ-80,000 עותקים[10]. כמו כן, הוא זכה להכרה רבה וזיכה את ברגר בתארים "זמרת השנה" ו"אלבום השנה" בטקס תמוז ו"זמרת השנה" ברשת ג' באותה שנה. ורד קלפטר זכתה בתואר "מלחין השנה" בטקס תמוז בזכות עבודתה על האלבום. וידאו קליפ נלוה עבור "בומביי" פורסם בהמשך אליהם[11].
בפברואר 2003 הוציאה את אלבומה הרביעי, תוך כדי תנועה, גם הוא בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי[12]. בין השירים הבולטים מאלבום זה ניתן למנות את "בא והולך" (אותו כתבה לבן זוגה, עדי שרון), "תוך כדי תנועה", "גן מאיר" ו"חמש בבוקר". בעקבות האלבום זכתה ברגר פעם נוספת בתואר "זמרת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. בעקבות לידת בתה, החליטה ברגר, לצמצם את פעילותה בתחום המוזיקה. אף על פי כן, השתתפה באותה שנה במחלוקת בנוגע לזכויות היוצרים בין אמנים רבים ותחנת הרדיו גלי צה"ל.
בשנת 2004 השתתפה בפסטיבל השירים של ישראל, בו שרה את "צבעי הערב", אותו הלחינה למילותיה של צרויה להב. לאחר כשנה המשיכה ברגר בקריירה מוזיקלית לצד הופעות כשחקנית בסדרות ובתוכניות טלוויזיה, בהן "שבתות וחגים" ו"בנות". בשנת 2005 השתתפה באלבום הבכורה של ההרכב מטרופולין, בו שרה יחד עם הסולנית רוני אלטר את השיר "לישון בלי לחלום".
באפריל 2006 יצא אלבומה החמישי של ברגר, יום יום, הפעם בהפקתו המוזיקלית של לואי להב[13]. בחלק משירי האלבום השתתפה בכתיבה צרויה להב. בין השירים הבולטים מאלבום זה ניתן למנות את "מותר", ו"חרותי". באותה שנה החלה ברגר לדגמן בעבור מותג האופנה "צווארון לבן"[14]. בשנים 2007–2008 שיחקה ברגר בסדרת הדרמה לילדים ונוער "האי". ברגר שרה את שיר הנושא של הסדרה, "כאילו אין מחר", וגם המשיכה במשחק בעונתה השנייה של הסדרה. שנה לאחר מכן חזרה לקריירה המוזיקלית בפרויקט משותף עם הזמר ירמי קפלן והחלה להופיע בסדרת הדרמה "על קצות האצבעות".
עם פרוס 2009 שבה לדגמן – והפעם בגדי היריון עבור המעצבת אבישג ארבל. באותה שנה החלה לשחק בסדרת הדרמה "גירושים נפלאים" שעלתה בלוויין[15].
2010–2019: אלבומים משותפים והמשך הקריירה
עריכהבשנת 2010 יצא הנה באתי הביתה, אלבום משותף לברגר ולאיתי פרל[16]. שיר הנושא של האלבום שימש גם כשיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "חטופים". שיר נוסף שבלט היה הסינגל הראשון "לולי".
לאחר מכן הקליטה ברגר מספר שירים, ביוני 2011 הוציאה את השיר "אם היה לי", השיר זכה להצלחה רבה בהשמעות ברדיו. בנובמבר 2011 הוציאה את השיר "דלתות נפתחות"[17]. באוגוסט 2012 הוציאה כסינגל את השיר "כולם צודקים" שנכתב על רקע המחאה החברתית בקיץ 2011 והמחאה הנוספת שנה לאחריה. השיר זכה אף להשמעות יפות והתקבל בברכה. בפברואר 2013 השתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון המחודש, לכבודו ביצעה את "תחזרי אליו", השיר יצא רק שנה מאוחר יותר כסינגל לרדיו.
בשנת 2012 שבה לשחק בסדרה "עניין של זמן" את דמותה של דנה, ובמקביל החלה להשתתף בסדרה היומית "יומני החופש הגדול" שששודרה בערוץ דיסני[18]. הסדרה גם שודרה בערוצי דיסני באירופה בדיבוב לשפות מקומיות[19].
באוגוסט 2013 היא חידשה בהופעה את השיר "מדוע לא באת" עם ירמי קפלן, במסגרת מופע משותף, בו השתתף גם חמי רודנר[20]. באותה תקופה הקליטה ברגר את אלבומה הבא שיצא בסוף שנת 2014[21]. הסינגל הראשון יצא במאי 2014 ונקרא "מתנות של זמן"[22]. בעקבותיו יצאו שני סינגלים נוספים, בהם – "לבנות ולהרוס" שיצא בשלהי יוני 2014. עם השיר "תחזרי אליו" השתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון בינואר 2013[23]. השיר יצא כסינגל לאמצעי המדיה באוגוסט 2014. לאחר מכן יצא האלבום מתנות של זמן בספטמבר בהפקה מוזיקלית של יוסי פיין. לאחר צאת האלבום יצאו השירים "הקירות שלי" ו"תראה אותך" כסינגלים.
ברגר השתתפה בעונה השביעית של "הישרדות", היא הגיעה לשבט המאוחד והפכה לזומבית ביום ה-42. את התוכנית היא סיימה במקום החמישי[24]. בדצמבר 2015 הוציאה את הסינגל "לא ליפול" שכתבה בזמן צילומי התוכנית. בשנת 2016 לקחה חלק באלבום הילדים "האוצר", פרויקט שיזם, הלחין והפיק גל זיו, והשתתפו בו גם אלון עדר, גדי רונן ויעל דקלבאום.
בפברואר 2017 העלתה דנה פרויקט מימון המונים בהדסטארט לגיוס 100,001 שקלים לאלבומה השמיני. במרץ 2017 יצא הסינגל הראשון "נגן" אשר זכה להצלחה. בסוף מאי 2017 יצא הסינגל השני "ימים צפופים" בליווי קליפ מצולם בו כיכב ליאור אשכנזי. ביולי 2017 יצא הסינגל השלישי מתוך האלבום – "אתה לא בבית". באוגוסט יצא הסינגל הרביעי – "מהפכה". בספטמבר 2017 יצא האלבום לאור[25]. לאחריו יצאו גם הסינגלים: "אל תאמין לי" ו"קומי לכי" שמילותיו נכתבו בהשראת הסיפור התנכ"י על מעשה אמנון ותמר[26]. במאי 2018 יצא השיר "בן חייל" שאותו כתבה והלחינה[27]. השיר לווה בקליפ. באוקטובר 2018 יצא השיר "בלוז אלול" שאת מילותיו כתבה ברגר בעצמה והלחן של תמר אייזנמן[28].
ביולי 2019 יצא השיר "מגנטים" שביצעה ברגר במסגרת פרויקט להנצחת בעלה המנוח של כותבת השיר, אסתי צרויה רומשקנו. את השיר הלחין והפיק מוזיקלית עמרי קסטן. באותה שנה הופיעה בסרטו של טומי לנג, "מריונטה".
2020–הווה: DNA הומבייס וכל אהבה לטובה
עריכהבשנת 2020 הקימה עם המוזיקאי עדי שרון את הצמד המוזיקלי DNA הומבייס, בליווי אלבום ראשון בשם, DNA שיצא לאור ב-12 במרץ 2020[29].
בינואר 2022 יצא האלבום כל אהבה לטובה אשר מונה תשעה שירים בסך הכול[30].
ב-26 בדצמבר 2022 הוציאה עם שרון את האלבום השני, DNA[31].
ב-14 באפריל 2024, הוציאה את השיר "עטופה ומוגנת". ברגר הקדישה את השיר לכל הנשים שנותרו בשבי במהלך מלחמת חרבות ברזל. השיר הוא חלק מאלבומה ה-14 של ברגר.[32] ב-3 בנובמבר, ברגר הוציאה שיר בשם "רוח חופשיה", אותו היא כתבה והלחינה בעצמה, בהפקה ומיקס של מאור שוורצברג.[33]
חיים אישיים
עריכהבתחילת דרכה של להקת בלאגן, הייתה ברגר בזוגיות מספר חודשים עם הזמר ירמי קפלן[34]. פרידתם היוותה השראה לחברם דאז חמי רודנר לשיר "נפלת חזק".
ברגר התחתנה שלוש פעמים. נישואיה הראשונים היו בגיל 22[35]. ב-9 בספטמבר 1999 נישאה בשנית למתופף שלה, ממנו התגרשה כשנה לאחר מכן[36]. בשנת 2000 הכירה את בן זוגה הנוכחי, התאורן עדי שרון, עמו התחתנה בחתונה אזרחית בטוסקנה. לזוג שני ילדים[37].
מתגוררת ברמת רזיאל.
דיסקוגרפיה
עריכה
אלבומי אולפן
אלבומי אוסף/הופעה
|
כחלק מבלאגן
כחלק מ-DNA הומבייס |
קישורים חיצוניים
עריכה- דנה ברגר, ברשת החברתית אינסטגרם
- אתר האינטרנט הרשמי של דנה ברגר
- דנה ברגר, סרטונים בערוץ היוטיוב
- דנה ברגר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- דנה ברגר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דנה ברגר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דנה ברגר, באתר שירונט
- דנה ברגר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דנה ברגר, באתר Discogs (באנגלית)
- דנה ברגר, באתר Songkick (באנגלית)
- דנה ברגר, באתר Tab4u
- דנה ברגר, באתר סטריאו ומונו
- דנה ברגר, דף שער בספרייה הלאומית
- דנה ברגר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- עמית שהם, אני דנה ברגר, ואני בלונדינית ונהנית מזה, חדשות, 29 בספטמבר 1991
- כרמית ספיר ויץ, קפה עם דנה ברגר, באתר onlife, 28 באוקטובר 2010
- עינב שיף, חמימות חולפת: יום הולדת 40 לדנה ברגר, באתר וואלה, 2 בנובמבר 2010
- גיל ריבה, דנה ברגר מפוייסת עם עצמה, באתר רשת
- ורד רמון ריבלין, בלילה אני הופכת לזאבה, באתר גלובס, 7 במרץ 2012
- הילה רגב, דנה ברגר: "למדתי להשאיר את האגו בצד", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2014
- ערן סויסה, דנה קמה, באתר ישראל היום, 12 בנובמבר 2015
- בלי פילטר: שיחה אישית עם דנה ברגר, באתר וואלה, 24 במרץ 2016
- מיכל קליינברג ודודי פטימר, דנה ברגר בריאיון לנענע10: "הזמן על האי גרם לי להיות מודעת לכוחות הנפשיים שלי", באתר nana10, 27 במרץ 2016
- ליאת רון, "הייתי צריכה הרבה ביצים בשביל להפוך לאמן עצמאי", באתר גלובס, 11 במרץ 2017
- עדי סמריאס, לדנה ברגר יש ימים צפופים, והיא לא מתגעגעת לימי רוקסן, באתר "Time Out ישראל", 17 באוקטובר 2017
- רז שכניק, אלו הם באמת חיי, באתר "ידיעות אחרונות", 2 באפריל 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ משה טמקין, הופעה - אמהות שמחות - או־בן, פרגוד, 19.9.88, כל העיר, 30 בספטמבר 1988
- ^ 1 2 אהד פישוף, להקה אופטימית כשהתקליט הראשון של להקת או־באן כבר היה בדרך למכבש, החליטה פתאום הסולנית שלהם להתגייס, כל העיר, 17 במרץ 1989
- ^ אהד פישוף, מבטיחים הפתעות - החדשות האחרונות מבית אובן, כל העיר, 16 בספטמבר 1988
- ^ להקת הנח"ל ־ התחלות חדשות, מעריב, 20 ביולי 1989
- ^ 1 2 חגי לוי, מי הנערה הזו - דנה ברגר, הזמרת של להקת בלאגן, התבגרה בירושלים והדהימה את תל־אביב, חדשות, 27 במרץ 1992
- ^ רותי הדר, דנה ודן נלחמים בבלגן. על הופעת הבכורה של הלהקה ברוקסן, חדשות, 13 בספטמבר 1990
- ^ יואב בירנברג, הטלוויזיה החינוכית שוקדת על סדרת דרמה חדשה לנוער, חדשות, 26 במאי 1991
- ^ דנה ברגר מחליפה את טל גורדון באופרת הרוק "סמרה", מעריב, 10 במרץ 1992
- ^ סופגניות בפסטיגל: גלי עטרי, חני נחמיאס, דנה ברגר ואתי אנקרי, חדשות, 16 בדצמבר 1992
- ^ אסף נבו, דנה ברגר: "לא אדפוק לעצמי את החיים כדי שייצאו לי שירים טובים", באתר מאקו, 11 בדצמבר 2011
- ^ דנה ברגר- בומבי (קליפ), נבדק ב-2023-11-28
- ^ גידי אביבי, הוורוד והאדום - "תוך כדי תנועה" - דנה ברגר. אן-אם-סיש, באתר הארץ, 19 בפברואר 2003
- ^ תמר סוקניק, אלבום חדש לדנה ברגר, באתר הארץ, 4 באפריל 2006
- ^ הדס שואף, אז מה ללבוש עדן הראל או דנה ברגר, באתר גלובס, 27 במאי 2007
- ^ ניר קיפניס, לרקוד על מדרגות הרבנות, באתר גלובס, 11 במאי 2009
- ^ עכבר העיר, המלצות - דנה ברגר ואיתי פרל במופע משותף, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010
- ^ עידן חגואל, עכבר העיר, דנה ברגר: "יש לי צורך להופיע ולכתוב", באתר הארץ, 29 בנובמבר 2011
- ^ גילי איזיקוביץ, יומני החופש הגדול: נשיקה ראשונה בפרק 14, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2012
- ^ גילי איזיקוביץ, "יומני החופש הגדול" תשודר בערוצי דיסני, באתר הארץ, 11 ביוני 2013
- ^ ספיר יעקב, עכבר העיר, הופעות השבוע: פסטיבל הגולדסטאר בחיפה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2013
- ^ בן שלו, דנה ברגר מציגה: המופע של שיא הרגש, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2014
- ^ בן שלו, דנה אינטרנשיונל מתהוללת, דנה ברגר מתבגרת, באתר הארץ, 14 במאי 2014
- ^ עכבר העיר, יעלה ויבוא: פסטיבל הזמר העברי חוזר לערוץ הראשון, באתר הארץ, 15 בינואר 2013
- ^ דנה שמש, עכבר העיר, "הישרדות": עכשיו אני לומדת להעיף, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2015
- ^ עדי סמריאס, לדנה ברגר יש ימים צפופים, והיא לא מתגעגעת לימי רוקסן, באתר "Time Out ישראל", 17 באוקטובר 2017
- ^ דורון קורן, האונס הנורא מכל: הסיפור מאחורי השיר המרעיד של דנה ברגר, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2017
- ^ רז שכניק, "יש הרבה שירים על האומץ של הלוחמים, אין שיר על החרדות של ההורים", באתר "ידיעות אחרונות", 14 במאי 2018
- ^ דנה ברגר, באתר בית ספר למוסיקה רימון
- ^ Dna, 2020-03-12, נבדק ב-2023-11-28
- ^ כל אהבה לטובה, 2022-01-23, נבדק ב-2023-11-28
- ^ DNA, 2022-12-26, נבדק ב-2023-11-28
- ^ אורן דגן, 'עטופה ומוגנת': דנה ברגר בשיר חדש שמוקדש לנשים בשבי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 באפריל 2024
- ^ איריס קול, "תזכורת שגם בתוך האפלה מותר להאיר ולבחור בחיים", באתר 103FM, 6 בנובמבר 2024
- ^ יורם בר, פופליציסטיקה - המנוחה הנכונה של יוד קוטנר, כל העיר, 28 בדצמבר 1990
- ^ דנה ברגר (22), סולנית להקת בלגן וכוכבת אופרת הרוק סמרה, התחתנה אתמול עם רועי אבן־טוב (23), גרפיקאי Iותלמיד בצלאל., חדשות, 14 בספטמבר 1992
- ^ אתי אברמוב, 9,999 סיבות לאהוב, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בספטמבר 2019
- ^ רז שכניק, "זה כאילו הבאנו לילדים אח חדש", באתר "ידיעות אחרונות", 15 בדצמבר 2019