צרויה להב

משוררת, סופרת, פזמונאית ומוזיקאית ישראלית

צרויה להב (נולדה ב-16 ביולי 1951) היא סופרת, פזמונאית, משוררת, מוזיקאית, שחקנית וזמרת ישראלית.

צרויה להב
לידה 16 ביולי 1951 (בת 73) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

להב נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי.[1] מצד אמה (משפחת הלוי-אפשטיין) היא דור חמישי בארץ.[2]

להב שירתה בלהקה הצבאית צוות הווי חטיבת הצנחנים. בעת שירותה פגשה את לואי להב, לימים אחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בישראל. לאחר השירות, בהיותה בת תשע עשרה וחצי, נישאה ללהב והשניים נסעו לארצות הברית, שם נולדה בתם היחידה טל, שנהרגה בתאונה בגיל שלוש וחצי.[1]

בתחילת שנות השבעים שרה וניגנה (בכינור) ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין - בהופעות ובאלבומים The Wild, The Innocent and The E Street Shuffle ו-Born to Run (באנגלית נודעה בכינוי סוּקִי, Suki). בשנת 1975 חזרו צרויה ולואי להב לישראל. בשנת 1976 ניגנה באלבום היחיד של להקת תמוז, "סוף עונת התפוזים". בשנת 1977 התגרשה.[1]

לאחר מכן למדה משחק במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע בלוס אנג'לס ועם שובה לישראל השתתפה בכמה הצגות תיאטרון, כמו טוב בהתיאטרון הקאמרי ובמחזמר "אלוף בצלות ואלוף שום" על פי סיפורו של חיים נחמן ביאליק. בתחילת שנות השמונים הייתה חברה בלהקת הברירה הטבעית. לאחר פרישתה מן הלהקה לא הופיעה עוד והקדישה את עיקר מרצה לכתיבת שירה ופרוזה.

שיריה הולחנו ובוצעו על ידי מיטב המוזיקאים והמבצעים בישראל. מוזיקאי שהרבה להלחין את שיריה של להב הוא רמי קלינשטיין, שהלחין משיריה הן עבור עצמו ("הים כבר לא", "על הגשר הישן", "תשארי עוד קצת") והן עבור ריטה ("חמצן", "ימי התום", "לאלף נמר", "שרה ברחובות"). גם יהודית רביץ הלחינה אחדים משיריה, כ"דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים". עוד ביצעו משיריה מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל, יהודה פוליקר ואחרים. בשנת 2003 הוציאה להב אלבום בשם "הים כבר לא", ובו 16 מן השירים שכתבה במרוצת השנים.[3] בשנת 2006 השתתפה להב בכתיבת רוב שירי אלבומה של דנה ברגר "יום יום". באלבומו של יהודה פוליקר "כל דבר מזכיר לי", שיצא בשנת 2011, שימשה להב כעורכת טקסט, ויחד עם פוליקר כתבה חלק משירי האלבום.

ספרה הראשון, "כפכפי העץ של אנדרה" (2002), המבוסס על סיפורו האמיתי של אריה בן-פלאי, שילדותו עברה עליו בהולנד בתקופת השואה, זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי,[4] בפרס לספר ביכורים של משרד התרבות והספורט ובפרס יד ושם למפעלים חינוכיים לשנת תשס"ב, על כתיבת ספר לילדים ולנוער בנושא השואה. ספרה השני, "מלכת הביצות רוקדת טנגו" (2004), זכה בפרס אקו"ם לשנת 2005.‏[5]

בשנת 2011 הוענק לצרויה להב פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי למחברת. להב מלמדת בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים.

לאחר נישואים קצרים לשחקן שבתאי קונורטי בשלהי שנות השבעים פגשה את התפאורן איציק אלבלק, ומאז הם חיים יחד כידועים בציבור. השניים מתגוררים במושבה הגרמנית שבירושלים ולהם שלושה בנים.[1] אחד הבנים הוא המוזיקאי יונתן אלבלק שחיבר (ביחד עם אסף תלמודי) את המוזיקה לסרט אגדת חורבן.

יצירתה

עריכה

משיריה הבולטים

עריכה

ספריה

עריכה
  • כפכפי העץ של אנדרה, הוצאת כנרת זמורה-ביתן (העטיפה עוצבה על ידי דני קרמן), 2002
  • מלכת הביצות רוקדת טנגו, הוצאת עם עובד, 2004
  • ונציה היא לא מקום אמיתי: שירים, 1890–2011. עם עובד, 2013

אופרה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 ‏יואב בירנברג, פחות חולמת את עצמה, הרבה יותר נקשרת, באתר ynet, 23 ביולי 2003.
  2. ^ נרי ליבנה, צרויה להב והפליטים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004.
  3. ^ מידע על האלבום באתר MOOMA.
  4. ^ IBBY, IBBY Honour List (2004), June 2004, p.17.
  5. ^ לקסיקון הספרות העברית החדשה, ראו קישורים חיצוניים