ה"שפרה" בגטו לודז' (בגרמנית: Allgemeine Gehsperre, מהמילה "Sperre" בגרמנית, שמשמעה "מצור") הייתה אקציה בה גורשו כ-15,000 ילדים, קשישים, חולים ומובטלים מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו בין 5 ל-12 בספטמבר 1942. לפי נתונים רשמיים, 15,681 בני אדם גורשו, מאות נרצחו בגטו ו-35 נתלו בשל ניסיון להימלט מהשילוח או לעזוב את מקום עבודתם.[1]
ב-5 בספטמבר 1942 הופיעה על קירות גטו לודז' הודעה על הפסקה בתנועת האנשים בגטו (גרמנית: Allgemeine Gehsperre - איסור מוחלט לצאת מהבית). מהמילה Gehsperre נקראה הפעולה "שפרה".[1]
ההחלטה לגרש ילדים, קשישים, חולים ומובטלים מהגטו התקבלה באוגוסט 1942 במשרד הראשי לביטחון הרייך. לפני תחילת הגירושים, ב-1 וב-2 בספטמבר 1942, פונו בית הסוהר ובתי החולים בגטו, בהם כ-2,000 חולים. במהלך הפינוי נרצחו חלק מהחולים שניסו להימלט ואנשי צוות בבית החולים שלא צייתו לפקודות.[1]
משבר פקד את הגטו. הם דורשים שנוותר על הטוב ביותר שיש לנו - הילדים והזקנים שלנו. […] בגילי, אני צריך לפרוש ידיים ולהתחנן: אחים ואחיות! תנו לי אותם! אבות ואמהות, תנו לי את ילדיכם! […] אני צריך להכין את המבצע הקשה והעקוב מדם הזה, אני צריך לכרות את הענפים כדי להציל את הגזע. אני חייב לקחת את הילדים כי אם לא, עלולים לקחת גם אחרים - חלילה. […] אני מושיט אליכם את ידיי השבורות והרועדות ואני מתחנן בפניכם: הקריבו את הילדים האלה! רק כך נוכל למנוע סבל עתידי ונוכל לשמר את הקהילה המונה 100,000 יהודים.[3][4]
רומקובסקי טען שהגרמנים רוצים להיפטר מ-24,000 איש בסך הכל, 3,000 איש בכל אחד משמונה ימי ה"שפרה". לאחר נאומו הסתערו יהודים על משרדי הרישום. לדברי פובליציסט מהגטו, אוסקר זינגר, הם רצו להביא לשינויים בתעודות הלידה על ידי הגשת מסמכים כוזבים ואמיתיים, בניסיון להוכיח שהילדים מבוגרים יותר והקשישים - צעירים יותר, וכך להצילם מגירוש.[5]
ב-5 בספטמבר 1942 פורסמה מודעה על קירות הגטו. היא הכריזה על איסור תנועת אנשים בגטו (בגרמנית - Allgemeine Gehsperre). באותו יום ארגן רומקובסקי את הוועדה שנועדה להחליט מי מיועד לגירוש, ערך רשימות של אנשים שצוינו לגירוש ואישר את הרשימות.[6] בימים שלאחר מכן, שירות הביטחון הגרמני ואנשי שירות הסדר היהודי שלפו אנשים מדירותיהם על סמך רשימות, והובילו אותם לתחנת הרכבת ראדוגושץ' בלודז'.[1]
בין השוטרים להורי הילדים התנהלו תגרות, והוצאת הילדים התעכבה.[5] השלטונות הגרמניים ראו שפעילות היחידות היהודיות לא יעילה ושלחו לגטו יחידות גסטפו ומשטרה גרמניות, מה שהוביל לדיכוי תוך שימוש בנשק. הגרמנים ירו ללא אזהרה, תקפו אנשים ברחוב[1] וירו לפחות בכ-200 הורים שסירבו לוותר על ילדיהם. כאשר פונו בתי חולים, זרקו הגרמנים ילדים מהחלונות.[6]
ב-12 בספטמבר 1942 הסתיימה ה"שפרה". השלטונות הגרמניים פרסמו הודעות על פתיחה מחדש של מפעלים ובתי מלאכה מ-14 בספטמבר, מנות מזון הונפקו ונפתחו חנויות.[5] מכאן ואילך פעל גטו לודז' בעיקר כמחנה לעבודת כפייה.[1]
היהודים שגורשו נשלחו למחנה ההשמדה בחלמנו, שם נרצחו במשאיות גז. [7]
על פי נתונים רשמיים, 15,681 בני אדם[1][8] גורשו למחנה ההשמדה במסגרת ה"שפרה", אם כי לפי הערכות גורשו עד 20,000 איש.[5] מאות נוספים נרצחו בגין התנגדות ו-35 בני אדם נתלו בשל ניסיון להימלט מהטרנספורט או לעזוב את מקום העבודה.[1]
ציור קיר לזכר ה"שפרה" רחוב ארגון WiN מספר 16, לודז'
ב-29 באוגוסט וב-4 בספטמבר 2012, במסגרת ציון 70 שנה ל"שפרה", התקיימה בלודז' ההופעה "שפרה 42'".[2]
במסגרת פרויקט "ילדי באלוט - ציורי קיר של זיכרון", במסגרת ציון 70 שנה ל"שפרה", בספטמבר 2012, נחשפו באזור הגטו לשעבר שלושה ציורי קיר המתארים ילדים, לזכר גירוש הילדים מהעיר להשמדה. עד 2017 הוצגו באופן זה ציורים של 25 ילדים. [9]
בשנת 2015 הופק סרט דוקומנטרי בבימויו של פיוטר פרז (Perz) ופיוטר וייכרט (Weychert) בשם "Wielka szpera", המתאר את אירועי גטו לודז'. [10][11]
בשנת 2017 עלתה הצגת הבכורה בתיאטרון דום "ויילקה ספרה" מאת אנדז'יי מריה מרצ'בסקי, המבוססת על יומניו של יוזף זליקוביץ'. [12]
תנו לי את ילדיכם - גטו לודז' 1942 רחלי רוגל 2007ביצירתה "תנו לי את ילדיכם - גטו לודז' 1942" שילבה האמנית רחלי רוגל על שק תפוחי אדמה חלק מנאום רומקובסקי סביב מפת הגטו הריק. ילדי הגטו הועסקו בתפירת כפתורים. ביצירה כפתורים שונים זה מזה המשמשים בביגוד ילדים וכפתורים בלויים ושבורים. ארבעת הפרחים אינם אלא ארבעה קברי המונים ביער ז'וחוב שבמחנה ההשמדה חלמנו אליו הובלו הילדים. חלק מהכפתורים שבמרכזם זהים לאלה שנאספו בחלמנו ומוצגים במוזיאון "יד ושם". [13][14][15]
