אלישע

לפי המתואר בתנ"ך, אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט היה נביא שפעל בממלכת ישראל במאה התשיעית והשמינית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים אחזיה, יורם, יהוא, יהואחז ויואש. הוא התפרסם כתלמידו של אליהו הנביא, כממשיך דרכו במלחמה למען אלוהי ישראל, וכעושה ניסים. אלישע שפט את ישראל ששים ושש שנים.

אלישע

איקונין של אלישע
לידה	אבל מחולה
פטירה	השומרון
מקום קבורה	קבר אלישע
אב	Shaphat
עיסוק	בעל נס, דרשן

אלישע בציור קיר מהמאה ה-3 בבית הכנסת בדורה אירופוס

אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית - ציור מעשה ידי בנג'מין וסט משנת 1765.

אלישע מסרב לקבל את מתנות נעמן - ציור מעשה ידי פטר די גרבר, 1630.

אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית - ציור משנת 1549.

ייחוסו ומוצא משפחתו

בתנ"ך מוזכר אלישע כבן ל"שפט" בלי להזכיר לאיזה שבט היה שייך. בתלמוד הבבלי מבואר ששפט אבי אלישע היה מבני שבט גד, כמובא בספר דברי הימים; ”יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן” (דברי הימים א', ה', י"ב). על פי זה כתב רש"י שאלישע הוא בן שבט גד. אולם לפי משמעות התנא דבי אליהו כפי שהבינו בעלי התוספות יש סוברים כי אלישע היה כהן וכן שפט אביו, ואילו ה"שפט" המוזכר בספר דברי הימים היה איש אחר בשם שפט.

מינוי אלישע לנביא

בספר מלכים א', פרק י"ט מסופר כי אליהו הנביא ברח למדבר סיני, בחוששו לנפשו כיוון שאיזבל, אשתו של המלך אחאב, ביקשה להורגו. בהיותו במדבר זכה אליהו להתגלות מפי אלוהי ישראל, שהטיל עליו שלוש משימות: למשוח את חזאל למלך על ארם, למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל, וכן למנות לו ממשיך - את אלישע בן שפט מאבל מחולה אשר בגלעד: ”וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ” (מלכים א', י"ט, ט"ז).

אחר דברים אלו, הצפין אליהו לעבר דמשק, ובדרכו מצא את אלישע חורש את שדות משפחתו בשנים עשר צמדי בקר. אליהו השליך לעברו את אדרת השיער שלו, שהיוותה את סימנו המזהה, ובזאת אימצו כבן וכשמש והפקיד בידיו את שליחות הנבואה: ”וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו... וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ - וַיְשָׁרְתֵהוּ” (י"ט–כ"א). כשש שנים ליווה אלישע את מורו הרוחני ושימשו, עד לעלייתו של אליהו השמימה והשראת רוח הנבואה על הנביא המתלמד. עם זאת, אין התנ"ך מספר כלל על פרק זמן זה.

אלישע דבק באליהו, והיה תלמידו הנאמן, וזאת אף על פי שהנביא היה אדם מתבודד ופעמים רבות נטש את חברת בני האדם לטובת מקומות שכוחי אל. כיוון שכך, זכה אלישע לחזות בהסתלקותו הפתאומית והפלאית של אליהו במרכבת אש השמימה, ובטרם הלקחו אף זכה לשאול בקשה מאת אליהו: ”וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי” (מלכים ב', ב', ט'). חז"ל הסבירו שאלישע ביקש כפלים ממה שהיה באליהו, וכן דרשו שנמצא אלישע ראוי "לעשות מעשי ניסים פי שנים ממספר הניסים שעשה אליהו".

אלישע כנביא בישראל

לאחר עזיבתו של אליהו, נטל אלישע את אדרתו המושלכת ואיתה ביצע את מעשה הנס הראשון שלו: הוא חבט אותה על מי הירדן, והמים נחצו לשנים. כמו כן, בני הנביאים הכירו בכך שנחה רוח אליהו על אלישע, והאחרון הפך למנהיגם. מרגע זה ועד למותו כעבור שישים שנה, לא פסק אלישע לחולל ניסים ולנבא נבואות, והוא החזיק בתפקיד הרשמי של ”נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל” (מלכים ב', ה', ח').

בתקופות שונות הקיפו את אלישע 'בני נביאים' רבים, שסבבו את הנביא והשיגו דרכו רוח נבואה. על פי המדרש גיחזי תלמידו של אלישע מנע בהתחלה מבני נביאים רבים לבוא ולשבת לפני הנביא, וכשאלישע סילק את גיחזי מעל פניו חזרו כל בני הנביאים אל אלישע במקומו על שפת הירדן.

סיפורי פלאות ומעשי ניסים רבים נקשרו בשמו של אלישע, ועיקר פרסומו עליהם. בין היתר, אלישע ריפא את מי יריחו הרעים, על ידי כך שהשליך לתוכם מלח מתוך צלוחית חדשה. הוא הציל אשה אלמנה ואת בניה היתומים מחיי עוני ועבדות בכך שחולל את נס אסוך השמן - הפיכת כד שמן בודד לקרן שופעת שמן. כמו כן, אלישע נהנה מתמיכתה של אישה שונמית חשוכת בנים, ולאות תודה על טרחתה הרבה בשבילו הבטיח לה בן, ולאחר שהבן מת, הוא אף החיה אותו. הוא השביע מאה איש מ”עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל” (מלכים ב', ד', מ"ב), הציף גרזן ששקע במים ואף ריפא את צרעתו של נעמן, שר צבא ארם, בכך שהורה לו לרחוץ שבע פעמים בנהר הירדן.

בסיפורי ניסים אחדים מצטיירת דמותו של אלישע כדמות של אדם טוב לב, שלא מהסס להושיט יד לעניים, לחלשים ולמרי הגורל. לעומת זאת, ניסים אחרים שבוצעו על ידי אלישע מעלים דמות אחרת, הנוקטת יד קשה ושיפוטיות על פי מידת הדין. מעשה נס ידוע, המופיע בספר מלכים ב', פרק ב', פסוקים כ"ג–כ"ה, מספר שבהיות אלישע בדרכו לבית אל לאחר שריפא את מי יריחו הרעים, יצאו נערים קטנים מהעיר ולעגו לו על קרחותו (וזאת בניגוד לאליהו, שהיה "בעל שיער"), באומרם "עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ". לפי הכתוב, אלישע קיללם בשם אלוהים, ושני דובים יצאו מהיער והרגו ארבעים ושניים ילדים. הקושי שבהריגת הילדים בגלל לעגם נראה גם לחז"ל, שטבעו את הביטוי "לא דובים ולא יער" (ראה בהמשך). באירוע אחר קילל אלישע את נערו גיחזי ואת זרעו בצרעת נעמן, כיוון שגיחזי חמד לעצמו את מתנותיו של נעמן לאלישע ועבר על דברי הנביא שסירב לקבלן.

מתוקף תפקידו כ"נביא בישראל" היה אלישע מעורב גם באירועים מדיניים-צבאיים: כאשר יורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, יצאו למלחמה במואב, ובמהלך מסעם הגיעו לידי מצוקת מים קשה, הבטיח להם אלישע "כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם", ונבואתו התגשמה (מלכים ב', ג', י"ז). באירוע אחר, בן הדד מלך ארם הטיל מצור כבד על העיר שומרון, שהביא לרעב איום בעיר הנצורה, אך אלישע, בסופו של דבר, ניבא על סיום המצור "כָּעֵת היום", ואכן צבא ארם נס ונבואתו של אלישע התקיימה במלואה (מלכים ב', ו', כ"ד-ז', כ').

אלישע המשיך את פעולותיו של אליהו שנלחם בכל כוחו בעבודת הבעל שרווחה בממלכת ישראל ושעודדה על ידי בית המלוכה, ושלח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל. יהוא, לאור הנסיבות החדשות, הכריז על מרד במלכות, הכרית את בית אחאב, הרג את איזבל ומחה את פולחן הבעל מישראל.

מסירת מידע מודיעיני למלך ישראל

ידוע שהנביאים בתנ"ך שימשו פעמים רבות כמודיעין צבאי, אמנם לא במובן של איסוף מידע על האויב וכדומה. רוב הנביאים נתנו מעין מידע מודיעיני כאשר השופטים והמלכים היו שואלים אותם אם לצאת לקרבות, והם היו עונים רק 'כן' או 'לא', על פי החלטת ה'.

אך אלישע הגדיל לעשות יותר מכל הנביאים וסערת כוח נבואתו, מסר למלך ישראל מידע מודיעיני ממשי, בדבר מקומות מארב בהם הוצבו כוחות צבא ארם, כפי שניתן לראות בספר מלכים ב', פרק ו', פסוק ח':

וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר: אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי. וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהִזְהִירֹה וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם. וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ.

"לא דובים ולא יער"

אלישע: הנערים נהרגים על ידי הדובות. איור משנת 1712

מרכבת אליהו הנביא בשמים, הנערים לועגים לאלישע ומותקפים על ידי הדובים. איור מכתב יד צרפתי, שנת 1463.

ערך מורחב – אלישע והדובים

לפי הטקסט בתנ"ך כפשוטו, לעגו מספר נערים לצורתו החיצונית של אלישע, באומרם: "עלה קרח, עלה קרח". פרשנים מפרשים שהנערים קראו לו "עלה קרח, עלה קרח" כיוון שהוא הקריח מהם את פרנסתם כי הם התפרנסו מייבוא מים ממקורות מים טובים. אירוע זה מופיע לאחר האירוע בו מטהר אלישע את מעיין אלישע (עין א-סולטאן) ביריחו. ככל הנראה עד טיהור המעיין נאלצו תושבי יריחו לרכוש את מימיהם מהעיר נערן הסמוכה (ממעיין עין דויוק ועין נועמה). בעקבות טיהור המעיין ביריחו הפסיקו תושבי יריחו לרכוש מים משכניהם, ונערי נערן הם שיצאו נגד הנביא.

תגובתו לכך הייתה קיצונית מאוד: "ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". לכאורה, מעשה נורא זה של אלישע לא עולה בקנה אחד עם תפקידו כנביא, ואינו פרופורציונלי בחומרתו, כעונש, לחומרת מעשיהם של הנערים.

אכן, חז"ל לא חשו בנוח עם מעשהו זה של הנביא. בתלמוד הבבלי מובאים כמה הסברים אפשריים, להריגת הנערים. יחד עם זאת מודה הגמרא כי אלישע אכן נכשל בתפקידו במספר מקרים במהלך חייו, ודן אותו לכף חובה:

"שלושה חלאין חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיים, ואחד שמת בו".

גם על סיפור גיחזי, שסולק בידי אלישע בשל חטאו, אומרת הגמרא ש"לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידיו". עם זאת מביאה הגמרא על הפסוק "ויבא אלישע דמשק" שהנביא הלך עד לדמשק כדי לנסות להשיב את גיחזי מחטאיו.

חז"ל נדרשו להתמודדות לא פשוטה עם המתואר בסיפור זה, ולנסות להבין בכל זאת את מעשיו כנביא אלהים.

בגמרא מובאת מחלוקת כמה נסים היו בפרשה זו. האם היה יער ואלישע הוציא ממנו את הדובים, או שמא אלישע יצר את היער וגם את הדובים, החכם הסובר את הדעה האחרונה קובע כי לא דובים היו ולא יער היה, ובעקבות דבריו נוצר הביטוי המפורסם לא דובים ולא יער.

מאן דאמר נס - יער הוה דובים לא הוו; מאן דאמר 'נס בתוך נס' - לא יער הוה ולא דובים הוו.

ניסי אלישע

ניסים רבים מיוחסים לאלישע:

1. חצה את מי הירדן לשניים.
2. ריפא את מי יריחו המלוחים או הנגועים על ידי השלכת מלח (כנראה מים המלח) למעיין (כיום נקרא המעין מעיין אלישע).
3. אלישע והדובים - על פי קללתו יצאו דובים מהיער והרגו את מלעיגיו.
4. הפך שממת מדבר לנהר מים חיים.
5. נס אסוך השמן - פירנס אישה אלמנה (המדרש מזהה אותה כאשת עובדיהו) על ידי כך שכד השמן שלה 'נבע' ויכלה למכור את השמן הרב.
6. כאות תודה לאשה השונמית בישר אותה אלישע בבן.
7. החיה את בן האשה השונמית.
8. הפך נזיד רעיל למטעמים.
9. מאה אנשים שבעו והותירו מעשרים לחם שעורים וכרמל.
10. ריפא את נעמן על ידי רחיצתו שבע פעמים בנהר הירדן.
11. קילל את גיחזי מכיוון שלקח בשמו מתנות מנעמן-חטא גיחזי, ובעקבות כך הפך גיחזי למצורע.
12. הציף גרזן ששקע במים על ידי זריקת עץ למים.
13. גילה למלך ישראל את המקומות בהם אורבים הארמים.
14. הכה בסנוורים את צבא מלך ארם.
15. גזר שיהיה רעב בארץ.
16. לאחר מותו, הושלך לקברו איש מת. כאשר גופת המת נגעה בעצמותיו של אלישע, חזר המת לחיים

מותו של אלישע

שנים לאחר מכן, חלה אלישע "אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ד), ויואש מלך ישראל בא לחלוק לו כבוד אחרון, וקונן לו באותן מילים שבהן קונן אלישע לאליהו: "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (שם). בשוכבו על ערש דווי חזה אלישע ליואש ניצחון מכריע של ממלכת ישראל על ממלכת ארם. אלישע שפט ופרנס את ישראל 66 שנים (רבי יצחק אברבנאל על פי סדר עולם).

אלישע אף חולל ניסים לאחר מותו: כשנה לאחר קבורתו, הושלכה גופת בן אדם לקברו, ובנוגעה בעצמותיו שבה רוח החיים לאיש המת, שהחל מהלך על רגליו (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוקים כ'–כ"א). במדרש מעם לועז מובא ששמו של האדם שהושלך בקברו של הנביא שלום בן תקוה ויש אומרים צדקיה בן כנענה ויש אומרים בנה של השונמית שהחיה.

קבר אלישע

ערך מורחב – קבר אלישע

מקום קברו של אלישע אינו מתואר בתנ"ך, אך על פי מסורת יהודית מראשית המאה ה-13, קברו שכן במערה בראש הר הכרמל מעל מערת אליהו, ב'מר אליאס', כיום המערה נמצאת בתחום מנזר הכרמליתים של סטלה מריס.

מסורת יהודית מאוחרת יותר, ממחצית המאה ה-19, מזהה את קברו באזור השומרון או בסביבתה.

במחקר

במבואה, בתוך מבנה פולחני מתל רחוב, שתוארך למאה ה9-8 לפנה"ס, נמצאה כתובת [לא]לישע. סמיכות האתר לאבל מחולה, מבנה הפולחן ועוד, הביאו את החופרים להשערה שייתכן ומדובר באלישע הנביא.

הקבלה לדמותו של ישו

ניתן למצוא דוגמאות רבות לדמיון בין תיאורי מעשיו של ישו למעשיו של אלישע.

נושא	מקור מקראי	מסורת נוצרית - הברית החדשה (בתרגום דליטש)
קבלת הנבואה בירדן	אלישע יורש את רוחו של אליהו (מלכים ב' ב')	ישו מוטבל על ידי יוחנן בירדן (הבשורה על-פי יוחנן א 28)
	יג "וַיָּרֶם אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל-שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. ... טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל-אֱלִישָׁע	וַיַּעַן אֹתָם יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אָנֹכִי מַטְבִּיל בַּמָּיִם וּבְתוֹכֲכֶם עוֹמֵד אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֹתוֹ׃ 27 הוּא הַבָּא אַחֲרַי אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי וַאֲנִי נְקַלּתִי מֵהַתִּיר שְׁרוֹךְ נְעָלָיו׃ 28 וְזֹאת הָיְתָה בְּבֵית אֳנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר יוֹחָנָן מַטְבִּיל שָׁם׃
ריפוי צרעת	אלישע מרפא את נעמן, שר הצבא של ארם (מלכים ב' פרק ה')	ישו מרפא את האדם המצורע (הבשורה על-פי מרקוס א 40–42)
	יוַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר. ... יד וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר.	וַיָּבוֹא אֵלָיו אִישׁ מְצֹרָע וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיּאֹמֶר לוֹ אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ 41 וַיְרַחֵם עָלָיו יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמַר רֹצֶה אָנֹכִי טְהָר׃ 42 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַצָּרַעַת סָרָה מִמֶּנּוּ וַיִּטְהָר׃
ריפוי חולים	אלישע מרפא את בן השונמית (מלכים ב' ד')	ישו מרפא את האיש העיוור (הבשורה על-פי מרקוס ח 22–25)
	לדוַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו.	22 וַיָּבֹא אֶל־בֵּית צָיְדָה וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ עִוֵּר וַיִּתְחַנֲנוּ לוֹ לָגַעַת בּוֹ׃ 23 וַיֹּאחֶז בְּיַד הָעִוֵּר וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל־מִחוּץ לַכְּפָר וַיָּרָק בְּעֵינָיו וַיָּשֶׂם יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲרֹאֶה אָתָּה׃ 24 וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֶרְאֶה אֶת־בְּנֵי הָאָדָם כִּי מִתְהַלְּכִים כְּאִילָנוֹת אֲנִי רֹאֶה׃ 25 וַיּוֹסֶף וַיָּשֶׂם שֵׁנִית יָדָיו עַל־עֵינָיו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינָיו וַיֵּרָפֵא וַיַּרְא הַכֹּל הֵיטֵב עַד־לְמֵרָחוֹק׃
יכולת ניסית להתגבר על כוח הכבידה	אלישע מציף את הגרזן של אחד מבני הנביאים, ששקע בירדן (מלכים ב' ו')	ישו הולך על המים (הבשורה על-פי מתי י"ד 23–25)
.	ו וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת-הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל.	23 וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעָם וַיַּעַל הָהָרָה בָּדָד לְהִתְפַּלֵּל וַיְהִי־עֶרֶב וְהוּא לְבַדּוֹ שָׁמָּה׃24 וְהָאֳנִיָּה בָאָה עַד חֲצִי הַיָּם וְהַגַּלִּים יִטְרְפֻהָ כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּהּ׃ 25 וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ וְהוּא מְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם׃

על בסיס הדוגמאות הללו, רבים רואים באלישע כדמות ארכיטיפית לישו. המחקר של לורנה זליק מצביע על דמיון לאלישע בתחום הטקסטואלי-לשוני בתיאורו של ישו.

במסגרת נס חציית הירדן - לאחר שאליהו נלקח בסערה השמים, במלכים ב' פרק ב' פסוק 13, אלישע חוצה את הירדן בהכאה על המים:

יג וַיָּרֶם אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל-שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. יד וַיִּקַּח אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר-נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה יְהוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף-הוּא וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע.

— מלכים ב ב

החוקר מראה כי בבשורת אגרטון, בשורה שהתגלתה במצרים בראשית המאה ה-20, מתואר נס של ישו על נהר הירדן שאין לו תקדים בספרי הבשורות. את תשומת לב החוקרים תפס הביטוי היווני שהוא מקביל ללשון המקראית "שפת הירדן", והם הסיקו מכך שהתיאור רומז לתיאורו של אלישע במכוון.

בנוסף, בסיפור הצפת הגרזן, מלכים ב' ו' 7, בו אלישע מציף בחזרה גרזן ששקע, ישנו ביטוי אחר הנוגע לירדן - שליחת היד אשר גם כן נמצאת לו מקבילה יוונית בבשורה זו:

ו וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת-הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. ז וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.

— מלכים ב ו

מעיין אלישע, יריחו, דצמבר 2012

לקריאה נוספת

• הרב אלחנן סמט, פרקי אלישע, מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים, תשס"ז. (התפרסם לראשונה כסדרת שיעורים בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון)
• יעל שמש, "מהליכה אחר הבקר להליכה אחר אליהו – מינוי אלישע למשרתו של אליהו (מל"א יט 19–21)", מ' גרסיאל ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ה (תש"ס), עמ' 73–92.
• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י' - "אלישע הנביא"
• Yael Shemesh, “‘I am Sure He is a Holy Man of God’ (2 Kings 4:9): The Unique Figure of Elisha”, in Mishael M. Caspi and John T. .Greene (eds.), And God Said: “You are Fired”: Elijah and Elisha, Texas 2007, pp. 15–54
• סימון, אוריאל, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001.
• זאב ויסמן, מושיעים ונביאים: שני פניה של הכריזמה במקרא, תל אביב: ספריית הילל בן חיים - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003. אדרת אליהו והקדשת אלישע נספח 3, עמ' 200–209.

קישורים חיצוניים

• איורים תנ"כיים בנושא הנביא אלישע מתוך אתר http://www.textweek.com
• ישראל רוזנסון, נביא בדרך בית אל: על היחס שבין ספרות לריאליה באחד מסיפורי אלישע, באתר "מקראנט"
• ברכי אליצור, הישמע קול דממה דקה? — על משבר ההנהגה של אלישע: ניתוח ספרותי של סיפור המצור על שומרון ומעשי אלישע האחרונים, בית מקרא, נח/א, 2013, עמ' 13–41, באתר JSTOR
• אלישע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלישע הנביא, דף שער בספרייה הלאומית

• Yael Shemesh, “Elisha and the Miraculous Jug of Oil (2 Kgs 4:1-7)”, Journal of Hebrew Scriptures 8, 2008