האספה הלאומית הגדולה של טורקיה

האספה הלאומית הגדולה של טורקיה (בטורקית: TBMM – Türkiye Büyük Millet Meclisi, המכונה בדרך כלל "האספה" – Meclis) היא הפרלמנט של טורקיה באנקרה. חוקת טורקיה מעניקה לאספה את הזכות החקיקתית הבלעדית במדינה.

האספה הלאומית הגדולה של טורקיה
Türkiye Büyük Millet Meclisi

מדינה
סוג	בית מחוקקים חד-ביתי
היסטוריה
תקופת הפעילות	23 באפריל 1920 – הווה (104 שנים)
רשות קודמת	Chamber of Deputies
הרכב
מספר מושבים	600
מפלגות האספה: ממשלה (319)      Ak Parti(264)      MHP (50)      Hüda Par (5) אופוזיציה (281)      CHP (130)      HEDEP (57)      İYİ (43)      SP (20)      DEVA (15)      YRP (5)      TİP (4)      DP (3)      EMEP (2)      DBP (2)
בחירות
שיטת בחירות	ויקטור ד'הונד
מנהיגים
יושב ראש	מוסטפא שנטוף
ראש הקואליציה	נג'י בוסטג'י
ראש האופוזיציה	אוזגור אוזל
משכן
בניין האספה הלאומית הגדולה
קואורדינטות	39°54′43″N 32°51′04″E
אתר אינטרנט
www.tbmm.gov.tr

מבנה ובחירה

האספה הלאומית הגדולה של טורקיה היא פרלמנט המורכב מבית אחד ובו 600 חברים. הבחירות נערכות אחת לחמש שנים ב-85 אזורי בחירה – 81 הנפות של טורקיה, כשאיסטנבול מחולקת לשלושה אזורי בחירה ואנקרה ואיזמיר מחולקות כל אחת לשניים.

הבחירות נערכות בהתאם לשיטת ויקטור ד'הונד הדומה לחוק בדר-עופר. שיטה זו מחלקת את עודפי הקולות אגב העדפת המפלגות הגדולות יותר. אחוז החסימה בבחירות גבוה במיוחד ועומד על 10%. כתוצאה זכו רק שתי מפלגות בייצוג באספה בבחירות שנערכו בשנת 2000, ובבחירות 2007 חצו אותו שלוש מפלגות. אחוז החסימה הגבוה עשוי להביא לעיוות קיצוני של תוצאות הבחירות ונמתחה עליו ביקורת בינלאומית נוקבת. מאידך מועמדים עצמאיים מטעם הנפות, אינם כבולים באחוז החסימה, גם אם הם משתייכים פוליטית לאחת המפלגות. לאחר הבחירות בשנת 2007, 5 מחברי האספה הלאומית היו מועמדים עצמאיים בלתי תלויים.

יושב ראש האספה הלאומית הגדולה של טורקיה משמש כממלא מקומו של נשיא הרפובליקה בכל עת שנבצר מהאחרון, באורח זמני או קבוע, למלא את תפקידו.

ציוני דרך היסטוריים

הישיבה הראשונה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה

מוזיאון העצמאות – המבנה הראשון ששימש את האספה

נשיא ארצות הברית ברק אובמה נואם באולם המליאה, אפריל 2009.

חותם האספה

ייסוד האספה

התמוטטותה של האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחילת כיבושה של אסיה הקטנה בידי צבאות מדינות ההסכמה החל בסוף שנת 1918 הביאה לצמיחתה של התנועה הלאומית הטורקית. התנועה קיימה מספר ועידות, ובוועידת סיוואס, שהתכנסה בסיוואס מ-4 בספטמבר 1919 עד 11 בספטמבר 1919 והנחשבת לחשובה שבהן, שינתה את שמה באופן רשמי ל"האגודה להגנה על זכויות אנטוליה ותראקיה" (Anadolu ve Rumeli Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti). האגודה התמודדה בבחירות לפרלמנט העות'מאני הרביעי והאחרון שנערכו בחודש דצמבר 1919, וזכתה ברובם של 140 המושבים שבו. פרלמנט זה היה קצר ימים ולמרות שפעל באיסטנבול הכבושה בידי הבריטים והצרפתים, הוא לא הכיר בכיבוש. יתר על כן, הפרלמנט קיבל שש החלטות חשובות אשר עסקו בזכויותיו ובריבונותו של העם הטורקי וזכו לשם הכולל "מיסק-אה מילי" (Misak-ı Millî – "שבועת הלאום"), וכן אשרר את החלטות ועידת סיווס ואלה שקדמו לה. אולם פעולתו העצמאית של הפרלמנט העות'מאני לא נשאה חן בעיני מינהל הכיבוש, ובליל 15 במרץ 1920 החלו כוחות בריטיים להשתלט על בניני מפתח בעיר וכן עצרו חמישה מחבריו. ב-18 במרץ 1920 התכנס הפרלמנט העות'מאני בפעם האחרונה ומחה על מעצר חבריו. ב-5 באפריל 1920, תחת לחץ המינהל הצבאי של מדינות ההסכמה, הורה הסולטאן מהמט השישי על פיזורו של הפרלמנט.

בתגובה הכריז מוסטפא כמאל אטאטורק ב-23 באפריל 1920 על הקמתו של הפרלמנט הטורקי החדש באנקרה, אשר זכה לשם "האספה הלאומית הגדולה של טורקיה". כמאה מחברי הפרלמנט העות'מאני האחרון הצליחו להגיע מאיסטנבול לאנקרה ולהצטרף ל-190 חברי הפרלמנט ששהו בה כבר ואשר נבחרו על ידי חברי התנועה הלאומית ברחבי המדינה. האספה הכריזה על מוסטפא כמאל כנשיא ועל איסמט אינני (İsmet İnönü) כראש המטות המשולבים של טורקיה. האספה הלאומית הגדולה של טורקיה ניהלה את מלחמת העצמאות של טורקיה ואת מגעיה הבינלאומיים של "המדינה שבדרך", עד להקמתה של הרפובליקה הטורקית שלוש וחצי שנים לאחר מכן, ב-29 באוקטובר 1923.

תקופת שני הבתים

ההפיכה הצבאית שהתחוללה בטורקיה ב-1960 בעקבות החששות לפגיעה באופייה החילוני של המדינה הביאה לביטולה של חוקת 1924. במטרה להגדיל את הפיקוח ההדדי בין הרשויות השונות, חילקה החוקה החדשה את האספה הלאומית הגדולה של טורקיה לשני בתים – אספה לאומית (Millet Meclisi) ובה 450 חברים הנבחרים אחת לארבע שנים, וסנאט (Senato) ובו 150 סנטורים, הנבחרים אחת לשש שנים בסבבים דו-שנתיים. כמו כן נקבע כי בסנאט יכהנו 15 סנטורים נוספים ממונים. שיטה זו עמדה בתוקפה עד לקבלתה של החוקה הרביעית במספר ב-1982, עת האספה הלאומית הגדולה של טורקיה שבה למבנה של בית בודד.

הפרלמנט הנשיאותי

לאחר משאל עם שנערך ב-16 באפריל 2017 בטורקיה, בוצעו שינויים בחוקת טורקיה. התיקונים העיקריים נועדו לבטל את תפקיד ראש ממשלת טורקיה, להחליף את המשטר הפרלמנטרי במשטר נשיאותי ולהגדיל את מספר חברי הפרלמנט הטורקי מ-550 ל-600. אלה אושרו ברוב דחוק. בין היתר נקבע כי לנשיא טורקיה יש סמכות לקבוע את תקציב המדינה, להכריז על מצב חירום ולהנפיק צווים מיוחדים שיאפשרו לו למנות שרים ללא אישור האספה.

משכן האספה

שלושה מבנים באנקרה קשורים לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה. המבנה הראשון ששימש את האספה נמצא בשכונת אולוס מצפון למרכז העיר ושימש את מועצת האיחוד והקידמה העות'מאנית לפני ששינה את ייעודו. כיום שוכן בבניין מוזיאון העצמאות. לא הרחק ממנו שוכן "מוזיאון הרפובליקה" ששימש כמעונה השני של האספה. כיום שוכן הפרלמנט הטורקי בבנין גדול ברובע בקנלקלאר (Bakanlıklar) מדרום לכיכר קזלאיי.

לאורך ההיסטוריה ארבעה חברי פרלמנט מתו במהלך שהותם באספה. האחרון שבהם הוא חסן ביטמז, אשר התמוטט בעת שנשא נאום אנטי ישראלי.

תוצאות הבחירות לאספה

עד שנת 1946, בתקופת המפלגה הבודדת, נבחרה מפלגה אחת, מפלגת העם הרפובליקאית (CHP). מאז נבחרו כמה מפלגות.

מפלגות עיקריות

הטבלה שלהלן מפרטת את הזרמים המדיניים העיקריים במערכת הפוליטית בטורקיה מאז 1950:

ימין קיצוני	מוסלמים	שמרנים	סוציאל-דמוקרטים
מפלגת התנועה הלאומית MHP 1969–1981	מפלגת הרווחה RP 1983–1998	מפלגת המולדת ANAP 1983–2009	מפלגת השמאל הדמוקרטי DSP 1985 ואילך
מפלגת המאבק הלאומי MÇP 1983–1992	מפלגת הצדק והפיתוח AKP 2001 ואילך	מפלגת הצדק AP 1961–1981	מפלגת העם הרפובליקאית CHP 1923–1981
מפלגת התנועה הלאומית MHP 1992 ואילך	–	המפלגה הדמוקרטית DP 1946–1961	מפלגת העם הרפובליקאית CHP 1992 ואילך
–	–	מפלגת הדרך הנכונה DYP 1983 ואילך (ב-2007 שינתה את שמה למפלגה הדמוקרטית)	מפלגת החברה הדמוקרטית DTP 2005–2009
–	–	מפלגת הטוב IYI 2017 ואילך	מפלגת העמים הדמוקרטית HDP 2012 ואילך

התוצאות:

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1946 – 21 ביולי 1946 – סה"כ: 465

1. CHP‏ : 396 מושבים
2. DP‏ : 62 מושבים
3. עצמאים: 7 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1950 – 14 במאי 1950 – סה"כ: 487

1. DP‏ : 408 מושבים
2. CHP :‏ 69 מושבים
3. CMP : מושב אחד
4. עצמאים: 9 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1954 – 2 במאי 1954 – סה"כ: 541

1. DP :‏ 502 מושבים
2. CHP :‏ 31 מושבים
3. CMP :‏ 5 מושבים
4. עצמאים: 3 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1957 – 27 באוקטובר 1957 – סה"כ: 610

1. DP :‏ 424 מושבים
2. CHP :‏ 178 מושבים
3. CMP :‏ 4 מושבים
4. HP :‏ 4 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1961 – 15 באוקטובר 1961 – סה"כ: 450

1. CHP :‏ 173 מושבים
2. AP :‏ 158 מושבים
3. YTP :‏ 65 מושבים
4. CMKP :‏ 54 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1965 – 10 באוקטובר 1965 – סה"כ: 450

1. AP :‏ 240 מושבים
2. CHP :‏ 134 מושבים
3. MP‏ : 31 מושבים
4. YTP :‏ 19 מושבים
5. TIP :‏ 14 מושבים
6. CMKP : 11 מושבים
7. עצמאים: מושב אחד

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1969 – 12 באוקטובר 1969 – סה"כ: 450

1. AP :‏ 256 מקומות ישיבה
2. CHP :‏ 143 מושבים
3. GP :‏ 15 מושבים
4. BP :‏ 8 מושבים
5. MP :‏ 6 מושבים
6. YTP :‏ 6 מושבים
7. TIP :‏ 2 מושבים
8. MHP : מושב אחד
9. עצמאים: 13 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1973 – 14 באוקטובר 1973 – סה"כ: 450

1. CHP :‏ 185 מושבים
2. AP :‏ 149 מושבים
3. MSP :‏ 48 מושבים
4. DP :‏ 45 מושבים
5. CGP :‏ 13 מושבים
6. MHP :‏ 3 מושבים
7. TBP : מושב אחד
8. עצמאים: 6

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1977 – 5 ביוני 1977 – סה"כ: 450

1. CHP :‏ 213 מושבים
2. AP :‏ 189 מקומות ישיבה
3. MSP :‏ 24 מושבים
4. MHP :‏ 16 מושבים
5. CGP :‏ 3 מושבים
6. DP ‏: מושב אחד
7. עצמאים: 4 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1983– 6 בנובמבר 1983 – סה"כ: 399

1. ANAP ‏: 211 מושבים
2. HP :‏ 117 מושבים
3. MDP :‏ 71 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1987 – 29 בנובמבר 1987 – סה"כ: 450

1. ANAP :‏ 292 מושבים
2. SHP :‏ 99 מושבים
3. DYP :‏ 59 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1991 – 20 באוקטובר 1991 – סה"כ: 450

1. DYP :‏ 178 מושבים
2. ANAP :‏ 115 מושבים
3. SHP :‏ 88 מושבים
4. RP :‏ 62 מושבים
5. DSP :‏ 7 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1995 – 24 בדצמבר 1995 – סה"כ: 550

1. RP :‏ 158 מושבים
2. DYP :‏ 135 מושבים
3. ANAP :‏ 132 מושבים
4. DSP :‏ 76 מושבים
5. SHP :‏ 49 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 1999 – 18 באפריל 1999 – סה"כ: 550

1. DSP :‏ 136 מושבים
2. MHP :‏ 129 מושבים
3. FP :‏ 111 מושבים
4. ANAP :‏ 86 מושבים
5. DYP :‏ 85 מושבים
6. עצמאים: 3 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 2002 – 3 בנובמבר 2002 – סה"כ: 555

1. AKP :‏ 363 מושבים
2. CHP :‏ 178 מושבים
3. עצמאים: 9 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 2007 – 22 ביולי 2007 – סה"כ: 550

1. AKP :‏ 341 מושבים
2. CHP :‏ 112 מושבים
3. MHP :‏ 71 מושבים
4. עצמאים: 26 מושבים (כולל 20 חברי מפלגת החברה הדמוקרטית)

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, 2011 – 12 ביוני 2011 – סה"כ: 550

1. AKP :‏ 327 מושבים
2. CHP :‏ 135 מושבים
3. MHP :‏ 53 מושבים
4. עצמאים: 35 מנדטים (כולל 29 חברי מפלגת השלום והדמוקרטיה)

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, יוני 2015 – 7 ביוני 2015 – סה"כ: 550

1. AKP :‏ 258 מושבים
2. CHP :‏ 132 מושבים
3. MHP :‏ 80 מושבים
4. HDP :‏ 80 מושבים

• הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה, נובמבר 2015 – 1 בנובמבר 2015 – סה"כ: 550

1. AKP:‏ 317 מושבים
2. CHP :‏ 134 מושבים
3. HDP :‏ 59 מושבים
4. MHP :‏ 40 מושבים

• הבחירות לאספה הלאומית בשנת 2018, במסגרת הבחירות הכלליות בטורקיה (2018) – 24 ביוני 2018 – סה"כ: 600

1. AKP :‏ 295 מושבים
2. CHP :‏ 146 מושבים
3. HDP :‏ 67 מושבים
4. MHP :‏ 49 מושבים
5. İYİ :‏ 43 מושבים

אחוז ההצבעה:

אחוז ההצבעה בבחירות לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה [1950–2018]

1950	1954	1957	1961	1965	1969	1973	1977	1983	1987	1991	1995	1999	2002	2007	2011	2015	2018	2023
89.3%	88.6%	76.6%	81.4%	71.3%	64.3%	66.8%	72.4%	92.3%	93.3%	83.9%	85.2%	87.1%	79.1%	84.2%	83.2%	85.2%	86.2%

ראו גם

• מלחמת העצמאות של טורקיה
• היסטוריה של הרפובליקה הטורקית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האספה הלאומית הגדולה של טורקיה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה

• האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, ברשת החברתית אינסטגרם
• תקציר האתר הרשמי באנגלית
• צילום אוויר של TBMM בגוגל מפות