האתרים הפרהיסטוריים של מנורקה הטליוטית
האתרים הפרהיסטוריים של מנורקה הטליוטית (בספרדית: Sitios prehistóricos de la Menorca talayótica) הוא אתר מורשת עולמית תרבותי באי מנורקה, חלק מהאיים הגימנסיים (האיים הבלאריים המזרחיים ביותר) במערב הים התיכון, השייך לספרד. אתר המורשת כולל תשעה אזורים של שטחי חקלאות ומרעה, ובהם שרידים ארכאולוגיים של מבנים. שרידים אלו הם עדות לתרבות אנושית של חברות פרהיסטוריות, וכוללים יישובים ואתרי קבורה פרהיסטוריים המתוארכים מתקופת הברונזה (1600 לפנה"ס) ועד שלהי תקופת הברזל (123 לפנה"ס). מהחומרים ששימשו לבניית המבנים, צורתם ומיקומם למדו החוקרים על התפתחות הבנייה בגושי אבן גדולים מאוד המכונה בנייה קיקלופית (אנ').[א] ייתכן גם שהמתווה של חלק מהמבנים הפרהיסטוריים והקשר החזותי ביניהם מציינים רשתות בעלי משמעות קוסומולוגית.[1]
 | |||||||||
| הטאולה בטאלטי דה דאלט | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תקופות | מתקופת הברונזה (1600 לפנה"ס) ועד שלהי תקופת הברזל (123 לפנה"ס) | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 ספרד | ||||||||
| קואורדינטות | 39°57′48″N 4°05′08″E / 39.963333°N 4.085556°E | ||||||||
אטימולוגיה
עריכההמונח "מנורקה הטליוטית" הפך פופולרי בין תושבי האי לציון התקופה הפרהיסטורית במנורקה, שסמלה הבולט ביותר הם מבני הטליוטים, ושהפכו לאחד מסמלי הזהות של האי ולביטוי גאווה של תושביו בהישגיהם של אבותיהם. עם זאת, אתר המורשת כולל מבנים דוגמת הנאווטה (אנ'),[ב] שקדמו לבניית הטליוטים וטאולה (אנ'),[ג] שנבנו אחריהם.[2]
תיאור
עריכהאתר המורשת העולמית שוכן על האי מנורקה, האי הצפוני ביותר מבין האיים הבלאריים במערב הים התיכון. שטח האי 702 קילומטרים רבועים, והוא מכיל את אחד הריכוזים הגדולים ביותר בעולם של אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים. בסך הכל 1,568 אתרים, או בממוצע 2.3 אתרים לקילומטר רבוע. ריכוז זה פותח צוהר לפרהיסטוריה ולפרדיגמה של הזהות של האי. האתר כולל תשעה אזורים, ובהם שרידים ארכאולוגיים של מבנים, המתוארכים מתקופת הברונזה (1600 לפנה"ס) ועד ההידרדרות של תרבות האי בתחילת המאה הראשונה לפני הספירה. בתשעה האתרים יש יישובים, אתרי קבורה, אתרי פולחן ומבנים מרכזיים דוגמת הטליוטים, שהפכו לסמל לפרהיסטוריה. אתרים אלו כוללים את מרבית האתרים הפרהיסטוריים הפתוחים לציבור. בהם המבנים הקיקלופיים הייחודיים לאי ושנשמרו בצורה הטובה ביותר, כולל הנאווטה (אנ'),[ב] מקדשי הטאולה (אנ'),[ג] מבני המגורים העגולים המונומנטליים, והטליוטים, מבנים עגולים דמוי מגדלים המפוזרים בכל רחבי האי ומעידים על המאמצים הכבירים של התושבים הקדומים בהתחשב באוכלוסייה הקטנה ובאמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותם, ועל התפקיד המאחד שהיה להם בחברה המאורגנת היטב.[3]
המבנים השונים מעידים על התהליכים התרבותיים המגוונים שעברו על אוכלוסיית האי המבודד במשך זמן ארוך. חלק היו בשימוש במשך זמן רב, מתחמי הטאולה לדוגמה היו פעילים עד הכיבוש הרומי, והכפרים הפרהיסטוריים היו מיושבים עד הכיבוש המוסלמי של ספרד. השרידים של התרבות החומרית של התושבים הקדומים של מנוקה, המכונה התרבות הטליוטית, על שם המבנים הבולטים ביותר מתקופה זה, שמורים כיום במוזיאונים שונים באי. משרידים אלו, ומהאתרים בהם נתגלו ניתן היה ללמוד על דפוסי ההתיישבות, האמונות, הטכנולוגיה, האדריכלות והאסטרונומיה שהתפתחו באי. מהחפצים הרבים שהתגלו, בהם חפצים שהוטמנו בקברים למדו החוקרים על מאפיינים ייחודיים של תרבות זה, כדוגמת המנהג "לסרק את המתים". האתרים עצמם מעידים על צורת ההתיישבות, הקבורה, מערכות אספקת המים, מונומנטים סמליים ומקומות פולחן, כולל כריית נחושת פרהיסטורית במערב הים התיכון. אף על פי שהתרבות פסקה, המבנים שרדו לצד תושבי האי בכל התקופות והכיבושים השונים מאז, מנקדים את הנוף החקלאי במשך כ-3,000 שנים.
מאפיין ייחודי הוא השימוש בטכניקות של בנייה יבשה במשך השנים ובחברות שונות. טכניקות שהשימוש בהן המשיך גם בזמנים היסטוריים. חלק ניכר מהאתרים של אתר המורשת מוקפים בגדרות אבן בבנייה יבשה, שבאי כולו משתרעות על פני 11,119 קילומטרים. גדרות אלו נבנו באותה טכניקה ובאותם חומרים שמהם נבנו המבנים המוקפים. מאפיין נוסף קשור במנהגי הקבורה. בתרבות האי נהגו להפריד בין אזורי המגורים, שלא הוקמו באופן יוצא דופן ליד מקורות מים, מאזורי הקבורה. אתרי הקבורה הוקמו סמוך לים שסימל לתושבים את המוות. זו הסיבה שאתר המורשת כולל קטעי חוף שבהם נקרופוליס של קברים שנכרו בצוקים.[3]
אתרי המשנה
עריכההשטח הכולל של תשעת אתרי המשנה של אתר המורשת העולמית הוא 35.27 קילומטרים רבועים, כמעט 5% מהאי מנורקה. שמונה מתוך תשעת אתרי המשנה מוקפים באזור חיץ אחד, ואתר המשנה התשיעי מוקף באזור חיץ נפרד. ביחד שטח אזורי החיץ הוא 190.14 קילומטרים רבועים. בסך הכל, שני האזורים מכסים 32% משטח האי.[4]
להלן פירוט אתרי המשנה:[4]
| סידורי | שם | שם במקור | קואורדינטות | שטח בדונם |
שטח אזור החיץ בדונם |
תיאור | תמונה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| C1 | מישורי סיוטדלה | Llanos de Ciutadella | 39°57′48″N 4°05′08″E / 39.963333°N 4.085556°E | 4,400 | 156,350 | האתר שוכן במערב האי באזור של מרעה וחורשות. באזור שפע של אתרים פרהיסטוריים כשבאתר המשנה יש 36 אתרים בשטח בן 4.4 קילומטרים רבועים. יש באתר שרידים של 3 יישובים פרהיסטוריים: טורליאפודה (Torrellafuda), טורטרנקאדה (Torretrencada), ואס טודונס (Es Tudons). באתר יש 4 טליוטים שיש קשר עין בינם לבין טליוטים אחרים. בטורטרנקאדה נמצאת הטאולה המרשימה ביותר באי המוקפת עמודים. ובטורליאפודה מצויים מבני המגורים העגולים ומערכת אספקת מים, הכוללת מאגרים ותעלות. באתר גם 3 מבני הקבורה המכונים נאווטה ומערות קבורה (היפוגאה) רבות. כמו בשאר האי הנאווטות פונות לדרום-מערב, כשהבולטת בהם היא באס טודונס (בתמנה משמאל).[5] | 
|
| C2 | אזור דרום-מערב | Área suroeste | 39°56′54″N 3°54′42″E / 39.948333°N 3.911667°E | 5,460 | האתר שוכן בדרום-מערב האי, כשחלקו הצפוני והמרכזי מישורי ופורה וכולל גם חורשות אורנים. קרוב לים הופכים פני השטח לטרשיים וסלעיים כשהמאפיין הטופוגרפי הבולט ביותר הם שטחי הביצה של פראט דה סון סאורה (Prat de Son Saura) בקצה תעלת "סס אבלייס" (Ses Abelles), שבה יש אתרי קבורה פרהיסטוריים. על פני שטח בן 5.46 קילומטרים רבועים התגלו 34 אתרים ארכאולוגיים, ובהם שרידי שמונה יישובים פרהיסטוריים, שניים מתוכם מלפני תקופת התרבות הטליוטית. האתר הבולט הוא היישוב הפרהיסטורי סון קאטלר (Son Catlar) שנבנה בשלהי התרבות הטליוטית ומוקף חומה ומגדלים. זהו היישוב הפרהיסטורי הגדול ביותר באי. בסמוך יש מחצבה שממנה חצבו את האבנים לבנייה יבשה. על החוף מדרום יש שרידים של התיישבותיות פרימיטיביות ומערות קבורה. באתר 8 טליוטים, 3 מהם בסון קטאלר, ובנוסף יש בסון קטאלר את הטאולה הגדולה ביותר באי (בתמונה משמאל), ובתים עגולים. באתר הקבורה יש מספר רב של היפוגאה ונאווטה.[6] | 
| |
| C3 | אזור מיג'ורן המערבי | Área del Migjorn occidental | 39°56′21″N 3°53′29″E / 39.939167°N 3.891389°E | 1,070 | האתר שוכן בין שני נקיקים וכולל תבנית של צוקים הקיימים רק בחלק זה של האי. פעילות קרסטית באבן הגיר גרמה להיווצרות חללים בקירות הצוקים שחלקם שימשו כאתרי קבורה. בשטח מצומצם בן 1.07 קילומטרים רבועים יש 24 אתרים פרהיסטוריים, בהם מלפני התרבות הטליוטית כדוגמת "סון מרסר דה באיש" (Son Mercer de Baix) המתאורך ל-1400 לפנה"ס. "קובה דס מורו" (Cova des Moro, בתמונה משמאל) הוא הדוגמה היחידה של נאווטה למגורים עם גג אבן. בנוסף יש באתר שני טליוטים. בצוקים יש מערות קבורה והיפוגאה מסוגים שונים, חלקם טבעיים וחלקם חצובים. במערה "קובה דס פאס (Cova des Pas) נתגלו שפע של פריטים, חלק מעץ וכן טבעת וחרוזי בדיל, והאתר תוארך בתיארוך פחמן-14 בין 1200 לפנה"ס ל-800 לפנה"ס (כלומר מתחילת התרבות הטליוטית). הגישה למערה בצוקים קשה מאוד והיא מגלה עד כמה היו בני התרבות מוכנים להשקיע במאמץ להביא את הגופות לקבורה.[7] | 
| |
| C4 | אזור הנקיקים מרכז-דרום | Área de barrancos del centro-sur | 39°57′25″N 4°00′25″E / 39.956944°N 4.006944°E | 6,670 | האתר שוכן בדרום-מרכז מנורקה, בין הנקיקים טורבליה (Torrevella) וסון בוטר (Son Boter), תוואי נוף חשובים בפרהיסטוריה. הנוף מייצג את האלמנטים המאפיינים והבולטים ויש בו שקעים קרסטיים רבים או בולענים, שבהם הצטברה אדמה פורייה ששימשה אז וגם היום לחקלאות, ומדי פעם מחשופים של אבן גיר, אתרים מועדפים לבניית טליוטים או בתי חווה. על הקירות האנכיים של הצוקים, הן בנקיקים והן אלו הפונים לים יש שפע מערות ומערות מלאכותיות ששימשו לקבורה. בשטח בן 6.67 קילומטרים רבועים יש 63 אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים המעידים על צפיפות של היישובים, רובם קטנים, חלקם מהתרבות הטליוטית וחלקם מתקופת הנאוויפורם[ד] שקדמה לה. יישובים מסוימים כמו סנט אגוסטי (Sant Agustí) היו מיושבים עד סוף הכיבוש המוסלמי. יש באתר 12 טליוטים מסוגים שונים מאוד, בהם בולט הטליוט של סנטי אוגסטי שנחקר מאז המאה ה-19. כמקובל, אתרי הקבורה הם בשקעים, רבים מהם בנקיקים שתוחמים את האתר. בין הקברים הרבים "לה קובה דס קולומס" (La Cova des Coloms), מערה גדולה ממקור קרסטי וחפירות שנערכו חשפו פריטים מהתרבות הטליוטית, כולל קרני שור מארד.[8] | 
| |
| C5 | האזור בין הנקיקים של טורבליה וקאלה אן פורטר | Área entre los barrancos de Torrevella y Cala en Porter | 39°53′06″N 4°06′45″E / 39.885°N 4.1125°E | 6,320 | האתר שוכן בדרום-מזרח מנורקה, בין הנקיקים טורבליה (Torrevella) במערב וקאלה אן פורטר (Cala en Porter) במזרח. בנוף יש בליטות, שעל אחת מהן שוכן הטליוט של הכפר הפרהיסטורי הגדול ביותר, "טורה דן גלמס" (Torre d’en Galmés). הנוף מייצג את האלמנטים המאפיינים והבולטים ויש בו שקעים קרסטיים רבים או בולענים, שבהם הצטברה אדמה פורייה ששימשה אז וגם היום לחקלאות. באתר יש 25 אתר ארכאולוגיים על שטח בן 6.32 קילומטרים רבועים. האתר הבולט הוא הכפר הפרהיסטורי "טורה דן גלמס" שהיה מיושב מתקופת נאוויפורם[ד], דרך התרבות הטליוטית ועד ימי הביניים. יש בו שפע של בתים עגולים במצב שימור טוב (ראו דוגמה בתמונה משמאל) שללו חצר מרכזית, מבנה לאחסון ואולמות מקורים על עמודים (היפוסטיל). הכפר כולל, 3 טליוטים, 4 היפוגאה לקבורה, מערכת אספקת מים, וטאולה שמורה היטב. באתר שרידים של שני טליוטים נוספים והכפרים שלהם, יחד עם 5 יישובים נוספים. אתרי הקבורה מסודרים סביב הנקיק של קאלה אן פורטר ובייחוד על צוקי החוף. הדולמן המגליתי של "סס רוקס ליזס" (Ses Roques Llises) השמור היטב נחשב למבנה העתיק ביותר במנורקה (1900 לפנה"ס) עד שנתגלה ההיפוגאום של "ביניאי נואו" (Biniai Nou).[9] | 
| |
| C6 | אזור דרום-מזרח - אלאיאור | Área sureste - Alaior | 39°53′29″N 4°09′44″E / 39.891389°N 4.162222°E | 5,020 | האתר מתחיל מחוף הים ומטפס במעלה נקיק ביניידריס (Biniedrís). בשטח של 5.02 קילומטרים רבועים יש 57 אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים. הם כוללים 4 כפרים טליויטיים ושרידים של חמישה יישובים קטנים נוספים. באתר תשעה טליוטים. בכפר "טוראלבה דן סאלורט" (Torralba d’en Salort) יש אתר טואלה המרשים ביותר באי. היא פעלה עד המאה השנייה לפנה"ס ואחת הבודדות שלא פונה דרומה. בנוסף יש בכפר שני טליוטים, אולם היפוסטיל ומקבץ מערות קבורה מלאכותיות במרחק. באתר סו נא קאסנה (So Na Caçana) הוא המקום היחיד עם שני טואלה ושני טליוטים ייחודיים. הכפר פעל זמן רב אחרי הכיבוש הרומי ויש בו בית קברות מוסלמי קטן. ביישוב טורליזר (Torrellisar), יש שני טליוטים ומתחם טאולה. באתר יש מערכת אספקת מים מתוחכמת. הנקרופוליס של קאלסקובס (Calescoves) הוא אתר הקבורה הגדול באי וכולל 90 מערות קבורה מלאכותיות מסוגים שונים, כולל היפוגאום (בתמונה משמאל).[10] | 
| |
| C7 | אזור דרום מזרח - מאו | Área sureste - Maó | 39°52′52″N 4°12′58″E / 39.881111°N 4.216111°E | 1,070 | האתר שוכן על מישורי אבן הגיר סמוך לעיירה מאו (Maó) באזור שבו יש תערובת של שדות חקלאיים, שדות מרעה וחורשות. בשטח בן 1.04 קילומטרים רבועים התגלו 13 אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים. הכפר מתקופת מתרבות טליוט "טלאטי דה דאלט" (Talatí de Dalt) המוקף חומת אבן כולל 2 טליוטים, טאולה ייחודית שבה נפל עמוד על המשקוף של הטאולה (התמונה בראש הערך), מבנים עגולים (היפוסטיל) ומבנים מקורים בלוחות אבן ששימשו לייצור כלי חרס ואחסונם. הכפר טורליו (Torelló), כולל 2 טליוטים, בהם המונומנטלי באי, בתים עגולים ומערכת מים. הכפר קורניה נואו (Cornia Nou) כולל 2 טליוטים (בתמונה משמאל). חפירה ארכאולוגית חשפה חפצים רבים המלמדים על המנהגים של החברה הקדומה. כל הכפרים מכילים מערכות מים, כולל בארות, בורות מים ותעלות. באזור יש כתריסר היפוגאה, כולל מתקופת הנאוויפורם.[ד]).[11] | 
| |
| C8 | הכפר הפרהיסטורי טרפוקו | Poblat talaiòtic de Trepucó | 39°52′26″N 4°15′13″E / 39.873889°N 4.253611°E | 50 | אתר קטן זה בדרום-מזרח האי משתרע על שטח בן 50 דונם וכולל את הכפר הפרהיסטורי השמור היטב טרפוקו (Trepucó). הכפר גם שימש כמפקדה של הצבא הצרפתי-ספרדי במצור על המבצר סנט פיליפ הבריטי בכיבוש מנורקה (1781–1782) (אנ'), והיה האתר הפופולרי לביקורים במאה ה-19 והאתר הראשון במנורקה שנחפר בצורה מדעית (1930). בכפר יש 2 טליוטים, אחד מהם הוא הרחב ביותר באיים הבלאריים, מתחם טאולה מונומנטלי (בתמונה משמאל) שנחפר ב-1930 על ידי מרגרט מארי שמצאה בו כלי חרס, עצמות חיות ושרידי פחם, מה שהעיד על התפקיד הדתי של המקום. בגובה 5 מטרים, זו הטאולה הגבוהה ביותר במנורקה, בנוסף יש בתים עגולים ומתחם של מערות קבורה סמוך. היישוב נחרב כליל במלחמה הפונית השנייה, ומכיוון שהיא ננטשה בחטף חשפו החפירות חפצים רבים המוצגים במוזיאון מנורקה הסמוך.[12] | 
| |
| C9 | אזור טרמונטנה צפון-מערב | Área noroeste de Tramuntana | 39°57′19″N 4°15′13″E / 39.955278°N 4.253611°E | 5,240 | 33,790 | האתר הנפרד משאר אתרי המשנה שוכן במחצית הצפונית של האי הקרויה טרמונטנה (Tramuntana) וכולל שטח בצפון-מזרח האי, אזור של חורשות זית בר, קו חוף הכולל לגונות וביצות (מרכז שמורת הביוספירה של מנורקה) ואת האיון "איליה דן קולום" (Illa d’en Colom). בשל הביצות הייתה היכולת לקיים חקלאות באזור זה קשה ובשל כך נבנו היישובים המעטים בחלקים הגבוהים של האזור והתבססו על מרעה. בשטח בן 5.24 קילומטרים רבועים יש 28 אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים. שני יישובים מתקופת התרבות הטליוטית, עם שרידים של שישה יישובים אחרים, כולל מתקופת הנאוויפורם.[ד] "סה טורטה דה טרמונטנה" (Sa Torreta de Tramuntana) הוא היישוב הטליוטי הגדול ביותר בצפון האי, וכולל טליוט (בתמונה משמאל), טאולה שנחפרה על ידי מרגרט מארי ב-1931 (שחשפה סירי חרס עם דמות תנת) ושרידי בתים עגולים. באיון "איה דן קולום" נחשף מכרה נחושת שמור, שבעזרת איזוטופים של עופרת הוכח כי היה המקור לכל הנחושת באיים הבלאריים באלף השני לפני הספירה. על אף המכרה החשוב לא התגלו עדויות ליישובים פרהיסטוריים באיון. כבמקומות אחרים באי התגלו אתרי קבורה דרומית-מזרחית ל"סא טורטה": בשרידים של נאווטה, בכמה היפוגאה, וכמה מערות קבורה במורד לכיוון החוף.[13] | 
|
קישורים חיצוניים
עריכה- Nomination Text at the UNESCO site
- Los componentes del bien - Menorca Talaiòtica
ביאורים
עריכה- ^ סוג של בנייה באבן כפי שהתגלתה באדריכלות המיקנית, בנויה מגושי אבן גיר מסיביים, מותאמים באופן גס יחד עם מרווח מינימלי בין אבנים סמוכות ועם טיט או ללא שימוש בטיט. הסלעים נראים בדרך כלל לא מעובדים, אבל ייתכן שחלקם עובדו בצורה גסה עם פטיש והרווחים בין הסלעים מולאו בגושים קטנים יותר של אבן גיר. המונח בא מאמונתם של היוונים הקלאסיים שרק לקיקלופים המיתולוגיים היה הכוח להזיז את הסלעים העצומים.
- ^ 1 2 מקטלאנית naveta, צורה של קבר חדר מגליתי ייחודי למנורקה ששימשה לקבורה, הקברים מתוארכים לתקופת הברונזה המוקדמת. יש להם שני קירות אנכיים ושני קירות מוטים המקנים להם צורה של סירה הפוכה, מקור הכינוי
- ^ 1 2 מונומנט אבן בסגנון סטונהנג' שנמצא במנורקה. הטאולות יכולות להגיע לגובה של עד 5 מטרים והן מורכבות מעמוד אנכי מונולית, או כמה אבנים קטנות יותר זו על גבי זו) ועליו מונחת אבן אופקית.
- ^ 1 2 3 4 Naviform period, כינוי לתקופה שקדמה לתרבות הטליוטית המאופיינת על ידי המבנים דמויי הסירה ההפוכה המכונים נאווטה
הערות שוליים
עריכה- ^ Prehistoric Sites of Talayotic Menorca
- ^ Nomination text, Page 48
- ^ 1 2 Nomination text, Page 43
- ^ 1 2 Nomination text, Page 33
- ^ Nomination text, Page 132
- ^ Nomination text, Page 134
- ^ Nomination text, Page 137
- ^ Nomination text, Page 140
- ^ Nomination text, Page 144
- ^ Nomination text, Page 148
- ^ Nomination text, Page 154
- ^ Nomination text, Page 158
- ^ Nomination text, Page 160