החורש (בצלאל)
"החורש" או "החורש בשדה" הוא מוטיב עיטורי שכיח ביצירות בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות מן השנים 1911–1929.
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך יצירה | 1911–1929 |
| נתונים על היצירה | |
| מפעל מייצר | בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות |
תיאור
עריכהדמות "החורש" היא דמותו של יהודי-תימני, בעל חזות תנכי"ת, החורש במחרשה הרתומה לזוג שוורים[1]. הוא מוצג בזווית אלכסונית, המעניקה לתיאור עומק. התיאור עוצב בבצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות באזור השנים 1911–1913. מעצבו איננו ידוע, אך ייחסו אותו בעבר לזאב רבן או לאריך גולדברג. מוטיב חקלאי זה שימש כביטוי ציוני לקשר שבין העם היהודי לאדמת ארץ-ישראל. ברוב המקומות, מוצג החורש בתוך פורמט מעוגל של מעין מדליון בקוטר של כ-13–14 ס"מ.
בצלחת עם מוטיב זה הנמצאת באוסף מוזיאון ישראל (1912–1929)[2], לדוגמה, מופיע החורש בתוך מדליון במרכזה של צלחת נוי שסביבה דגם עיטורי של חיטה. תחת המדליון מופיעה הכתובת "עבד אדמתו ישבע לחם", הלקוחה ממשלי (יב: יא) והכתובת "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו", הלקוחה מתהילים (קכו: ה). בשנת 1913 הופיע "החורש" גם במרכז כריכתו של "ספר הזהב השני של הקרן הקיימת לישראל, שנוצר בבית-הספר[3]. סביב לוח מרכזי זו שובצו תבליטים נוספים, ובהם דמויות נוספות של חקלאים ופועלים.
במשך השנים הפך החורש לדימוי רווח בעבודות של ממשיכי "בצלאל". האומן שמואל קרצ'מר, עשה שימוש בדגם זה בסיכות שנוצרו עבור "החלוץ". השימוש במוטיב זה נמשך עד לשנות ה-50–60 של המאה ה-20, אז נעשה שימוש בעיצוב זה בהטבעה על לוחות נחושת ששימשו לעיטור אלבומי תמונות. בעבודות אלו לא נשמר הפורמט העגול, וגם איכות ההטבעה הייתה ירודה. לצד עיצוב זה נוצרו עוד כמה דגמים של דמות החורש. בין היתר יצר ידוע תיאור של חורש עם גמל לרגלי מגדל דוד.
גלריה
עריכה-
ספר הזהב הראשון (משמאל) והשני (מימין) של קק"ל -
"החלוץ", סיכה מתוצרת שמואל קרצ'מר (1920–1940?) -
החורש, תבליט נחושת על כריכת אלבום (1950–1970)
הערות שוליים
עריכה- ^ תיאורים מאוחרים יותר של דמות "החורש", המירו את דמותו של היהודי בדמותו של חלוץ עברי. ראו לדוגמה, לוח שנה של קרן היסוד (1925) בעיצוב זאב רבן. ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן: סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 101-100; 105
- ^ ראו: מבחר מאוסף אלן ב' סליפקה במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2008, עמ' 61
- ^ ראו: בצלאל וספר הזהב, החרות, 20 באוגוסט 1913