הלל זלטופולסקי
הלל זְלָטוֹפּוֹלְסקי (בכתיב יידי: זלאַטאָפּאָלסקי; 1868, יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית – 11 בדצמבר 1932, פריז, צרפת) היה איש עסקים, פעיל ציוני ותרבותי, נדבן וסופר יהודי. מהפעילים והתומכים של מפעלי תרבות רבים, בהם אגודת חובבי שפת עבר (לימים: תרבות) וקרן היסוד. נרצח בפריז על ידי עובד בכיר שלו לשעבר.
 | |
| לידה |
1868 יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1932 (בגיל 64 בערך) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
  | |
תולדות חייו ופעילותו
עריכהזלטופולסקי נולד בי"ב בתמוז תרכ"ח לשפרה בת רבי אלחנן סנדומירסקי ולרבי חיים שלמה זלמן זלטופולסקי ביקטרינוסלב שבאוקראינה. משפחתו הייתה בעלת אמצעים. גדל והתחנך על ברכי חסידות חב"ד בקרמנצ'וג, אוקראינה. התעניין והשתלם גם בלימודי חול ובהנהלת חשבונות.[1]
עם נישואיו לפייגה בת אהרן מירקין ופסיה לבית מזא"ה, עבר להתגורר בקייב, שם הצטרף לעסקי חותנו, שהיה אחד מגדולי הסוחרים בענף הסוכר באזור. זלטופולסקי הרחיב את עסקיו והפך לגדול סוחרי הסוכר ברוסיה, מה שאיפשר לו לתרום ולהשקיע בענייני ציבור יהודיים רבים בהם התעניין.
זלטופולסקי היה פעיל מאוד בתחומי התרבות העברית ותמך בעיתונות העברית ("השילוח" ו"העם") ובהוצאות הספרים העבריות. הוא היה אחד מהפעילים הנמרצים של אגודת חובבי שפת עבר. פעיל ציוני נלהב בתנועה הציונית של הרצל, גם אם התנגד חריפות לתוכנית אוגנדה שהוצעה בקונגרס השישי, 1903. בהיותו איש עסקים ובקי בהנהלת חשבונות שימש כמזכירו האישי של נציג ההסתדרות הציונית באזור, מקס עמנואל מנדלשטם, ובסופו של דבר ניהל את המרכז הפיננסי של ציוני רוסיה. (1897 – 1905)[1]
בשנות מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר במוסקבה, וביתו היה בית ועד לפעילות עברית וציונית. טיפח ותרם להקמת מוסדות חינוך, ועבודתו היא זו שהפכה את "אגודת חובבי שפת עבר" למפעל "תרבות" הגדול, עם רשת ענפה של מוסדות חינוך, של בתי-ספר יסודיים, תיכוניים וגבוהים, בתי מדרש למורים וגננות, ישיבות, אשר התנהלו רובם ככולם בשפה העברית. זלטופולסקי תמך בכל מפעל תרבות עברי באשר הוא. בין המוסדות שמונה דוד תדהר ניתן למנות את "הבימה", הגימנסיה העברית "הרצליה", בית הספר הגבוה לאמנות "בצלאל", ועוד.
בתום המלחמה עבר בשנת 1919 להתגורר עם משפחתו בפריז, המשיך בפעילותו הציבורית, והיה ממייסדי קרן היסוד.[2] זלטופולסקי פרסם רשימות פובליציסטיות ופיליטונים משלהי שנות התשעים, ב"המליץ" וב"הצפירה", ואחר כך בעיקר ב"העולם", שקצתם נקבצו לכתבי הלל זלטופולסקי.[3]
הלל זלטופולסקי נרצח בפריז בי"ב בכסלו תרצ"ג על ידי אחד העובדים הבכירים שלו לשעבר, שניהל את אחד מבתי החרושת שהיו בבעלותו של זלטופולסקי, אך נסגר עקב קשיים כספיים. היורה התאבד מיד לאחר הרצח.[4] זלטופולסקי הותיר אחריו בן, משה, ובת, שושנה פרסיץ, מייסדת הוצאת הספרים "אמנות" וחברת הכנסת הראשונה עד השלישית. פרסיץ העלתה את עצמות אביה לארץ ישראל, והן נקברו בהר הזיתים.[5]
ספריו
עריכה- "התחיה", ברלין: דפוס איטצקאָווסקי, תרע"א. (חוברת)
- בתקופת התחיה: קבוצת מאמרים, אודסה: דפוס מוריה, (הקד’ תרע"ז).
- "די אָרגאַניזירונג פון די יודישע פאָלקס כחות", לונדון: צענטראל ביורא פון דער ציוניסטישער ארגאניזאציאן ('פלוג שריפטען פאר’ן פאלק'), תר"ף. (ביידיש) (חוברת)
- כתבי הלל זלטופולסקי, תל אביב: דפוס הפועל הצעיר, תרפ"ט.
לקריאה נוספת
עריכה- דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כר' י"ח (1969)
- האנציקלופדיה העברית, ספריית פועלים, 1988
- גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, 1965
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת הפרסומים של הלל זלטופולסקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "הלל זלטופולסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5331
- חיים נחמן ביאליק, בוועידת הסופרים בת"א, סיון תרצ"ג, בפרויקט בן-יהודה
- ספרא וסייפא, דואר היום, 13 בדצמבר 1932
- ע"י מי ובשל מה נרצח זלטופולסקי ז"ל, דואר היום, 15 בדצמבר 1932
- יוחנן פוגרבינסקי, הלל זלטופולסקי (כ"ה שנה לפטירתו), חרות, 20 בדצמבר 1957
הלל זלאטאפאלסקי (1868-1932), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 דוד תדהר (עורך), "הלל זלטופולסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5331
- ^ האנציקלופדיה העברית, ספריית פועלים, 1988
- ^ גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, 1965
- ^ ע"י מי ובשל מה נרצח זלטופולסקי ז"ל?, דואר היום, 15 בדצמבר 1932
- ^ ארונו של ר' הלל זלטפולסקי ז"ל דרך תל אביב, ידיעות עיריית תל אביב, 15 באוגוסט 1933
- ^ מדריך הרחובות באתר עיריית תל אביב-יפו