המנהיג העליון של איראן
המנהיג העליון (בפרסית: آیت اللهرهبر انقلاب, תעתיק: רַהְבַרֶ אֶנְעֶ'לאב, שפירושו: מנהיג המהפכה[1] או مقام رهبری, תעתיק מדויק: מַעְ'אַםֶ רַהְבַרי, שפירושו: סמכות ההנהגה[2]) הוא ראש המדינה וסמכות הדת האסלאמית השיעית העליונה באיראן. במשך 45 שנות קיומה של הרפובליקה אסלאמית באיראן, שימשו בתפקיד זה רק שני אנשים: רוחאללה ח'ומייני שכונן את התפקיד, ויורשו עלי ח'אמנהאי, שמחזיק בתפקיד מאז מותו של הראשון ב-1989.
 | |
| איוש נוכחי | עלי ח'אמנאי |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 4 ביוני 1989 |
| תחום שיפוט |
 איראן |
| ייסוד המשרה |
3 בדצמבר 1979  |
| איוש ראשון | רוחאללה ח'ומייני |
|
www | |
  | |
רקע
עריכההתואר "מנהיג עליון" آیت الله(رهبر معظم, רַהְבַרֶ מֻעַטַ'ם) הוענק כתואר כבוד ואינו מופיע בחוקת איראן (שם הוא נקרא רַהְבָּר – "המנהיג"). באמצעי תקשורת במדינות המערב מכונה לעיתים המנהיג העליון המשמש כ"אייתוללה" (התואר האסלאמי שבו צריך להחזיק מי שנבחר למנהיג העליון).
התפקיד נוצר על ידי רוחאללה ח'ומיני בעקבות המהפכה האסלאמית שהוביל ב-1979, בהתאם לדוקטרינה הפוליטית והאסלאמית שהשליט במדינה: "שלטון חכם ההלכה" (ولایت فقیه ולאית-י פקיה).[3] הדוקטרינה מבוססת על העיקרון השיעי שלפיו חכם ההלכה (הפקיה) אחראי למסכנים בקהילה, והיא פותחה על ידי ח'ומייני, עד לקביעה שחכם ההלכה הוא השליט המוחלט של המדינה. הדוקטרינה קובעת כי רק איש דת ראוי להיות השליט המוחלט, בדומה לאימאמים השיעים האדוקים ולנביא מוחמד. פרשנות זו הביאה לקביעה שהמנהיג העליון הוא נציגו של האל עלי אדמות, ובדומה לנביא מוחמד, לעולם אינו טועה.[4]
מנדט ומעמד
עריכההמנהיג העליון נחשב לראש המערכת הפוליטית באיראן, ולמחזיק הכוח המשמעותי. בהתאם לחוקה, המנהיג הוא הקובע את מדיניות החוץ והפנים, שולט בצבא איראן ובכלל זאת במשמרות המהפכה האסלאמית, ושולט באמצעי התקשורת במדינה.
נשיא איראן, הנבחר ישירות על ידי הבוחרים, הוא העומד בראש הרשות המבצעת ובראשות הממשלה. ב־1989 תפקיד ראש הממשלה אוחד עם תפקיד הנשיא, שהיה רשמי עד אז. עם זאת, רבות מהסמכויות שמוענקות לנשיא במדינות השונות, לדוגמה השליטה בכוחות המזוינים והזכות להכריז מלחמה או לחתום הסכמי שלום, שמורה למנהיג העליון.
המנהיג העליון נבחר על-ידי מועצת המומחים, בה חברים 86 מולות. מועצת המומחים נבחרת על ידי הבוחרים אחת לשמונה שנים. המועצה היא המפקחת על פעילות המנהיג, ובסמכותה אף להדיחו.[5] עם זאת, את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג'לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו.
המועצה בוחרת את המנהיג במקרה שהוא אינו מסוגל למלא עוד את תפקידיו על פי החוקה או במקרה שהוא נפטר. על פי המפורט בפרקים 5 ו־109 של החוקה האיראנית, על המנהיג העליון להיות אדוק, בעל יכולת לפסוק פסיקות מוסלמיות, ישר, מודע למתרחש סביבו, בעל ראייה פוליטית וחברתית נכונה, אמיץ, בעל תושייה, בעל יכולת ניהול אם כי זהיר ומסויג למען נתיניו האיראניים. אם קיימים מספר מועמדים שעונים על קריטריונים אלו, תבחר המועצה את המועמד שמגלה את יכולות הניהול והשליטה על המונים לצד יכולתו לשקוד על ידע רב הקשור בדת האסלאם, ברמה הטובה ביותר - ובמקביל.[6]
סמכויות ותפקידים
עריכהסמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעות בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקות לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה), הרשות המבצעת (הנשיא, אותו הוא יכול לפטר, ואת המועמדים בבחירות לתפקיד הוא יכול לסנן בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה) והרשות המחוקקת (בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה). פרק 110 גם מציין כי המנהיג יכול להאציל חלק מסמכויותיו לאנשים אחרים.
- קביעת המדיניות של הרפובליקה האסלאמית לאחר התייעצות עם המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
- פיקוח על ביצוע נכון של המדיניות המותוית.
- פרסום צווים למשאלי עם.
- פיקוד על הכוחות המזוינים.
- הכרזת שלום או מלחמה והנעת הכוחות המזוינים.
- מינוי, פיטורין או קבלת התפטרות של:
- חכמי הדת במועצת שומרי החוקה.
- ראש הרשות השופטת.
- ראשי רשתות הטלוויזיה והרדיו האיראניות.
- ראש המטות המשולבים של הצבא.
- מפקד משמרות המהפכה.
- המפקדים העליונים בכוחות המזוינים.
- פתרון מחלוקות בין שלוש זרועות הכוחות המזוינים ופיקוח על יחסיהם.
- פתרון בעיות, שאינן ניתנות לפתרון בדרכים רגילות באמצעות המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
- חתימה על הצווים המכריזים על בחירות לנשיא הרפובליקה.
- פיטורי נשיא הרפובליקה, תוך שקילת האינטרס של המדינה, לאחר שבית המשפט העליון מוצא אותו אשם בהפרת התחייבויותיו החוקתיות, או לאחר הצבעה של המג'לס, המעידה על אי-כשירותו בהתאם לפרק 89 של החוקה.[7]
- חנינה או קציבת עונשים של פושעים, בהתאם לחוק האסלאמי, בהמלצה של ראש הרשות השופטת.
המחזיקים בתפקיד
עריכה- סייד אייתוללה עט'מא רוחאללה ח'ומייני, 1979–1989
- סייד עלי ח'אמנאי, 1989 ואילך
| כהונה | דיוקן | שם | תוחלת חיים | מקום לידה | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 3 בדצמבר 1979 - 3 ביוני 1989
(9 שנים ו-182 ימים) |
|
האימאם האייתוללה עט'מא סייד רוחאללה ח'ומייני
سیدروحالله خمینی
|
24 בספטמבר 1902 – 3 ביוני 1989 (בגיל 86) | ח'ומיין, מַרְכַּזי | מנהיג המהפכה האיראנית של 1979 |
| 2 | 4 ביוני 1989 - הווה (35 שנים) | 
|
האימאם האייתוללה סייד עלי ח'אמנאי
سیدعلی خامنهای |
19 באפריל 1939 (בן 85) | משהד, ח'וראסאן רזאווי | נשיא איראן מ-1981 ועד מות ח'ומייני |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (בפרסית)- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (באנגלית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (בטורקית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (בערבית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (באזרית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (בצרפתית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (ברוסית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (באינדונזית)
- אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן (באורדו)
- האתר הרשמי של המנהיג העליון (באנגלית)
- עלי ח'מנאי - בעל הכוח האמיתי באיראן, 1 באפריל 2007 (אנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מופיע בחוקת איראן, פרק 118.
- ^ מופיע בפרקים 89–91 בחוקת איראן.
- ^ פרק 5 של החוקה האיראנית.
- ^ Iran’s Revolutionary Guard and the Rising Cult of Mahdism: Missiles and Militias for the Apocalypse | Middle East Institute, web.archive.org, 2022-06-01
- ^ פרק 108 של החוקה.
- ^ פרק 109 סעיף 2 של החוקה.
- ^ התייחסות לסעיף 2, פרק 89 של חוקת איראן הקובע כי במקרה בו שליש מחברי המג'לס מגישים שאילתה לנשיא, עליו להתייצב לפרלמנט ולענות לשאילתה בתוך חודש. לאחר הסבריו, במקרה ששני שלישים מחברי הפרלמנט יתמכו בהצבעת האי-אמון, הנשיא יודח.