המשחקים הגאים

המשחקים הגאים (באנגלית: Gay Games), או בשם הלא פורמלי אולימפיאדת הגייז, הם אירוע עולמי של תחרויות ספורט רב-ענפיות ואירועי תרבות מגוונים, המתקיים אחת לארבע שנים ומאורגן עבור נשים וגברים המזהים עצמם כלהט"ב.

רקע

המשחקים הגאים הראשונים התקיימו בשנת 1982 בסן פרנסיסקו ונוסדו על ידי ד"ר טום ואדל, רופא בכיר ואתלט אמריקאי, ומתקיימים מאז אחת לארבע שנים. אף שמדובר בתחרויות, אופי האירוע אינו תחרותי והמשחקים הם ברוח השוויון והשיתוף האוניברסליים. ואדל הגדיר את המשחקים הגאים כ"רעיון חדש, מהבחינה הזאת, שלמרות היותו ספורט הוא מבוסס על קבלה יותר מאשר על גירוש. כל אחד מורשה לקחת חלק במשחקים האולימפיים הגאים, בלי קשר לגזע, מין, מוצא, לאום, נטייה מינית או יכולת אתלטית"^[1]. על מנת להתקבל למשחקים הגאים אין צורך בתקן מינימום להישגים, ודי ברצון להתחרות. כאירוע שהדגש בו הוא על תרבות של שוויון וקבלה יותר מאשר על תחרותיות, קרוי כל אירוע בשם ייחודי, הנילווה לשנת קיומו.

רשימת אירועי המשחקים הגאים

מספר	שנה	עיר מארחת	שם האירוע	מועד פתיחה	מספר משתתפים	מספר מדינות	מספר ענפי ספורט
1	1982	סן פרנסיסקו ארצות הברית ארצות הברית	האתגר	28 באוגוסט - 2 בספטמבר	1600	12	17
2	1986	סן פרנסיסקו ארצות הברית ארצות הברית	הניצחון	10 - 17 באוגוסט	3500	17	18
3	1990	ונקובר קנדה קנדה	החגיגה	4 - 11 באוגוסט	9500	27	27
4	1994	ניו יורק ארצות הברית ארצות הברית	האחדות	18 - 25 ביוני	11,000	40	31
5	1998	אמסטרדם הולנד הולנד	החברוּת	1 - 8 באוגוסט	14,700		29 (ו-4 הדגמה)
6	2002	סידני אוסטרליה אוסטרליה	תחת שמיים חדשים	2 - 9 בנובמבר	12,000	מעל 70	34
7	2006	שיקגו ארצות הברית ארצות הברית	המקום בו נפגש העולם	15 - 22 ביולי	11,500	70	30
8	2010	קלן גרמניה גרמניה	היה חלק מכל זה	31 ביולי - 7 באוגוסט	12,000	68	35
9	2014	קליבלנד ואקרון ארצות הברית ארצות הברית	המשחק לכולם	9 - 16 באוגוסט	10,000	מעל 60	35
10	2018	פריז צרפת צרפת	כולם שווים	4 - 12 באוגוסט	10,317	91	36
11	2023	הונג קונג הונג קונג הונג קונג גוודלחרה מקסיקו מקסיקו	אחדות בגיוון	נובמבר
12	2026	ולנסיה ספרד ספרד

כרונולוגיה

האירוע הראשון של המשחקים הגאים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

האירוע השני של המשחקים הגאים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

האירוע השלישי של המשחקים הגאים

האירוע השלישי, החגיגה, נערך בוונקובר, קנדה מה-4 באוגוסט ועד ל-11 באוגוסט 1990.

בין המשתתפים היה השחיין אלוף אולימפי, אלוף משחקים הפאן-אמריקאיים ואלוף האוניברסיאדה ברוס הייז ובכך היה לאלוף האולימפי הראשון והיחידי שהשתתף וזכה במשחקים אלו.

האירוע הרביעי של המשחקים הגאים

האירוע הרביעי, האחדות, נערך בניו יורק, ארצות הברית מה-18 ביוני ועד ל-25 ביוני 1994. בין המשתתפים היה מארק צ'טפילד שיאן אולימפי.

במהלך המשחקים, שני ספורטאים אולימפיים יצאו מהארון. אחד מגדולי הקופצים למים בכל הזמנים, האלוף האולימפי ואלוף העולם גרג לוגניס מארצות הברית וסגן האלוף האולימפי באיגרוף (עד 60 ק"ג) מארק לדוק (ברצלונה 1992) מקנדה.

האירוע החמישי של המשחקים הגאים

האירוע החמישי, החברות, נערך באמסטרדם ארנה שבאמסטרדם, הולנד מה-1 באוגוסט ועד ל-8 באוגוסט 1998, לראשונה מחוץ לצפון אמריקה, באירופה. דנה אינטרנשיונל זמרת טרנסג'נדרית מישראל שזכתה באירויזיון שלושה חודשים לפני כן, הייתה הפרזנטורית של האירוע והופיעה בטקס הפתיחה.

בטקס הפתיחה הופיעו עוד: ז'אן-פול גוטייה, מרטינה נברטילובה נאמה מעל מסכי ענק, בנות וית'ר (אנ') עם הלהיט הגדול שלהן איטס ריינינג מן (אנ') ואמנים נוספים.

אלוף עולם בשחייה ואלוף הפאן פסיפיק בשחייה דן ויטץ' ואלוף המשחקים הפאן-אמריקאיים בשחייה אלכס קוסטיץ' שניהם מארצות הברית, השתתפו וזכו במשחקים אלו.

האירוע השישי של המשחקים הגאים

האירוע השישי, תחת שמיים חדשים, נערך בסידני, אוסטרליה מה-2 בנובמבר ועד ל-9 בנובמבר 2002.

האירוע השביעי של המשחקים הגאים, והפיצול בארגוני הספורט הלהט"בים

בשנת 2001 קבעה התאחדות המשחקים הגאים כי האירוע השביעי במספר בשנת 2006 יתקיים בעיר מונטריאול, קנדה. בהמשך, בעקבות חילוקי דעות קשים, בסוף שנת 2003 בין ההתאחדות לבין הוועדה המארגנת במונטריאול, החליטה ההתאחדות לבטל את האירוע במונטריאול ולהעבירו לשיקגו, ארצות הברית. ההתאחדות ערכה מכרז בין לוס אנג'לס ושיקגו שהשתתפו במכרז הקודם לאירוח האירוע של שנת 2002.

שלוש נקודות מרכזיות היו במחלוקת:

גודל האירוע
גודל התקציב
שקיפות כלכלית

הוועדה המארגנת תכננה אירוע ענק עם 24,000 משתתפים, גדול פי שניים מהמשחקים הגאים שנערכו בסידני 2002, ואילו ההתאחדות הייתה מעוניינת באירוע קטן יותר ותקציב שמרני. כמו כן, התעוררה בעיה כלכלית ולא הייתה שקיפות כלכלית מספיקה לדעתה של ההתאחדות.

הוועדה המארגנת של מונטריאול לא ויתרה והחליטה לייסד אירוע ספורט ותרבות דומה בשם האאוטגיימס העולמי הראשון במימון התאחדות הספורט הבינלאומי של ההומואים והלסביות וכן תמיכה של מחוז קוויבק וממשלת קנדה. האירוע החדש נערך מ-26 ביולי ועד 5 באוגוסט והשתתפו בו כ-10,248 ספורטאים ו-1,500 משתתפים בכנסים בינלאומיים בנושאים להט"בים וזכויות אדם. את האירוע הפעילו 5,200 אנשים בהתנדבות. מארק טוקסברי אלוף אולימפי קנדי, שימש בוועד המנהל של האאוטגיימס העולמי הראשון שנערך במונטריאול ועוזר הנשיא.

בעקבות הפיצול, נאלצו רבים מהמשתתפים לבחור בין שני האירועים שנערכו בהפרש של שבוע ימים זה מזה. טקס הסיום של המשחקים הגאים בשיקגו נערך ב-22 ביולי ואילו טקס הפתיחה של האאוטגיימס העולמי הראשון החל ב-29 ביולי. הקרבה בין האירועים, הפיצול והאילוצים הספורטיביים גרמו לירידה באיכות התחרויות בשני האירועים גם יחד. עבור משתתפים שבאו מיבשות אחרות או מארצות רחוקות, הקרבה בין האירועים הן מבחינת הזמן והן מבחינת המיקום, היווה יתרון וחיסכון כלכלי.

המשחקים הגאים בשיקגו הסתיימו ללא חוב כספי וכל החשבונות שולמו. לעומתו האאוטגיימס העולמי הראשון סיים בגירעון של 5.3 מיליון דולר קנדי. האאוטגיימס העולמי השני, נערך מ-25 ביולי ועד 2 באוגוסט 2009 בקופנהגן, דנמרק והאאוטגיימס העולמי השלישי, נערך מ-31 ביולי ועד 11 באוגוסט 2013, באנטוורפן, בלגיה.

האירוע השמיני של המשחקים הגאים

ב-16 במרץ 2005 התאחדות המשחקים הגאים הודיעה שהערים המועמדות לאירוח האירוע השמיני הן: קלן, יוהנסבורג ופריז. בסופו של דבר, במפגש השנתי שנערך בשיקגו ב-14 בנובמבר 2005 זכתה העיר קלן, גרמניה לארח את המשחקים הגאים מספר שמונה בשנת 2010.

האירוע התשיעי של המשחקים הגאים

ב-17 במרץ 2009 התאחדות המשחקים הגאים הודיעה שהערים המועמדויות לאירוח האירוע התשיעי הן: בוסטון, מסצ'וסטס, קליבלנד ווושינגטון די. סי.. בסופו של דבר, במפגש השנתי שנערך בקלן ב-29 בספטמבר 2009 זכתה העיר קליבלנד, אוהיו לארח את המשחקים הגאים מספר תשע בשנת 2014.

האירוע העשירי של המשחקים הגאים

באוקטובר 2013 התאחדות המשחקים הגאים הודיעה שהערים המועמדות לאירוח האירוע התשיעי הן: פריס, לימריק ולונדון. במפגש השנתי שנערך בקליבלנד העיר פריס לארח את המשחקים הגאים מספר עשר בשנת 2018

האירוע ה-11 של המשחקים הגאים

המשחקים הללו נועדו להתקיים כבר ב-2022 אך נדחו לנובמבר 2023 בין השאר בשל מגבלות הקורונה בעיר המארחת הונג קונג. כמו כן הוחלט לפצל את המשחקים וכך יארחו אותם במקביל הונג קונג וגוודלחרה במקסיקו וענפי הספורט יפוצלו בין המארחות.

ישראל במשחקים הגאים

עד שנת 1998 לא יצאה מישראל נבחרת מסודרת כלשהי. בתחרויות עצמן השתתפו ספורטאים ישראלים בודדים באופן פרטי. אך למרות הנוכחות הצנועה של ספורטאים גאים מישראל במשחקים העולמיים, העיר תל אביב המקדמת תיירות בינלאומית גאה, הגישה הצעה לאירוח המשחקים ב-2022 כשבהמשך נסוגה משלבי הבחירה הסופיים והצהירה כי בכוונתה להתמודד על אירוח המשחקים ב-2026 אך לא נכללה גם בין המועמדות הסופיות לאירוח ב-2026.

המשחקים הגאים 1994 - "האחדות", בניו יורק

יונתן דנילוביץ' השתתף בריצת מרתון.

המשלחת הישראלית למשחקים הגאים, 1998

ברברה בקר (מימין) והדס סנדלר לאחר זכייתן במדליות הראשונות לישראל, 1998

המשחקים הגאים 1998 - "החברוּת", באמסטרדם

לראשונה בתולדות מדינת ישראל יצאה נבחרת, שיזם והוביל שלמה שאול (שחייה), בת 39 ספורטאיות וספורטאים להשתתף באירוע, במימון עצמי. הנבחרת כונתה "גלית" ("Gay And Lesbian Israel Team"). הנבחרת השתתפה בענפי ספורט רבים, בהם: אופניים, אתלטיקה, באולינג, כדורסל נשים, סקווש, ריקודים סלוניים ושחייה. הבמאי רן קוצר צילם סרט תעודה על המשלחת "משחקים עליזים" שיצא לאקרנים בשנת 1999.

הזוכים במדליות

אופניים

אמיר ברטורה (קטגוריית גיל 29-18)

‏ רכיבה של 1.5 שעות^[2]

שחייה

התחרות נערכה בבריכה אולימפית

הדס סנדלר (קטגוריית גיל 29-25):

‏ 100 מטר גב

‏ 200 מטר גב

‏ 400 מטר חופשי

‏ 200 מטר חופשי

ברק עטר (קטגוריית גיל 34-30)

‏ 800 מטר חופשי בתוצאה של 9:31.75 דקות

‏ 400 מטר חופשי בתוצאה של 4:32.96 דקות

ברברה בקר (קטגוריית גיל 54-50)

‏ 50 מטר גב^[3]

זהב	כסף	ארד	סה"כ
4	3	1	8

המשחקים הגאים 2002 - "תחת שמיים חדשים", בסידני

נבחרת בת 10 ספורטאים וספורטאיות יצאה להשתתף באירוע, במימון עצמי. הנבחרת השתתפה בענפי ספורט בהם: אתלטיקה, באולינג, טריאתלון, סקווש ושחייה. אחראי על הנבחרת היה יובל חץ^[4].