הנס-אולריך גשקה
הנס-אולריך גשקה (בגרמנית: Hans-Ulrich Geschke; מאי 1907 פרנקפורט על האודר) היה עורך דין גרמני, פקיד גסטפו ואס אס אוברפיהרר (דרגה מקבילה לקולונל) פושע מלחמה, שהיה מעורב בשואת יהודי הונגריה.
.gif) | |
| לידה |
16 במאי 1907 פרנקפורט על האודר, פרובינציית ברנדנבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־20 |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית |
| מעסיק |
גסטפו |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
ביוגרפיה
עריכהלאחר סיום בית הספר התיכון האנס-אולריך גשקה למד משפטים באוניברסיטת טובינגן, באוניברסיטת הומבולדט של ברלין וב אוניברסיטת גטינגן.[1] הוא קיבל את הדוקטורט בשנת 1931 באוניברסיטת גטינגן עם תזה על "אחריותם של צדדים שלישיים בגין נזק שנגרם עקב הפרת חוזה או עוולה כנגד ביצוע נזק מנהלי".
הוא היה חבר במפלגה הנאצית (NSDAP - מספר חברות 945.891). מפברואר 1935 עד 1938 גשקה היה ראש משטרת המדינה בקיל ולאחר מכן בתחנת הסטאפו (משטרת המדינה) בזארבריקן. אחרי חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה הועבר גשקה לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה בפראג שם הוא הפך לראש הגסטאפו (מבצע מיוחד פראג - Sonderaktion Prag). שם מונה למועצה הממשלתית הבכירה בשנת 1941.[2] במהלך כהונתו בתפקיד חשף הגסטפו ראיות מסוף שנת 1941 כי מכינים יותר ויותר פעולות התנגדות נגד הכיבוש הגרמני וכי התקפות תוכננו על ריינהרד היידריך, סגן מושל הרייך בבוהמיה ובמורביה, שמונה רק באוקטובר באותה השנה. במרץ 1942, במהלך בדיקה שגרתית, נתפס אדם אשר לאחר ימים של חקירה בעינויים הודה בתכנון לרצוח את היידריך. התייחסות דומה הובאה בדו"ח של ה-SD מ-18 באפריל 1942 כולל אזהרות. למרות אזהרות אלה, לא ננקטו אמצעי ביטחון מוגברים. ב-28 במאי 1942 ניסיון ההתנקשות בהיידריך הצליח למעשה, ראש המשטרה הרגולטורית הגרמנית קורט דליגה הורה על צעדים ממוקדים. בתחום אחריותו על אזור פראג, תיאם גשקה את המצוד רב ההיקף אחר המתנקשים.[1] ביממה שלאחר מכן נעצרו למעלה מ-500 איש, אך לא היה להם שום קשר לתקיפה. אפילו רמזים שמישים או רמזים לחשדות אפשריים לא נחשפו בדרך זו.[3] בספטמבר 1942 ירש ארנסט גרקה את גשקה כראש הגסטפו של פראג.
מסתיו 1942 קיבל על עצמו הנס-אולריך גשקה את התפקיד כמפקח של משטרת הביטחון וה-SD בפוזנן. בדצמבר 1942 אותו תפקיד בדרזדן.[4] ביום 19 במרץ 1944, יום כיבוש הונגריה על ידי הוורמכט (מבצע מרגרטה), מונה גשקה למפקד משטרת הביטחון וה-SD בפיקודו של האס אס אובר-גרופנפיהרר (מקביל לגנרל שלושה כוכבים) אוטו וינקלמן. שם הוא היה למעשה ממונה על קומנדו אייכמן שנשלח לבודפשט. אדולף אייכמן ופקודיו מ"יודנרפרט" IV B 4 של המשרד הראשי לביטחון הרייך פעלו במידה רבה ללא תלות בו. בעזרת מדריך הטלפונים של בודפשט, בין היתר, צוותו של גשקה (קומנדו אייכמן) בחר 200 שמות שנשמעו חשודים כיהודים, היה רצוי שיהיו בעלי תואר דוקטור. אנשים אלה - בעיקר רופאים ועורכי דין - נעצרו מיד ובערב הוא דיווח לברלין על מעצרם של כ־2,000 בכירים מובילים של יהדות הונגריה.
הנס אולריך גשקה נעלם אחרי מלחמת העולם השנייה והוכרז כמת בשנת 1959 על ידי הפרקליטות הראשית של פרנקפורט. הם סברו שהוא מת במצור על בודפשט.
פרסומיו
עריכה- Die Haftung des Dritten für den durch Vertragsverletzung oder unerlaubte Handlung gegenüber dem Kommissionär verursachten Schaden des Kommittenten: Zum Problem von der Schadensliquidation aus fremdem Interesse, Dissertation, Bühler Verlag Urach (Würtemberg) 1931.
ספרות בנושא
עריכה- Robert Gerwarth, Reinhard Heydrich, Biografie, Siedler Verlag München 2011,
- Gerhard Paul: Staatlicher Terror und gesellschaftliche Verrohung. Die Gestapo in Schleswig-Holstein. Unter Mitarbeit von Erich Koch. Ergebnisse, Hamburg 1996, ISBN 3-87916-037-6.
- Jan Björn Potthast: Das jüdische Zentralmuseum der SS in Prag – Gegnerforschung und Völkermord im Nationalsozialismus. Campus-Verlag, München 2002, ISBN 3-593-37060-3.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הנס-אלריך גשקה. מפקד ה-SS והגסטפו בהונגריה (בהונגרית)
- Literatur von und über Hans-Ulrich Geschke im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Gerhard Paul: Staatlicher Terror und gesellschaftliche Verrohung. Die Gestapo in Schleswig-Holstein. Hamburg 1996, S. 100.
- ^ Ernst Klee: Das Personenlexikon zum Dritten Reich. Frankfurt am Main 2007, S. 181 f.
- ^ Abschlussbericht über die Polizeiaktion von Dr. Geschke, datiert zum 24. Juni 1942, in: Robert Gerwarth, Reinhard Heydrich, Biografie, Siedler Verlag München 2011, S. 30ff.
- ^ Jan Björn Potthast: Das jüdische Zentralmuseum der SS in Prag – Gegnerforschung und Völkermord im Nationalsozialismus. München 2002, S. 303.