הקהילה היהודית באמסטרדם
תולדות הקהילה היהודית באמסטרדם הם חוט השידרה של תולדות יהודי הולנד בכלל. בשל הסובלנות ששררה בעיר במהלך מלחמות הדת שנפוצו באירופה ומחמת הרדיפות של דתות אחרות על ידי הכנסייה הקתולית, הגיעו פליטים רבים לאמסטרדם, ובהם יהודים עשירים שנמלטו מספרד ומפורטוגל, וכן סוחרים הוגנוטים שנמלטו מאנטוורפן ומצרפת.
תולדות הקהילה
עריכה
בעת גירוש ספרד בשנת 1492 נמלטו חלק מיהודי ספרד לפורטוגל. אולם אף בפורטוגל המשיכו היהודים לסבול את רדיפות האינקוויזיציה וחלקם נאלצו להתנצר. מאה שנה לאחר גירוש ספרד, הגיעו לאמסטרדם צאצאי האנוסים מספרד ופורטוגל. באותה תקופה נלחמה הולנד בספרד, ולכן העדיפו היהודים שבאו מחצי האי האיברי, לקרוא את קהילתם "הקהילה הפורטוגזית" ולא הקהילה הספרדית.
על פי כמה היסטוריונים, דון שמואל פאלאג'י ואחיו יוסף פאלאג'י הם היהודים הראשונים שישבו באמסטרדם, ב-1596 שמואל ארגן את המניין הראשון בביתו לתפילות יום הכיפורים והקים גם את בית הכנסת הראשון בעיר .[1]
החל מהמאה ה-17, הגיעו להולנד יהודים ממרכז וממזרח אירופה, ובמהרה יסדו קהילה יהודית אשכנזית אשר הייתה לקהילה היהודית הגדולה ביותר באמסטרדם ובהולנד.
ב-1640 רכשו להם בית כנסת ראשון. מספרם גדל, במיוחד אחרי גזירות ת"ח ות"ט ופלישת השוודים לפולין (1655), ועלה עד מהרה על מספר יוצאי ספרד ופורטוגל בעיר. ב-1660 ייסדו קהילה משלהם שעמדה בקשרים עם "ועד ארבע הארצות". בית כנסת אשכנזי מפואר נחנך ב-1671 ותוך מאה שנה נוספו לעדה האשכנזית עוד שלושה בתי כנסת גדולים.[2]
הקהילה היהודית הפורטוגלית תרמה תרומה חשובה להתפתחות התרבותית והכלכלית של הולנד, ואילו הולנד העניקה לה חופש דת, הבולט בייחודו בהיסטוריה היהודית. מהקהילה היהודית הפורטוגלית יצאו רבנים, מלומדים, הוגי-דעות, אמנים, בנקאים, ובעלי עסקים חובקי עולם.
תסיסה שבתאית שטפה את הקהילה באמצע המאה והשלכותיה הורגשו בה גם בתחילת המאה ה-18. בני אמסטרדם היו בין הראשונים שסיגלו לעצמם שיטות מסחר ברוח הזמן החדש ורבים מהם צברו עושר רב. הם עסקו בסחר בינלאומי, בתעשיית הטבק, הספנות ובפרט ביהלומים ולקראת סוף המאה ה-17 השתלבו גם בבורסה המקומית והחזיקו רבע ממניות חברת הודו המזרחית. המשברים הכלכליים החוזרים במאה ה-18 פגעו קשות בציבור היהודי-ספרדי בעיר, ומצבו עוד החריף כתוצאה מן הכיבוש הצרפתי ב-1794.
באמסטרדם יצא לאור העיתון הראשון ביידיש, (1686-1687), בשם "דינסטאגישע אונד פרייטאגישע קוראנט", העיתון הופיע פעמיים בשבוע בשנים 1686 ו-1687. ובשנים 1690-1675 יצא לאור העיתון הראשון ליהודים בלשון הספרדית בשם "גאזטה דה אמסטרדם". בשנת 1691 החל להופיע כתב העת הראשון בעברית, פרי עץ חיים, שכלל תשובות הלכתיות מחכמי בית המדרש.
מן המאה ה-17 פעל באמסטרדם מרכז לאיסוף כספים למען ארץ ישראל (מן המאה ה-19 נקרא בשם "פקידים ואמרכלים של ערי-הקודש בא"י") שתרם רבות לשיפור תנאי החיים ביישוב הישן.
מרוכלות וממסחר בבגדים ישנים עברו האשכנזים בהדרגה לקשרי מסחר עם גרמניה וארצות מזרח אירופה ורבים מהם נעשו סוכני הלוואות ויהלומים בשיתוף עם "יהודי החצר" במדינות הגרמניות. בסוף המאה ה-18 נפגעו קשות מן המשברים הכלכליים, רובם התרוששו ונזקקו לתמיכת אחיהם האמידים, פרנסי הקהילה.
במאבק בין תומכי המהפכה הצרפתית וחסידי בית המלכות בהולנד שמרו רוב יהודי שתי העדות אמונים לבית אורנז', מחשש שמא תוביל האמנציפציה מידי המהפכנים לביטול האוטונומיה הקהילתית, אולם חלק קטן מהם התאגדו בארגון פליקס ליברטטה (הול') ותמכו בצרפתים. הצרפתים כבשו את הולנד ב-1795 וב-2 בספטמבר העניקו שוויון זכויות ליהודים וכעבור שנתיים נכנס היהודי הראשון, משה מורסקו, כחבר המועצה העירונית. עם החזרת המלוכה ההולנדית ב-1815 נשארו זכויות היהודים.
בשנת 1796 פרשו חלק מבני הקהילה האשכנזית והקימו את קהילת עדת ישורון שבראשה עמדו הרב יצחק גראנבום ודוד פרידריכספלד. פרישתם הובילה לפולמוס נרחב בינם לבין הקהילה הוותיקה, ובעלונים בשם "דיסקוהרש" שהודפסו משני הצדדים הטיחו האשמות שונות אלו באלו.
בינתיים גברה הטמיעה של היהודים בחברה הכללית, בפרט בקרב העדה הפורטוגזית. ביישוב האשכנזי החריף המאבק בין החרדים לבין תומכי הרפורמה נוסח גרמניה. הרוחות נרגעו בתקופת כהונתו של יוסף הירש דינר כרב ראשי (משנת 1874), שהעלה את רמת הלימודים בבית המדרש לרבנים וקירב להנהגה גם יהודים חילוניים מסוגו של הבנקאי וראש הליברליים באמסטרדם אברהם קארל ורטהיים. יהודים עלו לעמדות חשובות בציבור, ביניהם המשפטן יונאס דניאל מאיר (1834-1780), בני משפחת אסר, שר המשפטים מ"ה גודפרוי והרופא הכלכלן שמואל צרפתי (1866-1813) שתרם רבות לפיתוח התעשייה והתרבות בעיר.
חוג לעברית כשפה חיה, בשם "תועלת" הוקם בעיר בידי קבוצת סופרים במחצית הראשונה של המאה ה-19, ותנועת נוער ציונית חזקה פעלה באמסטרדם בשנים 1939-1929. ב-1900 מנתה האוכלוסייה היהודית באמסטרדם 60,000. עד 1932 חלה ירידה תלולה במספר הלידות ועלייה מקבילה במספר הזוגות המעורבים, אולם הקהילה לא פחתה כיוון שקלטה תמיד מהגרים חדשים. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 התארגן באמסטרדם ועד למען פליטי גרמניה. בעיר חיו אז כ-61,000 יהודים.[2]
הקהילות הפורטוגזיות השונות
עריכה
במקור היו בהולנד שלוש קהילות פורטוגזיות:
- קהילת "בית-יעקב", אשר קיים תיעוד על קיומה כבר בשנת 1610 ומשערים שנוסדה בשנים 1598-1602. הקהילה נקראה על שמו של האנוס יעקב טיראדו, שכונה דשימ'ס לופיס דה-קוסטה.
- קהילת "נווה-שלום", שנוסדה בשנת 1608 בערך, על ידי יצחק פרנקו מדיירוס.
- קהילת "בית-ישראל" שנוסדה בשנת 1618, בידי פורשים מקהילת נוווה שלום, שהתקשו לעמוד בדרישות ההלכתיות המחמירות שבה.
שלוש הקהילות שימשו את בני ספרד ופורטוגל, אך כל קהילה החזיקה מוסדות צדקה וחסד וישיבות משלה. בשנת 1639 התאחדו שלוש הקהילות, לקהילה אחת גדולה בשם "תלמוד תורה", וכרב שלוש הקהילות התמנה רבי שאול מורטירה.
בשנת 1612 יצא לאור באמסטרדם, במימונו של יצחק פרנקו ממנהיגי הקהילה, סידור בשלושה כרכים, ובו תפילות החול, השבת, החגים והמועדים בתרגום לספרדית. בשער הכרכים מתנוססת דמותו של הפניקס, עוף החול העולה בלהבות אש, וסביבו הכתובת: Neve Salom – Mi Camocha.[3] ב-1675 חנכו את בית הכנסת החדש והמפואר של הקהילה הצומחת והמשגשגת, בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.
הקהילה נאבקה בבעלי דעות מנוגדות למסורת ולהלכה, בין השאר גם בגלל חשש מתגובת הנוצרים, ואף החרימו את אוריאל אקוסטה (ב-1640), ואת ברוך שפינוזה (ב-1656).
בית הקברות של הקהילה "בית חיים", הוא בית העלמין היהודי-פורטוגזי הגדול בהולנד. מכונה גם 'בית הקברות אודרקרק' על שם העיירה שלידה הוא שוכן. אתר הקבורה ידוע בזכות המצבות המפוארות המנציחות קהילה יהודית עשירה וגאה, פעיל משנת 1614, ומשמש עד היום את העדה הספרדית בהולנד.[4]
רבנים ותושבים ידועים
עריכהבין השנים שס"ו-ש"ע (1606-1610) הגיע לאמסטרדם רבי יצחק עוזיאל, בן למשפחת מגורשים מהעיר פאס שבמרוקו, וכעבור זמן קצר מונה לרב קהילת בית הכנסת "נווה שלום". הוא היה ראשון הרבנים המפורסמים שהגיעו מבחוץ לכהן בקהילה, וזקן רבני אמסטרדם עד מותו ב-1622.
אצלו למדו מנהיגי הקהילה בדור הבא: רבי יצחק אבוהב, שהיה דיין וראש ישיבה, ובהמשך לתקופה מסוימת הרב הראשון שכיהן בקהילה בעולם החדש ; רבי מנשה בן ישראל, צאצא של מגורשי ספרד שהגיע לאמסטרדם בגיל 6, אף המשיך אותו בהנהגת הקהילה, לאחר פטירתו בשנת שפ"ב (1622). בשנת 1627 ייסד את הדפוס העברי הראשון באמסטרדם, ולימים הפכה העיר לאחד ממרכזי הוצאת הספרים החשובים בקהילות ישראל בגולה.
גם רבי שאול מורטירה, שהגיע לאמסטרדם בגיל 20 (1616) כדי לכהן כרב קהילת בית יעקב, למד בבית מדרשו של רבי יצחק עוזיאל. רבי שאול עמד גם בראשות ישיבת "כתר תורה", ובהמשך פתח את ישיבת "עץ חיים" ועמד בראשה. בימיו פעלו באמסטרדם למעלה מעשר ישיבות, ומוסדות צדקה וחסד רבים. נוסעים שעברו דרך העיר, כדוגמת בנו של ישעיה הלוי הורוביץ, הביעו בכתב את התפעלותם הרבה מסדרי הלימוד המופתיים.
אחרי פטירתו של רבי שאול מורטירה בשנת 1660, התמנה כאב בית דין הקהילות רבי יעקב ששפורטש. בימי כהונתו של מורטירה, הגיעו לעיר גם גולים רבים מאשכנז ומפולין, גם בעקבות גזירות ת"ח ת"ט. בני פולין נכנעו לקהילה הספרדית-פורטוגזית ששלטה בעיר, אך בני אשכנז מיאנו בכך.
אחרי פטירתו של ששפורטש בשנת 1698, מילא את מקומו רבי שלמה די אוליוירה. אחרי פטירתו של אוליוירה בשנת 1708, התמנה לאב"ד הקהילה רבי שלמה אאיליון עד מותו, משך 20 שנה. בינתיים התמסדה גם הקהילה האשכנזית בעיר, מינתה רבנים ופתחה ישיבות. בין הבולטים שברבני הקהילה האשכנזית היו הדיין ר' משה פרנקפורט, רבי צבי הירש אשכנזי, חתנו רבי אריה לייב ונכדו רבי שאול שימשו אף הם כרבני הקהילה האשכנזית בעיר.
הרמח"ל, בבורחו מאיטליה מפני רודפיו שמנעו ממנו לעסוק בתורת הקבלה, עבר לגור באמסטרדם, ובה הגה בתורה בישיבת "עץ חיים" הספרדית, כשלצד לימודיו עסק בליטוש יהלומים והוסיף להתכתב עם תלמידיו בפדובה. בעיר זו חיבר והדפיס את ספריו "דרך ה'" ו"מסילת ישרים". בשנת 1743 עזב רמח"ל את אמסטרדם עם אשתו ובנו בדרכו לארץ ישראל.
יהודים מפורסמים נוספים בעיר: משה קוריאל, אוריאל ד'אקוסטא, ברוך שפינוזה, שמואל צרפתי, אברהם שמשון אונדרוויזר, גבריאל פולק ואחרים. סופרים ואמנים מבין יהודי אמסטרדאם השתלבו בחיי התרבות בהולנד, ביניהם הרמאן היירמאנס (1921-1864), ישראל קרידו (1932-1872), יעקב ישראל דה האן (1924-1881) ואחותו קארי ואן ברוגן (1932-1881). המשפטן טוביאס מיכאל קארל אסר זכה בפרס נובל לשלום (1911).[2]
במלחמת העולם השנייה
עריכהבמלחמת העולם השנייה כבשו הנאצים את העיר. רוב יהודי העיר - יותר מ-100,000 במספרם, בהם רב הקהילה היהודית בעיר אליעזר סרלואיס ורב הקהילה הספרדית בעיר אליהו פרנסיס נשלחו למחנות ההשמדה. אחת מהן הייתה אנה פרנק שנתפסה ונשלחה לברגן-בלזן לאחר שהתחבאה יחד עם משפחתה במחסן שהיה שייך למשפחתה. יומנה של אנה פרנק מתאר תקופה זו במחבוא. מאחר שמרבית הסחר ביהלומים באמסטרדם בוצע בידי סוחרים יהודים, אמסטרדם, שהייתה המובילה בסחר ביהלומים באירופה אבדה את מעמדה כעיר מסחר ביהלומים (הסחר ביהלומים היה אחד ענפי הסחר העיקריים של העיר בסוף המאה ה-19).
בשנת 1940 בתחילת הכיבוש הגרמני, חיו בהולנד 140 אלף יהודים, מתוכם 120 אלף באמסטרדם. 4,300 מהם היו יהודים ספרדים. ב-16 במאי 1940 נכנסו הגרמנים לאמסטרדם, וכעבור זמן קצר פתחו נאצים מקומיים בהפגנות ובהתפרעויות ברובע היהודי. קמה מחתרת יהודית שפעלה נגד נאצים הולנדיים. מושל העיר מינה מועצה יהודית בראשות שני ראשי הוועד למען הפליטים, ותפקידה הראשון היה לפרק את היהודים מנשקם. בימים 22–23 בפברואר 1941 נאסרו בפקודת הימלר 425 מיהודי אמסטרדם ונשלחו לבוכנוואלד ומשם למוות במאטהאוזן.
ב-25 בפברואר נערכה בעיר שביתת מחאה כמעט בכל השירותים הציבוריים ובמפעלים פרטיים רבים. שלטונות הכיבוש היו מעוניינים שיהודי הולנד יתרכזו באמסטרדם, בחלקים מסוימים של העיר. כשהגיעה שעת הפתרון הסופי "נתבקשו" היהודים להתנדב לעבודה במזרח אירופה. בשלושה מצודים ענקיים (בחודשים מאי, יוני וספטמבר 1943) נאסרו כ-13,000 יהודים והועברו לווסטרבורק ומשם לאושוויץ ולסוביבור. מוסדות יהודיים הופקעו מנכסיהם. בפברואר 1944 נעצרו כל היהודים הפורטוגזיים ונשלחו לווסטרבורק, בדרך לאושוויץ.[2]
במהלך מלחמת העולם השנייה, לא ניזוק בית הכנסת הפורטוגלי. מהסיבה שלפני מלחמת העולם הוכרז כאתר שימור היסטורי. עובדה זו תמוהה מאוד ובהחלט יוצאת דופן בהולנד הכבושה. אחרי המלחמה נותרו בהולנד כ־20,000 יהודים, מתוכם 800 יהודים ספרדים.
לאחר המלחמה
עריכהבשנת 1968 היה מספר תושבי אמסטרדם כ-850,000. ב-1973 נאמד מספר תושביה היהודים ב-15,700, מהם נמנו 5,000 על הקהילה האשכנזית, 600 על הקהילה הספרדית וכ-750 על העדה הליברלית; הליברלית חנכה בית-כנסת משלה ב-1967. אמסטרדם היא העיר היחידה בהולנד שפועלים בה בית חולים יהודי ורשת חינוך יהודית - ארבעה גני ילדים, שני בתי ספר יסודיים ובית ספר תיכון (ע"ש הרמב"ם). במוסדות החינוך למדו ב-1969 450 תלמידים. בעיר יוצא לאור השבועון היהודי היחיד במדינה.
תעשיית היהלומים, שהתנהלה לפני המלחמה כמעט באופן מוחלט על ידי היהודים, עברה לידיים לא יהודיות; אולם יהודים מיוצגים היטב בתעשיית הטקסטיל ובמקצועות החופשיים, בפרט ברפואה. ספריית רוזנטל- המדור למדעי יהדות בספריית אוניברסיטת אמסטרדם, מפרסמת פעמיים בשנה (מאז 1966) כתב עת לחקר היהדות.
עיריית אמסטרדם הקימה יד זיכרון לקורבנות הנאצים מיהודי המקום, וקרן פרטית מקיימת את בית אנה פרנק. הרובע היהודי של אמסטרדם נהרס בידי שלטונות העיר מטעמי תחבורה. בכיכר ע"ש יונאס דניאל מאיר עומדים על תילם שלושה בתי כנסת גדולים; שניים מהם לא נפתחו מחדש בתום המלחמה ונמכרו לעירייה (1955) ושלישי, של הפורטוגזיים, בשימוש כולל ספריית "עץ חיים" שלידו. בשנת 1997 חיו 15,000 יהודים באמסטרדם; מספר זה הוא כמחצית יהודי הולנד, ואמסטרדם משמשת מרכז ליהודי הולנד כולה. פועל בה מוזיאון יהודי המתעד את תולדות יהודי הולנד ושוכן בבניין הישן של בית הכנסת האשכנזי.[2]
משנת 2012 קבוצה של ישראלים הגרים בסביבת אמסטרדם מקיימת מסגרת בשם "קהילה עברית" עבור פעילות חברתית בשפת העברית כולל העשרה וחינוך לילדיהם "ברוח שיתופית, פלורליסטית ודמוקרטית".[5]
כיום
עריכהכיום חיים בהולנד בין 20,000-25,000 יהודים, מתוכם בין 15,000-20,000 באמסטרדם. הקהילה הפורטוגלית מונה כ-600 חברים, ורוב חבריה, כמו רוב חברי הקהילה האשכנזית, גרים מחוץ למרכז העיר.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- פרופ' בנימין דה-פריס, קהילת אמסטרדם, באתר דעת
- סיפורה של קהילה גוועת: יומן מיהדות אמסטרדם של סוף מלחמת העולם השנייה באתר הספרייה הלאומית
- דוד פרנקו מנדס, "קול תפלה וקול זמרה" היסטוריה של קהילת אמסטרדם עד לזמן החיבור, שנת 1769. באתר הספרייה הלאומית
- הגדת אמשטרדם, נדפס בשנת 1695, באתר הספרייה הלאומית
עופר אדרת, בית הכנסת שהטיל חרם על שפינוזה הכריז על מומחה שחוקר את כתביו "אישיות לא רצויה", באתר הארץ, 30 בנובמבר 2021
אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: ברוך שפינוזה וריב האחים בין יהודי אמסטרדם, גלי צה"ל, 18 בנובמבר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ Mortimer J. Cohen, Herbert I. Bloom, Bloom on "The Economic Activities of the Jews of Amsterdam in the Seventeenth and Eighteenth Centuries", The Jewish Quarterly Review 28, 1938-01, עמ' 257 doi: 10.2307/1452041
- ^ 1 2 3 4 5 קהילת יהודי אמסטרדם, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 28-03-2019
- ^ סטודמונד־הלוי, עמ' 138-139
- ^ מלבד "בית חיים" יש לעדה בית קברות נוסף במידלבורח (Middelburg).
- ^ דף הבית, באתר קהילה עברית אמסטרדם