הרפובליקה הראשונה של ארמניה
הרפובליקה הראשונה של ארמניה או בשמה הרשמי הרפובליקה הארמנית (בארמנית: Հայաստանի հանրապետութիւն) הייתה ישות מדינית שהתקיימה בין השנים 1918–1920 באזור ארמניה המודרנית. הרפובליקה הארמנית נוסדה לאחר התפרקותה של הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז ונפלה בשנת 1920 לאחר פלישת הצבא האדום לתוכה והפיכתה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית.
| |||
 | |||
|
בכתום: שטחים בשליטת ארמניה בצהוב: שטחים תחת כיבוש ארמני בלבן: שטחים ארמנים לפי הסכם סוור | |||
| המנון לאומי |
המנון ארמניה  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | דמוקרטיה פרלמנטרית | ||
| ראש המדינה | ראש ממשלת ארמניה | ||
| שפה נפוצה | ארמנית | ||
| עיר בירה |
ירוואן (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| הקמה | 28 במאי 1918 | ||
| פירוק | |||
| פירוק | 2 בדצמבר 1920 | ||
| ישות קודמת | הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז | ||
| ישות יורשת |
 ברית המועצות טורקיה | ||
| שטח בעבר | 160,000 קמ"ר (נכון ל־לפי הסכם סוור) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 1,300,000 (נכון ל־1919) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | הכנסייה האפוסטולית הארמנית | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | רובל ארמני | ||
  | |||
.svg)
היסטוריה
עריכהבמסגרת המערכה בקווקז במלחמת העולם הראשונה האשים הממשל העות'מאני את האוכלוסייה הארמנית המקומית של מערב ארמניה (החבל הארמני שהיה בתוך האימפריה העות'מאנית) בשיתוף פעולה עם צבא האימפריה הרוסית. קנאות דתית ולאומית הביאה את שלושת הפאשות ששלטו באימפריה העות'מאנית באותה העת להתחיל ברצח העם הארמני. רצח העם הביא עשרות אלפי ארמנים לנוע אל הצד הרוסי של הגבול במלכות המשנה של הקווקז, חלק מן האימפריה הרוסית.
לאחר אירועי מהפכת אוקטובר הכריזה הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז על עצמאותה מרוסיה הסובייטית. במהלך מאי המאבק הדתי, האתני הפנימי בין העמים בתוך הרפובליקה של עבר הקווקז הביאה לפירוקה בין הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן, הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה והרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה. הפרלמנט הארמני הונהג בידי הפדרציה המהפכנית הארמנית, שהייתה המפלגה הגדולה ביותר. המאבק האתני הביא לתחילתה של מלחמת ארמניה-אזרבייג'ן על השליטה בנגורנו קרבאך ומאבק טריטוריאלי הביא לתחילת מלחמת גאורגיה–ארמניה.
המדינאי ואיש הצבא העות'מאני, אנוור פאשה, פעל כדי להקים אימפריה טורקית לאומנית שתשתרע מן חבל הבלקן ועד שינג'יאנג. בשביל מטרה זאת הוא איחד את צבא האסלאם במלחמה קדושה לכבוש את עבר הקווקז. הכוחות של צבא האסלאם כבשו את דרום ארמניה ואת אזרבייג'ן עד אשר הגיעו לחופי הים הכספי וביצעו טבח בהנהגה האזרית בבאקו. הארמנים המשיכו להילחם בעות'מאנים ובשונה מהגאורגים, שהעבירו תמיכתם למעצמות המרכז ואפשרו לחיל המשלוח הגרמני לקווקז לעבור דרך ארצם, הארמנים העבירו תמיכתם למדינות ההסכמה. ההתקדמות של מדינות ההסכמה דרך מסופוטמיה והלבנט הביא לקריסת הצבא העות'מאני ולחתימת הפסקת האש של מודרוס.
עם כניעת האימפריה העות'מאנית התפרק צבא האסלאם והממשלה הארמנית בירוואן השיגה מחדש שליטה על דרום ארמניה. במסגרת הסכם סוור מערב ארמניה סופחה לתוך הרפובליקה הארמנית אשר השיגה בכך חוף לים השחור. כוחות טורקים תחת מוסטפא כמאל אטאטורק סירבו להכיר בהסכם זה והקימו את האספה הלאומית הגדולה של טורקיה שרוכזה באנקרה והחלה את מלחמת העצמאות של טורקיה. הדם הרע שנוצר בין הארמנים לטורקים עקב רצח העם הארמני רק החריף במהלך מלחמת טורקיה–ארמניה. המלחמה הביאה לאיבוד השטחים הארמנים במערב ארמניה. למרות ההפסדים הצבאיים הארמנים סירבו להיכנע לכוחות הטורקים.
במהלך המשך שנת 1920 נגררו הארמנים לתוך מלחמת האזרחים ברוסיה כאשר הצבא האדום פלש לתוך הרפובליקה הארמנית דרך גאורגיה ואזרבייג'ן. כדי להילחם נגד הצבא האדום היה על הארמנים לחתום את הסכם אלכסנדרופול, הפסקת אש עם הכוחות הטורקים וחזרה לגבולות הרשמיים שקדמו להסכם סוור. הצבא הארמני המותש לא היה יכול לעמוד בפני הצבא האדום. הציפייה כי ארצות הברית תציע הגנה לארמניה התבררה כשגויה. ארמניה נכבשה בידי הסובייטים והפכה בשנת 1922 לרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז, חלק מברית המועצות. מאוחר יותר חולק עבר הקווקז ונוצרה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית. התנגדות צבאית לשלטון הסובייטי המשיכה בדרום ארמניה עד 1921.
